אוסטלגיה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
אוסטלגיה (גרמנית: Ostalgie) הוא מונח סוציו-תרבותי בגרמניה, אשר מתייחס להבעת כמיהה או געגועים לפנים מסוימים בתרבות המזרח גרמנית. המונח הוא למעשה הלחם של המילים Ost (מזרח) ונוסטלגיה.
אחרי נפילת חומת ברלין ב-1989 ואיחוד גרמניה שנה לאחר מכן, מרבית מאפייני המשטר המזרח גרמני נעלמו ותושבי מזרח גרמניה נחפזו לאמץ את אורח החיים המערבי. בשלב הראשוני, כל המותגים ממזרח גרמניה נעלמו מן המדפים לטובת מוצרים "מערביים", ללא קשר לאיכותם של המוצרים. ככל שעבר הזמן החלו חלק מתושבי מזרח-גרמניה לשעבר לחוש נוסטלגיה להיבטים מסוימים של חייהם במזרח גרמניה. אוסטלגיה מתייחסת בייחוד לנוסטלגיה לאספקטים מסוימים של חיי היום יום בגרמניה המזרחית לשעבר, שנעלמו בחופזה לאחר איחוד גרמניה[1].
לאוסטלגיה היבטים מסחריים ואישיים. גל האוסטלגיה נוצל בשנים האחרונות על ידי בעלי עסקים, אשר החלו לייצר מוצרי אוסטלגיה שונים; ביניהם כאלה המחקים מוצרים שנעלמו לאחר האיחוד. הופקו גם מסיבות "אוסטלגיה", בהם הופיעו כפילים של אריך הונקר, הושמעה מוזיקה מזרח גרמנית והוגשו מאכלים או מוצרים אופייניים למזרח גרמניה. למסיבות נכנסו בחינם אנשים שלבשו חולצות של תנועת הנוער של מזרח גרמניה, הנוער הגרמני החופשי (FDJ). סמל אחר הוא "איש החול", שהיה דמות ידועה בתוכניות הילדים של הטלוויזיה המזרח גרמנית.
החיים במזרח גרמניה גם זכו לתיאור נוסטלגי במספר סרטים שזכו לפופולריות בגרמניה, כמו סרטו של וולפגנג בקר, "להתראות לנין!" (העוסק בצעיר המנסה לשחזר את החיים בגרמניה המזרחית לטובת אימו החולה); "זוננאלה" ("שדרות השמש", Sonnenallee) של לאנדר האוסמן (העוסק בחייהם של מתבגרים במזרח ברלין ואף זכה לסרט המשך, NVA, העוסק בחייהם כטירונים ב"צבא העם הלאומי" של מזרח גרמניה); ו"קליינרופין לנצח" (Kleinruppin forever) של קרסטן פיבלר (העוסק במערב גרמני ש"נתקע" במזרח גרמניה). בסרטו "הכול אודות צוקר" עוסק הבמאי דני לוי באוסטלגיה עצמה בנימה אירונית, כשהוא מתאר את הקרע בין שני אחים יהודיים, האחד ממזרח והשני ממערב גרמניה[2].
לתופעת האוסטלגיה קמו מבקרים שטוענים שהעיסוק החיובי בגרמניה המזרחית נוטה להעלים את הפן השלילי שהתקיים בגרמניה המזרחית כגון השלטון האוטוקרטי, השטאזי שתפקד כמשטרה החשאית ופיקח על חיי האזרחים, ההגבלות על חופש התנועה וכך יוצר תדמית חיובית בלתי מציאותית לגרמניה המזרחית[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאנדר האוסמן, על מה כל האוסטלגיה?, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2003
- יפתח אלעזר, ברלין, אנוכי במערב וליבי במזרח, באתר ynet, 14 באוגוסט 2003
- התערוכה "אוסטלגיה" במוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק