לדלג לתוכן

אוריגינליזם

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חתימת חוקת ארצות הברית

אוריגינליזם (באנגלית: Originalism; לעיתים נהגה אוריג'ינליזם[1]; בעברית נקראת גם מקורנות[2]) היא משפחת תאוריות בפילוסופיה של המשפט ובמשפט חוקתי הגורסות כי יש לפרש נורמות משפטיות, ובפרט את החוקה, בהתאם למשמעותן המקורית והקבועה בעת חיבורן או אישורן. התזה המרכזית העומדת בבסיס הגישה היא שהמשמעות של הטקסט המשפטי מתקבעת ברגע החקיקה ואינה משתנה בחלוף הזמן, אלא אם מתבצע שינוי בהליכים פורמליים הקבועים בחוק.

גישה זו מזוהה באופן מובהק עם השמרנות המשפטית בארצות הברית, ועומדת בניגוד לתפיסות כגון "החוקה החיה" (אנ') והפרשנות התכליתית. גישות אלו מייחסות משקל שונה למכלול שיקולים פרשניים, ובהם לשון החוקה, תכליתה, תקדימים, עקרונות חוקתיים והתפתחות המשפט והחברה. לעומת זאת תומכי האוריגינליזם טוענים כי גישתם נועדה להגביל את שיקול הדעת השיפוטי ולהכפיף את השופט למשמעות ההיסטורית של הטקסט, מתוך תפיסה ששינוי משמעות החוקה על ידי שופטים שהציבור לא בחר פוגע בדמוקרטיה ובשלטון החוק. מנגד מבקרי הגישה טוענים בין היתר כי האוריגינליזם אינו מגביל את שיקול הדעת בפועל, אלא לעיתים משמש כלי המאפשר לשופטים לבחור בפרשנות היסטורית סלקטיבית שתואמת את השקפת עולמם הפוליטית, ובכך הוא עשוי להוות אקטיביזם שיפוטי במסווה.[3][4]

שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית נכון ל-2026.

התפתחות האוריגינליזם ידעה תמורות לאורך השנים. בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 התמקד האוריגינליזם בניסיון להתחקות אחר הכוונה המקורית של מחברי החוקה. מאוחר יותר, זנח הזרם המרכזי באסכולה זו את הדגש על הכוונה המקורית והעדיף התמקדות במשמעות הציבורית המקורית,[5] כך שהשאלה הפרשנית היא כיצד הובנה ההוראה המשפטית בעת שאומצה.[6]

בין הדמויות המזוהות ביותר עם התפתחות הגישה נמנים ראול ברגר, רוברט בורק ושופט בית המשפט העליון לשעבר אנטונין סקאליה. אף על פי שבפקולטות למשפט באקדמיה תומכי הגישה עודם במיעוט,[א] החל מסוף שנות ה-80 החלה הגישה לצבור השפעה בקרב משפטנים שמרנים, בין השאר בהשפעת ארגונים כגון האגודה הפדרליסטית. כיום, מרבית השופטים בבית המשפט העליון שמונו על ידי נשיאים רפובליקניים מזוהים עם הגישה. האוריגינליזם במובנו האמריקאי אינו רווח מחוץ לארצות הברית. עם זאת, מחקרים השוואתיים מצאו שימוש בשיקולים המזוהים עם גישה זו בשיטות משפט שונות, ובהן אוסטרליה, מלזיה, הודו וישראל; בדרך כלל שיקולים אלה משמשים כחלק ממכלול רחב של שיקולי פרשנות, ולא כגישה פרשנית יחידה.[8]

יסודות תאורטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפתחותה של הגישה משנות ה-90 ואילך, התגבש בה זרם מרכזי המכונה לעיתים "התאוריה האוריגינליסטית החדשה" (New Originalism),[9][10] המבסס את השיטה על שני עקרונות ליבה המבחינים בינה ובין שיטות פרשנות אחרות. עקרונות אלו נועדו לספק מענה לביקורות המוקדמות על השיטה ולבסס אותה כמתודולוגיה משפטית קוהרנטית.

