אורה איל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

אוֹרה אַיָּל (16 במרץ 194626 בפברואר 2011) הייתה סופרת ומאיירת ישראלית, שהתפרסמה בעיקר בזכות איוריה לספרי ילדים מוכרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורה איל נולדה בשנת 1946 בירושלים למשפחת מצאצאי יצחק ליפקין, מבוני שכונות ירושלים. לאחר סיום לימודיה בגימנסיה העברית רחביה למדה בבית הספר לאמנות "בצלאל", אולם לא סיימה שם את לימודיה. למדה לתואר ראשון במתמטיקה ועסקה בפיתוח ספרי לימוד למתמטיקה במט"ח.

הספר הראשון שאיירה הוא "מעשה בחמישה בלונים" מאת מרים רות, שיצא לאור בשנת 1974. לאחר מכן איירה יותר מ-70 ספרי ילדים, בהם הספרים "הבית של יעל" ו"תירס חם" מאת מרים רות, "מר זוטא ועץ התפוחים" מאת אורית רז וסדרת "סיפורי איתמר" מאת דוד גרוסמן. על איוריה בספרו של גרוסמן "השפה המיוחדת של אורי" זכתה בשנת 1990 בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער[1].

איל פירסמה גם ספרים שאותם כתבה וגם איירה, בהם "לילה חשוך אחד", "בוקר בהיר אחד", ו"אוגבו". על תהליך יצירת ספריהּ סיפרה[2]: "בדרך כלל הסיפור ישנו לי בראש. אני מכינה את הציורים ורק אז כותבת את כל הטקסט באופן סופי."

בשנותיה האחרונות עסקה בעריכה ובתרגום ספרים, בהם "הגבינה והתולעים" ו"אבא לא רוצה לישון", ומבחר מספרי סופר הילדים האיטלקי ג'אני רודרי כ"איש הגשם", "ליסה בארץ האגדות", ו"סיפורי טלפון"[3].

בשנת 1994 זכתה בפרס בן-יצחק על איור הספר "חמש מכשפות הלכו לטייל" מאת רונית חכם.

אורה איל נפטרה ב-2011, בגיל 64, מפרקינסון, בה אובחנה כחולה כעשר שנים קודם. היא השאירה בן אחד מנישואיה הראשונים, וכן בן זוג אתו חייתה בעשרים שנותיה האחרונות בביתם בשכונת בקעה בירושלים.

ספרים שכתבה ואיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בוקר בא, הוצאת קרן אור, 1975
  • אוגבו, ספרית פועלים, 1977
  • בוקר בהיר אחד, ספרית פועלים, 1985
  • המלחמה האדירה, ספרית פועלים, 1986
  • ילדה לבדה, הוצאת כתר, 1992
  • לילה חשוך אחד, ספרית פועלים, 1988
  • סבתא של חנה בננה בשלה דיסה, הוצאת איילות, 1996

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ IBBY, Honour List (1990), 1990, pp.39–40.
  2. ^ נורית שילה-כהן (עורכת), ספר המאיירים הגדול, מוזיאון ישראל, אגף הנוער על שם רות, 2005
  3. ^ בר חיון, סלט גרביים - "סיפורי טלפון", באתר הארץ, 1 ביולי 2009