אוריאל חפץ

אוריאל חפץ
לידה	29 באפריל 1922; וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה
נהרג	18 בדצמבר 1978 (בגיל 56); י"ח בכסלו תשל"ט
מקום קבורה	בית הקברות הצבאי בהר הרצל
תאריך עלייה	1924
מדינה	ישראל
בת זוג	עדנה
פרסים והוקרה	צל"ש הרמטכ"ל (1974)
שירות צבאי
השתייכות	אצ"ל; צבא הגנה לישראל
דרגה	רב-סרן
תפקידים בשירות
	קצין ההנדסה של חטיבת עציוני;
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות; מבצע קדש; מלחמת יום הכיפורים; הפיגוע במעלות;
עיטורים
	עיטור המופת; צל"ש הרמטכ"ל; פרס ביטחון ישראל;
הנצחה
	רחוב נתיב הרכבל בירושלים

אוריאל חפץ (29 באפריל^[1] 1922 – 18 בדצמבר 1978, י"ח בכסלו תשל"ט) היה איש אצ"ל וקצין בצה"ל שנודע בשל יוזמותיו למען ביטחון המדינה, בפרט כהוגה רכבל הר ציון. מעוטר עיטורי צה"ל ובעל ציון לשבח במסגרת פרס ביטחון ישראל.

ביוגרפיה

חפץ נולד בווינה ובגיל שנתיים עלה לארץ ישראל עם הוריו, שרה ואלחנן חפץ. גדל בשכונת רחביה בירושלים והיה חבר בתנועת בית"ר. למד בבית הספר היסודי "תחכמוני" ובתיכון ב"גימנסיה העברית".

הצטרף לארגון האצ"ל (כינויו המחתרתי היה "יפתח"), ונטל חלק בבניית סליקים ובפיתוח אמצעי לחימה. בתחילת 1944 השתתף במתקפת האצ"ל על המטה הארצי של הבולשת הבריטית במגרש הרוסים, לאחר הפעולה, נתפס והועבר למחנה המעצר בלטרון ולכלא עכו. משם הוגלה עם חברי מחתרות אחרים אל מחנות המעצר באפריקה, שם פיתח אמצעי מילוט שסייעו למספר עצורים להימלט ולשוב לארץ ישראל. לאחר שחרורו ממעצר הצטרף לכוחות ההגנה על ירושלים, ומונה לקצין ההנדסה של חטיבת עציוני.

פעולתו המבצעית הראשונה הקנתה לו הכרה מקצועית ארוכת שנים: במצור על הר ציון, בשנת 1948, התעורר צורך במשלוח אספקה אל העבר השני והעברת פצועים לטיפול רפואי, על פי הצעתו, נמתח רכבל מעל גיא בן הינום, שחיבר בין הר ציון לירושלים המערבית. הרכבל הורכב מרכיבים פשוטים, וייחודו היה בהסוואתו, כך שהוא הורכב בקלות ונמתח אל האוויר בשעות הלילה.^[2]

ההצלחה באספקת מזון וציוד רפואי אל הר ציון הביאה לעמידת תושבי ההר בפני המצור שהטיל הלגיון הירדני. בתום מלחמת העצמאות התבקש חפץ לתכנן אמצעים לגידור מובלעת הר הצופים, מובלעת ישראלית בשטחי ממלכת ירדן, והיה חשופה למתקפה. על פי הצעתו, הועברו אל ההר אמצעי אספקה לבניית מפעל לייצור גדרות תיל וקונצרטינות. תכנון בניית המפעל נעשה על ידו תוך שימוש בחומרים קיימים על ההר והברחתם של חומרים אחרים באמצעות הסוואתם באוטובוסים שהורשו להיכנס אל ההר לצרכים שונים.^[3]

במהלך שנות ה-50 בנה חפץ רכבל מוסווה בצדו המערבי של הר סוסיתא. כמו כן פיתח שיטה להצנחת כלי רכב שאומצה על ידי צה"ל. במלחמת סיני שירת במפקדת חיל ההנדסה הקרבית, במהלך הקרבות חבר לכוחות הלוחמים של חטיבת הנגב וסייע לה בפריצת שדות המוקשים ברצועת עזה. לאחר המלחמה פיקד על מבצע הנחת מסילת רכבת בין עזה לאשקלון.