תזת הקיבעון

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקת ארצות הברית

תזה זו היא טענה בלשנית-תאורטית, הקובעת כי משמעותו של כל טקסט בעת חקיקתו (ובכלל זה טקסט חוקתי) נקבעת בנקודת זמן מסוימת ואינה משתנה לאחר מכן. במקרה של חוקה, נקודת הזמן הקובעת היא רגע האשרור של החוקה או של התיקון הרלוונטי לחוקה. ההנחה היא שמילים הן כלים להעברת משמעות הקשורה להקשר שבו הן נכתבו.[11]

כך למשל, אם הצירוף "domestic violence" (אלימות פנימית) המופיע בפרק הרביעי לחוקת ארצות הברית היה מובן במאה ה-18 כהתייחסות למרידות פוליטיות או מהומות בתוך המדינה, הרי שזו המשמעות המחייבת של הטקסט גם במאה ה-21. העובדה שבשפה המודרנית הצירוף משמש כמעט בלעדית לתיאור אלימות במשפחה אינה משנה את המשמעות החוקתית של הסעיף. לפי תזת הקיבעון, שינוי המשמעות הלשונית של מילים לאורך זמן אינו גורר שינוי במשמעות המשפטית של הטקסט.[6]

עקרון האילוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שתזת הקיבעון היא טענה תיאורית (דסקריפטיבית) על טבעה של השפה, עקרון האילוץ הוא טענה נורמטיבית על תפקידו של השופט. עיקרון זה קובע כי המשמעות המקורית של הטקסט (שנקבעה על פי תזת הקיבעון) צריכה להגביל ולאכוף את הפרשנות המשפטית. המשמעות היא שאל לו לשופט לאמץ דוקטרינות משפטיות הסותרות את המשמעות המקורית של החוקה, גם אם התוצאה נראית לו בלתי רצויה מבחינה מוסרית או פוליטית.[12]

ההצדקה לעקרון האילוץ נשענת על תפיסות של לגיטימציה דמוקרטית ושלטון החוק. לפי תפיסה זו, החוקה היא חוק עליון שאושר על ידי העם (הריבון), ולכן לשופטים אין סמכות לשנות את משמעותו ללא הליך דמוקרטי של תיקון החוקה. שינוי המשמעות בדרך של פרשנות שיפוטית נתפס כעקיפה לא לגיטימית של ההליך הדמוקרטי וכפגיעה בעקרון שלטון החוק, שאחת מדרישותיו היא שהחוק יהיה קבוע וידוע מראש.[13][14]

ההבחנה בין פרשנות לקביעת נפקות משפטית (Construction)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד החידושים המרכזיים של האוריגינליזם החדש הוא ההבחנה החדה בין שתי פעולות שונות שמבצע בית המשפט:[15]

  • פרשנות: גילוי המשמעות הסמנטית של הטקסט.[16][17] זוהי פעולה אמפירית-היסטורית שמטרתה לענות על השאלה "מה הטקסט אומר?". בשלב זה השופט פועל כבלשן וכהיסטוריון המנסה לחשוף עובדה קיימת.[11]
  • קביעת הנפקות המשפטית:[ב] יישום המשמעות הזאת על מקרים קונקרטיים וניסוח כללים משפטיים (דוקטרינות) במקרים שבהם הטקסט עמום או שאינו מספק תשובה חד-משמעית.[20] שלב זה נדרש כאשר המשמעות המקורית "נגמרת".[17]

לדוגמה, החוקה האמריקאית קובעת כי הנשיא חייב להיות בן 35 לפחות.[21] במקרה זה הפרשנות ממצה את הדיון ואין צורך בקביעת נפקות משפטית מעבר לכך. לעומת זאת האיסור על "חיפושים בלתי סבירים"[22] מחייב קונסטרוקציה משפטית כדי להכריע אם חיפוש בטלפון סלולרי או שימוש בטכנולוגיית מעקב תרמית נחשבים "בלתי סבירים". האוריגינליזם דורש שהקונסטרוקציה תהיה כפופה לפרשנות המקורית ותהיה תואמת לרוחה, אך מכיר בכך שלעיתים נדרש שיקול דעת שיפוטי ביישום העקרונות הישנים על המציאות החדשה.[15]

