אוצר המורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוצר המורֶה הייתה הוצאת ספרים של הסתדרות המורים בישראל, שפעלה להעשיר בפרסומיה את החינוך העברי בארץ ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוצאה נוסדה על ידי הסתדרות המורים על פי הצעתו של המחנך אהרן טורקניץ[1] בוועידת המורים שהתקיימה בחול המועד סוכות בשנת תרפ"ו-1925 הוחלט על כינונה של הוצאת ספרים שבמסגרתה ייצאו ספרים למורים:[2] ספרי פדגוגיה, פסיכולוגיה, דידקטיקה ומתודיקה להוראת מקצועות שונים. המימון הושג באמצעות השתת מס על חברי ההסתדרות.[3] ההוצאה פעלה כמחלקה בהסתדרות המורים, ושכנה בירושלים.

הספר הראשון שראה אור ב"אוצר המורה" היה "כיצד מלמדת גרטרוד את בניה: ניסיון להדריך את האמהות ללמד בעצמן את בניהן: מכתבים" מאת יוהאן היינריך פֶּסטָלוֹצי, בתרגום אברהם יערי ובעריכת מרדכי ליפסון (תרפ"ז). אחריו ראו אור (לפי הסדר) "שעורי הסתכלות בפיסיקה" מאת וינסנט תומס מורשה (Murché)‏ (2 כרכים, תרפ"ח–תרפ"ט); המהדורה השנייה של "ראשי פרקים של הפדגוגיה האכספרימנטלית" מאת ארנסט מוֹימן (Meumann) בתרגום יחיאל יחיאלי (תרפ"ח); "ניסיון של תכנית מפרטת ללמודי התנ"ך בבית הספר העממי" מאת חיים אריה זוטא (תרפ"ט); "מכשירים לפיסיקה" מאת אריה אלקלעי בעריכת יצחק אפשטיין (תרפ"ט); "נפש התינוק עד לשנתו הששית" מאת ויליאם שטרן, בתוספת פירושים לקורט לוין ולהיינץ ורנר, בתרגום יצחק אפשטיין (תרפ"ט); ו-"מושג וחינוך באופי" מאת גאורג קֶרשֶנשטיינר בעריכת יעקב קופליביץ (ישורון קשת) (תרפ"ט).

כעבור מספר שנים הופסקה פעילות ההוצאה, והיא חודשה ב-1944.[4] בשנות ה-50 עברה המחלקה עם ההסתדרות לבית הוועד הפועל של ההסתדרות שברח' ארלוזורוב 93 בתל אביב, ומ-1961 פעלה ברח' בן סרוק 8. היא פעלה עד סוף שנות ה-90, בשיתוף עם הוצאת "קהלת" של הסתדרות המורים.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוצת השנים שבהן פעלה הוצאת "אוצר המורה" ראו אור במסגרתה יותר מ-150 כותרים,[5] מקור ותרגום, מהם יצירות של קלאסיקונים בחינוך ובפסיכולוגיה, משנותיהם של אנשי חינוך מובילים מהעולם ומהארץ, ספרי מתודיקה, ספרי לימוד וחוברות עבודה במקצועות שונים, זיכרונות של אנשי חינוך ("פרקי גן: זכרונות ומעש" לחסיה פיינסוד-סוקניק (תשכ"ו); "מורה", זיכרונותיה של סיליה אשטון-וורנר; בתרגום צבי ארד (תש"ל)), חינוך מקצועי, חינוך לגיל הרך, תלמידים לקויות למידה, בעיות התנהגות, תלמידים טעוני טיפוח והחינוך המיוחד, אדמיניסטרציה חינוכית ועוד.

ספרי המתודיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אסכולות פסיכולוגיות בימינו" מאת רוברט וודוורת (Woodworth) בעריכתו המדעית של חיים אורמיאן (תשי"ד)
  • "פסיכולוגיה בכיתה: ספר עזר למורים" מאת רודולף דרייקורס (Dreikurs)‏ (1960)
  • יהודה רימרמן, "הילד ניכר בציוריו: הציור כאמצעי הבעה ואבחנה" (תשכ"ח 1968)
  • תרגום המהדורה הרביעית של "מבוא לפסיכולוגיה" מאת ארנסט הילגרד וריצ'רד ק' אטקינסון בתרגום נפתלי גינתון ובעריכה מדעית של חיים אורמיאן (2 כרכים, תשכ"ט-תשל"ב)
  • "הפסיכולוגיה ההתפתחותית של ז'אן פיאז'ה" מאת ג'ון פלאבל בתרגום עמשי לוין ובעריכה מדעית של חיים אורמיאן (תשל"א 1970)
  • גדעון לוין, "פעילות והתנהגות: פרקים בפסיכולוגיה של גיל הגן" (תשל"א)
  • "ההתבגרות: ילקוט פרקי עיון" בעריכת חיים אורמיאן (תשל"ה)
  • "אדם לעצמו: עיון בפסיכולוגיה של המוסר" לאריך פרום (תשל"ו 1976);[6]
  • הקובץ "פסיכולוגיה בהוראה" שערכו אוריאל לסט, מרדכי ניסן, בעריכתו הכללית של חיים אורמיאן (תשל"ח).

פדגוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הילד ותכנית הלמודים: בית ספר והחברה" מאת ג'ון דיואי, בתרגום חיים ברוור (תש"ך)
  • צבי שארפשטיין, "אשיחה עם המורים: על חייהם ומלאכתם" (תשכ"ג 1962)
  • נחום גבריאלי, "אורחות חינוך" (תשכ"ב)
  • גרשון ברגסון ואברהם מלמד, "המנהל בבית ספרו: פרקי הדרכה למנהל בית הספר היסודי" (תשכ"ד 1963)
  • גרשון ברגסון, "מערכת השיעורים בבית הספר" (תש"ל)
  • דינה דז'טלובסקי, "תיאטרון-בובות בגן-הילדים", עם איוריו של הנריק הכטקופף (תש"ל)
  • שמעון אפשטיין, "כיתתי ותלמידיי: מניסיונם של מורים בשנת הוראתם הראשונה" (תשל"ג)
  • עדה אברהם, "עולמם הפנימי של המורים" (תשל"ה)
  • טובה ברלין-פפיש, "להיות מורה: פרקים בהוראת מוזיקה" (תשל"ח 1978)
  • שלום לוין, "המוסר ועיצוב האופי המוסרי" (תשל"ט 1979)
  • "החינוך הפתוח: חלופות בתחום המסורת החינוכית" מאת ג'וזף ד' הסט וארליין וייסברג, בתרגום צבי ארד (תשל"ט 1979)

עוד ראו אור ספרים על היסטוריה של החינוך העברי ופרויקטים חינוכיים בארץ:

אנתולוגיות פדגוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו אור בהוצאה מספר אנתולוגיות פדגוגיות כמו:

  • "פרקים בחינוך מקצועי: ילקוט מקורות" שערכו אורי בן-שלום ואריה פרלברג (תשכ"ח)
  • הסדרה "מקראות פדגוגיות", ובה הכותרים הבאים: אפרים שמואלי, "בעיות העם היהודי בזמן הזה: פרקי-קריאה לתלמידי כיתות של מורים וגננות, לקט, מבואות, הערות ודיונים" (תש"ך)
  • אריה סימון, "בעיות חינוך בבתי ספר לילדי עולים: פרקי קריאה לתלמידי כיתות של מורים וגננות" (תש"ך)
  • מרדכי אליאב ואהרן פריץ קליינברגר, "מקורות לתולדות החינוך בישראל ובעמים" (תש"ך)
  • משה כספי וצבי לם, "תורת החינוך": טכסטים נבחרים (תש"ך)
  • אסתר רבינוביץ ומרים רות, "תורת הגן" (תשכ"א)
  • מיכאל הנדל ואוריאל עקביא, "מקראה פדגוגית ספרותית: למכינות הפדגוגיות" (תשכ"א)
  • חיים אורמיאן, "כיצד להסתכל בילדים: דיונים והנחיות לגננות, למורים ולתלמידי בתי-המדרש למורים ולגננות" (תשכ"ו)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד קמחי (עורך), ספר היובל של הסתדרות המורים, תרס"ג־תרפ"ח, ירושלים: מרכז הסתדרות המורים, תרפ"ט, עמ' 418
  2. ^ מהודעות מרכז המורים בא"י: ג. "אוצר המורה", דואר היום, 2 בדצמבר 1925
  3. ^ על חילוקי הדעות בנוגע להוצאה ולפעילותה ראו: י. ספיבק, אוצר המורה (לועידת המורים), דבר, 27 באוגוסט 1926; אביעזר ילין, ל"אוצר המורה" (תשובה למר י. ספיבק), דבר, 14 בספטמבר 1926
  4. ^ תביעותיהם המקצועיות של המורים: ננעל מושב המועצה, דבר, 14 ביולי 1944
  5. ^ וראו דיווח ב-1966: "אוצר המורה" הוציא 331,000 עותק של ספרים למורים, דבר, 14 ביוני 1966
  6. ^ ראו ביקורת: יעקב ניב, לחיות זו אמנות, דבר, 30 ביולי 1976