בשנות ה-70, הוא היה מעורב במספר פעולות חילוץ:

הוא היה ממתכנני הפריצה למטוס חברת סבנה ב-1972.
במלחמת יום הכיפורים הצטרף ליחידתו בפיקוד המרכז, הוביל שיירת תחמושת ודלק לחזית הלחימה ברמת הגולן. במהלך המלחמה נסע חפץ עם רכבו הפרטי וחילץ פצועים מרמת הגולן. פעולה זאת מופיעה, בין היתר, בספר "תיאום כוונות" של הרב חיים סבתו^[4].
ב-15 במאי 1974, כאזרח מן השורה, שמע ברדיו על התקפת המחבלים במעלות, ומיהר למקום על מנת לסייע בחילוץ התלמידים שנלקחו כבני ערובה. הוא ניגש לאחד החלונות, וקרא לילדים לקפוץ אליו. כך הוא הצליח להציל 17 ילדים. אחד המחבלים, שראה את אוריאל מציל ילדים, זרק רימון לעברו. למרות פגיעת הרימון- הוא הציל עוד שני ילדים, ואז נפל. חפץ נפצע בגבו וברגליו, ונותר משותק. הוא נאבק עם פציעותיו, עד שקירבו את מותו, כעבור כארבע שנים. לאור גבורתו, חפץ הוכר כחלל צה"ל.

עבור פעולותיו אלה, הוענקו לו עיטור המופת וצל"ש הרמטכ"ל. בשנת 1973, הוענק לו גם ציון לשבח במסגרת פרס ביטחון ישראל, שם נכתב "בעבור שנים רבות של מסירות והתנדבות לפתרון בעיות טכניות מבצעיות".

זמן קצר לאחר מלחמת יום הכיפורים הובער מגדל הקידוח F-10 בשדה הנפט הימי של אבו רודס כתוצאה מפגיעה של טיל הוק ישראלי שנורה בשוגג, וחברת "נתיבי נפט" התקשתה לכבות את השרפה. חפץ תכנן ובנה מתקן שנועד לאפשר את כיבוי השרפה והמשך השאיבה מהבאר, אך "נתיבי נפט" מסרה את כיבוי השרפה למומחה אמריקאי, שכיבה את השרפה באמצעות פיצוץ.^[5]

בפיגוע ברחוב בן-יהודה, בפברואר 1948, נהרסה "כריכיית חפץ" שהקים אביו. אוריאל חפץ שיקם את הכריכייה והפך אותו למפעל לייצור ציוד משרדי, ממנו התפרנס עד למותו.^[5]

בשנת 1950 נישא לעדנה אשכר, עולה חדשה מקנדה,^[6] ונולדו להם חמישה ילדים.^[5]

נפטר ב-18 בדצמבר 1978 והובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.^[7]

בשנת 2005 החליטה עיריית ירושלים להנציחו על ידי קריאת סמטה בסמוך למדרחוב בן-יהודה בשם "נתיב הרכבל" לציון פועלו.

לקריאה נוספת

גבורה בחקי, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, עמ' 23–41
ישי חדד, קוסם המלחמות - אוריאל חפץ, דיוקן, 2013

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוריאל חפץ בוויקישיתוף

אביתר ליכטמן על אוריאל חפץ בהסכת (פודקאסט), "אחיי גיבורי התהילה"
קורות החיים של אוריאל חפץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
עיטור המופת שהוענק לאוריאל חפץ, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לאוריאל חפץ, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
יותם ברגר,אוריאל היה גיבור, לא ציפה שימחאו לו כפיים, אתר גלי צה"ל, 8 בספטמבר 2013
מאתר הגבורה: אזרח אוריאל חפץ, באתר הגבורה, סרן אוריאל חפץ, באתר הגבורה, צל"ש פרס ביטחון ישראל לאוריאל חפץ, באתר הגבורה
המדינה היא בייבי פרטי, "העולם הזה", גיליון 2159 מ-17 בינואר 1979, עמוד 28
גיל קיסרי, ב"אולדסמוביל" מול טורי השריון הסורי ברמת הגולן, מעריב, 22 בדצמבר 1978
יותם ברגר, "אוריאל היה גיבור, לא ציפה שימחאו לו כפיים", גלי צה"ל, 8 בספטמבר 2013

הערות שוליים

↑ אתר "Billiongraves"
↑ יחיאל לימור, עתה מותר לגלות: רכבל סודי הופעל לעזרת נצורי הר ציון, מעריב, 3 באפריל 1972
↑ כרמית גיא, "מישאל – האיש שעשה מה שצריך היה לעשות ולא רץ לספר לחברה" בפרויקט בן-יהודה
↑ תיאום כוונות, עמוד 93
1 2 3 המדינה היא בייבי פרטי, "העולם הזה", גיליון 2159 מ-17 בינואר 1979, עמוד 28
↑ מודעת נישואים, דבר, 15 בספטמבר 1950
↑ אוריאל חפץ באתר GRAVEZ

[1] אתר "Billiongraves"

[2] יחיאל לימור, עתה מותר לגלות: רכבל סודי הופעל לעזרת נצורי הר ציון, מעריב, 3 באפריל 1972