היסטוריה והתפתחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה של המונח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונחים "אוריגינליסט" ו"אוריגינליזם" הופיעו לראשונה בספרות המשפטית האמריקאית במאמרים של דיקן בית הספר למשפט באוניברסיטת סטנפורד פול ברסט (אנ'), בשנים 1980 ו-1981.[23] עם זאת, מונחים דומים כגון "המשמעות המקורית", "כוונה מקורית", ו"הבנה מקורית" הופיעו בספרות קודם לכן, החל משנות ה-30 של המאה העשרים. בפסקי דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית הביטוי "משמעות מקורית" מופיע לראשונה בדעת המיעוט של השופט הוגו בלאק בפסק דין הרפר נ' ועדת הבחירות של מדינת וירג'יניה משנת 1966; והמילה "אוריגינליזם" מופיעה לראשונה בדעת המיעוט של השופט אנטונין סקאליה בפסק דין רופר נ' סימונס משנת 1995.[24]

המחלוקת על שורשי הגישה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל במחקר כי האוריגינליזם התפתח כזרם משפטי מובחן, מתודולוגיה וכאסכולה מודעת לעצמה רק במחצית השנייה של המאה ה־20. עם זאת, בעוד שתומכי הגישה טוענים כי היא ממשיכה מסורת פרשנית ורעיונות מוקדמים במשפט האמריקאי, היסטוריונים של המשפט ומשפטנים רבים רואים בגישה התפתחות חדשה יחסית ותוצר של התגובה השמרנית לניו דיל ולפסיקות בית המשפט העליון בשנות ה-60 וה-70.[25][26][4]

חלק מתומכי הגישה טוענים שהיא משקפת את הגישה הפרשנית השלטת עוד בימי האבות המייסדים של ארצות הברית, ובהתאם הם רואים את תולדות המשפט החוקתי האמריקאי מאז הניו דיל כסטייה מהקו המרכזי, שהגישה כיום באה לתקן. כך, למשל, לפי לי סטרנג "תולדות הפרשנות החוקתית בארצות הברית היו ברובן אוריגינליסטיות. בתקופת כינון החוקה השתמשו מנסחיה ומאשרריה בגישה אוריגינליסטית בעת הדיונים, הניסוח והאשרור של החוקה. הם עשו זאת על בסיס מוסכמות אוריגינליסטיות של פרשנות משפטית. לאורך המאה ה־19 – אף שנמתחה עליה ביקורת רבה יותר ונקבעו לה חריגים – נותרה האוריגינליזם שיטת הפרשנות החוקתית הדומיננטית, עד לעידן הניו דיל".[27] בדומה, לפי ג'ונתן או'ניל, "הגישה האוריגינליסטית הייתה חלק מן המשפט החוקתי ומן המחשבה החוקתית בארצות הברית מאז ייסוד המדינה, אך בשנות ה־30 כבר נדחקו לשוליים תפיסותיה בדבר הסמכות החוקתית והפרשנות הלגיטימית".[28]

מנגד, היסטוריונים ומשפטנים רבים חולקים על תפיסה זו וטוענים כי הגישה התפתחה בחצי השני של המאה ה-20 ושהיא אינה מהווה המשך למסורת מוקדמת יותר. למשל, על פי ג'ונתן ג'ינאפ, "האוריגינליזם התפתח מתוך ויכוחים שהתקיימו... בנקודת זמן מסוימת ובתגובה לאתגר מסוים. אף שלאחר מכן טענו אוריגינליסטים כי תאוריית הפרשנות החוקתית שלהם קיימת מאז תקופת ייסוד ארצות הברית, במתכונתה המודרנית והמוכרת היא הופיעה רק בתקופה מאוחרת בהרבה, בתקופת עלייתו של בית המשפט העליון הליברלי בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה".[29] על פי ג'ינאפ, "לאורך שנות ה־90 של המאה ה־18 ואף לאחר מכן, הוגי המשפט החוקתי בארצות הברית נותרו חלוקים עמוקות בשאלות כיצד יש להבין את טיבה של החוקה ותוכנה, מהו יחסו של הטקסט החוקתי למשפט הקיים, וכיצד יש לאוכפו. גם במאה ה־19 נותרו תנאי הוויכוח מבולגנים ולא־מוגדרים במידה דומה, והעמדות השונות נותרו מורכבות ובלתי מגובשות".[30]

