אוריבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןאוריבי
אוריבי זכר
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: צבאיים
שבט: אנטילופות סבך
סוג: Ourebia
מין: אוריבי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ourebia ourebi
תחום תפוצה
תפוצת האוריבי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אוריבי (שם מדעי: Ourebia ourebi; מוכר גם כאורביג'י באפריקאנס), הוא מין יחיד בסוג של אנטילופה בינונית דמוית צבי החי ברחבי יבשת אפריקה. תואר לראשונה בשנת 1783 על ידי אוגוסט וילהלם צימרמן. זהו המין הגדול ביותר בשבט אנטילופות סבך, ויש לו דמיון לצבי במידות גופו מאשר לאנטילופות ננסיות כדוגמת הדוקרן. האנטילופה הדומה ביותר לאוריבי היא הארבע קרן החי בדרום אסיה וזהה אליו כמעט לחלוטין במידות גוף וצבע פרווה, ובמידה פחותה גם לדוקרן הסטינבוק החי באפריקה. מלבדם יש פרסתנים נוספים הדומים לו כדלקמן. האוריבי הוא אחד האנטילופות הנפוצות באפריקה, אך אוכלוסייתו יורדת ברוב האזורים. האוריבי חופף כמעט בכל חלקי התפוצה שלו עם קודו משורטט.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוריבי מתאפיין בזוג קרניים קצרות יחסית לצבאים, אם כי הן הארוכות ביותר ממיני אנטילופות הסבך. המבנה של הקרניים אופייני לאנטילופות הקטנות: הקרן צומחת מעלה באלכסון או ישר כאות "I", עם זווית מקושתת מעט לאחור שנעדרת פעמים רבות. מיקום הקרניים הוא בצידי המצח, ובמרחק ניכר מהעיניים והאוזניים. המרחק בין הקרניים זהה לחלוטין בדרך כלל, ולעיתים רחוקות יש הבדל מזערי בין הבסיס לקצוות. הקרניים אמנם דקות מאוד ביחס לצבאים, בובאלים או ראמים, אך למרות זאת יש עדיין הבדל ניכר בין העובי של הבסיס לעובי קצוות. קרני האוריבי מתאפיינות בסביבות 6–14 טבעות בינוניות ובולטות, שזהו המספר הרב ביותר מבין אטילופות הסבך. האוריבי גם דומה יותר למיני הצבאים בכך שאין זה נדיר שקרניו יהיו מחורצות כמעט לכל אורכם; למרות זאת שכיח יותר הוא שהקרניים מחורצות רק באזור הבסיס ושאר הקרן חלקה לגמרי. הקרניים חדות מאוד בדומה לדוקרנים ולדיקדיקים. צבע הקרניים מגוון למדי וכולל שחור עמוק, שחור כחלחל, חלודה כהה\בהיר, אפור כהה ואפרפר; במקרים שהקרן בצבע בהיר השפיצים יהיו כהים יותר, אך נפוץ יותר הוא שהקרן בצבע אחיד. הזכרים הם היחידים שמצמיחים קרניים, ומלבד הבדל זה הזכרים והנקבות זהים לחלוטין.

כסות ומראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרווה של האוריבי קצרה ודקה ומסייעת לו להתמודד עם האקלים האפריקני החם. צבע הפרווה משתנה מאוד על פני התפוצה הרחבה שלו, כמו גם בין תת-המינים הרבים. הצבעים העיקריים הם כדלהלן: הגב והעורף משתנים בין חום אדמדם בהיר\כהה\ערמוני, לחום צהבהב\חולי\זהוב, כתמתם-אפרסק\תפוז ואפילו חום בורדו, כשהחלקים התחתונים כצדדי הבטן הגרון והשוקיים יהיו בדרך כלל בהירים ונוטים לגווני צהבהב או חול. כמעט כל אחד מהצבעים שנזכרו לעיל עלול להיות אחיד בכל הפרווה. באוכלוסיות מסוימות יש לנקבות כתמים קטנים וצהבהבים דמוי פסים על הגב. המותניים, העכוז, הגחון והחזה בצבע לבן בוהק. הרגליים מתחלקות בין צהבהב או חולי בצד החיצוני, ללבנבן קרמי בצד הפנימי. הזנב בצבע אדמדם כהה עד חום שוקולד בצד העליון, ולבנבן בצד התחתון.

צבע ראשו של האוריבי צהבהב קרמי, ויש לו מספר סימוני פנים כדלהלן: המצח והחוטם בצבע חום אדמדם כהה, ותלוי בדרך כלל בצבע הכללי של הפרווה. מעל העיניים יש גבות לבנות בולטות בצורת חצי סהר, וניתן להבדילו על פיהם מאנטילופות אחרות. סמוך לעיניים יש חריצים שחורים בולטים הממלאים את רוב החלל בין העין לפה ונראים כקפלים, ומתחת לאוזניים יש מעין שומות גדולות ושחורות; שניהם משמשים כבלוטות ריח. לנקבות במקום הקרניים יש כתם משולש שחור במצח, ולעיתים רחוקות הוא נמצא גם אצל הזכרים. השפתיים, הסנטר והחלק העליון של הגרון לבנים, והם יוצרים כתם דמוי סינר. האוזניים מתחלקות בין צבע צהבהב בצד החיצוני ללבנבן בצד הפנימי; בצד החיצוני יש גם כתמים שחורים.

מבנה ומידות גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופו של האוריבי ארוך יחסית, ויש לו צוואר ארוך ודק ביחס לגוף; הצוואר תומך בראש גדול למדי, והוא בעל מבנה מקושת בדומה לראשי הצביונים. הרגליים ארוכות ודקיקות, וכיון שהאחוריות ארוכות יותר מהקדמיות פלג גופו האחורי גבוה במעט מהקדמי ונותן לו מראה כפוף. עם זאת, זה אינו בולט כל כך כאנטילופות סבך אחרות כדוגמת צבי הסלעים או אנטילופה ננסית. העיניים גדולות ובולטות בצבע שחור, והאף גדול ועגלגל כשל האייל ובצבעו שחור. האוזניים שלו עגלגלות ורחבות, הפה דק, וזנבו קצרצר עד כדי כך שלעיתים אינו נגלה לעיני הרואה. הפרסות קצרות ודקות, בצבע שחור או אפרפר. ההבדלים בין הזכרים לנקבות קלושים למדי, ומתבטאים בעיקר בנוכחות הקרניים וגודל בלוטות הריח.
מידות הגוף של האוריבי:
גובה הכתפיים: 70-55 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 140-92 ס"מ.
אורך הזנב: 15-6 ס"מ.
אורך הקרניים: 19-8 ס"מ.
משקל: 22-12 ק"ג.

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכר ונקבה מתת-המין אוריבי סודאני, במפלי מרצ'יסון.

לאוריבי יש 13 תת-מינים כדלהלן:

  • אוריבי אגואטוריה (O.o. aequatoria)
  • אוריבי אוגנדי (O.o. ugandae)
  • אוריבי אנגולי (O.o. rutila)
  • אוריבי דרומי (O.o. ourebi)
  • אוריבי האסטטה (O.o. hastata)
  • אוריבי הגארד (O.o. haggardi)
  • אוריבי טנזני (O.o. cottoni)
  • אוריבי מרכז אתיופיה (O.o. gallarum)
  • אוריבי מערבי (O.o. quadriscopa)
  • אוריבי סודאני (O.o. montana)
  • אוריבי צ'אדי (O.o. dorcas)
  • אוריבי צפון קונגו (O.o. goslingi)
  • אוריבי קנייתי (O.o. kenyae)

עם זאת, רק שני תת-מינים נמצאים ברשימה האדומה של IUCN: אוריבי הגארד ואוריבי קנייתי.

מינים דומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארבע קרן (Tetracerus guadricornis), פרסתן אסייתי ייחודי מתת-משפחת הפרים, בעל דמיון רב לאוריבי במידות גוף, סימוני פנים וצבע פרווה. גם הוא חי באזורים סבוכים ופעיל ביחידות או בזוגות, והאקולוגיה של השניים דומה למדי. לארבע קרן כשמו יש תכונה ייחודית של שני זוגות קרניים, אם כי כיון שהם ישרות כשל האוריבי ומסתכמות פעמים רבות בזוג אחד אין זה זיהוי גורף. ניתן להבדיל ביניהם על ידי הסימנים הבאים כדלהלן: הפרווה של הארבע קרן עבה בדרך כלל יותר משל האוריבי והיא לרוב בצבע אחיד. הצוואר שלו קצר יותר, וזנבו גדול משל האוריבי. ראשו משולש לעומת הראש המקושת של האוריבי. אין לו גבות לבנות מעל העיניים או עיגולים שחורים בצידי האוזניים. הארבע קרן נפוץ בהודו ונפאל.
  • צביון הסבך (Sylvicapra grimmia), פרסתן אפריקני מתת-משפחת הצביונים, שחופף עם האוריבי בכל חלקי התפוצה, ודומה לו באנטומיה ובאקולוגיה. צבע פרוותו בדרך כלל אפרפר, אולם זה משתנה לאדמדם וצהבהב על פני התפוצה הרחבה שלו. נבדל מהאוריבי כדלהלן: יש לו פס שחור בולט מהמצח עד לחוטם, קרניו ישרות וקטנות, וציץ שיער מזדקר לו מהמצח. זנבו ארוך ופרוותו שעירה יותר משל האוריבי. הוא קטן במקצת מהאוריבי ופלג גופו האחורי גבוה בצורה ניכרת מהקדמי. יש לו אף גדול ושחור המזכיר את אף הבקר. נפוץ כמעט בכל רחבי אפריקה שמדרום לסהרה.
  • דוקרן הסטינבוק (Raphicerus Campestris), פרסתן קטן אף הוא מתת-משפחת הצבאים, שדומה למדי לאוריבי במידות גופו ובצבעי פרוותו. גם לו גבות לבנות בולטות מעל העיניים, וקרניים קצרות וישרות. הוא נבדל מהאוריבי כדלהלן: סביב העף יש לו כתם שחור משולש ובולט שנעדר אצל האוריבי; אין לו כתם שחור בצידי האוזניים. ראשו קצר יותר ומשולש, אוזניו גדולות מאוד יחסית לגופו וצווארו קצר למדי. הוא נמוך במקצת מהאוריבי וקרניו קצרות לעומתו. מבנה גופו דקיק וקליל יותר. דוקרן הסטינבוק חופף עם האוריבי בעיקר באזורים הדרומיים והמזרחיים של אפריקה.
  • צבי סוף מצוי (Redunca arundinum), פרסתן אפריקני גדול יחסית מתת-משפחת צבאי הסוף, שהפרטים הצעירים והמתבגרים שלו דומים למדי לאוריבי. הקרניים שלו מעוקלות אמנם, אך לצעירים הן ישרות כשפיץ. גם לצבי הסוף יש עיגולים שחורים בידי האוזניים לעיתים קרובות, והפרווה שלו דומה לאוריבי אך היא גסה וארוכה יותר. ההבדלים העיקריים הם: לצבי הסוף כתמים לבנים דהויים בצידי העיניים לעומת הגבות הברורות של האוריבי. האוזניים שלו גדולות יותר, וזנבו ארוך, רחב ובולט. צווארו קצר ורחב, וראשו ואפו גדולים יותר. על רגליו כתמים שחורים. צבי סוף זה חופף עם האוריבי ברוב האזורים, אך הוא מצוי גם בגבון וקונגו.
  • אייל הפאמפאס ( Ozotoceros bezoarticus), פרסתן דרום אמריקני בינוני ממשפחת האיילים, שהזכרים והנקבות הצעירים שלו דומים מאוד לאוריבי. לזכרים הבוגרים קרן בעלת 3 סיעופים. גם הוא דומה לאוריבי באקולוגיה. ניתן להבדיל ביניהם כדלהלן: לאייל הפמפס משקפיים לבנים סביב העיניים לעומת הגבות של האוריבי. הזנב שלו ארוך ובולט ביחס לאוריבי אם כי קצר לעומת איילים רבים. האוזניים שלו גדולות יותר ומשולשות. הפנים שלו הופכות לכהות ככל שהוא מתבגר. אין לו עיגולים שחורים בצידי האוזניים. נפוץ בברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוריבי נפוץ בחלקים נרחבים מאפריקה שמדרום לסהרה. הוא מצוי במדינות הבאות: אתיופיה, אריתריאה, סומליה, סודאן, דרום סודאן, אוגנדה, קניה, טנזניה, רואנדה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה המרכז אפריקאית, צ'אד, קמרון, ניגריה, ניז'ר, מאלי, בורקינה פאסו, בנין, טוגו, גאנה, חוף השנהב, גינאה, גינאה ביסאו, סיירה לאון, גמביה, סנגל, אנגולה, זמביה, זימבבואה, מלאווי, מוזמביק, בוצוואנה, נמיביה, סווזילנד, לסוטו ודרום אפריקה. הוא נכחד מבורונדי.

בית גידולו של האוריבי מגוון ביותר בהתאם לתפוצתו, וכולל בעיקר עשרות סוגים של סוואנות: סוואנה גשומה, סוואנה לחה, סוואנה צחיחה, סוואנת-סרנגטי, "סוואנות גינאה" "הסוואנות הסודאניות"; בשולי הסאהל בסומליה וקניה הוא מצוי גם בסוואנות שיחים-דוקרניות וערבות מדבריות למחצה, במערב ומרכז אפריקה ביערות גשם טרופיים וחורשים, וברמה האתיופית באזורים הרריים עד גובה של 4,000 מטר מעל פני הים. הוא נמצא גם על שפת ביצות, וימות, ובאגני הניקוז של נהרות. התפוצה שלו נעצרת במדבר סהרה מצפון, האזורים הצחיחים של קרן אפריקה במזרח, יערות העננים במרכז, ומדבר קלאהרי ומישורי ה"קארו הגדול" בדרום ובמערב. ההעדפה העיקרית שלו היא לאזור עם עשבים קצרים וגבוהים לסירוגין המשמשים לאכילה ולמסתור בשעת סכנה. הטמפרטורות בתחומי תפוצתו 20–40 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת נעה על פני התפוצה בין 250 ל-2,500 מילימטר לשנה.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוג אוריבים בסבך עשב. הפארק הלאומי W - ניז'ר.
אוריבים (זכר ו-3 נקבות) לצד נקבת קובוס שחור רגל.
בתי גידול אופייניים לאוריבי.

התנהגות, פעילות ותקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוריבי הוא בעל חיים הפעיל בכל שעות היום, עם שיא של פעילות בשעות הבוקר והערב ומנוחה בשעות הצהריים החמות. האוריבי מעדיף שילוב של צמחייה גבוהה ונמוכה בשל הטבע שלו; כאשר יש סכנה באזור הוא מסתתר בתוך הצמחייה העבותה בדומה למיני אנטילופות הסבך, ופרוותו הצהבהבה המתמזגת עם העשבים הגבוהים מספקת לו הסוואה מצוינת עד שהוא כמעט בלתי נראה. במקרה והטרף ממשיך להתקרב אליו הוא יחכה לרגע האחרון, ואז יתן זינוק לגובה על ארבעת הרגליים בבת אחת כשהם פשוטות לאורך (מכונה "סוטינג"), תוך כדי הנפת החלק האחורי הלבן של זנבו להזהיר את שאר האוריבים שבאזור בדומה לאייל פרדי לבן-זנב. אופן הריצה שלו הוא מספר צעדים ואז זינוק "סוטינג" לסירוגין במהירות של 40–50 קמ"ש. כאשר האוריבי נבהל הוא פולט גם שריקה צורמנית המשמשת אף היא כאות אזהרה.

האוריבי פעיל על פי רוב בבדידות או בזוגות, ולעיתים ניתן לראות קבוצות רופפות של עד 7 פרטים - בדרך כלל באזורי מרעה לאחר השריפות העונתיות. קבוצות אלו הן חסרות לכידות, ובמקרה שהם נבהלים או מאוימים על ידי טורף הם נפוצים לכל עבר. כל זוג זכר ונקבה תופס לעצמו טריטוריה בגודל 30–100 דונם, ומגן עליו מפני פולשים מאותו המין אך לא ממיני אנטילופות אחרות. שניהם תוחמים את השטח על ידי ערימות גללים, הפרשות מבלוטות הריח באוזניים ובעיניים, וכן על ידי נגיסת ראשי הגבעולים. חלק גדול מזמנם הם מבלים בסיור ובסיון השטח. האוריבים מתקשרים ביניהם על ידי שריקות נמוכות והפרשת ריח. הטריטוריה גם עלולה לכלול זכר ומספר נקבות (עד 3 בדרך כלל), אך מלבד נקבה אחת האחרות אינן נשארות לצמיתות בטריטוריה והן מבלות גם בשטחים של אוריבים נוספים. עובדה יוצאת דופן שלא נצפתה אצל אנטילופות ננסיות אחרות, היא שמספר זכרים באזורים מסוימים עשויים להגן במשותף על הטריטוריה. המעמד שלהם אינו שווה, ותמיד ישנו אחד דומיננטי ואחרים הכפופים לו. עונת הרבייה יוצרת חיכוכים בין הזכרים הללו כשהזכרים הכפופים אינם מקבלים גישה לנקבות ולעיתים בוגדים בזכר השליט, אך בדרך כלל הם נשארים מאוחדים למרות זאת, בהתחשב בכך שההגנה השיתופית מאריכה את תקופת הכהונה הטריטוריאלית שלהם. צפיפות האוכלוסייה המשוערת היא 0.4 פרטים לקמ"ר מדולדל במשאבי טבע, ו-10–45 פרטים לקמ"ר של מרעה טרופי עשיר בצמחייה.

טורפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל גודלו הקטן, הטורפים של האוריבי מגוונים למדי; הבוגרים מאוימים על ידי אריה, נמר, ברדלס, צבוע, זאב טלוא, קרקל, חתול זהוב אפריקני, תנין ופיתוניים, והעופרים מאוימים גם על ידי עיט, נץ, תן, בבון, גירית הדבש, סרוואל, חתול בר, זבד אפריקאי, גחן מצוי, וטורפים קטנים אחרים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוריבי הוא יונק צמחוני, ותזונתו מבוססת על דשא טרי וירוק בעונות הגשמים, אך בעונה היבשה הוא ניזון ממספר רב של צמחים ושיחים. התזונה שלו כוללת לפחות 11 סוגים של עשבי תיבול שונים, ועלים מ-7 סוגים של עצים. לעיתים הוא מזיק לגידולים חקלאיים כמו חיטה ושיבולת שועל הדומים למזונו הטבעי. הוא גם זקוק למינרלים באופן קבוע, ויבקר אחת לשלושה ימים באתרי ליקוק מלח. האוריבי הוא אחד מבעלי החיים הנהנים מהשריפות הענקיות שבעונה היבשה; לאחר שוך הלהבות, האוריבי מגיע לאזור החרוך לצד פרסתנים נוספים כדי ליהנות מהצמיחה של עשבים חדשים. עם זאת, האש גם מזיקה לו בכך שהיא מבערת אזורי סבך המשמשים לו כמסתור. האוריבי מקבל את מרבית הלחות הנדרשת לו ממזונו, ומשום כך הוא אינו תלוי כל כך במים.

רבייה ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרבייה עלולה להימשך כל השנה ללא עונה מוגדרת, אך שיאה הוא בחודשי אוקטובר-נובמבר. הזכר מתרבה עם 1–3 נקבות שנמצאות איתו בטריטוריה. ההריון נמשך 6–7 חודשים לאחריהם נולד עופר אחד ולעיתים שניים; ההמלטות עלולות להתרחש במשך כל השנה, אך השיא הוא בעונת הגשמים שאז יש שפע במזון וצמחייה עבותה. העופרים שוהים בצמחייה העבותה ללא תנועה זמן רב מהרגיל - 10-8 שבועות בדרך כלל, ואימם נמצאת בקרבת מקום ומניקה אותם מספר פעמים ביום. צבעו של העופר בהיר במקצת משל הבוגרים, והוא דומה מאוד לעופרים של קובוס המשקפיים וקובוס שחור רגל. העופרים מתפתחים בקצב מהיר מאוד, ולאחר שנה הם כבר כמעט מגיעים לגודלם המלא. הם נגמלים לאחר 4–5 חודשים ומגיעים לבגרות לאחר 10 חודשים לנקבה ו-14 חודשים לזכר.

תוחלת החיים של האוריבי היא 8–12 שנים בטבע ועד 14 שנים בשבי.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של אוריבי
גולגולת של אוריבי במוזיאון בקולומביה הבריטית.

האוריבי מסווג על ידי IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל אוכלוסייה גדולה ביותר ש-50% ממנה נמצאת באזורים מוגנים בעלי מגמה יציבה, אם כי אוכלוסיות מחוץ לאזורים מוגנים פוחתות בהדרגה כפי שקורה לתת-המין אוריבי האגרד שמסווג במצב פגיע (VU). אם המגמות הנוכחיות יימשכו, כמה מהאוכלוסיות השוליות של האוריבי עשויות להגיע להכחדה מוחלטת כדוגמת אוריבי קנייתי במרכז קניה שמסווג כנכחד (EX) או ההכחדה של אנטילופה זאת מבורונדי. עם זאת, מצב השימור הכולל של המין נשאר עדיין משביע רצון כל עוד הוא ממשיך להתקיים באוכלוסיות בריאות ויציבות במספר רב של אזורים מוגנים ושמורות ציד, ובאזורים עם נוכחות אנושית נמוכה.

האוריבי נעלם מחלקים רבים בטווח שלו על ידי התפשטות חקלאות אנושית, תחרות עם בעלי חיים מקומיים, הריגה על ידי כלבי בית, תפיסה במלכודות, וציד נרחב לבשר. דוגמה חמורה למשל היא בפארק הלאומי קומואה בחוף השנהב, שבו האוריבי חווה ירידה של כ-92% בין שנת 1978 ל-1998 בעיקר בשל ציד בלתי חוקי. למרות זאת, האוריבי עדיין מראה עמידות רבה לציד בחלקים מסוימים של הטווח שלו, אם כי לא במידה גמישה כל כך כשל קודו משורטט וצביון הסבך. האוכלוסיות שלו הופכות להיות יותר ויותר מפוצלות והוא נעדר בהדרגה מאזורים מיושבים בצפיפות.

ההפצה ושפע הפרטים מצויים בעיקר באזורים מוגנים או שהם צפיפות האוכלוסייה האנושית נמוכה. להלן חלק מהאזורים המוגנים שבהם הוא מצוי: הפארק הלאומי ניוקולו-קובה (סנגל), הפארק הלאומי קומואה (חוף השנהב), הפארק הלאומי נאזינגה ושמורת ארלי-סינגו (בורקינה פאסו), הפארק הלאומי שומה והפארק הלאומי בואי (גאנה), שמורת פנדג'ארי (בנין), הפארק הלאומי W (ניז'ר, בנין ובורקינה פאסו), שמורת הציד סלאמאת המזרחית (צ'אד), הפארק הלאומי בנדינגילו ושמורת הציד ג'ובה (דרום סודאן), הפארק הלאומי דינדר (סודאן), הפארק הלאומי פארו, הפארק הלאומי באנואו, הפארק הלאומי נדג'ידה ואזורי הציד הסמוכים אליו (קמרון), שמורת סאנגבה ואזורי הציד הסמוכים אליה, הפארק הלאומי מנובו-גונדה סנט פלוריס (הרפובליקה המרכז אפריקאית), ביצות אופמבה, הפארק הלאומי גרמבה והפארק הלאומי קונדאלונג'ו (קונגו הדמוקרטית), הפארק הלאומי אומו (אתיופיה), הפארק הלאומי מרצ'יסון פולס, אגם מבורו ועמק קידפו (אוגנדה), שמורת מסאי מארה והפארק הלאומי רומה (קנייה), הפארק הלאומי סרנגטי (טנזניה), ביצות בנגוואולו ועמק קאפו (זמביה), הפארק הלאומי גולדן גייט והפארק הלאומי היג'לאנדס (דרום אפריקה). אוריבי הגארד מצוי בשמורת בוני-דודורי בקניה ובפארק הלאומי בוש בוש בסומליה, אך אין מידע זמין על מצבו הנוכחי בפארקים.

אומדן האוכלוסייה העולמי של האוריבי הוא 750,000 פרטים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אוריבי באתר הרשימה האדומה של IUCN