אולף קונמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אולף קונמן

אולף קונמןגרמנית: Olaf Kühnemann, נולד ב-24 בנובמבר 1972, בזל) הוא צייר ישראלי-גרמני, זוכה פרס ישראכרט ומוזיאון תל אביב לאמנות לשנת 2008[1] ונכלל בבחירת העורכים של הספר ״100 הציירים של מחר״ (100 Painters of Tomorrow) של הוצאת Thames & Hudson ב-2014[2]. חי ועובד בין ברלין לתל אביב.

ביוגרפיה והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולף קונמן נולד ב-1972 להורים גרמנים נוצרים – מרקוס וכריסטיאנה. עד גיל ארבע גדל בארלסהיים (בזל, שווייץ), בבית שהושפע מאוד מהאנתרופוסופיה – תחום עיסוקם ואמונתם של שני הוריו. בעקבות גירושי הוריו ונישואיה השניים של אמו לפרופ׳ הישראלי שמעון לוי, עקרה המשפחה ב-1977 למונטריאול, קנדה, וב-1980 להרצליה, ישראל.
בהרצליה פגש אולף את המורה הראשון שלו לאמנות, הפסל צבי לחמן. כילד וכנער למד אצלו ציור ובמשך השנים הפך לשוליה בסטודיו שלו. ב-1987–1988 למד במשך שנה בתיכון האנתרופוסופי מייקל הול באנגליה, ולאחריה שב לישראל. בגיל 18 נסע ללימודי אמנות בניו-יורק. עם הגעתו למד תחילה עם הצייר דייוויד פולסון[3]. לאחר מכן למד שנתיים בבית הספר לציור ניו-יורק סטודיו סקול (אנ') (1992-1990), בין השאר בהנחייתם של רוזמרי בק (אנ'), רות מילר[4] וברוס גנייה[5]. עם סיום הלימודים בניו-יורק סטודיו סקול עבר ללימודי תואר שני באוניברסיטת פרסונס (אנ') (1994-1992), שם השלים תואר שני (MFA), בין השאר בהנחיית גלן גולדברג[6], ברוס גנייה ואסטבן ויסנטה (אנ').

כשחזר לישראל ב-1994 הצטרף לגלריה גבעון כאסיסטנט גלריה. לאחר הלימודים האקדמיים בניו יורק, שמונה השנים שבהן עבד לצד אמנים כמו משה גרשוני, מיכה אולמן, יאיר גרבוז, אורי קצנשטיין, רפי לביא ואחרים היוו נדבך חשוב ומשמעותי בהכרותו עם עולם האמנות הישראלי והשפיעו רבות על דרכו האמנותית בהמשך.

קונמן נשוי לטל אלון, מייסדת ועורכת שפיץ, המגזין העברי הראשון בגרמניה מאז השואה, ואב לשני בנים.

2009-2000: ציור מתוך צילומי משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים אלה התבססו עבודותיו של קונמן על התבוננות בצילומי משפחה מהתחנות השונות בחייו ובחיי משפחתו (גרמניה, שווייץ, קנדה, ישראל, הולנד, ארצות הברית).

ההחלטה לצייר מתוך התבוננות בצילומי המשפחה הייתה אינטואיטיבית בהתחלה, אך הסתברה בהמשך כעקרונית ביחס לאמנות שלו.

״כך הופיעו, בתחילת שנות האלפיים, הניירות הקטנים הלבנים. על כל אחד מהם צוירה בדרך כלל דמות אחת, בצבעי מים, לקוחה מאלבום הצילומים המשפחתי, מרחפת על רקע ריק, מנותקת מכל הקשר. ציור עדין, בהיר, זהיר, ספציפי מאוד – כל אחת מהדמויות זוהתה בשמה – ועם זאת מופשט, כללי ומרוחק... במשך חמש שנים ריכזו הניירות הקטנים את כל האנרגיה הציורית של אולף. בדיעבד אפשר לראות שהיו אלה שנים של צמצום ומשמעת חמורה, שנים של הגדרת טריטוריה – ממוקדת מאוד, מוגבלת. דרך חפירה וחיפוש בנקודה מוגדרת, בפעולה המזכירה קידוח עומק, נבראו השפה הציורית, והנרטיב של הציור״.