תומכי הגישה טוענים ששורשיו של האוריגינליזם נטועים עמוק במסורת המשפטית האנגלו-אמריקאית. לטענתם, כבר בראשית ימיה של ארצות הברית ביטאו דמויות כגון ג'יימס מדיסון והשופט ג'וזף סטורי עקרונות המזוהים כיום עם האוריגינליזם. אחת ההתבטאויות המצוטטות ביותר של מדיסון בהקשר זה היא מתוך נאום שהוא נשא בפני בית הנבחרים בשנת 1796, במהלך פולמוס בעניין הסכם ג'יי.[31] לדבריו, "אם נבקש אפוא לעמוד על משמעות המסמך [החוקה] מעבר לכתוב על פניו, אין לחפשה בוועידה הכללית שהציעה אותו, אלא בוועידות המדינות, שקיבלו ואשררו את החוקה".[32] עם זאת, בעוד שחלק מהפרשנים מזהים בהתבטאות זו ובאחרות תמיכה בגרסה רחבה של העקרונות המזוהים כיום עם האוריגינליזם,[33] אחרים מצביעים על כך שעמדותיו של מדיסון השתנו על רקע המחלוקות החוקתיות והפוליטיות של שנות ה־90 של המאה ה־18, וכי אין לראות בנאום זה ביטוי למתודולוגיית פרשנות מגובשת שאפיינה את האבות המייסדים בכללותם.[34] כך למשל, בכתבי הפדרליסט מספר 37 (1788) כתב מדיסון כי משמעות הדין מתבהרת ומתעצבת עם הזמן בדיונים ובפסיקה.[35] בדומה, בעוד שחלק מתומכי הגישה מזהים בגישתו של סטורי עקרונות המזוהים עם האוריגינליזם המודרני, אחרים חולקים על כך.[ג]

גישות שיפוטיות במאה ה-19 ועליית הריאליזם במאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ריאליזם משפטי
השופט אוליבר ונדל הולמס הבן. כתביו של הולמס השפיעו על תנועת הריאליזם במשפט. בדיעבד הוא נחשב בעיני רבים כ"אבי הגישה הריאליסטית למשפט".

במהלך המאה ה־19 התעצבה בארצות הברית גישה שיפוטית שביקשה להבחין בין משפט לפוליטיקה, ולפיה תפקידו של השופט הוא לגלות את משמעותם של הדין והחוקה, ולא ליצור אותם. הגישה שהייתה דומיננטית בראשית המאה, בהשפעת נשיא בית המשפט העליון ג'ון מרשל, ראתה בחוק ובחוקה מקור סמכות, אך סברה כי משמעותם נלמדת מתוך עקרונות כלליים. עם זאת, שופטים נדרשו להעניק משמעות למושגים מופשטים, כגון "חירות", "ממשל רפובליקני" או "כוח השיטור", והם עשו זאת באמצעות עקרונות שהם ראו כיסודות החברה האמריקנית, ושאותם שאבו ממשפט הטבע, מכלכלה פוליטית ומתפיסות של ארגון חברתי, שנחשבו בעיניהם לקבועים ובלתי משתנים.[39] כאשר התעוררו מחלוקות ועלו צרכים חברתיים חדשים, ביקשו משפטנים כדוגמת ג'וזף סטורי וג'יימס קנט (אנ') לפתח ולעצב מחדש עקרונות אלה, אך מבלי להציג זאת כחלק מאידאולוגיה פוליטית.[40] עם זאת, היסטוריונים ביקורתיים תיארו את הגישה הדומיננטית בתקופה זו כנוטה לאינטרסים כלכליים מסוימים. לפי ההיסטוריון מורטון הורביץ, בתי המשפט במחצית הראשונה של המאה ה־19 פיתחו מתוך המשפט המקובל וסעיף החוזים בחוקה דוקטרינות שלמות בדיני החוזים, הנזיקין ובתחומים נוספים, באופן שקידם את האינטרסים של החברה המסחרית המתפתחת.[41]

