אוטנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוטנה
Utena
Utena COA.gif
סמל אוטנה
Utenainwinter.jpg
אוטנה בחורף (2007)
מדינה ליטאליטא  ליטא
מחוז מחוז אוטנה
ראש העיר אלבידס קטינס (Alvydas Katinas)
תאריך ייסוד 1261 (נזכרת לראשונה); 1791 (זכויות עירוניות או זכויות מגדבורג)
שטח 15.1 קמ"ר
גובה 113 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 27,484 (2014)
 ‑ צפיפות 1820 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות 55°30′N 25°36′E / 55.500°N 25.600°E / 55.500; 25.600קואורדינטות: 55°30′N 25°36′E / 55.500°N 25.600°E / 55.500; 25.600
אזור זמן UTC +2
http://www.utena.lt/?q=lt (של הנפה)

אוטנהליטאית: Utena להאזנה (מידע · עזרה); ברוסית: Утена; בפולנית: Uciana; ביידיש ובעברית: אוטיאן) היא עיר בצפון מזרח ליטא ששוכנת במרחק של 92 ק"מ מצפון לעיר הבירה וילנה. משמשת כמרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז אוטנה. כמה נהרות חוצים את העיר: קראשואונה (ליט') ויובלו ויישה; ויז'ואונה (ליט') ושני יובליו אוטנלה וראשה. שני אגמים בתחומה: ויז'ואונייטיס ודאונישקיס. בעיר גרים כ-32,000 תושבים (נכון ל-2010). היא מוזכרת לראשונה בכתובים ב-1261 בתקופת המלך מינדאוגאס (Mindaugas). בימי השלטון הצארי השתייכה תחילה לפלך וילנה אך ב-1843 עברה לפלך קובנה, מחוז וילקומיר. בליטא העצמאית הייתה לעיר מחוז. ב-1835 סללו הרוסים את הכביש פטרבורג-ורשה העובר דרך אוטנה, וב-1899 נסללה מסילת ברזל צרה פוניבז'-אוטנה-שווינציאן. שתי שריפות גדולות פקדו את העיר בסוף המאה ה-19 אך לאחר זמן קצר נבנתה מחדש והתרחבה. בשנים 1915–1918 הייתה תחת הכיבוש הגרמני.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית בעיר הייתה מהראשונות בליטא - בבית הקברות הישן שלה נמצאו מצבות מלפני כמה מאות שנים. לפי רשימת מס גולגולת ב-1765 ישבו בעיר 341 יהודים, ב-1847 – 1,416, ב-1897 – 2,405 (75 אחוז מכלל אוכלוסיית העיר). אחרי מלחמת העולם הראשונה גדלה אוכלוסייתה, והשתקעו בה רבים מיהודי העיירות הסמוכות. ב-1919 ישבו בה 2,485 יהודים, וב-1935 – כ-5,000 (33 אחוז מכלל האוכלוסייה).[1]

היהודים עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה. עיקר המסחר היה בפשתן, עורות, פירות ועוד, שהיו קונים מן האיכרים בכפרים או בעיירות סמוכות בימי השוק, ואת הסחורות היו מייצאים לחו"ל דרך דבינסק ופוניבז'. היצוא היה כולו בידי סוחרים יהודים. אך עם הקמת ארגון ה"ווארסלינינקים" (Verslininkų sąjunga; ‏ שמטרתו הייתה לקדם סוחרים, בעלי מלאכה ותעשייה ליטאיים) בליטא העצמאית, נדחקו רגלי היהודים מהמסחר שעבר בהדרגה לידי הממשלה או לידי סוחרים ליטאיים, מאורגנים בקואופרטיבים.

ב-1937 הגיע מספר בעלי מלאכה יהודים ל-151 (מהם: 19 עובדי מחט, 31 סנדלרים ותפרים, 18 קצבים, 13 אופים, 17 עובדי מתכת, 10 נגרים, 5 שענים, צורף אחד ו-37 שונים). ה"פולקסבנק" ('הבנק היהודי העממי') מנה 600 חברים. כן פעל בעיר בנק לקרדיט הדדי. פרט לשני בתי חרושת קטנים לסוכריות ומפעל לסבון, לא הייתה כל תעשייה.[1]

מבין יהודי אוטנה היו גם בעלי אוטובוס (בקו אוטנה-קובנה הבירה), עורכי דין, רופאים (עד למלחמת העולם הראשונה כל רופאי העיר היו יהודים) ואחרים.

המשבר הכלכלי הניע רבים מיהודי אוטנה להגר לדרום אפריקה, ארצות הברית, קובה וארגנטינה. מהגרים אלה היו תומכים לאחר מכן במשפחותיהם וקרוביהם שנשארו בעיר.

