אולימפיאדת אתונה (2004)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משחקי האולימפיאדה ה-XXVIII
עיר מארחת אתונה, יוון
מדינות משתתפות 201
ספורטאים משתתפים 10,625
(6,296 גברים, 4,329 נשים)
תחרויות 301 תחרויות ב-28 ענפים
טקס הפתיחה 13 באוגוסט 2004
טקס הנעילה 29 באוגוסט 2004
נפתח רשמית על ידי קוסטיס סטפנופולוס, נשיא יוון
השביע את המשתתפים זואי דימוסצ'קי
הדליק את הלפיד האולימפי ניקוס קקלמנאקיס עריכת הנתון בוויקינתונים
האצטדיון הראשי האצטדיון האולימפי, אתונה, יוון
הערים שהתמודדו על האירוח בואנוס איירס, סטוקהולם, קייפטאון, רומא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אולימפיאדת אתונה (2004) היא האולימפיאדה ה-28 בעת החדשה, והיא נמשכה 17 ימים, מ-13 באוגוסט עד 29 באוגוסט 2004. השתתפו בתחרויות 10,625 ספורטאים מ-201 מדינות.

אתרי אולימפיאדת אתונה (2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכבוד המשחקיים האולימפיים נבנו 4 מתחמי ספורט ענקים.

אירועים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת אתונה (2004)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כדורגל באולימפיאדת אתונה (2004)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ארצות הברית בכדורגל לנשים זכתה במדליית הזהב לאחר ניצחון במשחק הגמר על נבחרת ברזיל 1-2. במדליית ארד זכתה נבחרת גרמניה לאחר ניצחון על נבחרת שוודיה 0-1.

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ארגנטינה בכדורגל לגברים זכתה במדליית הזהב לאחר ניצחון במשחק הגמר על נבחרת פאראגוואי 0-1. במדליית ארד זכתה נבחרת איטליה לאחר ניצחון על נבחרת עיראק 0-1.

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כדורסל באולימפיאדת אתונה (2004)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ארצות הברית בכדורסל לנשים זכתה במדליית הזהב לאחר ניצחון במשחק הגמר על נבחרת אוסטרליה 63-74. במדליית ארד זכתה נבחרת רוסיה לאחר ניצחון על נבחרת ברזיל 62-71.

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ארגנטינה בכדורסל לגברים זכתה במדליית הזהב לאחר ניצחון במשחק הגמר על נבחרת איטליה 69-84. במדליית ארד זכתה נבחרת ארצות הברית לאחר ניצחון על נבחרת ליטא 96-104.

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת אתונה (2004)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מייקל פלפס השחיין מארצות הברית בניסיון לשבור את שיא צבירת מדליות זהב באולימפיאדה אחת ( מארק ספיץ מארצות הברית זכה במינכן 1972 ב-7 מדליות זהב), זכה אומנם ב-8 מדליות, אך מהן היו 6 מדליות זהב ו-2 מדליות ארד. הוא קבע שיא עולם אישי, במשחה ל-400 מטר מעורב אישי.
  • איאן ת'ורפ מאוסטרליה זכה ב-4 מדליות מהן 2 מדליות זהב במשחים ל-200 ול-400 מטר חופשי, מדליית כסף ומדליית ארד.
  • ארון פירסול מארצות הברית זכה ב-3 מדליות זהב, במשחי הגב ובמשחה השליחים 4x100 מטר מעורב בשיא עולם חדש. במהלך משחה השליחים הוא קבע שיא עולם חדש במשחה ל-100 מטר גב.

טבלת מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליית כסף אולימפיאדת אתונה 2004
ערך מורחב – מדליות באולימפיאדת אתונה (2004)

עשר המדינות אשר זכו במירב המדליות:

מיקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ
1 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 35 39 29 103
2 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין 32 17 14 63
3 רוסיהרוסיה רוסיה 27 27 38 92
4 אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 17 16 16 49
5 יפןיפן יפן 16 9 12 37
6 גרמניהגרמניה גרמניה 14 16 18 48
7 צרפתצרפת צרפת 11 9 13 33
8 איטליהאיטליה איטליה 10 11 11 32
9 קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית קוריאה הדרומית 9 12 9 30
10 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת 9 9 12 30
15 יווןיוון יוון (מארחת) 6 6 4 16
סך הכול 301 301 327 929

המשלחת הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת אתונה (2004)

לאולימפיאדה זו, שלחה ישראל 36 ספורטאים והתחרתה במספר שיא של ענפים עד אז, 14 במספר. לראשונה השתתפו ספורטאים ישראלים בטניס שולחן, טאקוונדו ושחייה אמנותית.

במהלך האולימפיאדה הצליח נציג ישראלי לזכות לראשונה במדליית זהב. היה זה שייט המיסטרל גל פרידמן, מחזיק מדליית הארד מאולימפיאדת אטלנטה. פרידמן, אשר רק שנתיים קודם לכן זכה באליפות העולם באותו ענף, הצליח להאפיל על מתחריו לענף ולהביא להשמעת המנון התקווה בפעם הראשונה במשחקים האולימפיים. בנוסף לפרידמן, אריק זאבי, אז 3 פעמים אלוף אירופה, זכה במדליית ארד בענף הג'ודו (עד 100 ק"ג), והביא לישראל מדליה שנייה באולימפיאדה באתונה.

כמו כן, אודי וקס, הג'ודוקא, היה מעורב בעל כרחו בתקרית דיפלומטית קטנה כאשר בסיבוב הראשון יריבו האיראני, אראש מירסמאלי, לא התייצב לקרב והפסיד הפסד טכני. האירני טען כי הוא פרש כהזדהות עם הסבל הפלסטיני, אך כנראה פרישתו באה לאחר לחצים מצד הממשל האיראני שגם הבטיח לו 115,000 דולר פיצוי כבונוס על המעשה. פסילתו של מירסמאלי הביאה את אודי לסיבוב השני בו הפסיד נגד עמר מרידייה מאלג'יר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]