אויפשט (כדורגל)

**אויפשט**
מידע כללי
כינוי	לילאק; (הסגולים)
תאריך ייסוד	16 ביוני 1885
אצטדיון	אצטדיון פרנץ סוסה ; (תכולה: 13,501)
בעלים	רולנד דוצ'טלט
נשיא	רודריק דושאטלה
מאמן	נבויסה ויגנייביץ'
ליגה	ליגת העל ההונגרית
	ujpestfc.hu
תלבושת

מועדון כדורגל אויפשט (בהונגרית: Újpest Football Club) הוא מועדון כדורגל מקצועני מרובע אויפשט בעיר בודפשט שבהונגריה, המשחק בליגת העל ההונגרית.

אויפשט נוסדה ב-1885, עלתה לראשונה לליגה הבכירה ב-1905 ומאז ירדה לליגת המשנה פעם אחת בלבד. היא משחק בליגה הבכירה בהונגריה מעל למאה שנים ברציפות. אויפשט היא מהקבוצות המעוטרות בהונגריה, ולזכותה בין היתר עשרים אליפויות ותשעה גביעים. בזירה האירופית, זכתה אויפשט פעמיים בגביע מיטרופה, ושיא הצלחתה בעידן המודרני היה העפלתה לחצי גמר גביע אירופה לאלופות בעונת 1973/1974.

החל מ-1922, מארחת אויפשט את משחקיה באצטדיון פרנץ סוסה, המכיל כ-13,500 מקומות ישיבה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המוקדמות (1885 - 1922)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון הכדורגל אויפשט נוסד ב-16 ביוני 1885 על ידי יאנוש גול, מורה בית ספר מאויפשט, שבזמנו הייתה עיר נפרדת הצמודה לעיר הבירה בודפשט. שמה המקורי של הקבוצה היה אויפשטי טורנה אגילט, והיא הוקמה כמועדון אתלטיקה כללי שעסק במקצועות האתלטיקה והסיף. המוטו של המועדון החדש היה חוסן, עוצמה, הרמוניה (בהונגרית: Épség, Erő, Egyetértés).

בשנת 1899 החלה את פעילותה קבוצת כדורגל חדשה בעיר תחת השם מועדון הכדורגל אויפשטי (הונגרית: Újpesti FC), ותחת צבעיו של המועדון הקיים, סגול ולבן. משחקה הרשמי הראשון נערך ב-29 באפריל 1900 מול III קרולטי, והסתיים בשוויון 1-1. שנה אחר כך, ב-1901, התאחדו שני המועדונים (אויפשטי טורנה אגילט ומועדון הכדורגל אויפשטי), ויחד יצרו את מחלקת הכדורגל של המועדון הראשון והצטרפו לליגת המשנה בעונת הבכורה של הליגה ההונגרית החדשה. מאז ועד היום נותרה אויפשט אחת משתי הקבוצות היחידות שלא החמיצו אף עונה מאז הקמת הליגות בהונגריה.

העפלתה הראשונה של אויפשט לליגת העל ההונגרית התרחשה ב-1904. לאחר חמש שנים בליגה הבכירה ירדה הקבוצה לליגת המשנה, אך שבה לליגה הבכירה תוך עונה אחת, ומאז שמרה על מקומה בליגה הבכירה, מעל למאה שנים רצופות.

תור הזהב הראשון (1922 - 1945)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1922 חנכה הקבוצה אצטדיון ביתי חדש, תחת השם אצטדיון רחוב מגיירי (כיום אצטדיון פרנץ סוסה, Szusza). הקמת האצטדיון סימנה את תור הזהב הראשון בתולדות המועדון. האחים פוגל, צמד שחקני הגנה שזכו לכינוי "פוגלגייט", היו מסממני ההצלחה של הקבוצה והרכיבו חוליית הגנה חזקה שכיכבה גם במדי נבחרת הונגריה. ארבע שנים אחר כך, עם כניסתו של הכדורגל המקצועני להונגריה, החלה הקבוצה לשחק תחת השם מועדון הכדורגל אויפשטי (הונגרית: Újpest FC).