״בשלב זה נדמה שאולף כבר רכש מספיק ביטחון באשר למקומו בעולם הציור כדי להרפות מעט את משטר הציור שכפה על עצמו. מכאן ואילך התחיל לצייר בצבעי שמן על לוחות עץ גדולים, לעיתים גדולים מאוד. צילומי המשפחה נשארו נקודת המוצא, אם כי בהיפוך יוצרות מוזר ומטריד: הפעם הדמויות הן אלה שהושמטו מהציור, הרקע הפך לעיקר... מהציורים עולה בבירור שהמשפחה אינה בהכרח מושא געגועים, כלל לא מחוז התרפקות או נוסטלגיה. בכל אחד מהציורים נחשף ממד של מועקה, או אי נוחות, לא בקלות מזהים את מקורו" (הציטוטים לעיל מתוך טקסט שכתבה רותי דירקטור לקטלוג שליווה את תערוכת היחיד "עץ, משפחה" בגלריה 39 בקיץ 2008[7]).

תערוכות מרכזיות בתקופה זו כללו את ניירות משפחה (אניהו: אוטו\ביוגרפיה[8]), 2005, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; מרחבי בית, 2007, בגלריה החדר, תל אביב; הורנבי, 2007, בסדנאות האמנים, תל אביב; משנה מקום, 2007, במוזיאון בת ים לאמנות עכשווית; עורף, 2007, הביאנלה לאמנות עכשווית בהרצליה; אמנות ישראלית - עבודות מתוך האוסף, 2007, במוזיאון תל אביב לאמנות; עץ, משפחה, 2008, בגלריה 39, תל אביב; תמונות מחיי משפחה, 2009, במוזיאון ישראל בירושלים.

2013-2009: מצילומי משפחה להתבססות על דמיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2009 הציג לראשונה תערוכת יחיד רחבת היקף בגרמניה תחת הכותרת Schichten (שכבות). חלק מהציורים בתערוכה הוצגו כבר בתערוכות שונות בארץ; ציורים אחרים נוצרו במיוחד.

התערוכה הוצגה בגלריה Samuelis Baumgarte (סמואליס באומגרטה) בבילפלד. לתערוכה נלווה קטלוג מקיף בגרמנית ובאנגלית.

העיסוק האינטנסיבי בצילומי משפחה עורר בקונמן בין השאר סקרנות לגבי עברו ושורשיו התרבותיים, ובשילוב עם חיפושו אחר הרחבת הגבולות האמנותיים והמקצועיים הוביל להחלטה לעבור לחיות בעיר הולדתה של אמו, ברלין.

במקביל למעבר הגאוגרפי, החל גם שינוי בעבודתו. התכנים החדשים והשפה החדשה מצאו ביטוי גם בחיפוש אינטנסיבי וניסויים שערך בסטודיו. בשנים אלה עדיין השתמש בצילומי משפחה כנקודת מוצא, אך ניסה לחפש שפה ציורית חדשה, מופשטת יותר, שאינה מבוססת על נרטיב חיצוני מוכתב מראש.

התערוכה המרכזית שמייצגת את עבודותיו בתקופה זו היא פעולות איזון, 2011, בגלריה אלון שגב, תל אביב. בביקורת על התערוכה בעיתון ״הארץ״ כתבה סמדר שפי: "תערוכת היחיד של אולף קונמן בגלריה אלון שגב בתל אביב, היא מעין תערוכה קבוצתית של איש אחד, ובה הוא מראה ריבוי פנים סגנוני… בעבודותיו של קונמן הקירבה בין הפיגורטיבי לאבסטרקטי רבה כל כך, שנדמה כי לכך הוא מתייחס בשם התערוכה ׳פעולות איזון׳, הרומז לניסיון ליצור היגד כולל, מאזן, בין צורה, דימוי ונרטיב… קונמן אינו אמן שעבר שינוי סגנוני חד. כמו הציורים שלו, שיש בהם תחושה של דבר מה אורגני, הרי כך גם, במבט על, השינוי ההדרגתי שחל בעבודותיו שבתערוכה זו מסתמן ככזה הצופן בתוכו אפשרויות חדשות של ציור, שקונמן לא תר אחריהן בעבר״[9].

תערוכה משמעותית נוספת בתקופה זו הוצגה בגלריה Alexander Ochs Galleries Berlin| Beijing[10] בברלין. בתערוכה הציג קונמן שתי קבוצות עבודות: ציורים גדולים על עץ מ-2007–2008 לצד ציורי שמן על בד שבהם הצילומים מהווים רק נקודת מוצא רעיונית ומתפרקים לתוך הפשטה.

