לדלג לתוכן

אוניברסיטת יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירוני

אוניברסיטת יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירוני
Universitatea de Arhitectură și Urbanism Ion Mincu
אוניברסיטה
על שם יון מינקו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1952–הווה (כ־72 שנים)
מיקום
מיקום בוקרשט, רומניהרומניה רומניה
מדינה רומניהרומניה רומניה
קואורדינטות 44°26′12″N 26°06′00″E / 44.43652778°N 26.1°E / 44.43652778; 26.1
UAUIM
(למפת בוקרשט רגילה)
 
אוניברסיטת יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירוני
אוניברסיטת יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירוני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוניברסיטת יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירונירומנית: Universitatea de Arhitectură și Urbanism Ion Mincu, ראשי תיבות: UAUIM) היא אוניברסיטה ציבורית עצמאית לאדריכלות, שנוסדה בשנת 1952, בבוקרשט בירת רומניה. כאות הכרה לתרומתו הרבה לאדריכלות הרומנית של האדריכל יון מינקו(אנ') (הגייה רומנית: Yon Minku, ‏1852–1912), נושאים את שמו מאז שנת 1953 המכון ואחר כך אוניברסיטת יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירוני בבוקרשט.

בול משנת 2009 "בית הספר לארכיטקטורה", "550, תעודת עדות ראשונה, 20 ספטמבר 1459"
אוניברסיטת יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירוני, בוקרשט, רומניה
אוניברסיטת יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירוני-פרט בנין

אוניברסיטת "יון מינקו" לאדריכלות ותכנון עירוני בבוקרשט היא המוסד האקדמי הוותיק והחשוב ביותר בתחום זה ברומניה. היא ממשיכה מסורת ארוכה של השכלה גבוהה ארכיטקטונית מקומית, אשר יסודה קשור קשר הדוק עם עליית רומניה המודרנית וקביעת המבנה המוסדי והתרבותי החדש שלה,

במחצית השנייה של המאה ה-19, ההכשרה הראשונה לחינוך אדריכלי ברומניה הוקמה על בסיס חוק בשנת 1864, שהונפק על ידי השליט אלכסנדרו יואן קוזה, נסיך רומניה, כחלק מבית הספר לגשרים, דרכים, מכרות ואדריכלות. עם זאת, בגלל המחסור בכספים וסטודנטים הוא נסגר זמן קצר לאחר מכן. האדריכלים הרומנים הראשונים למדו ברובם בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות, בפריז, והאדריכל המוסמך הראשון היה יון מינקו בשנת 1883. בוגרי בית הספר מפריז הובילו להקמתו של בית ספר לאדריכלות בבוקרשט, וכך, בשנת 1892 הקים האיגוד הרומני לאדריכלים בית ספר פרטי לארכיטקטורה שבסמכותה. רפורמת החינוך בשנת 1897 הפכה את בית הספר הפרטי לבית הספר הארצי לארכיטקטורה (במימון הממשלה) כחלק מבית הספר לאמנויות יפות. בשנת 1904 הפך למוסד עצמאי בשם בית הספר הגבוה לארכיטקטורה. בשנת 1931 שמו של בית הספר שונה לאקדמיה לאדריכלות. החוק הראשון הנוגע לחינוך ארכיטקטוני הכיר ברמתו האוניברסיטאית, אך שמר על תואר האקדמיה. אותו החוק הסדיר את השימוש בתואר האדריכל והפרקטיקה המקצועית. בשנת 1938 שולבה האקדמיה לארכיטקטורה בבית הספר הפוליטכני בבוקרשט, בשם הפקולטה לארכיטקטורה. בנוסף, תוכנית מיוחדת המוקדשת לחקר העירוניות פעלה בין השנים 19431948.