בעונת 1928/1929 זכתה הקבוצה בתואר הראשון בתולדותיה, שהיה דווקא בטורניר אירופי - גביע מיטרופה. המפעל התקיים בשיטת בית-חוץ, ואויפשט הצליחה להדיח את ספרטה פראג ואת ראפיד וינה, לפני שגברה בגמר כפול על סלביה פראג וזכתה בתואר. עונה אחר כך, זכתה אויפשט לראשונה בתולדותיה באליפות הונגריה, ובמקביל זכתה בטורניר גביע האומות, טורניר שנערך בז'נבה במקביל לגביע העולם הראשון, בו נטלו חלק נבחרות אירופיות מועטות. אויפשט הדיחה את ריאל אוניון, גו אהד איגלס וסרבט ז'נבה המארחת, וגברה בגמר על סלביה פראג בתוצאה 0–3 כדי לזכות בתואר. עונה אחר כך שמרה אויפשט על תואר האליפות בהונגריה, וזכתה בו בפעם השנייה בתולדותיה. בין כוכבי הקבוצה במחצית הראשונה של שנות ה-30 היה אישטוון אבאר שכבש 161 שערים ב-150 משחקים.

בשנת 1939, תחת המאמן בלה גוטמן זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע מיטרופה, לאחר שהדיחה את אינטר מילאן ו-OFK בלגרד וניצחה בגמר בדרבי העירוני את פרנצווארוש. במקביל, זכתה הקבוצה באליפות הונגריה באותה העונה. אויפשט החזיקה ברצף מרשים וסימנה את מעמדה כקבוצת צמרת, כשסיימה באחד משלושת המקומות הראשונים בין 1926 ל-1942, וזכתה בשנים אלו בחמש אליפויות. בשנות ה-20 וה-30 העפילה הקבוצה חמש פעמים לגמר הגביע ההונגרי, אך לא הצליחה לנצח באף אחד מהמקרים. הדומיננטיות של אויפשט בכדורגל ההונגרי התבטאה גם בסגל הונגריה למונדיאל 1938, כשחמישה משחקני הקבוצה ייצגו את הנבחרת בטורניר.

לאחר מלחמת העולם השנייה (1945 - 1967)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה התאפיינו בחזרתה של אויפשט לצמרת הטבלה ההונגרית, ובין 1945 ל-1947 זכתה הקבוצה בשלוש אליפויות רצופות. בשיאה שלחה הקבוצה תשעה נציגים לנבחרת ההונגרית וקבעה שיאים מרשימים, בהם שלושים ניצחונות רצופים, או 187 שערים בעונה אחת.

בשנת 1950 בחר הממשל הקומוניסטי באויפשט כמועדון הרשמי של המשטרה ההונגרית, ושינתה את שם המועדון לבודפשטי דושה (בהונגרית: Budapesti Dózsa, על שמו של המצביא ההונגרי גיורגי דושה). שינוי מסוג זה היה נפוץ במדינות הגוש המזרחי באותן השנים. לאחר השינוי סבלה הקבוצה משני עשורים של חוסר הצלחה מקצועית. בשנת 1951 דן הממשל את מגן הקבוצה, שנדור סוקס (Szűcs) , להוצאה להורג בטענה לבגידה חמורה, במשפט סודי ומאורגן מראש. סוקס הפך למרטיר עבור המועדון, ולסמל לאותה התקופה במדינה ובקבוצה. חוסר ההצלחה המקצועית הובילה לכך שרק שני שחקני הקבוצה ייצגו את הקבוצה במונדיאל 1954 המוצלח, ורק אחד מהם - מיחאלי טות' (Tóth) - שותף במשחק הגמר מול גרמניה המערבית.

במהלך המרד ההונגרי בשנת 1956, החזיר המועדון את שמו לשם המועדון המקורי. עם זאת, לאחר דיכויו האלים של המרד על ידי הסובייטים, סירב הממשל ההונגרי לאפשר למועדון להשתמש בשמו הקודם. כתוצאה מכך, פעלה הקבוצה תחת השם אויפשטי דושה (בהונגרית: Újpesti Dózsa), שהתייחס הן לייחוס המועדון למשטרה והן לרובע ממנו הגיע.

בעונת 1959/1960, לאחר 13 שנים ללא תואר, שבה הקבוצה וזכתה באליפות התשיעית בתולדותיה. על אף שטורניר הגביע לא נערך באותן השנים, ייצגה אויפשט את הונגריה בגביע אירופה למחזיקות גביע בעונת 1961/1962. לאחר ניצחון קליל על פלוריאנה ממלטה בסיבוב הראשון (כולל ניצחון ביתי 2–10), הדיחה אויפשט את אייאקס ואת דאנפרמלין אתלטיק, והעפילה עד לחצי גמר הטורניר. בשלב חצי הגמר נעצרה אויפשט על ידי פיורנטינה וכוכבה הגדול קורט האמרין. היה זה הישגה הבינלאומי הגדול ביותר עד אז.