2017-2014: הפשטה ואסוציאטיביות, שמן ונייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתערוכה חלומות טרפנטין, שהוצגה בגלריה פינברג פרוג'קטס בתל אביב ב-2014, הציג קונמן קבוצת ציורים שהיו תוצר של חיפוש אחר שפה ציורית חדשה. בשלב זה נפרד בצורה מוחלטת מצילומים ומדימויים חיצוניים, ובאופן מודע ניסה לצייר מבלי ליצור נרטיב או דימויים שניתנים לזיהוי ולקישור. ״קונמן חותר כביכול תחת המומחיות הציורית שצבר ויוצר ציורים שנעים בין הפשטה להזיה״, כתבה אוצרת התערוכה ים המאירי, ״על גבי הקנווס, באמצעות שכבות רבות של צבע, נוצרות ג'סטות ידניות חד-פעמיות נאיביות ומשוכללות שמתערבבות זו עם זו, ומייצרות תחושת דחיפות וחום  משולל נרטיב״[11].

אחרי תערוכה זו המשיך קונמן לפתח רעיונות סביב הפשטה ואסוציאטיביות, תוך התנסות ביצירת חדר עבודה מנייר, שבתוכו תהליכי העבודה הישירים והעקיפים קיבלו מקום להצטבר: עיתונים ששימשו לכיסוי הרצפה הפכו לעבודות, חלקי אופניים, קליפות של פירות, מוזיקת הרקע - קונמן בחר בשלב זה לצבור את תוצרי הלוואי של העבודה במקום לערוך אותם החוצה. התערוכה Heartworn Highways בגלריה סירקל1 (CIRCLE1) בברלין היוותה שלב מגשר ומפתח בתהליך זה. תערוכה זו עסקה באימפולסים וקיבצה רגעים של התלהבות ויופי. התערוכה הציגה למעשה את תהליכי העבודה החדשים של קונמן, שמאחוריהם הייתה כוונה לשחק ולהתנסות ברעיונות של שליטה מול הפתעה, לפענח ולגלות את השכבות המכוסות מאחורי הציורים ובתת מודע[12].

סוגיות של זהות ושייכות עדיין נותרו בליבת עבודתו, אך בשלב זה הן מתוּוכות ומטופלות בדרכים חדשות. קונמן מתעניין ביצירתיות שמתפתחת דווקא מתוך סיטואציית האין-מוצא של עבודה יומיומית בסטודיו, ומתוך האתגר להיות פרודוקטיבי ולמצוא השראה.

ב-2015 התקבל לתוכנית הרזידנסי (שהות אמן) Künstlerhaus Bethanien בברלין[13]. במהלך השהות בתוכנית התרכז בעבודה על נייר בגודל אחיד של A4. במהלך 15 חודשי התוכנית הצטברו בסטודיו כ-1000 עבודות נייר.

סדרת העבודות הכילה הפעם מתח בין קצוות שונים: אינטואיטיביות ואקספרסיביות לצד משמעת עבודה יומיומית והתמקדות בגודל נייר אחיד; דימויים בסיסיים וכמעט ילדיים (סירה, שמש, ציפור, פרח, ים) לצד סצנות פורנוגרפיות בלתי מצונזרות.

בתערוכת הסיום של הרזידנסי הציג קונמן כ-650 מניירות אלה על קיר אחד. בנוסף, במרכז החדר, מול הקיר, הניח שולחן נמוך מעץ ועליו אובייקטים: חלקי אופניים, פרחים יבשים, קליפות אבוקדו ועוד. כל אובייקט הונח בקופסה שנבנתה עבורו. השולחן תיפקד כקיר חמישי מאוזן, כציור מרחף שהפך תלת ממדי. האלמנטים השונים - האובייקטים שהיו ברקע התהליך ועבודות הנייר שהן התוצר שלו - מהווים ביחד עבודה אחת.

בטקסט על התערוכה שפורסם במגזין האמנות BE[14], נכתב על הדיאלקטיקה המובנית שנוצרה כתוצאה מתהליך העבודה החדש של קונמן: תהליך יומיומי, עקבי וסיסטמטי, שמטרתו לייצר גוף עבודות המתבסס על משחק חופשי ונקודות ציון אסוציאטיביות ללא מבנה, נרטיב או סיפור. כלומר: שימוש מודע ברוטינה דווקא כדי לנפץ את אשליית הרוטינה[15].