בעיר היו 6 בתי תפילה. כן פעלו במקום מוסדות חסד: "גמילות חסדים", "לחם עניים", "צדקה גדולה", לינת הצדק", "ביקור חולים" ו"הכנסת כלה".

לפני פרוץ המלחמה ב-1914, התחנכו הילדים ב"חדר" וב"חדר מתוקן". אך בליטא העצמאית היו בה כבר בית ספר עברי עממי מרשת "תרבות" (280 תלמיד), בית ספר יידי (120) ובית ספר תיכון עברי (50). בחייה הציבוריים של הקהילה הייתה לציונים השפעה מכרעת. בעיר פעלו גם סניפי הסתדרות ה"צה"ר", הקומוניסטים, אגודות נוער מכל הזרמים (כגון "החלוץ", "השומר הצעיר"), ואגודות ספורט יהודיות ("מכבי" ואחרות).[2]

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, חלוקת פולין ומסירת חלק מהמחוז וילנה לליטא על ידי הסובייטים ב-1939, ברחו לאוטנה הרבה פליטים מפולין, במיוחד בני ישיבות, סוחרים ופעילי מפלגות ציוניות בפולין (פניהם היו מועדות לארץ ישראל דרך ברית המועצות ויפן, וביוזמה וכסף אפשר היה להשיג מסמכים ולהימלט).

עם הכיבוש הסובייטי של ליטא ב-1940, נאסרה שפת העברית בבתי ספר כמו גם כל פעילות ציונית. הסובייטים הלאימו בתי מסחר של היהודים ואת האמידים שמביניהם יחד עם "אויבי העם" האחרים (ציונים, טרוצקיסטים ועוד) שלחו לסיביר.[3]

בשנת השואה חיו בעיר אוטנה כ-3000 יהודים,[4] ובכל מחוז אוטנה כ-5,440 יהודים. רק בחודשים יולי-אוגוסט 1941 נרצחו 4,603 יהודי אוטיאן (אוטנה) ומאליאט (מולייטי[5]) – גברים, נשים וילדים.[6]

מילידיה של אוטנה היו:

רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יזכור-בוך: אוטיאן און אומגעגנט, תל אביב: פארלאג ניי-לעבן, תשל"ט/1979

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוטנה בוויקישיתוף
  • "Utena", Žydai Lietuvoje

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 'אוטיאן (אוטיאנא), עיר מחוז', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר ב: "ישובים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 284–285 טורים 2 ו-1 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונות 1486–1487).
  2. ^ ראו למשל: איטה רזניק, "מבית אבי באוטיאן", בתוך: יזכור-בוך: אוטיאן און אומגעגנט, תל אביב: פארלאג ניי-לעבן, תשל"ט/1979, עמי 232–234
  3. ^ ראו, למשל את עדותה של אסתר שמשפחתה ניצלה ברגע האחרון מהגירוש הסובייטי אך עד מהרה נקלעה למתקפה גרמנית על ברית המועצות - אסתר קוריצקי (מבית סגל), "בית-אבא לפני השואה", בתוך: יזכור-בוך: אוטיאן און אומגעגנט, תל אביב: פארלאג ניי-לעבן, תשל"ט/1979, עמ' 245–247
  4. ^ 'ערי שדה: (Utena)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ד: השואה 1941–1945 (בעריכת לייב גרפונקל, צבי ברק, יעקב אולייסקי ואחרים), תל אביב: הוצאת איגוד יוצאי ליטא בישראל, תשמ"ד, עמ' 238–240 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונות 1942-1940).
  5. ^ מולייטי נמצאת 30 ק"מ דרומית לאוטנה. ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו במאליאט כ-350 משפחות יהודים, שהיוו כ-75% מתושבי העיירה. רוב יהודיה התפרנסו ממסחר וממלאכה בתחומים מגוונים. כשליש מיהודי מאליאט היו ציונים, כשליש – אנשי "הבונד" ופועלים, והיתר - חרדים. אי לכך, פעלו בעיירה מוסדות חינוך מזרמים שונים: תלמוד תורה, בית ספר ביידיש של ה"קולטור ליגע", ובית ספר בעברית, של רשת "תרבות" שנפתח ב-1925. ראו: "החודש הזה בתקופת השואה - 2 ביוני 1936", באתר יד ושם.
  6. ^ 6.0 6.1 "Utena", Žydai Lietuvoje
  7. ^ ערך על נכדו צבי לרינמן באנציקלופדיה תדהר. הוא מוזכר גם ב"עליות אליהו" הערה יג.