שאטוראליאויהיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אויהל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שאטוראליאויהיי
Sátoraljaújhely
Coa Hungary Town Sátoraljaújhely.svg
סמל שאטוראליאויהיי
Sátoraljaújhely - panorama.JPG
תמונה פנורמית של העיר
מדינה הונגריההונגריה  הונגריה
חבל צפון הונגריה
מחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן
נפה נפת שאטוראליאוהיי
ראש העיר פטר סאמושוולג'י
שטח 73.46 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 14,956 (נכון ל־1 בינואר 2015)
 ‑ צפיפות 209.02 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות 46°54′01″N 19°41′30″E / 46.90037°N 19.69170°E / 46.90037; 19.69170קואורדינטות: 46°54′01″N 19°41′30″E / 46.90037°N 19.69170°E / 46.90037; 19.69170
אזור זמן UTC +1
http://www.satoraljaujhely.hu

שאטוראָלְיָאוּיהֶיי, (בהונגרית: Sátoraljaújhely, ביידיש:איהל או אויהל) היא עיר בצפון מזרח הונגריה במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן, ליד הגבול הסלובקי.

משמעות השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם הורכב מאיחוד שני כפרים סטרולי ואויהלי. בהונגרית "Sátoralja" 'סטרולי' פירושו "בקרקע האוהל" - אולי על שם הר שצורתו כאוהל. משמעות "újhely" 'אויהלי' בהונגרית "מקום חדש" - על שם שהעיירה נבנתה מחדש במקום גבוה יותר עקב שיטפונות. היו ששיערו שאוהל נקראה כך בידי היהודים בגלל המשמעות העברית של השם[1]. בספרות הרבנית של אותו הזמן מוזכרת העיר כ"עיר חדש" וכדומה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1261 קיבלה מעמד עיירה מידי בית המלוכה ההונגרי, שבנה בתוכה מבצר. מיקומה על נתיבי המסחר בין טרנסילבניה, רוסיה ופולין הביא להתפתחותה, בעיקר בתחום היין - ייצור ומכירת יין טוקאי. במאה ה-19 העיירה הייתה מקור למרידות נגד בית המלוכה ההבסבורגי למען עצמאות הונגרית.

לאחר מלחמת העולם הראשונה במסגרת חוזה טריאנון בשנת 1920 הוחלט שהגבול בין הונגריה לצ'כוסלובקיה יעבור בנחל רוניווה העובר בעיירה. רוב שטחה נותר תחת שלטון הונגרי. בצד הצ'כי, בו נותר כרבע משטח העיירה המקורית, הוסב שם העיר לסלוֹבֶנסקַה נוֹבֶה-מֶסטוֹ (העיר החדשה הסלובקית). שתי מסילות הרכבת והכביש הראשי עברו בשטח ההונגרי.

במלחמת העולם השנייה הופצצה העיירה החל משנת 1943 בידי ברית המועצות. בשנת 1944 נשלחו רוב תושביה היהודים משתי השכונות (שבשני צידי הנהר) תחת השלטון הגרמני לאושוויץ.

יהודי העיירה אוהלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו תיעוד על קיום קהילה יהודית מ-1734 והקבר העתיק ביותר בבית הקברות שם הוא משנת תק"כ (1760). בית כנסת מרכזי נבנה שם בשנת 1790. ב-1887 בעת שיפוצים שנערכו במקום נתגלו שמונה חדרי מרתף תחת הבניין. הנוצרים טענו שמדובר בחדרי צינוק הדומים לחדר בו הוחזק ישו, והאשימו את היהודים בפעילות לא חוקית. המסמכים הישנים ביותר של הקהילה היהודית הם משנת תקצ"א (1831).

רבה הראשון הידוע של אויהעל היה הרב ר' נפתלי צבי מוכיח, ששמו מופיע כרב העיר בשנת תק"מ (1760). ב-1808 הגיע למקום הרב הגליציאני משה טייטלבוים, תלמיד החוזה מלובלין שהפיץ במקום את רעיונות החסידות; בין היתר התחכך עם המשכיל המוקדם דוד פריזנהויזן, ששימש כדיין בעיר. על אף שכיהן במקום 33 שנים, רק כמה עשרות משפחות קיבלו עליהן את דרכו. עם מותו ב-1841 הוצע תפקידו לבנו אלעזר ניסן ומשזה סירב, ירש אותו נכדו יקותיאל יהודה טייטלבוים. הלה נתבע לעזוב את מנהגי סבו, להתפלל אך ורק בנוסח אשכנז ולא לקלל איש בדרשותיו. הוא לא עמד בסיכום וגורש ב-1847. מקץ חמש שנים הוזמן לעיר הרב ירמיה לעוו, מחשובי הארץ, שהביא עמו את הישיבה השנייה בגודלה בהונגריה מוורבוי. לעוו נבחר גם בשל היותו מתנגד קיצוני; בניגוד לרוב רבני הונגריה, שדגלו בהסתייגות מאופקת מהחסידים, הוא הצהיר כי הללו שבתאים וגרועים מהנאולוגים. סכסוך קשה התנהל בינו לאדמו"ר מליסקא צבי הירש פרידמן, על רקע חילופי ההשמצות התדירים ביניהם. הדברי חיים מצאנז התלונן במכתבים ששיגר כי חסידי אויהל אינם יכולים לצאת לרחוב מבלי שייסקלו באבנים. לעוו תבע לאסור עליהם להיכנס לבית-המדרש בצו בית-דין או שיעזוב את הקהילה. גם הם עצמם רצו בהתארגנות נפרדת, וב-1867 הוקם בית-מדרש נפרד עבורם, שהיה כפוף לעדה הכללית.[2]

