אוטו-ארנסט אוטנבאכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוטו-ארנסט אוטנבאכר
Erwin Vierow
Aan het einde van de 18e vierdaagse neemt Hauptmann Ottenbacher de vierdaagse-kr – F40034 – KNBLO.jpg
לידה 18 בנובמבר 1888
אסלינגן אם נקר, האימפריה הגרמנית האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית
פטירה 7 בינואר 1975 (בגיל 86)
שטוטגרט, גרמניה המערבית גרמניה המערביתגרמניה המערבית
השתייכות האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית  האימפריה הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר  רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
תקופת שירות 19071945
דרגה גנרל-לוטננט (ורמאכט) גנרל לוטננט (ורמאכט)
תפקידים צבאיים
מפקד הדיוויזיה ה-177
מפקד הדיוויזיה הממונעת ה-36
מפקד הקורפוס הממונע ה-41
מפקד הקורפוס ה-13
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים

גנרל אוטו-ארנסט אוטנבאכרגרמנית: Erwin Vierow; 18 בנובמבר 1888 - 7 בינואר 1975) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטנבאכר נולד ב-18 בנובמבר 1888 באסלינגן אם נקר, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1907 התגייס אוטנבאכר לצבא האימפריה הגרמנית, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-121 (וירטמברג ה-3 - וירטמברג הישנה), ולחם בשורותיו במהלך מלחמת העולם הראשונה. על פעולותיו בקרבות קיבל אוטנבאכר את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.

לאחר המלחמה הצטרף אוטנבאכר לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 באוקטובר 1933 הועלה אוטנבאכר לדרגת אוברסט לוטננט, וב-1 באוקטובר 1934 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-54. ב-1 באוגוסט 1935 הועלה לדרגת אוברסט, וב-21 בדצמבר אותה שנה התחתן עם רות אנליזה דה קייזר. ב-6 באוקטובר 1936 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-105, ב-1 באפריל 1939 הועלה לדרגת גנרל מיור, ובקיץ אותה שנה מונה למפקד חטיבת "לצן".

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ המלחמה לחם אוטנבאכר עם חטיבתו במהלך המערכה בפולין, ובסתיו 1939 מונה למפקד גדוד התחלופה ה-346. ב-1 ביוני 1940 מונה אוטנבאכר למפקד הדיוויזיה ה-177, ב-25 באוקטובר אותה שנה מונה למפקד הדיוויזיה הממונעת ה-36, וב-1 במרץ 1941 הועלה לדרגת גנרל לוטננט. במהלך מבצע ברברוסה לחמה הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס הממונע ה-41 במסגרת ארמיית הפאנצר הרביעית, ובמהלך הקרב על מוסקבה לחמה כחלק מהקורפוס הממונע ה-56 במסגרת ארמיית הפאנצר השלישית. ב-6 באוקטובר 1941 מונה אוטנבאכר למפקד זמני של הקורפוס הממונע ה-41, וב-14 בינואר 1942 מונה למפקד הקורפוס ה-13, שהיה חלק מהארמייה הרביעית. ב-1 באוגוסט 1942 מונה לנציב כללי בממשל הצבאי בצרפת, ובקיץ 1944 פרש לביתו בעקבות תשישות.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 נשפט אוטנבאכר בבורדו על ביצוע פשעי מלחמה, אולם שוחרר מחוסר ראיות. לאחר שחרורו התגורר בעיר שטוטגרט, עד למותו ב-7 בינואר 1975.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]