החל מאמצע המאה ה־19 השפיעו על הגישה השיפוטית שני תהליכים מרכזיים: החרפת המחלוקת סביב העבדות ותהליכי התיעוש המואצים, ששינו את המבנה הכלכלי והחברתי של ארצות הברית. נשיא בית המשפט העליון רוג'ר טוני המשיך להחזיק בתפיסה דומה לזו של מרשל, אולם בסוגיית העבדות כבר לא התקיימה הסכמה רחבה לגבי העקרונות הכלליים שעליהם ניתן היה לבסס את הפרשנות. ניסיונו לעשות כן בפסק דין דרד סקוט הפך את פסק הדין לאחד השנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה של ארצות הברית.[42] בתקופה שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית התחזקה בהדרגה הגישה שביקשה להציג את המשפט כתחום מדעי, ובהתאם תיארה את מלאכת השיפוט כתהליך של היסק לוגי מעקרונות משפטיים כלליים אל פתרון המקרה הקונקרטי. כחלק מגישה זו נעשו ניסיונות לגבש קורפוס שיטתי של המשפט האמריקני ולפתח קטגוריות והבחנות ברורות, במטרה להפוך את ההכרעה השיפוטית לעקבית, צפויה ו"אובייקטיבית" יותר.[43]

בתחילת המאה ה-20, במהלך העידן הפרוגרסיבי, החלו להתגבש גישות המתנגדות למגמה שהפכה לדומיננטית בסוף המאה ה-19. התנגדות זו הושפעה משינויים בכלכלה האמריקאית והתחזקה בעקבות פסק דין לוכנר נגד ניו יורק, שקבע כי חוק המסדיר את שעות העבודה והמנוחה של עובדים בניו יורק אינה חוקתית, והובילה עד שנות ה-20 וה-30 להתבססות זרם הריאליזם המשפטי.[43] זרם זה ביקש לשנות מהיסוד את צורת החשיבה הרווחת[44][45] ודגל בגישה פונקציונליסטית ואמפירית למשפט. גישה זו מדגישה את ההשלכות המעשיות של החוק ושל קביעות שיפוטיות, מבקרת את הטענה שקטגוריות משפטיות מופשטות יכולות להכתיב פרשנות משפטית ורואה בתחום המשפט תוצר של תהליכים חברתיים-כלכליים.[46] דמויות מרכזיות בזרם, כמו השופט אוליבר ונדל הולמס והמשפטנים קרל לואלין וג'רום פרנק (אנ'), האמינו במידה משתנה שבאופן מעשי החלטות השופטים אינן נגזרות באופן בלעדי מהסקה לוגית וניתוח אובייקטיבי, אלא גם בהתאם לניסיונם,[47] הטיותיהם ומאפייניהם האידיוסינקרטיים. הם שאפו לשלב במחקר המשפט ובפרקטיקה המשפטית תאוריות מתחומים כגון מדעי החברה וכלכלה, ובכך לתת לעוסקים בשיפוט ובעריכת דין כלים להתמודד עם חוסר-עקביות ועם הקושי לצפות החלטות שיפוטיות.[46][ד]

תומכי האוריגינליזם מציגים לעיתים את הריאליזם כשינוי יסודי מן הגישה שרווחה עד למאה ה-20. הריאליזם המשפטי ערער על ההנחה שלפיה השופט "מגלה" את משמעותו של הדין מתוך עקרונות משפטיים קיימים, והדגיש כי פרשנות משפטית כרוכה בהכרעות אנושיות ובשיקול דעת. בעקבות שינוי זה התפתחו במאה ה-20 תאוריות מתחרות שביקשו להסביר מהם הגורמים הראויים להגביל את שיקול דעתם של שופטים. האוריגינליזם הוא אחת התאוריות המרכזיות שהתפתחו על רקע זה.[50]

