אורורה מרדיגניאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורורה מרדיגניאן
Արշալոյս Մարտիկանեան
אַוּרוֹרָה מַרְדִיגַניאן על גבי בול ארמני משנת 2013
אַוּרוֹרָה מַרְדִיגַניאן על גבי בול ארמני משנת 2013
לידה 12 בינואר 1901
צ'מישגזק, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בפברואר 1994 (בגיל 93)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ארמנית מערבית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אַוּרוֹרָה (ארשלויס) מַרְדִיגַניאןארמנית: Աուրորա [Արշալոյս] Մարտիկանեան; ‏12 בינואר 1901, צ'מישגזק, ממורט-איל עזיז, האימפריה העות'מאנית - 6 בפברואר 1994, לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית) הייתה שחקנית וסופרת ארמנית, ניצולת רצח העם הארמני.

ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדיגניאן נולדה למשפחה ארמנית משגשגת בצ'מישגזק, כשלושים וחמישה קילומטרים מצפון לאֱלָזִיג (שנקראה בעבר הַרְפּוּט), בלב טורקיה העות'מאנית. היא חזתה בהירצחם של בני משפחתה, ואולצה לצעוד למעלה מ-2250 קילומטרים, ונחטפה ונמכרה לעבדות באנטוליה. היא הצליחה להימלט אל טיפליס (טביליסי כיום), ומשם לסנקט פטרבורג ולאוסלו, ובסופו של דבר הגיעה לניו יורק.[1]

קטע ששרד מן הסרט, בן כ-15 דקות. הקטע שוחזר בשנת 2009.

ארמניה הנאנסת ומכירה פומבית של נשמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת הסרט "מכירה פומבית של נשמות", 1919

בניו יורק פנה אליה הארווי גייטס, תסריטאי צעיר, וסייע לה לכתוב ולפרסם טקסט שמתואר בדרך כלל כספר זכרונות, בשם "ארמניה הנאנסת" (אנ')‏ (Ravished Armenia).[2]

על בסיס הספר חובר תסריט והופק סרט אילם בשם "מכירה פומבית של נשמות" (Auction of Souls) בשנת 1919, כשמרדיגניאן מגלמת את עצמה, והוצג לראשונה בלונדון. בניו יורק הוצג הסרט בחסות משפחות ואנדרבילט והארימן, בעידוד הוועדה האמריקאית לסעד ארמני וסורי.[2]

מרדיגניאן תיארה שש-עשרה נערות ארמניות אשר "נצלבו" בידי מעניהן העות'מאנים. בסרט "מכירה פומבית של נשמות" מוצגות הנערות מסומרות אל צלבים. ברם, מקץ כמעט שבעים שנה, גילתה מרדיגניאן להיסטוריון הקולנוע אנת'וני סלייד שהסצנה לא הייתה מדויקת, ותיארה לא צליבה אלא שיפוד. לדבריה, "הטורקים לא בנו צלבים בסגנון המוכר. הם יצרו צלבים קטנים ומחודדים. הם הפשיטו את הנערות. אילצו אותן להתכופף קדימה, ולאחר שאנסו אותן, אילצו אותן לשבת על העץ המחודד, דרך הנרתיק. כך הם הרגו - הטורקים. האמריקאים עידנו את זה. הם לא מסוגלים להציג זוועות כאלו."[3]

בתקשורת זכתה מרדיגניאן לכינוי "ז'אן ד'ארק של ארמניה", ותוארה כדוברת קורבנות הזוועות שהתחוללו בטורקיה וברחבי האימפריה העות'מאנית. למרדיגניאן היה חלק בהיווצרות התנועה ההומניסטית בארצות הברית בשנות ה-20 של המאה ה-20 נישאה מרדיגניאן וחיה בלוס אנג'לס עד מותה בשנת 1994.

פרס אורורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור השני של המאה ה-21 נחנך "פרס אורורה להקצת האנושות", אשר מוענק על ידי ניצולי רצח העם הארמני למי שבמעשיהם, ובמחיר סיכון אישי, השפיעו משמעותית על הצלת חיי אדם ועל קידום מטרות הומניטריות. הפרס הוענק לראשונה בשנת 2016, בירוואן, בירת ארמניה.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Slide, Anthony. Ravished Armenia and the Story of Aurora Mardiganian. Jackson, Ms.: University Press of Mississippi, 2014.
  • Taylor, Eugene L.; Krikorian, Abraham T. (2010). "'Ravished Armenia: Revisited:' Some Additions to a 'A Brief Assessment of the Ravished Armenia Marquee Poster'". Journal of the Society for Armenian Studies. 19 (2): 179–215.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורורה מרדיגניאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Ararat-Eskijian Museum Organizes a Very Successful International Conference". Ararat Home of Los Angeles. 22 במרץ 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Balakian, Peter (2003) The Burning Tigris: The Armenian Genocide and America's Response.
  3. ^ Erish, Andrew A. (2012). Col. William N. Selig, the Man Who Invented Hollywood. University of Texas Press. pp. 211–12. ISBN 978-0-292-74269-7.
  4. ^ Gladstone, Rick (2016-03-15). "Finalists Picked for New Prize Created in Memory of Armenian Genocide". The New York Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-04-26.