ב-2016 הוצגו חלק מהניירות בתערוכה ״מחברות פתוחות״ במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, שאצרה אורלי מיברג. המבקר עוזי צור כתב ב״הארץ״: ״המחברת של אולף קונמן רגישה ויפה במיוחד. אפשר לראות בה את המעבר האורגני מהכתמיות החומרית, הנדמית לאקראית כמעט, אל היווצרות המראה, התמונה, כאשר הרישום בעיפרון מפיח חיים במערך הכתמים, מספר סיפור זעיר שיש בו אלמנט של תנועה ושל חום. בכל עמודי המחברת אפשר להבחין בחוש הטבעי המופתי של האמן לקומפוזיציה, באופן הנחת הכתמים, במשקלים שביניהם לבין מלבן הדף, השמנוני והיבש, הקר והחם, והמגע הרישומי הקווי על פני הכתמים כמגע הבריאה"[16].

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2018 מקדש אופניים, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה (אוצרת: סבטלנה ריינגולד).
  • 2017 Upstairs Gallery, Small, Das Kleine Format, אולדנבורג, גרמניה (אוצרים: קרסטן ומוניקה מאייר-בולן).
  • 2015 ציורים, A4 וכמה דברים, Künstlerhaus Bethanien, ברלין, גרמניה.
  • 2015 Heartworn Highways, גלריהCIRCLE1, ברלין, גרמניה (אוצרות: ג'ורג'ינה סטמוג'יאני ודורית לויטה הרטן).
  • 2015  BETWEEN HERE, תערוכה זוגית, Galerie Franzkowiak, ברלין, גרמניה (טקסט: כריסטוף טאנרט).
  • 2014 חלומות טרפנטין, Feinberg Project, תל אביב (אוצרת: ים המאירי).
  • 2012 Upstairs Gallery, Diposition, אולדנבורג, גרמניה (אוצרת: ד"ר מוניקה מאייר- בולן).
  • 2012 Hornby ,Eva & Bernard, שיתוף פעולה בין מותג האופנה Eva & Bernard לגלריות Alexander Ochs Berlin|Beijing, במסגרת שבוע האופנה בברלין.
  • 2011-12 פעולות איזון, גלריה אלון שגב, תל אביב.
  • 2010 אאוטסייד-אין, Pavillon am Milchhof, ברלין, גרמניה (אוצרים: דוריס קנופל בשיתוף schir - art concepts).
  • 2009 שכבות, Samuelis Baumgarte Galerie, בילפלד, גרמניה (אוצרים: אלכסנדר באומגרטה ופרדריקה שוורצר, קטלוג).
  • 2009 יער MDF, תערוכת קבע במלון Art+, תל אביב (קטלוג).
  • 2008 עץ, משפחה, גלריה 39, תל אביב (טקסט: רותי דירקטור, קטלוג).
  • 2007 הורנבי, סדנאות האמנים, תל אביב (אוצרת: ורד גני).
  • 2007 מרחבי בית, גלריה החדר, תל אביב (אוצרת: מילנה גיצין-אדירם).
  • 2005 ניירות משפחה (אניהו: אוטו\ביוגרפיה), מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית (אוצרים: יהושע סימון ודליה לוין).
  • 1999 גולם, גלריה סטרט ארט, תל אביב.
  • 1995 ציורים ורישומים, סדנת צבי לחמן, הרצליה.