התגובה לבית המשפט בתקופת וורן (1953–1969) וברגר (1969–1986)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – העשורים של זכויות האזרח
הנשיא ארל וורן

בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 התחוללו בארצות הברית תהליכים פוליטיים וחברתיים רבים, ביניהם מאבקה של התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, שינויים בתפיסות לגבי מיניות, משפחה וזכויות נשים כחלק מתרבות הנגד של שנות ה-60 וירידת המקארתיזם. בתוך כך, הניצחון הגורף של המפלגה הדמוקרטית בבחירות בשנת 1964 העניק לנשיא לינדון ג'ונסון רוב משמעותי בקונגרס, שאפשר קידומה של מדיניות "החברה הגדולה", הרחבת מעורבותו של הממשל הפדרלי בתחומים רבים וחקיקה רבת-השפעה, כגון חוק זכויות האזרח (1964) חוק זכות ההצבעה (1965). התפתחויות אלה עוררו מחלוקות ציבוריות חריפות והציבו שאלות חוקתיות יסודיות באשר להיקף סמכויותיה של הממשלה הפדרלית, להגנה על זכויות הפרט ולתפקידו של בית המשפט העליון בפרשנות החוקה.[51][52][53]

באווירה זו נדרש בית המשפט העליון בתקופת נשיאותם של ארל וורן ולאחר מכן וורן ברגר להכריע בשורה של סוגיות חוקתיות שעמדו במרכז המחלוקת הציבורית. פסיקותיו התקדימיות עסקו בין היתר בסוגיות חוקתיות שעמדו במרכז המחלוקת הציבורית, כגון זכויות האזרח והפרדה גזעית, הליך הוגן, אפיון חלוקת הסמכויות בין הממשל הפדרלי והמדינות, מקומה של הדת במרחב הציבורי, חוקי תועבה וזמינותם של אמצעי מניעה.[51] חלק מפסקי הדין הבולטים מן התקופה נשענו על גישה פרשנית שעמדה לימים במוקד ביקורתם של האוריגינליסטים. בדוגמה הבולטת ביותר, פסק דין בראון נגד מועצת החינוך, שביטל את ההפרדה הגזעית בבתי ספר, הסביר וורן שהדיון על ההיסטוריה של אשרור התיקון ה-14 שופך אור מועט בלבד על משמעות המילים "הגנה שווה על ידי החוקים" בתיקון, ואילו התפתחויות בחברה ובממשל במאות ה-19 וה-20, ובכללן העלייה בחשיבות החינוך כשירות של גופי ממשל, מביאות למסקנה כי ההפרדה הגזעית בבתי ספר מונעת מילדים את הזכות להזדמנות שווה ולכן אינה חוקתית.[54][55] פסקי דין בולטים אחרים מהתקופה כוללים את פסק דין מירנדה נגד אריזונה[56] (שקיבע זכויות חשודים בחקירה משטרתית), פסק דין לאבינג נגד וירג'יניה (שפסל חוקים נגד יחסי זוגיות בין-גזעיים) פסק דין גריסוולד נגד קונטיקט (אנ') (שהגן על הזכות של זוגות נשואים להשתמש באמצעי מניעה), שורה של פסקי דין שאימצו את הכלל של "קול אחד לכל אחד" בהליכי בחירות, ופסק דין אנגל נגד ויטלי (אנ'), שאסר על המדינות לאמץ תפילות רשמיות בבתי ספר ציבוריים ובכך הרחיב את ההגנה מפני דת מדינה בתיקון הראשון לחוקה. בעוד שפסקי דין אלה נטו להרחיב את ההגנה על זכויות הפרט, הם עוררו ביקורת בחוגים שמרנים ונתפסו כאקטיביזם שיפוטי החורג מתפקידו של בית המשפט.[57]