הרב לעוו נחשב מחמיר גם ביחסו למודרנה ולתרבות הכללית, אף כי לא תמך בקנאים בראשות הרב הלל ליכטנשטיין. למרות שנבחר כיו"ר הסיעה האורתודוקסית בקונגרס היהודי הכללי בפשט ב-1868, התנגד לפילוג הקהילות במהלך הקרע ביהדות הונגריה. הוא היה החשוב מבין רבני קהילות הסטטוס קוו אנטה, ובחר שלא לצרף את אויהל לארגון הארצי האורתודוקסי הכלל-ארצי ולהותירה עצמאית. עם מותו ב-1874 ירש אותו בנו אלעזר. בראותם שהוא ממשיך בקו של אביו, פרשו החסידים מעדת-האם והקימו קהילה קטנה שנספחה לוועד האורתודוקסי. ב-1886 החליט הרב לעוו לצרף גם את הקהילה הראשית, אך רבים סירבו לכך והיא התפצלה. כך היו בעיר לבסוף שלוש עדות: שתי אורתודוקסיות (באופן חריג ביותר, שכן לרוב הותרה רק אחת מכל זרם בכל יישוב), אחת חסידית ("ספרדית") ואחת גדולה שאינה ("אשכנזית"), ועוד אחת במעמד סטטוס קוו. ב-1891 הזמינו החסידים את הרב יוסף משה טייטלבוים לכהן כרבם.[3]

גם בבית הכנסת של קהילת הסטטוס קוו התנהלו כל סדריו על פי ההלכה, והייתה נהוגה שם הפרדה מלאה בין גברים לנשים, הבימה ניצבה במרכז בית הכנסת, התפילה הייתה ללא מקהלה, נוסח התפילה היה הנוסח המלא ללא קיצורים ושינויים, וגם מבין יהודי קהילת הסטטוס קוו רק מתי מעט לא היו שומרי שבת. בית כנסת זה היה מיוחד משאר בתי הכנסת בגדלו ובפארו. על אף הפילוג, חברי שלש הקהלות חיו ביניהם באחווה ושלום ללא מריבות וסכסוכים בולטים ביניהם.

על פי כתב יד של אנציקלופדיה ליהדות הונגריה, בשנת 1905 העיירה מנתה 4500 יהודים מתוך 13,000 תושבים[4]. לפנים היו שם עוד יותר יהודים, אך עם גבור האנטישמיות הלך המספר והתדלדל. מפעל הטבק שהיה ענף התעשייה הגדול ביותר בעיירה נוסד בידי יהודים והיה שייך להם עד למלחמת העולם השנייה.

בשנות השואה, עד שנת 1944 לא נשלחו יהודים מאוהלי ההונגרית לגרמניה, אך בשנה זו גרמניה פלשה רשמית וכבשה את הונגריה, והחלה במשלוח יהודים למחנות המוות. רוב יהודי העיירה נשלחו לאושוויץ ונרצחו שם.

לאחר השואה נשארו בחיים רק מאות ספורות של יהודים, שלא הצליחו להחיות את הקהילה ועקרו משם במהרה.

בין רבני העיירה: ר' נפתלי צבי מוכיח, רבי משה טייטלבוים, ה"ישמח משה", נינו רבי משה יוסף טייטלבוים (עד תרנ"ז), בנו רבי ברכיה טייטלבוים (עד תרע"ז) ואחרון רבני העיירה, חתנו של רבי משה יוסף, הרב דוד דב (בער) מייזליש, מחבר הספר 'בניין דוד'[5] שנרצח עם אנשי עיירתו בחודשים האחרונים של המלחמה. צאצאיו של רבי דוד דב משמשים כראשי קהילה ואב בית דין בקהילות סטמר בארצות הברית[6].

מיוצאי העיירה הרב האמריקני הלוחם נגד עבדות מיכאלי היילפרין.

בתקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970 ממשלת הונגריה הלאימה את בית הקברות היהודי, וב-1983 הסכימה להשיב את הבעלות לקהילה היהודית[7]. את בית הקברות שיפצו, וקבוצות יהודים בעיקר חרדים מקהילת סטמר בניו יורק נוסעות לשם לביקור, אל אוהל ציונו של הרבי ה"ישמח משה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאטוראליאויהיי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השערה זו מופיעה פעמים רבות בספרות היהודית ותועדה בספר היזכור של הקהילה ובאנציקלופדיה אוצר ישראל)
  2. ^ מאיר שש, מה טובו אוהעליך יעקב: קורות יהודי מחוז זאמפלאן, ועד ספר-הזיכרון לאוהעל, טורונטו 1986. עמ' 87-90;‏מיכאל ק' סילבר, ישיבות אין מצוי במדינתינו מכמה טעמים נכונים: בין חסידים ומתנגדים בהונגריה.
  3. ^ יקותיאל יהודה גרינוואלד, א טויזנד יאהר יידיש לעבן אין אונגארן, פאריש פרעס 1945. עמ' 177-178.
  4. ^ על פי אתר האנציקלופדיה ליהדות (אנגלית).
  5. ^ [בניין דוד, אוהעל תרצ"ג]. נדפס שוב בניו יורק לאחר המלחמה
  6. ^ מספרי הרב דוד דב מייזליש אור דוד בניין דוד וכן הגדה של פסח בדפוס מאוחר עם פירושו של הרב צבי הירש מייזליש הרב ממחנה ברגן בלזן ומחבר הספר שו"ת 'מקדשי השם'
  7. ^ על בית הקברות באוהלי, בעיתון יהודי קנדה (אנגלית)