תור הזהב השני (1967 - 1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967, לאחר שנים של חוסר הצלחה רציפה, הגיע לקבוצה המאמן לאיוש בארוטי, שנחשב עד היום לאחד מגדולי המאמנים ההונגרים. לאחר שנתיים בהן הוביל את הקבוצה לסגנות, הוביל בארוטי את אויפשט בעונת 1968/1969 לאחת מעונות השיא בתולדותיה. אויפשט החזירה לעצמה את תואר האליפות, השלימה זכייה בדאבל לאחר שהניפה את הגביע ההונגרי לראשונה בתולדותיה (גברה 1–3 בגמר על בודפשט הונבד), והעפילה לגמר גביע ערי הירידים שם נעצרה על ידי ניוקאסל יונייטד. עונה אחר כך השלימה הקבוצה זכייה שנייה ברציפות בדאבל המקומי, וביססה את שליטתה המוחלטת בכדורגל ההונגרי של סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. בארוטי סיים את דרכו ב-1971 ועבר לאמן את פרו, אך קבוצתו המשיכה את רצף השליטה בהונגריה.

בין השנים 1969 ל-1975 זכתה אויפשט בשבע אליפויות רצופות, מתוכן שלוש עונות הסתיימו בזכייה בדאבל. היא קבעה שיאים שטרם נשברו בעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה, ובהם 500 שערי ליגה בדיוק בשבע עונות, וארבעה הפסדי בית בלבד בעשר עונות. מלבד העפלתה לגמר גביע ערי הירידים, הרשימה אויפשט גם בבמה המרכזית של הכדורגל האירופי, גביע אירופה לאלופות, כשהעפילה החל משנת 1972 שלוש פעמים ברציפות לשלב רבע הגמר. בעונת 1973/1974 הגדילה הקבוצה לעשות והעפילה עד לחצי גמר גביע האלופות, אך שם נעצרה על ידי הזוכה בסיום הטורניר, באיירן מינכן. ברצף המרשים של הקבוצה באותן השנים פגשה הקבוצה והדיחה במסגרות האירופיות קבוצות בכירות כמו לידס יונייטד (1969), ולנסיה (1971), סלטיק (1972) ובנפיקה ליסבון (1973).

סימן ההיכר של הקבוצה באותן השנים היה הדגש על משחק התקפי ורב שערים. המאמן בארוטי הרכיב חוליית התקפה שכללה את לאסלו פזקאס, יאנוש גרץ', פרנץ בנה, אנטל דונאי ושנדור זאמבו. יחד כבשה החמישייה מאות שערים עבור הקבוצה, ומשכו קהל אוהדים רחב למועדון בתוך הונגריה ומחוצה לה. שחקני ההתקפה זכו להכרה כשבנה זכה חמש פעמים בתואר מלך השערים של הליגה, בעוד דונאי ופזקאס סיימו במקום השני בתחרות נעל הזהב האירופית.

לאחר עזיבתם של גרץ', בנה ודונאי, הצטרפו לקבוצה אנדראס טרצ'יק ולאסלו פקטה, ותחת המאמן ושחקן העבר פאל ורהידי הובילו את הקבוצה לשתי אליפויות רצופות החל מעונת 1977/1978. טרצ'יק נחשב לשחקן טכני ומוכשר מאוד והוביל את הקבוצה ביכולת הכדרור ובישול השערים שלו, בעוד חברו להתקפה פקטה היה כובש שערים מוכשר שסיים אף הוא במקום השני בתחרות נעל הזהב האירופית.

סוף המאה העשרים (1981 - 1998)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת שנות ה-80 עמדו בסימן ירידת ערכו של הכדורגל ההונגרי באירופה. במקביל, סבלה אויפשט מפגיעה משמעותית בתוצאותיה בליגה. היא כשלה לזכות בתואר במשך מספר שנים, אך גמלה על כך עם הצלחות בגביע ההונגרי (זכתה בגביע ב-1982, 1983 ו-1987) ועם תוצאות מרשימות במפעלים האירופים. בעונת 1982/1983 הדיחה את מחזיקת גביע אופ"א המכהנת, גטבורג, במסגרת גביע אירופה למחזיקות גביע. עונה אחר כך הדיחה אויפשט את א.א.ק. אתונה ואת פ.צ. קלן בדרך לרבע גמר גביע המחזיקות. בשלב רבע הגמר ניצחה אויפשט את מחזיקת התואר המכהנת אברדין בתוצאה 0–2, אך הודחה לאחר הפסד 0–3 בגומלין.

