אולם הבד (איפר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אולם הבד באיפר
אולם הבד וקתדרלת מרטין הקדוש במהלך מלחמת העולם הראשונה

אולם הבדיםפלמית: Lakenhal או Lakenhalle) של איפר, בלגיה, היה אחד המבנים המסחריים הגדולים ביותר שנבנו בימי הביניים. האולם נבנה בסגנון גותי מוקדם, ושימש כשוק העיקרי וכמחסן לתעשיית הבדים המשגשגת של העיר הפלמית.

בניית המבנה המקורי החלה עם הקמת מגדל הפעמונים בשנת 1200 ונמשכה יותר ממאה שנים. האגף המזרחי החל להיבנות ב-1260, והאגף המערבי החל להיבנות ב-1286, המבנה הושלם בשנת 1304. הבניין נחרב כמעט לחלוטין לאחר הפצצה ארטילרית על איפר במלחמת העולם הראשונה. בין השנים 1933 ל-1967, האולם שוחזר למצבו לפני המלחמה. עם אורך של 125 מטר ומגדל פעמונים בגובה 70 מטר, אולם הבדים משחזר את החשיבות והעושר של עיר מסחר מימי הביניים. סמוך לאולם נמצאת הקתדרלה של מרטין הקדוש, שגם היא ספגה נזקים כבדים במהלך המלחמה ושוחזרה.

אולם הבדים נבנה בלב העיר, על גדתה המזרחית של תעלת איפרלה, יובל של הנהר אֵיזר הנשפך לים הצפוני, על מנת לאפשר לספינות מסחר להתקרב למקום ולטעון ולפרוק סחורה. אורך האולם הוא 125 מטר. המבנה היה בן שתי קומות, ונבנה כמלבן המקיף חצר פנימית, ששימשה שוק למוצרי הטקסטיל. בדרומו של המבנה נקבעו 48 דלתות יציאה אל כיכר השוק, שהייתה סמוכה לאולם הבדים. בקומה הראשונה היו אולמות בעלי תקרת לבנים קמורה, ששימשו למסחר ולאחסון הטקסטיל. הקומה השנייה הורכבה מאולמות רבים, חלקם מפוארים מאוד, וקורתה בקורות עץ ענקיות. האולמות בקומה זו שימשו את הסוחרים לאחסון, סעודות, פגישות של חברי גילדות הסוחרים, וחברי מועצת העיר.

חזית אולם הבדים נבנתה משלוש שורות של קשתות מחודדות זו על גבי זו שסוגרות על חלונות וגומחות. לפני מלחמת העולם הראשונה ניצבו בהן פסלים של אישים היסטוריים, דוכסים ודוכסיות של פלנדריה. בארבע פינות המתחם נבנו צריחים מחודדים בסגנון גותי. במאה השבע עשרה נבנה אגף חדש לאורך צלעו הדרומית של המבנה הישן. אגף זה נבנה בין 1619 ל-1622 בסגנון הרנסאנס. גם באגף זה שתי קומות, הבנויות על גבי עמודים מקושתים, היוצרים ארקדה רחבה לאורך הבניין. האגף החדש משמש כיום את עיריית איפר.

מגדל הפעמונים בעל ארבעה צריחים ומגדל מרכזי מכיל קריון בעל 49 פעמונים. המגדל מהווה חלק מאולם הבד, ומגיע ל-70 מטרים. ממוט היוצא מעל למגדל ניצב דרקון המשקיף על העיר. את אבן פינתו ירה בלדווין הראשון מקונסטנטינופול בשנת 1201. המגדל נבנה על מנת לשמש כמגדל שמירה עבור אנשי העיר ורכושם. המגדל מציע מבט מורחב על סביבתו והוצב בו צופה שצפה אל מחוץ לעיר במשך 24 שעות ביממה, על מנת להבחין באויבים הקרבים ובאים לעיר. הוא צפה גם אל העיר פנימה, על מנת לאתר שרפות בהקדם האפשרי. במגדל היו שלוש קומות, ולעתים שימשה הקומה הראשונה כבית הכלא העירוני. שאר הקומות שימשו כארכיון, נשקייה, אולמות פגישות ועוד. בתחתית המגדל מוביל מעבר מקומר מן הרחוב אל החצר הפנימית, בה הייתה כיכר השוק. בזמנים פחות נאורים, חתולים, שבתקופה ההיא היו קשורים למאגיה שחורה, הושלכו מהמגדל מסיבה שטרם הובנה עד היום.

ב-1999 הכריז אונסק"ו על אולם הבד ומגדל הפעמונים אתר מורשת עולמית עם שאר מגדלי הפעמונים של בלגיה וצרפת.

בעבר ניתן היה להגיע אל אולם הבדים באמצעות סירה דרך מעבר המים איפרלה (Ieperlee), אך כיום מעבר זה כוסה. האולמות המרווחים בקומת הקרקע, שם נמכרו בדים וצמר, משמשים כיום כאולם תצוגה; בקומה השנייה, ששימשה בעבר כמחסן, שוכן כיום מוזיאון השדה של פלנדריה, המוקדש להיסטוריה של מלחמת העולם הראשונה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 50°51′04″N 2°53′09″E / 50.8512°N 2.8858°E / 50.8512; 2.8858