בשנת 1948 הפכה הפקולטה לארכיטקטורה לעצמאית תחת שם חדש - המכון לאדריכלות. לאחר תקופה קצרה של עצמאות, היא שולבה במכון להנדסה אזרחית שהוקם לאחרונה ושמה שונה שוב לפקולטה לאדריכלות. בשנת 1952 הפקולטה הפכה שוב לעצמאית, כשהיא חוזרת לשמה הקודם, המכון לאדריכלות. על פי צו שהונפק בשנת 1953, נקרא המכון על שם יון מינקו ועד שנת 2000 פעל המוסד בשם "המכון לאדריכלות" יון מינקו, בשנת 2000, בהחלטת הסנאט האקדמי, שונה השם לאוניברסיטת יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירוני, שהיא עדיין השם הרשמי הנוכחי. שינוי זה נקשר קשר הדוק להרחבת המתכונת החינוכית לאחר 1990. לפיכך, בעשורים האחרונים לפקולטה לאדריכלות הישנה נוספו שתי פקולטות חדשות: הפקולטה לתכנון עירוני (ב- 1997) והפקולטה לאדריכלות פנים (ב-2003), בכל אחת מהפקולטות מוצעות מספר תוכניות לימוד לתואר ראשון ולתואר שני. בנוסף קימות שתי תוכניות לימודים לדוקטורט באדריכלות ולדוקטורט בתכנון עירוני.[1][2]

קמפוס וארגון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין הראשי ויחידות משנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניין הראשי של אוניברסיטת יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירוני ממוקם בבוקרשט, ברחוב אקדמיה. הבניין הנוכחי הוא תוצאה של מספר שינויים בבניין המקורי, שהוקם בין השנים 19161927 בעקבות תכנון גריגור סרצ'ס ונרשם כאנדרטה היסטורית רשומה. תוספות הבניה נבנו בשנות ה-60 וה -70. מתחם הבניין (המשתרע על שטח בנוי של כ־27,068 מ"ר) מתפרס על כל הבלוק שבין רחובות אקדמי, אדגר קווינט וביזריקה בני. בניין זה כולל את משרדי הסגל הבכיר והסנאט, את רוב חללי ההוראה (כיתות, אולפנים, מעבדות), האולמות הראשיים, הספרייה, חדר הכושר, מעונות סטודנטים, משרדי הניהול ומשרדי סגל האקדמיה. הבניין המרכזי של האוניברסיטה מאכלס את הספרייה הוותיקה ביותר במדינה בתחום האדריכלות והיא נוסדה בשנת 1912 באמצעות תרומות של המרצים הראשונים לבית הספר. בקומת הקרקע, מול רחוב אקדמיה יש חלל תצוגה המאכלס תערוכות פרויקטים של סטודנטים, כמו גם תערוכות ארכיטקטורה ואומנות. הקומה התחתונה של בניין האוניברסיטה כוללת מספר פונקציות: קפיטריה, חנות למכשירי כתיבה, חנות ספרים, מרכז דפוס והעתקה. בית ההוצאה לאור האקדמי "יון מינקו", שנוסד בשנת 2001, מפרסם עבודות הקשורות ישירות לפעילות אקדמית (ספרי לימוד, סיכומי הרצאות, תיעוד), עבודות אדריכלות ועירוניות שנכתבו על ידי צוות ההוראה, עבודות שנכתבו על ידי סטודנטים (קטלוגים של פרויקטים, מחקר), וכן כתב העת "אנליזות באדריכלות". מוזיאון יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירוני נוסד בשנת 1982, והוא כולל חפצים ומסמכים המייצגים חינוך אדריכלי רומני (תעודות של האדריכלים הרומנים הראשונים, מסמכים רשמיים הנוגעים לחינוך אדריכלי, מסמכים שונים של בית הספר הגבוה לארכיטקטורה, פרויקטים שתוכננו על ידי תלמידי בית הספר וכו'), כמו גם פריטים אחרים שקשורים להתפתחות האדריכלות: כדוגמת דגמים של אנדרטאות ומבנים מפורסמים. בבנין המרכזי ממוקמים, המרכז לייעוץ וקריירה[3][4] ומחלקת התקשורת ויחסי הציבור.[5]

מלבד הבניין הראשי, מחזיקה אוניברסיטת יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירוני בבניין ברחוב מוקסה, שהוא גם מהווה אנדרטה היסטורית רשומה. אירועים מדעיים ותרבותיים שונים מתקיימים בבניין ובו ממוקם המזכיר ללימודי דוקטורט ורוב הפעילויות הנפוצות ללימודי דוקטורט מתקיימות בבנין זה. מטה מרכז המחקר ללימוד אדריכלות ועירוניות מתארח גם הוא בבניין מוקסה. קורס התואר הראשון "שימור אדריכלי ושיקום אדריכלי" מתארח בבניין היסטורי הממוקם באזור מרכז סיביו שבמחוז טרנסילבניה. בנוסף לכך, האוניברסיטבה משתמשת במתחם הכנסייה המבוצרת בדאולו פרומוס - שונברג (ליד סיביו, מחוז טרנסילבניה), מתחם בן המאה ה-XIII-XVII שנרשם כאנדרטה היסטורית, במתחם ממוקם מרכז המחקר לאדריכלות מרקמית ותקיימים בו אירועים אקדמיים, מקצועיים ותרבותיים שונים, כולל סדנאות בינלאומיות ומחנות סטודנטים.[6]

ארגון אקדמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוניברסיטה מחולקת לשלוש פקולטות, שמונה מחלקות, שלושה מרכזי מחקר ושש מעבדות. בפקולטה לארכיטקטורה שתי תוכניות לימודים; תוכנית לארכיטקטורה, תוכנית שימור ושיקום אדריכלי ומוצעת תוכנית לימודים בארכיטקטורה בשפה האנגלית.[7] בפקולטה לתכנון עירוני / תכנון עירוני מוצעות חמש תוכניות לימוד; תוכנית לתכנון ועיצוב עירוני, תוכנית לתכנון ועיצוב נוף, תוכנית לתכנון אורבני, תוכנית לניהול עירוני לערים תחרותיות ותוכנית לנוף וטריטוריה. בפקולטה לאדריכלות פנים מוצעות שתי תוכניות לימודים; תוכנית אדריכלות פנים ותוכנית עיצוב תעשייתי.[8]האוניברסיטה מנוהלת על ידי הוועד המנהל הבכיר והסנאט.[9]

  • הפקולטה לאדריכלות[10]
  • הפקולטה לתכנון עירוני[11]
  • הפקולטה לאדריכלות פנים[12]

באוניברסיטה שמונה מחלקות :[13]

  • יסודות תכנון אדריכלי
  • סינתזה של תכנון אדריכלי
  • היסטוריה ותאוריה של אדריכלות ושימור המורשת
  • תכנון עירוני ופיתוח טריטוריאלי
  • תכנון עירוני ונוף
  • תכנון ועיצוב פנים
  • מדעים טכניים
  • לימוד צורה
מרכזי מחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוניברסיטה שלושה מרכזי מחקר :[14]