[3] כרמית גיא, "מישאל – האיש שעשה מה שצריך היה לעשות ולא רץ לספר לחברה" בפרויקט בן-יהודה

[4] תיאום כוונות, עמוד 93

[העולם-5] 1 2 3 המדינה היא בייבי פרטי, "העולם הזה", גיליון 2159 מ-17 בינואר 1979, עמוד 28

[6] מודעת נישואים, דבר, 15 בספטמבר 1950

[7] אוריאל חפץ באתר GRAVEZ

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

מעוטרי עיטור המופת במלחמת יום הכיפורים
חזית הדרום	אובידה (נ) • אוסטרוביץ (נ) • אופיר • אורלב • אזכיר-אלי (נ) • אילני • אלדן • אלוני (נ) • אלטמן (נ) • אלטמן • אלתרמן • אפפל • אשכנזי • בוכוול (נ) • בורט • בן אהרון (נ) • בן ישי (נ) • בן נון (נ) • בקמן (נ) • בר און • בר גיל (נ) • בר זאב • בר סלע • ברגשטיין (נ) • ברוק • ברירו • ברעלי (נ) • ברץ (נ) • ברקן • גברי • גדעון • גדרון (נ) • גורדון (נ) • גורן • גלזר (נ) • גלעד (נ) • גלר • גרובר (נ) • גרינוולד (נ) • דובדבני • דוניגר (נ) • דותן • הדס • הלר (נ) • הרמתי (נ) • הרפז • ועקנין (נ) • ורקר • חסון (נ) • טואף • טחן (נ) • טל • טננבוים (נ) • יבלונק • יהל • יודילביץ • יוקר • יליף • ימס (נ) • ינאי • יעקב • יעקובזון • יערי • כספי • כפרי • כרמל • לבצור • ליכטמן • לינר • לסקוב • מאור (נ) • מוזס • מור • מורג • מט • מיירנץ • ממן (נ) • מנגר (נ) • מנדלזיס (נ) • מעוז • נהרי • ניצני • סירקין • סלע (נ) • סלע • עזרא • עמית • פורטיס • פישר • פלד • פרטר • צימר (נ) • קאופמן • קהלני (נ) • קן • רוזנבלט • רוזנשטיין • רונן • רז • רפפורט • רשף (נ) • שחר • שמשי • שני • שני • שנן (נ) • שפירא • שצר (נ) • שקד • שרעבי • תור (נ) • תמיר
חזית הצפון	אגסי (נ) • אדי • אהרן (נ) • אוחנה (נ) • איתם • אלדר • אליאני • אלמליח • אנגלהרד • ביטרמן (נ) • בירן • בן-זאב • בן-חיים • ברקוביץ (נ) • גולדשטיין • דה-לוי • דובדבן • דורון (נ) • חייק • וינוגרד • ויניק (נ) • וכטרמן • זהר • זלאיט • חוצב (נ) • חפץ • חרזי • יהלום (נ) • יודקוביץ (נ) • ישראלי • ישראלי • כהן • לביא • לוצקי • מכלוף (נ) • מלר • ממן (נ) • נוי • ניידס (נ) • נסים • נתניהו • סווט (נ) • סמואל (נ) • עוזרי • עזר • עקביה (נ) • פדן • פרידקס (נ) • צדוק • קינן • קלוג (נ) • קליין (נ) • רוזנטל (נ) • רוזנצויג • רץ • רק • שחם (נ) • שלום (נ) • שמש (נ) • שריג (נ) • תבורי
חיל האוויר	אפשטיין • אפק • אפרת • בהרב • ביצור (נ) • גרזון • הגני • יבין • כץ • לפידות • מימון • נחומי • פלג • רגב • שקי
חיל הים	ברוש • ברקאי • נחמני • עוזיאלי • שגב • שחק • שפי
מעוטרי עיטור הגבורה • מעוטרי עיטור העוז • מעוטרי צל"ש הרמטכ"ל

מעוטרי צה"ל במלחמת סיני
עיטור הגבורה	בר-צור • זיו • ניצני • קן-דרור
עיטור העוז	אדם • און • ארמוני • בוקעי • בר • בר-אורין • בר כוכבא • גונן • גרינבוים • דביר • יעקבזון • כהנא (נ) • לב • לדיז'ינסקי (נ) • ליבוביץ' • מאיה • מצליח (נ) • קליין • קלמקי • שאול • שליט
עיטור המופת	אלון • סירוטקין • פרוידנטל
צל"ש הרמטכ"ל	חפץ

מעוטרי צה"ל בשנים 1973–1982
עיטור העוז	מרדכי (נ)
עיטור המופת	אנוך • דויטשמן (נ) • פרלמן • רביבו
צל"ש הרמטכ"ל	ונסובסקי • חפץ • מור • נורי • עאמר • פרץ • צור • רז