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2018 Where have the flowers gone? אלכסנדר אוקס פרייבט, ברלין, גרמניה (אוצר: אלכסנדר אוקס).
  • 2018 Day & Knife, גלריה CIRCLE1, ברלין, גרמניה (אוצר: אופיר דור).
  • 2018 Play/Ground, קן הקוקיה, תל אביב (אוצרת: תמרה אדמוני).
  • 2018 Berlin Inc, סטודיו הוגו מאייר, ברלין, גרמניה (אוצר: הוגו מאייר).
  • 2018 Body Talk. The Scar the Scheme the Sketch and the Scratch, ייצוגי גוף בשבעים שנות אמנות ישראלית, גלריה CIRCLE1, ברלין, גרמניה (אוצרים: אלונה הרפז ואופיר דור).
  • 2018 #Meetoo, גלריה בנימין, תל אביב (אוצרת: שרי גולן).
  • 2017 Small things:good things. Das Kleine Format, אלכסנדר אוקס פריבט, ברלין, גרמניה.
  • 2017 Art.Israel-art.is.real, יריד האמנות של בודפשט, הונגריה (אורח של ״המשולש״).
  • 2017 ברלינר ליסטה, תערוכה זוגית עם ג׳ני רפלסון, ברלין, גרמניה.
  • 2017 יריד צבע טרי #9, תל אביב.
  • 2016 ניירות ערך, גלריה ליזה גרשוני, תל אביב (אוצרת: ליזה גרשוני).
  • 2016 זירה, הגלריה החדשה סדנאות האמנים טדי, ירושלים (אוצרת: כרמית בלומנזון).
  • 2016 Mother, I have reached the land of my dreams, במסגרת פסטיבל ID (ישראל-גרמניה), ברלין, גרמניה (אוצרות: אלונה הרפז ושרון הורודי, גלריה CIRCLE1).
  • 2016 The Dirty Three, מחברות פתוחות 2, מוזיאון הרצליה לאמנות מודרנית (אוצרת: אורלי מיברג).
  • 2016 Object of Desire, המשולש לאמנות, תל אביב (אוצרת: שרי גולן).
  • 2016 SEIN.ANTLITZ.KORPER. ECCE HOMO? ECCEHOMO! ברלין, גרמניה (אוצר: אלכסנדר אוקס).
  • 2016 Contemporary Visions VI גלריה BEERS London לונדון, אנגליה (אוצר: קורט בירס).
  • 2015 Germany, mon Amour! Contemporary in Germany. Art. Architecture. Design, תערוכה של קרן Cini, במהלך הבינאלה בוונציה (אוצר: פטר נובר).
  • 2015 Roundbout, במסגרת פסטיבל ID (ישראל-גרמניה), ברלין, גרמניה (אוצרת: רותם רוף, גלריה CIRCLE1).
  • 2015 Contemporary By Golconda ,BEUYS, BEUYS, BEUYES תל אביב (אוצר: ליאב מזרחי).
  • 2015 חלום יום קיץ, Feinbergs Projects, תל אביב (אוצרת: ים המאירי).
  • 2013 תערוכת הפתיחה של גלריה CIRCLE1, ברלין, גרמניה (אוצרת: דורית לויטה הרטן).
  • 2013 Go Figure, גלריה האגף, חיפה (אוצרת: יערה אורן).
  • 2011 Update your reality | artists from israel גלריות אלכסנדר אוקס ברלין/בייג'ינג (אוצר: אלכסנדר אוקס, בשיתוף פעולה עם פרידריקה שיר Schir Art Concepts).
  • 2011 פייסלוק, מוזיאון תל אביב לאמנות (אוצרת: שרה ריימן שור).
  • 2009 Zu Tisch, ברלינר קבינט, בגלריה Galerie im Turm, ברלין, גרמניה (אוצר: פרנק דירש).
  • 2009 (Tel Aviv), גלריה ארדיזון, ברגנז, אוסטריה (אוצר: היימו וולנר, טקסט: יוהנה לטמאייר).
  • 2009 תמונות מחיי משפחה, מוזיאון ישראל, ירושלים (אוצרת: תמר מנור-פרידמן).
  • 2009 לו-לי-טה, גלריה משרד בתל אביב, תל אביב (אוצר: רון ברטוש).
  • 2009 תוכניות מגירה, הגלריה ללימודי אוצרות בקלישר, תל אביב (אוצר: ד"ר גיא מורג צפלביץ').
  • 2009 אמנים בעבודה, הגדה השמאלית, תל אביב (אוצרים: עדן בנט ואדם אבולעפיה).
  • 2009 יריד צבע טרי #2, תל אביב.
  • 2009 מעברים, גלריה 10, רחובות (אוצרת: כרמית בלומנזון).
  • 2008 נוכח הים, סינמטק תל אביב / נס ציונה (אוצרת: יהודית מצקל, קטלוג).
  • 2008 נופי סף, מרכז ההנצחה קריית טבעון (אוצרת: טלי כהן-גרבוז).
  • 2007 רשמים 3, ביאנלה לרישום, בית האמנים בירושלים (אוצרת: דליה מנור, קטלוג).
  • 2007 משנה מקום, מוזיאון בת ים לאמנות עכשווית (אוצרת: מילנה גיצין-אדירם, טקסט: לאה אביר, קטלוג).
  • 2007 יופיו של הריק, גלריה 39, תל אביב (אוצרת: טל לניר).
