אולריק פלסנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אולריק פלסנר, או בשמו המלא ג'יימס יוהאן אולריק פלסנרדנית: James Johannes Ulrik Plesner;‏ 13 ביולי 19302 ביוני 2016) היה אדריכל ישראלי ממוצא דני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלסנר נולד בפירנצה כבכור לאח. בגיל ארבע עבר עם הוריו לדנמרק. אביו היה צייר והיסטוריון דני שעשה בפירנצה את לימודיו לדוקטורט בהיסטוריה של ימי הביניים. אמו, אמנית ובת של יצרן ויסקי סקוטי, ברחה ממשפחתה לאיטליה, שם נפגשו השניים. בשנת 1938 נפטר אביו מדלקת התוספתן. אביו החורג, קאר קלינט, היה אדריכל ומעצב דני חשוב. לדברי פלסנר אימו הייתה קתולית מאמינה. הוא רואה עצמו כבודהיסט[1].

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, עבר פלסנר ללמוד אדריכלות באקדמיה הדנית. לאחר סיום לימודיו, קיבל הזמנה מהאדריכלית מינט דה סילווה (minnette de silva) לעבוד עמה בסרי לנקה בעקבות זכייתו בתחרות לעיצוב פסל לבודהה בניו דלהי. אחר כך היה שותפו של האדריכל ג'פרי באווה, ופתח משרד אדריכלים ובית ספר לאדריכלות. בסוף שנות השישים עזב את סרי לנקה לאחר שהשלטון בה התחלף לשלטון קומוניסטי.

שער הכניסה לבית גבריאל, שפלסנר הוא ממתכנניו
פסל "ג'רי הדרקון" בעיצוב פלסנר בגן הפעמון

בסוף שנות השישים הגיע פלסנר לישראל לצורך תכנון מלון הילטון. במהלך הביקור פגש את הסטודנטית תמר ליבס (לימים פרופסור לתקשורת באוניברסיטה העברית). ליבס חזרה עמו לסרי לנקה. הם התחתנו, בסוף שנות השישים עזב פלסנר את סרי לנקה ועבר ללונדון, שם עבד במשך חמש שנים במשרד האדריכלות "arup associates".

בסוף 1970 השתתף פלסנר בדיון על תוכנית אב לירושלים של אביה השמשוני וביקר את התוכנית על שאינה מתייחסת לירושלים כעיר ייחודית[2]. בשנת 1972 עבר פלסנר לישראל עם משפחתו, ובשנת 1974 מונה על ידי ראש עיריית ירושלים טדי קולק לאדריכל העיר ירושלים, והוא כיהן בתפקיד עד לשנת 1976. הוא סייע בתכנון פרויקטים בעיר כגן בלומפילד, גן הפעמון, ואולם הכדורסל במלחה, ששימש את קבוצת הפועל ירושלים. בסוף שנות השמונים תכנן את בית גבריאל שעל גדות הכנרת.

לפלסנר ולליבס נולדו שלושה ילדים: דניאלה ומיה, שתיהן אדריכלות, שהיו שותפות במשרדו של אביהן, ויוחנן פלסנר, לשעבר חבר הכנסת מטעם קדימה, וכיום נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה.

פלסנר זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס ליפשיץ לירושלים יפה (1983), פרס אדריכלות מטעם קרן דרייר (1987), מדליית האקדמיה המלכותית אקרסברג עבור הישג אמנותי (1987), פרס ניקרדיט לאדריכלות (1987), פרס למרכז המסחרי הטוב ביותר באירופה (מרכז הילרוד שבדנמרק, 1993), פרס רכטר (יחד עם "ספקטור-עמישר אדריכלים") עבור התכנון הטוב ביותר בישראל (בית גבריאל, 1994), פרס יקיר ישראל (בית גבריאל, 1994), מדליית הנסן - הכבוד הגבוה ביותר לאדריכל בדנמרק (פברואר 2011), "אות העיצוב" 2007 על תכנון מרכז החתירה על-שם דניאל בתל אביב, ופרס יקיר עמותת האדריכלים המאוחדים בישראל (2015).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נעמה לנסקי, מלך הג'ונגל, באתר הארץ, 2 באפריל 2008
  2. ^ אדריכלים נודעים בעולם דוחים, דבר, 20 בדצמבר 1970