אולאודה אקוויאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אולאודה אקוויאנו
אולאודה אקוויאנו - כריכת הספר מהדורה ראשונה 1789
אולאודה אקוויאנו - כריכת הספר מהדורה ראשונה 1789
אולאודה אקוויאנו - כריכת הספר מהדורה ראשונה 1789
לידה 1745
Isseke, טנזניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 במרץ 1797 (בגיל 52 בערך)
הסיטי של וסטמינסטר, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אולאודה אקוויאנו (Olaudah Equiano), שנודע גם בשם גוסטבוס ואסה (Gustavus Vassa; בסביבות 1745, ממלכת הארדרה באפריקה31 במרץ 1797, לונדון) היה עבד משוחרר שקנה בכספו את חירותו. תמך בלונדון בתנועה הבריטית לביטול העבדות. האוטוביוגרפיה שלו, שפורסמה בשנת 1789, סייעה בעקיפין לחקיקת החוק לסיום סחר עבדים 1807, בבריטניה ובמושבותיה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולאודה אקוויאנו נולד בכפר של בני שבט האיבו הנמצא בניגריה של היום (בעבר ממלכת הארדרה), וגדל במשפחה בעלת מעמד, כבנו של צ'יף בכיר. כילד נחשף לתרבות האפריקאית הטבעית, שכללה מזון מיוחד, לבוש אופייני, ריקודים ומנהגים ייחודיים. בהיותו כבן 11 נחטף ביחד עם אחותו הצעירה בידי אפריקאים מכפר אחר במחוז[1].

אקוויאנו ואחותו נחשפו לראשונה לאדם הלבן, תוך שהם עוברים מיד ליד ומכפר לכפר. בשלב מסוים הופרד אקוויאנו מאחותו, התגלגל בין סוחרים בתוך היבשת, הובא אל החוף, ונמכר לסוחרי עבדים טרנס אטלנטיים ממוצא אירופאי. אלו, במסגרת תהליך המכונה מעבר הביניים, העלו את אקוויאנו, ביחד עם 244 עבדים אפריקאים נוספים, על ספינה שחיכתה בנמל ניגרי, חצתה את האוקיינוס האטלנטי והביאה את העבדים לאיים הקריביים. אקוויאנו ומספר עבדים נוספים נשלחו לקולוניה הבריטית וירג'יניה, ושם הוא נרכש על ידי קצין בצי הבריטי, מייקל פסקל (Pascal), אשר העניק לו את השם גוסטבוס ואסה, על שם גוסטב הראשון, מלך שוודיה. היחס לעבדים בווירג'יניה באותה תקופה היה אכזרי, והם נענשו בחומרה ולעיתים תוך שימוש ברסן ברזל כדי לחסום את פיהם.

כעבד של קצין בצי הבריטי, אקוויאנו הוכשר כימאי, ובמהלך מלחמת שבע השנים נגד צרפת נסע זמן רב יחד עם בעליו. אקוויאנו רכש את חיבתו של פסקל, ששלח אותו לגיסתו בבריטניה, שם למד בבית ספר קרוא וכתוב. אקוויאנו המיר את דתו לנצרות, ובפברואר 1759 הוטבל בכנסיית סנט מרגרט.

אקוויאנו נמכר לקצין ימי אחר, ג'יימס דורן (Doran), ופסקל הנחה אותו למכור את אקוויאנו לאדם שיתייחס אליו כראוי. אקוויאנו נשלח למונטסראט באיי ליווארד שבקריביים, ושם נמכר לסוחר קווייקר מפילדלפיה בשם רוברט קינג (King), שהעסיק אותו בחנויותיו ובמשלוחים ימיים. ב-1765, כאשר היה אקוויאנו בן 20, הבטיח לו קינג שהוא יוכל לקנות את חירותו במחיר בו נקנה, 40 פאונד (סכום המקביל לכ-27,000 ש"ח, נכון לשנת 2008). קינג שיפר את יכולות הכתיבה והקריאה של אקוויאנו, סיפק לו הדרכה דתית ואיפשר לו לקיים גם מסחר לצורכי רווח עצמי, במקביל לעיסוקו במסחר כעבד של קינג. אקוויאנו סחר בפירות ובכוסות זכוכית בנתיב ג'ורג'יה-הקאריביים, עד שבשנת 1767 איפשר לו קינג לקנות את חירותו.

קינג ביקש מאקוויאנו להישאר כשותפו במסחר, אולם השהות במושבות הבריטיות כאדם משוחרר הייתה מסוכנת ומגבילה מבחינתו של אקוויאנו, שפעם אחת כמעט נחטף שוב לעבדות בעת שהטעין ספינה בג'ורג'יה.

לאחר שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו ב-1767 עבר אקוויאנו לאנגליה. הוא המשיך בעבודתו בים, כולל השתתפות במסעות כספן שמקום מושבו באנגליה. ב-1773 הוא השתתף במשלחת של הצי הבריטי לקוטב הצפוני, על סיפון הספינה רייסהורס (Racehorse), למציאת נתיב צפוני אל הודו[2]. במהלך מסע זה עבד עם ד"ר צ'ארלס אירווינג (Irving), שפיתח תהליך להתפלת מי ים ממנו התעשר ברבות השנים. שנתיים מאוחר יותר שכר אירווינג את אקוויאנו לפרויקט בחוף היתושים במרכז אמריקה (כיום במזרחה של ניקרגואה), על מנת לבחור ולנהל עבדים במטעי קני סוכר, תוך שימוש ברקע האפריקאי שלו ובשליטתו בשפת איגבו. אירווינג ואקוויאנו היו עמיתים וחברים במשך למעלה מעשור, אולם יוזמת המטעים נכשלה[3].

