אומן השיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אומן השיר
Songmaster
עטיפת הספר
עטיפת המהדורה העברית
מידע כללי
מאת אורסון סקוט קארד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מדע בדיוני
הוצאה
הוצאה בשפת המקור דיאל פרס (Dial Press)
שנת הוצאה 1980 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית הוצאת אופוס
שנת הוצאה בעברית 2005
תרגום לעברית יעל אכמון
מספר עמודים 342 (במהדורה העברית)
338 (במהדורה האנגלית)
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002483153
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אומן השיראנגלית: Songmaster) הוא ספר מדע בדיוני מאת אורסון סקוט קארד. הספר מתרחש בעולם בדיוני עתידני שבו קיסרות שולטת בעולם, ועוקבת אחרי אָנְסֶט, ילד צעיר ויפהפה ששירתו המושלמת מגבירה את רגשות האנשים, והופכת אותו לבעל פוטנציאל הרסני אך גם מרפא. הוא אוּמן במלאכת השירה בצורה כה יפה ששיריו מבטאים רגשות ורעיונות, בפשטות ובבהירות יותר מאשר מילים. הספר מבוסס על סיפור קצר שחיבר קארד, "ציפור השיר של מיקאל" (Mikal's Songbird), שלפי עדותו לא התכוון להרחיב לספר.[1] לפי עדותו, במעבר בין הסיפור הקצר לספר השתנתה העלילה לחלוטין.[2]

האימפריה שבה מתרחש הסיפור היא מקום של בגידות ותככנות, הדומה לאימפריה הרומית ולאימפריה הגלקטית מספריו של אייזק אסימוב. הספר מציג עמדה אמביוולנטית מבחינה מוסרית – אהבת אמת, הן הטרוסקסואלית והן הומוסקסואלית, הם נושאים מרכזיים בספר, לצד נושאים כמו נאמנות וכבוד. הונאה, חטיפה, רצח והתנקשות גם הם נושאים מרכזיים ונפוצים בספר, וכל אחד מהם מואר ומוצג ביותר מאור אחד. כמו ברבים מספריו של קארד, נושא הסיפור הוא יותר אודות יחסי גומלין בין אנשים, ועל סוגיות מוסריות המעסיקות אותם, וכמעט לא מתמקדת בטכנולוגיה, אף על פי שלאימפריה המוצגת יש בבירור טכנולוגיה מתקדמת.

תרגומו של הספר לעברית יצא בשנת 2005 בהוצאת אופוס. את הספר תרגמה יעל אכמון.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבת הסיפור היא הרעיון המוצג, שלפיו נערות ונערים נבחרים נרכשים על ידי מקום בשם "בית השיר" בגיל צעיר בגלל יכולות השירה שלהם. הילדים נלקחים מתוך המציאות הרגילה כדי שילמדו לשיר, ובסופו של דבר מוענקים למשך תקופה לאנשים כזמרים. הם מקבלים תרופות המעכבות את תהליך ההתפתחות וההתבגרות שלהם, ועושות אותם למעוקרים.

המוכשרים שבנערים נקראים "ציפורי שיר", והם "ניתנים רק לאלה היכולים להעריכם באמת".[3] ציפורי שיר ניתנים לאנשים עשירים, וכשהם מגיעים לגיל 15 הם חוזרים לבית השיר. זמרים שאינם מצליחים להגיע למדרגת "ציפור שיר" אינם חיים את חיי שאר האנשים, אלא נשארים בבית השיר והוא דואג לכל צורכיהם.

אנסט מזוהה כבעל כישרון מיוחד ומטופל באופן אישי על ידי אֶסְטֶה, אומנית שיר בכירה. בגלל כישרונו הוא נשלח אל הקיסר מיקאל, שליט הקיסרות. בביתו של מיקאל הוא נחטף, רוצח וצופה במספר מקרי רצח וניסיונות התנקשות, ופוגש באנשים מעברו. בסופו של דבר הוא חוזר לבית השיר כזקן לא מוכר שכישרונו אבד ממנו.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארד מעיד שקוראים רבים תהו לאחר קריאת הספר על פרסומם של עמודים רבים בסופו, שלדעתם מיותרים, כיוון שהעלילה למעשה כבר נגמרה.[2] הוא כתב כי הסיפור הוא "אחד האמוציונליים ביותר שאי פעם כתבתי".[4]

בספר נכללים יחסים הומוסקסואליים בין שתיים מהדמויות – הגיבור אנסט וידידו ג'וזיף. קארד, מורמוני ושמרן חברתי, שכתב מספר מאמרים בגנות הומוסקסואליות,[5] הגיב לביקורת השמרנית על ספרו במאמר. על מהות היחסים בין אנסט וג'וזיף הוא כותב במאמרו "The Hypocrites of Homosexuality" (הצביעות של ההומוסקסואליות):

מה שהרומן מציע הוא טיפול בדמויות החולקות ביניהן מעשה אסור שהתרחש בגלל רעב מצד אחד, חמלה מצד שני, אהבה אמיתית וידידות. לא ניסיתי להראות שהומוסקסואליות היא "יפה" או "טבעית" – למעשה, מין מכל סוג שהוא עשוי להיות "יפה" רק למשתתפיו, וקשה להעלות על הדעת את טבעיותה של מגמה אנטי-אבולוציונית מובהקת כמו הזדווגות של בני אותו מין. נושאים אלה לא היו רלוונטיים. הידידות בין אנסט לג'וזיף הייתה הדבר היפה והטבעי, גם אם בסופו של דבר היא הובילה אותם לדרך הרסנית.

"The Hypocrites of Homosexuality" By Orson Scott Card[6]

על הספר כתבה סופרת הפנטזיה אלמה אלכסנדר (אנ') שהוא "ככל הנראה העבודה הטובה ביותר שפרסם קארד, אי-פעם."[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורסון סקוט קארד, מפות במראה: לקט סיפורים קצרים, אופוס, 2002 - אחרית הדבר לסיפור "המשחק של אנדר", עמ' 211
  2. ^ 2.0 2.1 אחרית הדבר, עמ' 212
  3. ^ "אומן השיר" בתרגום יעל אכמון, עמ' 2
  4. ^ על "אומן השיר" באתר הרשמי של אורסון סקוט קארד (באנגלית)
  5. ^ דרור עמיר, אורסון סקוט קארד והסקנדל של אנדר, באתר ynet, 27 באפריל 2013
  6. ^ המאמר באתר Nauvoo
  7. ^ Alma A. Hromic, Songmaster: Orson Scott Card, SF Site