און כלאיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במדע הגנטיקה, און כלאיים (בלועזית: הֵטֵרוֹזִיס, באנגלית: Heterosis) היא תופעה שבה בן-כלאיים בין אוכלוסיות, זנים, גזעים, תת-מינים או אף מינים שונים הוא בעל ביצועים טובים משל כל אחד מהוריו "טהורי הגזע", בתפקוד או בתכונה ביולוגית כלשהם.

און כלאיים הוא תכופות תוצאת הטרוזיגוטיות בין האללים מן האב ומן האם, אשר מקטינה את הסיכוי לפגמים גנטיים נסגנים (רצסיבים). הוא היפוכה של חולשה או פתולוגיה הנגרמת עקב הומוזיגוטיות יתר, למשל כתוצאה מנישואי קרובים בבני-אדם, או כתוצאה מברירה מלאכותית אינטנסיבית בעת השבחה של זני צמחים ובעלי-חיים לצורך חקלאות וביות. אך און כלאיים עשוי גם להיות תוצאה של תופעות גנטיות אחרות.

בסיס גנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באורגניזמים אשר מתרבים ברבייה זוויגית יש בכל תא סומטי שני סטים של כרומוזומים המכילים את המידע התורשתי, האחד מהורה אחד של האורגניזם (האם) והשני מן ההורה השני (האב). בכל אתר גנטי על פני הכרומוזום ניתן איפוא לרשת משני ההורים שני אללים זהים (הומוזיגוטיות) או שני אללים שונים (הטרוזיגוטיות). הביטוי הפנוטיפי של התכונה המקודדת באותו האתר הגנטי תלוי ביחסי דומיננטיות בין האללים – חלקם (למשל האלל לצבע עיניים חום בבני-אדם) עשויים להיות "שלטנים" (דומיננטים) ולקבוע את התכונה ללא תלות באלל מן ההורה האחר, וחלקם (למשל האלל לצבע עיניים כחול בבני אדם) עשויים להיות "נסגנים" (רצסיבים) הקובעים את התכונה רק במצב ההומוזיגוטי, כאשר האללים שהגיעו משני ההורים זהים.

אללים שנוצרו על-ידי מוטציות מזיקות, מהן הגורמות לפגמים גנטיים קלים או אף חמורים דוגמת אנמיה חרמשית, הם לעתים קרובות אללים נסגנים נדירים, העלולים להינשא על ידי פרטים מסויימים באוכלוסיה ולעבור בתורשה לצאצאיהם ללא תופעות מזיקות כלשהן. רק כאשר האורגניזם יורש את האלל הפגום משני הוריו גם יחד הוא ניזוק. הסיכון לאירוע כזה גדול יותר ככל ששני ההורים דומים יותר במטען התורשתי שלהם, למשל משום שהמגוון הגנטי באוכלוסיה מצומצם, או כתוצאה מהכלאה בין הורים קרובים. מאותה סיבה, כאשר ההורים שונים מאוד גנטית זה מזה הסיכון להומוזיגוטיות של אללים נסגנים מזיקים קטן, והתוצאה יכולה להיות צאצא בריא וחזק יותר.

דוגמאות ושימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפרד, תוצאת הכלאה בין שני מינים קרובים חמור הבית וסוס הבית, הוא כמעט תמיד עקר (כתוצאה מתופעה גנטית אחרת של שוני במספר הכרומוזומים), אך גם מצטיין בכוח ועמידות רבה, ומשום כך שימש במהלך ההיסטוריה כבהמת משא ועבודה מועדפת.
  • בגזעי כלבים, המגוון הגנטי בגזעים נדירים לעתים מצומצם מאוד והכלאות קרובים נפוצות. כתוצאה מכך כלבים "מעורבים" עשויים להיות בריאים וחזקים יותר מהוריהם ה"גזעיים". מחקר באנגליה בשנת 2013 מצא כי תוחלת חיים של כלבים מעורבים ארוכה ב-1.2 שנים מתוחלת החיים של כלבים גזעיים.