  • 2007 עורף, הביאנלה הראשונה לאמנות עכשווית בהרצליה (אוצרים: יהושע סימון ודליה לוין, קטלוג).
  • 2007 Gouaches, רזידנסי הוטל פופיק, שרטנברג, אוסטריה (אוצר: היימו וולנר).
  • 2007 אמנות ישראלית - עבודות מתוך האוסף, מוזיאון תל אביב לאמנות (אוצרת: אלן גינתון).
  • 2006 ניירת, גלריה החדר, תל אביב (אוצרת: מילנה גיצין-אדירם).
  • 2006 Today Even the Drawers Are Winners, גלריה קלרה וולנר, ברלין, גרמניה (אוצרת: קלרה וולנר).
  • 2004 חיות מחמד, גלריה זמן לאמנות, תל אביב (אוצרת: טלי צדרבאום).
  • 2002 איפה הילדים, גלריה גבעון, תל אביב / משכן לאמנות עין חרוד (אוצרת: נעמי גבעון).
  • 2001 תחבולות מכניות לבלימת הרוח, גלריה עירונית, נס ציונה / כפר סבא (אוצרת: דנוש לחמן).
  • 2000 רישום נטו, מכללת דוד ילין, בית הכרם, ירושלים (אוצרת: תמרה ריקמן).
  • 1997 תערוכת בוגרים ניו יורק סטודיו סקול מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית.
  • 1994 תערוכת בוגרים פרסונס סקול אוף דיזיין מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית.
  • 1993 Young Painters מרכז הציור, מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית.
  • 1993 National Arts Club, מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2014 בחירת העורכים בספר "100 הציירים של מחר״, הוצאת Thames & Hudson.
  • 2008 פרס ישראכרט ומוזיאון תל אביב לאמנות לאמן ישראלי.
  • 1994 מלגת לימודים, פרסונס סקול אוף דיזיין מנהטן, ניו יורק.
  • 1992-1993 פרסי מצוינות בציור, National Arts Club מנהטן, ניו-יורק, ארצות הברית.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון תל אביב לאמנות, אוסף בנק הפועלים, ORS דורון סבג, אוסף יגאל אהובי, אוסף גלריה גבעון, אוסף אנט בולג רוטשילד, אוסף יהודית יובל רקנאטי, אוסף יפעת גוריון ואוספים פרטיים נוספים בישראל, גרמניה, שווייץ, ארצות-הברית וטונגה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "פרסי מוזיאון תל אביב יוענקו הערב - אמנות - גלריה". City Mouse. בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2016. 
  2. ^ ‪Olaf Kühnemann - 100 Painters of Tomorrow Thames & Hudson | פייסבוק‬, www.facebook.com
  3. ^ Gallery Ehva: Contemporary and Early Provincetown Art: Welcome, galleryehva.com
  4. ^ "Ruth Miller". Painters' Table. בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2016. 
  5. ^ Bruce Gagnier - Artists - Lori Bookstein Fine Art, www.loribooksteinfineart.com
  6. ^ Glenn Goldberg - Exhibitions - Betty Cuningham Gallery, www.bettycuninghamgallery.com
  7. ^ http://www.olafkuhnemann.com/wp/wp-content/uploads/2010/03/Olaf_Catalog_web_family_tree.pdf
  8. ^ Herzliya Museum of Contemporary Art - אולף קונמן, www.herzliyamuseum.co.il
  9. ^ שפי, סמדר. "פעולות איזון: מעגל של אינטימיות וחום". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2016. 
  10. ^ "Startseite". ALEXANDER OCHS PRIVATE BERLIN [ENG]. בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2016. 
  11. ^ בוגנים, איתן (15 בינואר 2017). "אולף קונמן: לצייר 60 ציורים בו בזמן, בסטודיו אפוף טרפנטין". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2016. 
  12. ^ Olaf Kühnemann – “Heartworn Highways” (27.6 – 26.7) | CIRCLE1, circle1berlin.com
  13. ^ KB | Olaf Kühnemann, www.bethanien.de
  14. ^ KB | BE # 22, www.bethanien.de
  15. ^ Jens Asthoff. "“In the Flow of Images”". BE #22. 
  16. ^ http://www.haaretz.co.il/literature/closeoneeye/.premium-1.3000964?=&ts=_1481125556496