אוליב מודי-קוק

אוליב מודי-קוק
Olive Mudie-Cooke
	אין תמונה חופשית
לידה	1890; לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
התאבדה	11 בספטמבר 1925 (בגיל 35 בערך); צרפת
מקום לימודים	גולדסמית'ס, אוניברסיטת לונדון; בית הספר לאמנות עץ בסנט ג'ון ;

אוליב מודי-קוק (באנגלית: Olive Mudie-Cooke‏; 1890 – 11 בספטמבר 1925) הייתה אמנית בריטית, הידועה בעיקר בזכות הציורים שיצרה במהלך מלחמת העולם הראשונה. מודי-קוק שימשה כנהגת אמבולנס בצרפת ובאיטליה במהלך המלחמה וחוויות אלה באו לידי ביטוי ביצירותיה.^[1]^[2]

ביוגרפיה ויצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודי-קוק נולדה במערב לונדון, הצעירה מבין שתי בנותיו של הנרי קוק, סוחר שטיחים, וביאטריס מודי. היא למדה אמנות בבית הספר לאמנות בסנט ג'ון ובמכללת גולדסמית'. היא עבדה גם בוונציה תקופה קצרה.

בינואר 1916 מודי-קוק ואחותה הבכורה פיליס, שלמדה ארכאולוגיה, נסעו לצרפת כאחיות מתנדבות ביחידת הסיעוד והעזרה ראשונה. בזמן שנסעה באמבולנסים של היחידה, בצרפת בין השנים 1916–1918, החלה מודי-קוק לשרטט ולצייר את הסצינות שראתה סביבה. היא תיעדה את חבריה נהגי האמבולנס והן את הצוות הרפואי שהיה בהם. ציורי המים וציורי הגיר שלה התמקדו לעיתים קרובות בחיילים פצועים שפונו, והלוגיסטיקה של הפינוי ברכבות אמבולנס. כמו בחזית המערבית, מודי-קוק שימשה גם כנהגת אמבולנס באיטליה במהלך המלחמה.^[3]

מודי-קוק שלטה בצרפתית, איטלקית וגרמנית ולכן עבדה לעיתים כמתורגמנת עבור הצלב האדום.

בשנת 1919 שמה של מודי-קוק הגיעה לידיעת ועדת המשנה לעבודות נשים במוזיאון המלחמה המלכותי, שרכשה מספר ציורים לאוסף החדש שלהם. רכישה זו כללה את התמונה המפורסמת ביותר שלה, "באמבולנס: מדליקה סיגריה לחולה".^[4] בשנת 1920 הזמין אותה הצלב האדום הבריטי לחזור לצרפת כדי לתעד את פעילותן של יחידותיו שעדיין סיפקו שם טיפול וסיעוד.

ציוריה מביקור זה כוללים דוגמאות לנזקי מלחמה, לנופים המופצצים של שדות הקרב לשעבר ולנשים המטפלות בקברים בבית קברות. מודי-קוק עבדה בעיקר בצבעי מים.

מודי-קוק חזרה לניולין בקורנוול והמשיכה לעבוד כאמנית וקיימה תערוכה מעבודותיה בשנת 1921 באגודת האדריכלות של אוניברסיטת קיימברידג'.

בשנת 1920 ואילך נסעה מודי-קוק ברחבי אירופה ואפריקה, בעיקר לדרום אפריקה, שם קיימה תערוכה מעבודותיה בשנת 1923.

היא חזרה לאנגליה לתקופה קצרה לפני שנסעה לצרפת בשנת 1925, שם שמה קץ לחייה.

תערוכת עבודותיה נערכה בשנה שלאחר מכן וכעבור כמה שנים אחותה פיליס תרמה עוד מיצירותיה למוזיאון המלחמה הקיסרי.