אולף השלישי, מלך נורווגיה

אולף השלישי
Olav Haraldsson

מטבע המוקדש לאולף השלישי
לידה	1050 נורווגיה
פטירה	22 בספטמבר 1093 (בגיל 43 בערך) נורווגיה
מקום קבורה	קתדרלת נידארוס, נורווגיה
שם מלא	אולף האראלדסון
מדינה
כינוי	"השלו"
השקפה דתית	נצרות
בת זוג	אינגריד מדנמרק
ילדים	מגנוס
שושלת הרדרדה
אב	האראלד השלישי
אם	תורה תורברגסדאטר
מלך נורווגיה 1067 – 22 בספטמבר 1093 (כ־26 שנים) → מגנוס השני מגנוס השלישי הוקון מגנוססון ←

אולף האראלדסון (בנורדית עתיקה: Óláfr Haraldsson, בנורווגית: Olav Haraldsson) ידוע גם בכינוי אולף שירה (בנורדית עתיקה: kyrri, בנורווגית: Kyrre) "השלו"‏ (1050 – 22 בספטמבר 1093) היה מלך נורווגיה, תחת השם אולף השלישי, מ-1067 ועד מותו. ב-1066 השתתף אביו האראלד השלישי בקרב גשר סטמפורד באנגליה, בו הובס ונהרג, אירוע שבעקבותיו עלה אולף לכס המלוכה. בתקופת מלכותו השכין אולף יחסי שלום עם הכנסייה, שבדורות קודמים היו עימותים בינה לבין המלוכה, חיזק את הסמכות המלכותית, ומקובל שהוא זה שייסד את העיר ברגן ב-1070.

ביוגרפיה

אולף היה בנם של האראלד השלישי, מלך נורווגיה, ושל תורה תורברגסדאטר. הוא הצטרף לאביו בפלישתו לאנגליה ב-1066. בעת קרב גשר סטמפורד היה אולף בן 16, הוא נשאר בספינות של צי הפלישה שעגנו על החוף ולא השתתף בלחימה. לאחר התבוסה הנורווגית הפליג עם שארית הצבא הנורווגי המוכה בחזרה לאורקני, שם העביר עם אנשיו את החורף. רק בקיץ 1067 שבו לנורווגיה.

לאחר מות אביו חלק אולף את המלוכה עם אחיו מגנוס השני, שהוכתר כמלך שנה קודם לכן. ב-1069 מת מגנוס ואולף היה למלך היחיד של נורווגיה.

בתקופת מלכותו התנסתה האומה הנורווגית בתקופה ממושכת ונדירה של שלום. הוא ויתר על כל גישה תוקפנית במדיניות החוץ והגן על שלום הממלכה באמצעות הסכמי שלום ונישואים פוליטיים. בתחום מדיניות הפנים שם את הדגש על בניין מבנה הכנסייה ועל מודרניזציה של הממלכה. המודרניזציה התבטאה, בין השאר, בארגון מחדש של שומרי ראשו ובאמצעים שננקטו להפיכתן של ערי מפתח, במיוחד ברגן, למקום מגורים מלכותי ולמקום משכן הבישוף. מקובל לחשוב שאולף ייסד את ברגן ב-1070.

התבוסה הקשה שספג האראלד השלישי פיתתה את סוון השני, מלך דנמרק לתכנן מתקפה על נורווגיה. סוון לא ראה עצמו כבול להסכם הפסקת האש שנחתם עם האראלד ב-1064, שכן הסכם זה היה תקף רק לתקופת חייהם של שני המלכים שחתמו עליו. אולף כרת שלום עם סוון ונשא לאישה את בתו, אינגריד. מאוחר יותר, נישאה אחותו-למחצה של אולף לבנו של סוון, לימים אולף הראשון, מלך דנמרק. על אף שהיו כמה התקפות על אנגליה על ידי כוחות דנים, שרר שלום בין דנמרק לבין נורווגיה. אולף גם כרת ברית שלום עם ויליאם הראשון, מלך אנגליה.

אולף שינה את מערכת היחסים של המלוכה עם הכנסייה בהשוואה לזו של אביו. האראלד השלישי קרא תיגר על הארכיבישופות של ברמן ועל סמכותה כלפי הכנסייה הנורווגית. אולף הכיר בסמכות זו במלואה. ניתן להסביר גישה פייסנית זו בשיקולים פוליטיים. אולף עסק גם בשינויים במבנה הארגוני של הכנסייה. עד לתקופתו היו הבישופים חלק מחצר המלכות ונסעו עם המלך ברחבי הארץ כדי לדאוג לעניינים הכנסייתיים, הרוחניים, בעוד שהמלך דאג לנושאים הגשמיים. הבישופים ישבו באוסלו, נידארוס (טרונדהיים) ובברגן. אולף יזם את בנייתן של כנסיות, כולל כנסיית המשיח בברגן, וקתדרלת נידארוס בטרונדהיים.

אולף חיזק את מעמד המלוכה והקים מערכת של גילדות בנורווגיה. ישנן עדויות על כך שממשלתו חוקקה חוקים בהיקף נרחב והעלתה אותם על הכתב.

אולף השלישי מת ממחלה ב-22 בספטמבר 1093. הוא נקבר בקתדרלת נידארוס. מנישואיו לאינגריד לא נולדו צאצאים, אך בנו הבלתי חוקי, מגנוס השלישי ירש אותו ובכך המשיך את שושלתו.

בשנת 1225 לערך כתב סנורי סטורלוסון סאגה על אולף ב"מחזור העולם", החיבור ההיסטורי על מלכי נורווגיה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אולף השלישי, מלך נורווגיה בוויקישיתוף

• הסאגה על אולף השלישי, במחזור העולם
• אולף השלישי, מלך נורווגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אולף השלישי, מלך נורווגיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)