אוטו היצפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוטו מקסימיליאן היצפלד
Otto Maximilian Hitzfeld
Bundesarchiv Bild 146-1995-082-19, Otto Hitzfeld.jpg
גנרל אוטו היצפלד
לידה 7 במאי 1898
שלוכזי, האימפריה הגרמנית האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית
פטירה 6 בדצמבר 1990 (בגיל 92)
דוסנהיים, גרמניה גרמניהגרמניה
השתייכות האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית  האימפריה הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר  רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
תקופת שירות 19141945
דרגה גנרל (ורמאכט) גנרל חיל הרגלים (ורמאכט)
תפקידים צבאיים
מפקד הדיוויזיה ה-102
מפקד הקורפוס ה-67
מפקד הארמייה ה-11
מלחמות וקרבות
עיטורים

גנרל אוטו היצפלדגרמנית Otto Hitzfeld;‏ 7 במאי 1898 - 6 בדצמבר 1990) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצפלד נולד ב-7 במאי 1898 בשלוכזי, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 התגייס היצפלד לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לגדוד התחלופה של רגימנט הרגלים ה-142 (באדן ה-7), ולחם בשורותיו במהלך המלחמה, וב-18 בפברואר 1916 הועלה לדרגת לוטננט. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, אות הפציעה בזהב, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.

לאחר המלחמה נשאר היצפלד ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 באפריל 1936 הועלה היצפלד לדרגת מיור, ובשנת 1937 מונה למדריך באקדמיה הצבאית בדרזדן. ב-10 בנובמבר 1938 מונה לשלישו של מפקד האקדמיה, וב-1 באוגוסט 1939 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט,.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1939 מונה היצפלד למפקד הגדוד ה-3 ברגימנט הרגלים ה-158, ובמהלך המערכה על צרפת לחם עמו כחלק מהדיוויזיה ה-82 במסגרת הקורפוסים ה-38, ה-13, וה-23. ב-15 בנובמבר 1940 מונה היצפלד למפקד רגימנט הרגלים ה-593, וב-26 ביולי 1941 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-213, שהיה חלק מהדיוויזיה ה-73, ולחם עמו במהלך מבצע ברברוסה כחלק מהקורפוסים ה-54, והקורפוס ה-42 לסירוגין במסגרת הארמייה ה-11. ב-30 באוקטובר 1941 קיבל היצפלד על פעולותיו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-1 בינואר 1942 הועלה לדרגת אוברסט. ב-17 בינואר 1942 קיבל היצפלד על פעולותיו תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-15 באוגוסט 1942 נפצע במהלך הקרבות, וקיבל על כך את עיטור אות הפציעה בזהב. לאחר החלמתו מונה היצפלד ב-19 בינואר 1943 למפקד הדיוויזיה ה-102, שהייתה חלק מקורפוס הפאנצר ה-39 במסגרת הארמייה התשיעית, וב-14 במרץ הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-38 במסגרת הארמייה ה-18. ב-1 באפריל 1943 הועלה היצפלד לדרגת גנרל מיור, והועבר עם הדיוויזיה שבפיקודו תחת פיקוד הקורפוס ה-20 במסגרת ארמיית הפאנצר השנייה.

ב-23 באפריל הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד קורפוס הפאנצר ה-46 במסגרת הארמייה התשיעית, ולחם עמו בקרב קורסק. ב-12 באוגוסט הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-35 במסגרת ארמיית הפאנצר השנייה, וב-31 באוגוסט הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הארמייה התשיעית, כחלק מהקורפוסים ה-56 והקורפוס ה-20. ב-5 בנובמבר 1943 הועלה היצפלד לדרגת גנרל לוטננט, ומונה למפקד בית הספר לחיל הרגלים בדבריץ, עליו פיקד עד ה-1 בנובמבר 1944. ב-17 בדצמבר 1944 מונה היצפלד למפקד הקורפוס ה-67, ולחם עמו כחלק מארמיית הפאנצר השישית בקרב הארדנים. בינואר 1945 הוכפף הקורפוס תחת פיקוד הארמייה ה-15, ובפברואר הוכפף הקורפוס תחת פיקוד ארמיית הפאנצר החמישית. ב-1 במרץ 1945 הועלה היצפלד לדרגת גנרל חיל הרגלים, וב-2 באפריל מונה למפקד הארמייה ה-11. ב-19 באפריל 1945 נפל היצפלד בשבי בעלות הברית לאחר שהכריז על גטינגן כעיר פרזות, וב-9 במאי 1945 קיבל על פעולותיו תוספת חרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 במאי 1947 שוחרר היצפלד מהשבי, ורק אז נודע לו שקיבל את תוספת החרבות לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. לאחר שחרורו התגורר היצפלד בדונסהיים עד למותו ב-6 בדצמבר 1990.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוטו היצפלד בוויקישיתוף