בלונדון הרחיב אקוויאנו את פעילותו, למד נגינה בקרן יער, והצטרף למועדוני דיבייט, בהם המועדון הרדיקלי "החברה המכוונת של לונדון" (London Corresponding Society). במהלך מסעותיו ביקר בפילדלפיה ב-1785 ובניו יורק ב-1786.

פעילות חלוצית לביטול העבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1786, בלונדון, אקוויאנו החל להיות מעורב בתנועה לביטול העבדות והיה חבר בולט ב"בני אפריקה", קבוצה של 12 גברים שחורים שפעלו לביטולה.

התנועה להפסקת סחר העבדים הייתה חזקה במיוחד בקרב קווייקרים, אך אלו היו מוגבלים ביכולתם להיבחר לפרלמנט, ובשנת 1787 הוקמה "החברה להשפעה על הפסקת סחר העבדים" ( Society for Effecting the Abolition of the Slave Trade) שלא הייתה בעלת צביון דתי וחבריה היו אנגליקנים שניסו להשפיע ישירות על הפרלמנט. אקוויאנו הפך למתודיסט בתקופה זו בהשפעת הטפותיו של ג'ורג' ווייטפילד (Whitefield) בעולם החדש.

כבר ב-1783 יידע אקוויאנו פעילי ביטול עבדות כגון גראנוויל שארפ (Sharp) על סחר בעבדים. באותה שנה הוא גם היה הראשון ליידע את שארפ על הטבח בספינת העבדים זונג, מקרה מפתח בהתפתחות התנועה לביטול העבדות, שבו השלכת עשרות עבדים לים נידונה בבית המשפט כתביעת ביטוח על אובדן רכוש.

אקוויאנו המשיך להתיידד ולקבל תמיכה מפעילי ביטול עבדות, ורבים מהם עודדו אותו לכתוב ולפרסם את סיפור חייו. לשם כך קיבל תמיכה כספית מפילנתרופים מתנגדי עבדות ומפטרונים דתיים. הרצאותיו והכנת ספרו נתמכו בין השאר על ידי סלינה הייסטינגס, הרוזנת מהנטינגדון.

בשנת 1789 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, "הנרטיב המעניין של חייו של אולאדה אקוויאנו, או גוסטבוס ואסה, האפריקני" ( The Interesting Narrative of the Life of Olaudah Equiano). סיפורו האישי של אקוויאנו על העבדות, מסע התקדמותו וחוויותיו כמהגר שחור גרמו לסערה עם פרסומם. הספר הניע את התנועה נגד העבדות בבריטניה, באירופה וב"עולם החדש" (אמריקה). התיאורים שלו בספר הפתיעו רבים בשל איכות הדימויים, תיאורם וסגנונו הספרותי. חלק גדול מהקוראים הלבנים אף הודו כי חשו בושה לאחר שלמדו על הסבל שעבר.

האוטוביוגרפיה סייעה בחקיקת חוק סחר העבדים ב-1807, אשר הוביל לסיום הסחר בבני אדם ממוצא אפריקאי בבריטניה ובמושבותיה.

נישואים ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהתיישב באנגליה, אקוויאנו החליט להינשא ולהקים משפחה. ב-1 באפריל 1792 נישא לאזרחית הבריטית סוזאנה קאלן (Cullen), בכנסיית סנט אנדרו (St. Andrew) בסוהאם (Soham), קיימברידג'. תעודת הנישואין, תחת שמו האנגלי גוסטאבו ואסה, שמורה בארכיון קיימברידג'שייר במשרד רישומי המחוז בקיימברידג', ונישואיו מתועדים בכל מהדורות האוטוביוגרפיה שלו מאז 1972. על פי המבקרים, הוא האמין שנישואיו מסמלים איחוד מסחרי צפוי בין אפריקה לבריטניה. לזוג היו שתי בנות, אנה מריה (17931797), וג'ואנה (17951857).

אשתו נפטרה בפברואר 1796 בגיל 34, ואקוויאנו עצמו נפטר שנה לאחר מכן, ב-31 במרץ 1797, בגיל 52 (יש החולקים על קביעת הגיל). בהמשך אותה שנה נפטרה גם הבת הבכורה אנה מריה והיא רק בת ארבע. כך הפכה ג'ואנה ואסה בת השנתיים ליורשת היחידה של האחוזה של אקוויאנו, ששוויה היה 950 פאונד (סכום המקביל לכ-370,000 ש"ח, נכון לשנת 2008). לילדה נקבעה אפוטרופסות, וכשהגיעה לגיל 26 נישאה לכומר הנרי ברומלי (Bromley) איתו ניהלה כנסייה באסקס. שניהם עברו ללונדון באמצע המאה ה-19, ועם מותם נקברו בצפון לונדון. לא ידוע דבר לגבי צאצאים שלהם, אולם המצבה של ג'ואנה אותרה ב-2005 בבית הקברות ושוחזרה מהריסותיה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אולאודה אקווינו (מבוא: אלה קרן), הסיפור המעניין על חייו של אולאודה אקווינו, או גוסטבוס ואסה, האפריקאי, האוניברסיטה הפתוחה, 2018.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אולאודה אקוויאנו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בשנים אלו של המאה ה-18 לא שררה בין הכפרים האפריקאיים תחושת אחווה או אחדות, וחטיפות מעין אלו, וסחר בחטופים כאילו היו זרים גמורים, היה דבר מקובל
  2. ^ Douglas Chambers, "'Almost an Englishman': Carretta's Equiano", H-Net Reviews, November 2007, accessed 28 September 2014.
  3. ^ Paul E. Lovejoy, "Autobiography and Memory: Gustavus Vassa, alias Olaudah Equiano, the African", Slavery and Abolition 27, no. 3 (2006): 332