אולף השלישי, מלך נורווגיה
 | |||||||||
| מטבע המוקדש לאולף השלישי | |||||||||
| לידה |
1050 נורווגיה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 בספטמבר 1093 (בגיל 43 בערך) נורווגיה | ||||||||
| שם מלא | אולף האראלדסון | ||||||||
| מדינה |
 נורווגיה | ||||||||
| מקום קבורה | קתדרלת נידארוס, נורווגיה | ||||||||
| בת זוג | אינגריד מדנמרק | ||||||||
| שושלת הרדרדה | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
אולף האראלדסון (בנורדית עתיקה: Óláfr Haraldsson, בנורווגית: Olav Haraldsson) ידוע גם בכינוי אולף שירה (בנורדית עתיקה: kyrri, בנורווגית: Kyrre) "השלו" (1050 – 22 בספטמבר 1093) היה מלך נורווגיה, תחת השם אולף השלישי, מ-1067 ועד מותו. ב-1066 השתתף בקרב גשר סטמפורד באנגליה, בו הובס ונהרג אביו, האראלד השלישי, אירוע שבעקבותיו הוא עלה לכס המלוכה. במהלך תקופת מלכותו השכין אולף יחסי שלום עם הכנסייה, שבדורות קודמים היו עימותים בינה לבין המלוכה. חיזק את הסמכות המלכותית, ומקובל שהוא זה שייסד את העיר ברגן ב-1070.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולף היה בנם של האראלד השלישי ושל תורה תורברגסדאטר. הוא הצטרף לאביו בפלישתו לאנגליה ב-1066. כשהתנהל קרב גשר סטמפורד היה אולף בן 16. הוא נשאר בספינות של צי הפלישה שעגנו על החוף ולא השתתף בלחימה. לאחר התבוסה הנורווגית, הוא הפליג עם שארית הצבא הנורווגי המוכה בחזרה לאורקני, שם הם העבירו את החורף. רק בקיץ 1067 הם שבו לנורווגיה.
לאחר מותו של אביו חלק אולף את המלוכה עם אחיו מגנוס השני, שהוכתר כמלך שנה קודם לכן. ב-1069 מת מגנוס ואולף היה למלך היחיד של נורווגיה.
במהלך תקופת מלכותו התנסתה האומה הנורווגית בתקופה ממושכת ונדירה של שלום. הוא ויתר על כל גישה תוקפנית במדיניות החוץ והגן על שלומה של הממלכה באמצעות הסכמי שלום ונישואים פוליטיים. בתחום מדיניות הפנים הוא שם את הדגש על בניין מבנה הכנסייה ועל מודרניזציה של הממלכה. המודרניזציה התבטאה בין השאר בארגון מחדש של שומרי ראשו ובאמצעים שננקטו להפיכתם של ערי מפתח, במיוחד ברגן, למקום מגורים מלכותי ולמקום משכן הבישוף. מקובל לחשוב שאולף ייסד את ברגן ב-1070.
התבוסה הקשה שספג אביו של אולף ב-1066, פיתתה את סוון השני, מלך דנמרק להתכונן למתקפה על נורווגיה. סוון לא ראה יותר את עצמו כבול להסכם הפסקת האש שנחתם עם האראלד ב-1064, שכן הסכם זה היה תקף רק לתקופת חייהם של שני המלכים שחתמו עליו. אולף כרת שלום עם סוון ונשא לאישה את בתו, אינגריד. מאוחר יותר, נישאה אחותו-למחצה של אולף לבנו של סוון, לימים אולף הראשון, מלך דנמרק. אף על פי שהיו כמה התקפות על אנגליה על ידי כוחות דנים, שרר שלום בין דנמרק לבין נורווגיה. אולף גם כרת ברית שלום עם ויליאם הראשון, מלך אנגליה.
אולף שינה את מערכת היחסים של המלוכה עם הכנסייה בהשוואה לזו של אביו. האראלד השלישי קרא תיגר על הארכיבישופות של ברמן ועל סמכותה כלפי הכנסייה הנורווגית. אולף הכיר בסמכות זו במלואה. ניתן להסביר גישה פייסנית זו בשיקולים פוליטיים. אולף גם עסק בשינויים במבנה הארגוני של הכנסייה. עד לתקופתו היו הבישופים חלק מחצר המלכות והם נסעו עם המלך ברחבי הארץ כדי לדאוג לעניינים הכנסייתיים, הרוחניים, בעוד שהמלך דאג לנושאים הגשמיים. הבישופים ישבו באוסלו, נידארוס (טרונדהיים) ובברגן. אולף גם יזם את בנייתן של כנסיות, כולל כנסיית המשיח בברגן, וקתדרלת נידארוס בטרונדהיים.
אולף גם חיזק את מעמד המלוכה והקים מערכת של גילדות בנורווגיה. ישנן עדויות על כך שממשלתו של אולף חוקקה חוקים בהיקף נרחב והעלתה אותם על הכתב.
אולף השלישי מת ממחלה ב-22 בספטמבר 1093. הוא נקבר בקתדרלת נידארוס. מנישואיו לאינגריד לא נולדו צאצאים, אך בנו הבלתי חוקי, מגנוס השלישי ירש אותו ובכך המשיך את שושלתו.
בשנת 1225 לערך, כתב סנורי סטורלוסון סאגה על אולף במחזור העולם, החיבור ההיסטורי על מלכי נורווגיה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסאגה על אולף השלישי במחזור העולם.
- אולף השלישי, מלך נורווגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אולף השלישי, מלך נורווגיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)