אוסף הטקסטיל של גולדברגר

אוסף הטקסטיל של גולדברגר
Goldberger Textilipari Gyűjtemény
Textil-museum-bp1.jpg
מידע כללי
סוג מוזיאון עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת Lajos utca 136-138. עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום Budapest District III עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריההונגריה הונגריה
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ? – 3 בדצמבר 1986 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פתיחה רשמי 3 בדצמבר 1986 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 47°32′09″N 19°02′36″E / 47.535833333333°N 19.043333333333°E / 47.535833333333; 19.043333333333
www.textilmuzeum.hu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוסף הטקסטיל של גולדברגרהונגרית: Goldberger Textilipari Gyűjtemény) הוקם במקום המוזיאון לתולדות תעשיית הטקסטיל לשעבר (בקיצור: מוזיאון הטקסטיל). מוזיאון הטקסטיל היה מוסד ששמר את הזיכרונות החומריים והאינטלקטואליים של תעשיית הטקסטיל וההלבשה ההונגרית בבודפשט ברובע 3 באובודה, שהיה מקום חשוב בפיתוח תעשיית זו וכן שמר את זכרו של לאו גולדברגר התעשיין הונגרי-יהודי, אחת הדמויות המפורסמות של תעשיית הטקסטיל ההונגרית, שמילא תפקיד חשוב מאוד במודרניזציה של תעשייה זו בעשורים הראשונים של המאה העשרים. המוזיאון במתכונתו המקורית אינו קיים יותר כיום ואת מקומו מחליף "אוסף הטקסטיל של גולדברגר".

היסטוריה של המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקנו של לאו גולדברגר באוסף מוזיאון הטקסטיל

הרעיון של הקמת מוזיאון לתולדות תעשיית הטקסטיל הועלה על ידי האיגוד הטכני והמדעי של תעשיית הטקסטיל בשנות ה-60. בשנת 1968, באירוע האיגוד, שנערך לרגל 20 שנה להלאמת תעשיית הטקסטיל בהונגריה, בא לידי ביטוי צורך זה, שאומץ גם על ידי משרד התעשייה הקלה דאז והסתדרות עובדי הטקסטיל.[1] החברות והמכונים של תעשיית הטקסטיל וההלבשה דאז קיבלו בברכה את הרעיון והחלו לאסוף מזכרות חומריות וכתובות מתעשיית הטקסטיל.

במקור, טירת זיצ'י באובודה סומנה כאתר של המוזיאון העתידי, מאוחר יותר הועידו לשם כך את בנין בית הכנסת (לשעבר) של אובודה והחפצים שנאספו באותה תקופה גם אוחסנו במבנה בית הכנסת שלא היה בשימוש. עם זאת, מומחים גילו מאוחר יותר שבניין זה לא ממש מתאים למטרה זו, ובשנת 1975 ייעדו את הבניין הישן של "מפעל מכבסת הצמר ההונגרי" לשעבר באנגיאלפלד למוזיאון. במפעל הופסק הייצור ב-1974. שיפוץ המבנה הסתיים בשנת 1986, עם פתיחת המוזיאון. החברות העניקו לכך עזרה משמעותית, למשל באמצעות הפעלה מחדש של מכונות ישנות שעדיין היו מסוגלות לפעול אז. עד 1992 פעל המוזיאון במקום זה.

מיקומו הנוכחי של המוזיאון, באחד המבנים המקוריים של מפעל טקסטיל גולדברגר (לשעבר) נבחר ביוזמתם של פרופסור ולטר אנדראי, היסטוריון לטכנולוגיה, ומיהאי ראדאי, שהיה ידוע בעבודתו כחבר בוועדות לשימור בנייני בודפשט. לאסלו וג, לשעבר סגן שר התעשייה הקלה ולימים מנכ"ל חברת דפוס הכותנה (PNYV), סיפק סיוע רב ביישום ובהקמת המוזיאון. שיפוץ המבנה והפיכתו למוזיאון החדש החל בשנת 1972 ובשנת 1999 נפתח המוזיאון לקהל הרחב. תפעולו ותחזוקתו היו בידי קרן מוזיאון הטקסטיל, שנאלצה למסור את המוזיאון לעיריית אובודה-בקאשמדייר בנובמבר 2011 עקב מחסור במשאבים כספיים מספיקים לתפעולו ולאחזקתו.