  • המרכז לחקר, תכנון, הערכת בנייה וייעוץ (באנגלית: Center for Research, Design, Building Evaluation and Consulting, ר"ת: CCPEC)-מרכז לעיבוד סקרים והערכות טכניות, מחקרים, פרויקטים, עבודות מחקר, דרישות טכניות, ומספק ייעוץ מקצועי בתחומים שונים: אדריכלות, הנדסה אזרחית, שיחזור, שיקום, תכנון עירוני וכפרי, אדריכלות ועיצוב פנים, עיצוב במה, גרפיקה, פרסום וחומרי פרסומת; המרכז מוסמך לתקן ISO 9001: 2000.
  • המרכז ללימודי אדריכלות ותכנון ערים (באנגלית: Center for Architectural and Urban Studies, ר"ת: CSAU)-מבצע פעילויות מחקר העוסקות בהתפתחות שטחים עירוניים ומדיניים בקונטקסט התפתחות היסטורית ותרבותית, מושג הנוף התרבותי כמורשת בשטחים עירוניים וכפריים, והתרבות הארכיטקטונית והעירונית הרומנית בהקשר אירופי.
  • מרכז לימודים לבנייה ורנקולרית (באנגלית: Study Centre for Vernacular Architecture, ר"ת: CSAV)-מבצע פרויקטים מחקריים בתחום שיקום אדריכלי ובנייה ורנקולרית, וכן פעילויות הכשרה ופיתוח מקצועי, על ידי ארגון הרצאות, סדנאות, קורסים, סמינריונים, מפגשי הכשרה מעשית, אתרי עבודה ניסיוניים וכדומה; המרכז מתפקד במתחם הכנסיות המבוצר בדיאלו פרוּמוׂס - שנברג (מחוז סיביו, טרנסילבניה).[15]
  • שתי מעבדות טכנולוגיית מידע לפעילות אקדמית ואחת לפעילות חופשית של סטודנטים
  • מעבדת חומרי בנייה
  • המעבדה לטכנולוגיה אדריכלית (חומרי בניין, פיזיקת מבנים, מבנים)
  • מעבדת השיקום
  • מעבדת הדמיה
  • המעבדה לחקר התאורה האדריכלית

קשרים בינלאומיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאוניברסיטה שיתוף פעולה בינלאומי באמצעות קשרים הדוקים עם בתי ספר שונים לאדריכלות, עמותות, פורומים ואנשי מקצוע ברמה העליונה ברחבי העולם וחברה באגודות בינלאומיות. לאוניברסיטה תוכניות חילופי סטודנטים עם מוסדות שונים בעולם; תוכנית טמפוס, ותוכנית ארסמוס. ל-UAUIM קשרים עם יותר מ-80 בתי ספר לאדריכלות באירופה, אסיה, דרום אמריקה וארצות הברית. בכל שנה נהנה מספר גדול של סטודנטים מניידות בינלאומית ללימוד והכשרה מעשית במשרדי תכנון, במדינות רבות של אירופה, אסיה, אפריקה, צפון ודרום אמריקה. האוניברסיטה מארחת אדריכלים פעילים ומפורסמים כמרצים בקמפוס ומדי שנה מוערכים פרויקטי גמר של הבוגרים על ידי חבר השופטים הבינלאומיים הכולל אנשי מקצוע ופרופסורים ממדינות ויבשות שונות.

UAUIM חבר באגודות הבינלאומיות הבאות: האיגוד האירופי לחינוך אדריכלי (אנ'), איגוד בתי הספר האירופיים לתכנון (אנ'), האיגוד הבינלאומי לחילופי סטודנטים להתנסות טכנית (IAESTE), התאחדות האוניברסיטה האירופית (אנ'), ארגון האוניברסיטאות העולמי, איגוד הסטודנטים האירופית לאדריכלות נוף (אנ'), הליגה האירופית למכונים לאמנויות (אנ') והסוכנות האוניברסיטאית של לה פרנקופוני במרכז ומזרח אירופה (אנ').[16]

המכון המלכותי לאדריכלים בריטים (RIBA) אישר באופן עקבי משנת 1998, את התעודה האקדמית שהוענקה על ידי בית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת יון מינקו לאדריכלות ותכנון עירוני. החל משנת 2006 נהוגה באוניברסיטבה השיטה האירופית לצבירה והעברת ניקוד אקדמי[17] והתואר השני לאדריכלות שהאוניברסיטה מעניקה מוכר משנת 2008 לניידות חופשית ופרקטיקה מקצועית במדינות החברות באיחוד האירופי.[18] כחלק ממערכת היחסים הבינלאומית, ארגון בוגרי האוניברסיטה מפרסם באתר הרשמי של האוניברסיטה, פרויקטים שתוכננו ברחבי העולם, על ידי בוגריה.[19]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי מדיה ועיתונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]