תגובת הנגד לפסיקות אלה הייתה לעניין פוליטי שחורג מעבר לגבולות התאוריה המשפטית. ריצ'רד ניקסון תקף את בית המשפט העליון בשני הקמפיינים שלו לנשיאות ב-1968 וב-1972. הוא הבטיח לבוחריו למנות לבית המשפט העליון שופטים שייצמדו למילות החוק ולא "יעשו" חוקים אלא "יפרשו" אותם. ב-1971 הוא הכריז שוויליאם רנקוויסט הוא מועמדו לבית המשפט העליון. רנקוויסט הבטיח בשימוע שהוא "לא יתעלם מהכוונה של מנסחי החוקה ולא יעוות אותה במטרה להשיג תוצאות שעשויות להיות רצויות יותר לחברה".[58][59]

לצד זאת, משפטנים כמו רוברט בורק וראול ברגר (אנ') ביקשו לנסח תאוריה נגדית שתגביל את שיקול הדעת השיפוטי ותעגן אותו בבסיס אובייקטיבי והיסטורי. במאמרו משנת 1971, "עקרונות נייטרליים וכמה מבעיות התיקון הראשון", טען בורק כי שופטים נדרשים לגזור את פסיקותיהם אך ורק מעקרונות המעוגנים במפורש בטקסט החוקתי או בהיסטוריה שלו. הוא ביקר פסיקות שהכירו בזכויות בלתי כתובות, וטען כי ללא היצמדות לכוונת המנסחים, פסיקת בית המשפט נעדרת לגיטימציה דמוקרטית ומשקפת את העדפותיהם האישיות של השופטים.[60] בדומה לכך, ספרו של ברגר, "שלטון השופטים", שפורסם ב-1977, היה כתב אישום נגד פסיקת בית המשפט העליון וקרא לחזרה ל"כוונה המקורית" של מנסחי התיקון ה-14 לחוקה.[61] ברגר ניתח את ההיסטוריה של התיקון וטען כי מנסחיו לא התכוונו לאסור על הפרדה גזעית בבתי ספר או להבטיח זכות הצבעה, ובכך סיפק מסד אקדמי לביקורת השמרנית על פסיקות זכויות האזרח.[62][63][64]

המהלך התאורטי קיבל משנה תוקף פוליטי וארגוני בממשל רייגן – בעוד שבאקדמיה היו אוריגינליסטים מעטים מאוד, מחלקת המשפטים של ארצות הברית ומשרד התובע הכללי הפכו לחממה המרכזית לרעיונות אוריגינליסטים.[65] אדווין מיס, התובע הכללי באותה עת, קידם בנאומיו את דוקטרינת הכוונה המקורית[66] ככלי להגבלת מה שהוא כינה "שיטוט באין מפריע ביער חוקתי"[67][68][69] של שופטים. בד בבד הוקמה ב-1982 "האגודה הפדרליסטית", שהפכה למרכז אינטלקטואלי וארגוני לקידום האוריגינליזם, ושימשה מאגר כוח אדם מרכזי למינויים משפטיים שמרניים.[70][71] התפתחות זו לא נותרה בגבולות האקדמיה אלא השתלבה בתנועה פוליטית רחבה במסגרת "מלחמות התרבות" בארצות הברית. הגישה שימשה פלטפורמה רעיונית לאיחוד כוחות שמרניים, סיפקה צידוק נגד ההישגים הליברליים של תקופת וורן, והציעה מסגרת פרשנית חלופית להגדרת גבולות כוחו של בית המשפט.[72]

מכוונה למשמעות (שנות ה-80 וה-90)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בית המשפט תחת רנקוויסט
השופט אנטונין סקאליה

