אופיר לויוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אופיר ליוויוס)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אופיר לויוס
אין תמונה חופשית
לידה אוגוסט 1975 (בן 44)
ראשון לציון, ישראלישראל  ישראל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1993
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אופיר לויוס (Livius; נולד באוגוסט 1975) הוא קצין בצה"ל בדרגת אלוף-משנה, המשמש ראש מחלקת תכנון באג"ת. קודם לכן שימש מפקד חטיבת הבקעה ומפקד יחידת מיתר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לויוס נולד וגדל בראשון לציון. למד בבית הספר היסודי "שלמון" ובבית הספר התיכון עמית עמל במגמת מתמטיקה. התגייס לצה"ל בשנת 1993, והתנדב לסיירת מטכ"ל. לאחר טירונות צנחנים החל מסלול הכשרה כלוחם ביחידה. כעבור שנה הודח מן המסלול, ועבר ליחידת אגוז שם שירת כלוחם. השלים קורס קציני חי"ר. בסיום הקורס מונה למפקד מחלקה בגדוד 13[1]. בהמשך שימש כמפקד פלוגת מסלול. לאחר מכן מונה למפקד הפלוגה הרובאית בגדוד 13, אותה הוביל בלחימה ברצועת הביטחון בלבנון.

ב-28 באוגוסט 1997, ארב כוח מהפלוגה בפיקודו למחבלי חזבאללה בקרבת נחל סלוקי[2]. הכוח זיהה שתי חוליות נפרדות של מחבלים הנעות בקרבתו ופתח לעברן באש, הרג שני מחבלים וריתק למקומם שלושה נוספים באש מקלעים ונשק קל. שני מסוקי קרב מסוג קוברה הוזעקו לנקודת ההיתקלות כדי לספק סיוע באש ובתצפית. בסיוע המסוקים הרג הכוח את שלושת המחבלים הנותרים[3]. בעקבות זיהוי המחבלים, טיווח צה"ל אש ארטילרית לאזור אפיק נחל הסלוקי, שהיה סבוך ומכוסה בצמחייה שהייתה יבשה בעונה זו של השנה. עם פגיעת הפגזים באפיק הנחל ניצתה דליקה שהלכה והתפשטה לעבר הכוח ולכדה את חלקם. הפצועים וההרוגים חולצו לבסוף בידי יחידה 669, ושאר הכוח נסוג בחזרה למוצב. בדליקה, שנודעה לימים כאסון השריפה בוואדי סלוקי, נספו חמישה מחיילי הפלוגה ושבעה לוחמים נוספים נפצעו ואושפזו, אחד מן הפצועים היה לויוס עצמו שסבל מכוויות בשל הדליקה[2].

בהמשך שימש כמפקד פלוגה בבה"ד 1. לאחר מכן מונה למפקד פלחה"ן גולני בין השנים 19992000[4]. בשנת 2004 מונה לסגן מפקד גדוד 13, ב-12 בינואר 2005, כשמונה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, נפצע מפיצוץ מטען חבלה שהפעיל מחבל נגד השיירה בה נסע ברצועת עזה. בנג'י הילמן, שהיה אז מפקד פלוגה בגדוד 51 ונסע בשיירה, הרג את המחבל וניהל את חילוצו מן השטח[5]. על אף הפציעה הקשה שהותירה אותו קטוע רגל מעל לברך, השתקם ויצא ללימודים בפו"ם. בסיום הלימודים חזר לחטיבה ומונה למפקד מחזור בבא"ח גולני.

בשנת 2008 הועלה לדרגת סא"ל ומונה למפקד יחידת מיתר, ושימש בתפקיד עד שנת 2010. בהמשך מונה למפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי. לאחר מכן שימש בתפקיד מטה בחטיבת המבצעים. ב-4 בספטמבר 2014 הועלה לדרגת אל"ם ומונה למפקד חטיבת הבקעה[6][7], ושימש בתפקיד עד 30 ביולי 2017, שנה יותר מן המקובל, מכיוון שרצה להשלים ולבסס את השינויים שביצע במרחב החטיבה, ובהם הקמתם של שני גדודי חי"ר גבולות, גדוד אריות הירדן וגדוד לביאי הבקעה. בספטמבר 2017 מונה לראש מחלקת תכנון באג"ת.

ב-5 באוגוסט 2019 הוחלט על העלאתו לדרגת תא"ל ומינויו לקצין חינוך ראשי.

לויוס מתגורר בקיבוץ בית רימון, נשוי למלי ואב לשישה. בעל תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל מאוניברסיטת בר-אילן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, פרס אופיר, ידיעות אחרונות מוסף חג יום העצמאות תשע"ד, 5 במאי 2014, כפי שהועלה באתר פרש
  2. ^ 2.0 2.1 חן קוטס-בר, בו בוערת אש, באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2005
  3. ^ עמרי אסנהיים, אש צולבת, מעריב, כפי שהועלה באתר פרש
  4. ^ אופיר לויוס (1999-2000), באתר גדס"ר גולני
  5. ^ עפרה לקס, ‏בחייהם ובמותם - בגליון השבוע, באתר בשבע - ערוץ 7, 3 באוגוסט 2006
  6. ^ לילך שובל, ‏מינויים בצה"ל: שני מפקדי יחידות מיוחדות ישמשו מפקדי חטיבה, באתר ישראל היום, 14 במאי 2014
  7. ^ שי לוי, ‏"זה היה מטורף, אלפים הצטרפו אלינו", באתר ‏mako‏‏, ‏30 באפריל 2015‏