המוזיאון בצורה זו החזיק מעמד רק עד סוף 2012. באותה תקופה, מוזיאון אובודה ביצע שחזור ושיפוץ פנימי של הבניין ולאחר מכן נפתח מחדש בספטמבר 2013 כמוזיאון אובודה בשם "אוסף הטקסטיל של גולדברגר". כאן מוצגות ההיסטוריה של מפעל גולדברגר לשעבר, השרידים ששרדו והטכנולוגיה של הצביעה בכחול כחול.[2]

בניין המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון על קיר המוזיאון

הקרן של המוזיאון לתולדות תעשיית הטקסטיל (Textilmúzeum Alapítvány), שהוקמה ב-1992, רכשה את המבנה של מפעל גולדברג ושיפצו אותם עבור המוזיאון. הבתים, שנבנו במאה ה-18, נקנו ב-1784 על ידי סוחר הטקסטיל פרנץ גולדברגר, מאבותיו של לאו גולדברגר, שהקים שם את מפעל הצביעה בכחול שלו. בית המלאכה המשפחתי הקטן הפך לאחד מתשלובות הטקסטיל הגדולות בהונגריה, קיים יותר מ-200 שנה. מוזיאון הטקסטיל פועל בחדרי קומת הקרקע מאז 1999.

תערוכות קבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע מהתערוכה (2006)

במוזיאון יש גם ספרייה עשירה. בנוסף לתערוכות קבועות, מתקיימות לא פעם תערוכות מתחלפות של חומרים של אמני ואספני טקסטיל של ימינו ובהזדמנויות נוספות הקשורות למקצוע.

קטע הנצחה גולדברגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התערוכה מנציחה את עסקיו של גולדברגר בהצגת ספרים לדוגמה של תמונות עכשוויות, מאמרים בעיתונים וטקסטיל.

היסטוריה של דפוס טקסטיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הענפים החשובים של תעשיית הטקסטיל הוא הדפסת טקסטיל. התערוכה מציגה פרטים לגבי התפתחותה הטכנית: מהצביעה בכחול מסורתית; דרך מכונות לחץ מה שנקרא פֶּרוטין, שהחליף את הלחץ הידני ועדיין פועל לסירוגין, ועד למכבש הדפוס, שחולל מהפכה גם בטכנולוגיית תעשייה הטקסטיל ברחבי אירופה.

חפצים בעלי משמעות היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונת סריגה של Lee-System בתערוכה לשעבר (2006)

תכונה מיוחדת של ההיסטוריה התעשייתית היא מכונת אריגת המשי של ז'וזף מארי ז'אקאר שיוצרה בשנת 1912 ועדיין פועלת היום.

מכונת סריגה של Lee-System[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונת הסריגה Lee-system משנת 1895, אשר פעלה במקור במפעל קוקרון בהודמזוושרהיי, היא גם בעלת משמעות היסטורית תעשייתית.[3]

מבחר דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום מכונות טקסטיל בקנה מידה גדול, דגמים והעתקים מייצגים אריגה, טוויה, קלפים, הכנת טקסטיל בייצור ביגוד מוכן ללבישה וכו'. פעילויות מגוונות. ביניהם, מפעל הטקסטיל הביתי הראשון שנבנה באובודה ומוצג גם דגם של חוט פילטוריום או משי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Vajk Éva. "A Textilmúzeum elmúlt harminc éve". אורכב מ-המקור ב-2016-03-04.
  2. ^ "A Goldberger..." - Az Óbudai Múzeum - Goldberger Textilipari Gyűjtemény állandó kiállítása. Kiállításvezető. Óbuda-Békásmegyer Önkormányzata kiadása, 2013
  3. ^ Lázár Károly. "Lee-rendszerű kötőgép a Textilmúzeumban" (PDF).