עם נפילת המשטר הקומוניסטי חזרה הקבוצה לשמה המקורי, אויפשטי TE (בהונגרית: Újpesti TE). בעונת 1989/1990 חתמה הקבוצה את העשור עם זכייה באליפות ראשונה לאחר 11 שנים, ושנתיים אחר כך הוסיפה זכייה נוספת בגביע. בעקבות הזכייה בגביע, השתתפה אויפשט בשנת 1992 במהדורה הראשונה בהיסטוריה של הסופר קאפ ההונגרי, והייתה לזוכה הראשונה בתואר לאחר שגברה 1–3 על האלופה פרנצווארוש. עם זאת, התוצאות בליגה הוסיפו להיות חלשות ובסיום עונת 1992/1993 ניצבה הקבוצה במקום ה-14 בלבד ושרדה בליגה רק בזכות משחקי המבחן.

באמצע שנות ה-90 חזרה הקבוצה לצמרת הכדורגל ההונגרי לזמן קצר, כשבין 1995 ל-1997 סיימה פעמיים כסגנית האלופה ופעם נוספת במקום השלישי, ובעונת 1997/1998 חגגה את האליפות העשרים בתולדותיה. בכך, הייתה למועדון השלישי בהונגריה שזוכה בעשרים אליפויות לפחות (אחרי פרנצווארוש ומ.ט.ק. בודפשט).

העידן הנוכחי (1998 - )[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם נפילת המשטר הקומוניסטי, הפסיקו גם התקציבים מהממשל, ובעיות כלכליות כבדות פגעו בכדורגל ההונגרי. ב-1998 חזר המעמד המקצועני לכדורגל בהונגריה, ובמקביל חזר שמו של המועדון לשמו הנוכחי והמוכר, מועדון הכדורגל אויפשט (בהונגרית: Újpest FC). עם זאת, סבלה הקבוצה ממשבר מקצועי מתמשך. שחקני מפתח עזבו את המועדון עקב בעיותיו הכלכליות, וההישגים פסקו בהתאם. דניס אשני ששיחק בקבוצה בעבר וזכה איתה באליפויות חזר למועדון לאחר ששיחק מספר עונות בישראל, אך עזב את הקבוצה תוך זמן קצר.

המצב קיבל תפנית חיובית בשנת 2001, עם השלמת חידושו של אצטדיון הקבוצה. שינויי בעלות הביאו עמם תזרים מזומנים למועדון, שסייע לשיקומו. בסיום עונת 2001/2001, זכתה הקבוצה בגביע ההונגרי השמיני בתולדותיה לאחר עשור, והשלימה זכייה נוספת בסופר קאפ המקומי. הקבוצה חזרה להתמודד בצמרת למשך מספר עונות, ובין 2004 ל-2009 חוותה שלוש עונות כסגנית האלופה, אך עם זאת לא הצליחה לשחזר את הצלחתה באירופה ולא הצליחה לזכות בתואר.

באוגוסט 2006 הלך לעולמו פרנץ סוסה, מגדולי שחקני הקבוצה בכל הזמנים. לאחר פטירתו הוחלף שמו של אצטדיון הקבוצה לאצטדיון פרנץ סוסה, לזכרו של הכוכב המנוח.

בעונת 2013/2014, לאחר 12 עונות ללא תואר, זכתה הקבוצה בגביע ההונגרי התשיעי בתולדותיה. היא שבה למעמד הגמר שנתיים אחר כך, אך הפסידה לפרנצווארוש.

אצטדיון הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון הבית של אויפשט הוא אצטדיון פרנץ סוסה בעיר הבירה בודפשט. לאחר שנה של בנייה, נפתח האצטדיון באופן רשמי ב-17 בספטמבר 1922. תכולת האצטדיון היא כ-13,500 מקומות ישיבה. המשחק שחנך את האצטדיון הוא משחק הדרבי של בודפשט, בו גברה אויפשט על פרנצווארוש בתוצאה 1–2.

ב-1945, בעקבות שיטפון שפקד את העיר, הוצפו ונהרסו יציעי האצטדיון, אך הוא חודש והורחב לכ-45,000 מקומות. באותן שנים אירח האצטדיון מספר משחקים בינלאומיים, ואף שימש למספר שנים כאצטדיון הבית של נבחרת הונגריה. המשחק הבינלאומי הראשון באצטדיון נערך ב-1948, ובו הביסה הונגריה את רומניה בתוצאה 0–9.

עד לשנת 2000 לא חודש האצטדיון משמעותית, אך בין 2000 ל-2001 עבר האצטדיון חידוש כולל ומקיף. בין היתר הפכו כל יציעי האצטדיון ליציעי ישיבה, וכמות המושבים עמדה על 13,500. כמו כן, מאז השיפוץ כל היציעים באצטדיון מקורים.

בשנת 2006 נקרא האצטדיון על שם אחד מגדולי שחקני הקבוצה בכל הזמנים, פרנץ סוסה, שהלך לעולמו.

קהל ויריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-70, בעקבות הצלחת הקבוצה במפעלים האירופים, זכתה אויפשט להרחבה משמעותית של קהל אוהדיה בתוך בודפשט ובהונגריה בכלל. עם זאת, עיקר קהל אוהדי הקבוצה מגיע מרובע אויפשט שבבודפשט, שאותו מייצגת הקבוצה.

בעונת 2006/2007, במהלך משחק ליגה מול דברצן, נהם קהל אוהדי אויפשט כלפי שחקנה שחום העור של דברצן, מה שהוביל להפחתת שלוש נקודות ליגה ממאזנה של הקבוצה.

הדרבי של בודפשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יריבותיה של אויפשט הן בעיקר קבוצות העיר בודפשט, ובהן מ.ט.ק. בודפשט ובודפשט הונבד. עם זאת, היריבות הגדולה ביותר של אויפשט היא מול פרנצווארוש. היריבות בין המועדון החלה עוד בשנות ה-30, ובזכייתה הראשונה של אויפשט באליפות. מאז, משחקי הליגה בין הקבוצות הם מושכי הקהל הגדולים ביותר בליגה. לעיתים קרובות, משחקים אלו גוררים אלימות בין קהלי שתי הקבוצות, ואף להתערבות משטרתית נרחבת.

היריבות ההיסטורית בין הקבוצות, במקביל ליריבות הספורטיבית, הייתה קשורה גם ליריבות בין עירונית בתחילה, כאשר אויפשט הייתה עיר נפרדת מבודפשט השוכנת בצמוד לה. בנוסף, נוצרה יריבות פוליטית כאשר הגרמנים בהונגריה נמנו בעיקרם עם הקהל של פרנצווארוש בעוד היהודים בהונגריה תמכו בעיקר באויפשט. לאחר מלחמת העולם השנייה נמשכה החלוקה הפוליטית בין הקבוצות, כאשר אוהדי פרנצווארוש נמנו בעיקרם עם האופוזיציה לשלטון, בעוד אויפשט אולצה להיות הקבוצה של הממשל. בעקבות המרד ההונגרי, ובעקבות השיוך של אויפשט לממשל, התייחסו אוהדי פרנצווארוש לאלה של אויפשט כפולשים הסובייטים.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל ההונגרית

אליפות (20): 1929/30, 1930/31, 1932/33, 1934/35, 1938/39, אביב 1945, 1945/46, 1946/47, 1959/60, 1969, אביב 1970, 1970/71, 1971/72, 1972/73, 1973/74, 1974/75, 1977/78, 1978/79, 1989/90, 1997/98
סגנות (21): 1920/21, 1922/23, 1926/27, 1931/32, 1933/34, 1935/36, 1937/38, 1940/41, 1941/42, 1960/61, 1961/62, 1967, 1968, 1976/77, 1979/80, 1986/87, 1994/95, 1996/97, 2003/04, 2005/06, 2008/09

הגביע ההונגרי

זכייה (11): 1969, 1970, 1974/75, 1981/82, 1982/83, 1986/87, 1991/92, 2001/02, 2013/14, 2017/2018,, 2020/2021
סגנות (7): 1921/22, 1922/23, 1924/25, 1926/27, 1932/33, 1997/98, 2015/2016