אולריך, דוכס וירטמברג

אולריך, דוכס וירטמברג
Ulrich von Württemberg
לידה	8 בפברואר 1487; Riquewihr, צרפת
פטירה	6 בנובמבר 1550 (בגיל 63); טיבינגן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	דוכסות וירטמברג
מקום קבורה	St. George's Collegiate Church
בן או בת זוג	סבינה מבוואריה (1511–?)
שושלת בית וירטמברג
אב	היינריך, רוזן וירטמברג
אם	Elisabeth, Gräfin von Zweibrücken-Bitsch
צאצאים	כריסטוף, דוכס וירטמברג; Anna von Württemberg

אולריך, דוכס וירטמברג (בגרמנית: Ulrich von Württemberg;‏ 8 בפברואר 1487 – 6 בנובמבר 1550) ירש את קרובו אברהרד השני כדוכס וירטמברג ב-1498. אישיותו ההפכפכה שנודעה לשמצה, הביאה לכך שכונה על ידי היסטוריונים "הנרי השמיני השוואבי".^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולריך נולד ב-8 בפברואר 1487 להיינריך, רוזן וירטמברג ולאליזבת מצווייבריקן-ביטש. אמו מתה בלידתו, ואילו אביו היה מטורף נפשית,^[1] ככל הנראה כתוצאה ממאסרו של שלוש שנים על ידי הדוכס שארל הנועז מבורגון, גורש לטירת הוהנוראך במחוז אוראך, והאפוטרופוס היחיד שלו מת כשהיה בן תשע.^[2]

הוא שירת את המלך הגרמני, מקסימיליאן הראשון, במלחמת הירושה לדוכסות בוואריה-לנדסהוט ב-1504, וקיבל כמה תוספות לווירטמברג כפרס; הוא ליווה את מקסימיליאן במסעו הלא גמור לרומא ב-1508; והוא צעד עם הצבא הקיסרי לתוך צרפת ב-1513. בינתיים, בווירטמברג אולריך הפך מאוד לא פופולרי. הפזרנות שלו הביאה להצטברות גדולה של חובות, ונתיניו התרגזו מהשיטות המעיקות שלו לגייס כסף. בשנת 1514 פרץ מרד בשם "קונרד המסכן", אשר דוכא רק לאחר שאולריך עשה ויתורים חשובים לאחוזות בתמורה לסיוע כספי. יתר על כן, יחסי הדוכס עם הליגה השוואבית היו גרועים מאוד, ועד מהרה הגיעו צרות גם מכיוון אחר.

בשנת 1511 נישא אולריך לסבינה מבוואריה, בתו של אלברכט הרביעי, דוכס בוואריה, ואחייניתו של הקיסר מקסימיליאן. הנישואים היו אומללים מאוד, ולאחר שגילה חיבה לאשתו של אביר בשם הנס פון האטן, קרובו של אולריך פון האטן, אולריך הרג את הנס בשנת 1515 במהלך מריבה. חבריו של הוטן הצטרפו כעת לשאר המרכיבים של חוסר שביעות רצון. סבינה, שנמלטה מבעלה, זכתה לתמיכת הקיסר ושל אחיה וילהלם הרביעי, דוכס בוואריה, ואולריך הוחרם פעמיים באיסור הקיסרי. לאחר מותו של מקסימיליאן בינואר 1519 הליגה השוואבית התערבה במאבק, ואולריך גורש מווירטמברג, שנמכרה לאחר מכן על ידי הליגה לקיסר קרל החמישי.

בגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולריך עבר זמן מה בשווייץ, בצרפת ובגרמניה, כשהוא משרת תחת פרנציסקוס הראשון של צרפת; אבל הוא מעולם לא איבד את האפשרות לשחזר את וירטמברג ובערך ב-1523 הכריז על המרתו לנצרות פרוטסטנטית. ההזדמנות שלו הגיעה עם פרוץ מלחמת האיכרים הגרמנית. אולריך התחזה לידיד המסדרים הנמוכים וחתם בעצמו "אולריך האיכר", נשכחו הדיכויים הקודמים וחזרתו הייתה צפויה בשמחה. הוא אסף אנשים וכסף, בעיקר בצרפת ובשווייץ, פלש לווירטמברג בפברואר 1525, אך השווייצרים בשירותו נקראו מחדש בשל תבוסתו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת בפאביה; האיכרים לא הצליחו לתת לו תמיכה רצינית, ובתוך כמה שבועות הוא שוב נאלץ להימלט.

במהלך גלותו יצר אולריך ידידות עם פיליפ הראשון, רוזן הסן; והשיקום שלו, שבוצע על ידי פיליפ, הוא אירוע בעל חשיבות מסוימת בהיסטוריה הפוליטית של הרפורמציה. ב-1526 הכריז פיליפ שהוא להוט להחזיר את הדוכס הגולה, ובערך באותו זמן פרנסואה הראשון וצווינגלי הודיעו על נכונותם לסייע בהתקפה כללית על ההבסבורגים. אולם קשיים רבים חסמו את הדרך, ורק ב-1534 היה פיליפ מוכן להכות.

חידוש שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר של אותה שנה פרנסואה הראשון הבטיח סיוע; הליגה השוואבית פוזרה זה עתה; ולאחר שהוצאו מניפסט על ידי אולריך ופיליפ המצדיק את ההתחייבות המוצעת, פלשו הכוחות לווירטמברג באפריל 1534. קרל החמישי ואחיו, המלך הגרמני, פרדיננד הראשון, יכלו לשלוח אך מעט סיוע לסגנים שלהם, וב-13 במאי הובסו חיילי ההבסבורגים לחלוטין בלאופן. תוך שבועות ספורים חודש שלטונו של אולריך, וביוני 1534 ניהל משא ומתן בקאדן על הסכם שבו הוכר כדוכס על ידי פרדיננד, אך אמור היה להחזיק את וירטמברג בשלטון אוסטרי. לאחר היסוס מסוים נכנע אולריך לשידוליו של פיליפ וחתם על ההסכם בפברואר 1535.

הדוכס לא איבד עתה זמן בלחץ על הוראת הדוקטרינות המתוקנות של לותר וצווינגלי. כנסיות ומנזרים רבים נהרסו, ותפיסות נרחבות של רכוש הכנסייה היוו תוספת מבורכת לאוצר העני שלו (מעשה זה היה בדיוק במקביל לפירוק המנזרים הדומה שביצע הנרי השמיני, מלך אנגליה). אולם המיסוי היה כה כבד עד שהוא איבד עד מהרה את הפופולריות הזמנית שלו. באפריל 1536 הוא הצטרף לברית שמלקלדן, אם כי לא הסכים לחלק מהמזימות של פיליפ מהסן לתקיפת קרל החמישי. ב-1546 לחמו חייליו נגד הקיסר במהלך מלחמת הליגה של שמלקלדן, אך עם תוצאות הרות אסון עבור וירטמברג. הדוכסות נדרסה במהירות, והדוכס נאלץ להסכים להסכם היילברון בינואר 1547. על ידי הסכם זה קרל, תוך התעלמות מרצונו של פרדיננד להדיח שוב את אולריך, איפשר לו לשמור על הדוכסות שלו, אך קבע כי עליו לשלם סכום כסף גדול, לוותר על מבצרים מסוימים ולהופיע כמתחנן בפני הקיסר באולם. לאחר שנמסר בכפייה למערכת הביניים שהוצאה מאאוגסבורג במאי 1548, נפטר אולריך ב-6 בנובמבר 1550 בטיבינגן, שם נקבר, ובנו כריסטוף עלה לשלטון במקומו.