בשנות ה-80 ספג האוריגינליזם המוקדם ("הישן"), שהתמקד בחיפוש אחר הכוונה הסובייקטיבית של המחוקקים (Original Intent), ביקורת אקדמית רבה. המבקרים, ובראשם פרופ' פול ברסט במאמרו "החיפוש המוטעה אחר ההבנה המקורית", הצביעו על כשלים לוגיים ומעשיים בשיטה זו. הם טענו כי לא ניתן לזהות "כוונה קולקטיבית" של גוף מחוקק המורכב מאנשים רבים בעלי דעות שונות, וכי המנסחים עצמם לא התכוונו שכוונותיהם הנסתרות יחייבו את הדורות הבאים. נוסף על כך נטען כי היסטוריה היא תחום מורכב הנתון לפרשנויות, ושופטים אינם מוכשרים לשמש כהיסטוריונים.[73]

נקודת המפנה הדרמטית ביותר בתקופה זו הייתה ניסיון המינוי הכושל של רוברט בורק לבית המשפט העליון ב-1987. בורק, שנחשב לאדריכל המרכזי של דוקטרינת הכוונה המקורית, ניצב מול סנאט עוין בשימוע שהועבר בשידור חי, והפך לדיון לאומי חסר תקדים על פרשנות חוקתית.[74][75][76] במהלך השימוע נתפסו עמדותיו של בורק (למשל נגד פסק דין גריזוולד (אנ')[ה]) כמאיימות על זכויות יסוד שהתקבלו בחברה.[78][79] דחיית מינויו ברוב של 58 מול 42 אותתה לאוריגינליסטים כי עליהם להשתחרר באופן סופי מן החיפוש אחר "המשמעות המקורית" של האבות המייסדים.[80][81]

כתגובה לביקורת זו התרחש בשנות ה-80 וה-90, שינוי פרדיגמטי בתוך התנועה האוריגינליסטית[82] בהובלת השופט אנטונין סקאליה והמשפטנים רנדי בארנט (אנ') וקית' ויטינגטון. זרם זה, המכונה "האוריגינליזם החדש",[83] זנח את הניסיון הפסיכולוגי להתחקות אחר כוונות המחוקקים לטובת התמקדות בטקסטואליזם (אנ') ובמשמעות הציבורית. הטענה החדשה גרסה כי החוק הוא הטקסט הכתוב והמאושר, ולא המחשבות שעברו בראשם של האנשים שכתבו אותו.[84] לפיכך המשימה הפרשנית היא לקבוע כיצד הבין "הקורא הסביר" בן התקופה את המילים הכתובות בחוקה, בהתבסס על השימוש הלשוני המקובל – מילונים, עיתונים ומסמכים משפטיים בני הזמן.[84][85]

שינוי זה, שהוצג בין היתר בנאומו של סקאליה משנת 1986 ובספרו "עניין של פרשנות", הפך את האוריגינליזם לשיטה אובייקטיבית יותר, הניתנת לאימות אמפירי, והוא כיום את הזרם ההעיקרי בקרב משפטנים שמרנים בארצות הברית.[86][87]

זרמים באוריגינליזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהאוריגינליזם נתפס לעיתים בציבור הרחב כבלוק אידאולוגי אחיד, בפועל מדובר במשפחה מגוונת של תאוריות משפטיות.[88][89][90] הזרמים השונים חלוקים ביניהם בשאלות יסוד, למשל: מהו בדיוק האובייקט שאת משמעותו המקורית אנו מחפשים? (כוונה,[61] משמעות לשונית,[82] או שיטת פרשנות[91]) ומהו היקף שיקול הדעת שנותר לשופט?[14]

הכוונה המקורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרם זה מייצג את הגלגול המוקדם של האוריגינליזם המודרני, אשר פרח בעיקר בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20.[92] לפי גישה זו, המשימה המרכזית של הפרשן החוקתי היא להתחקות על הכוונה הסובייקטיבית של האנשים שחיברו את החוקה או של אלו שאשררו אותה בוועידות המדינתיות. השאלה המנחה היא: "מה הם רצו להשיג בסעיף זה?" הרעיון בבסיס הגישה הוא שהסמכות של החוקה נובעת מן הרצון הדמוקרטי של המחוקק, ולכן יש לכבד את רצונו הקונקרטי. עם זאת גישה זו איבדה מכוחה והפכה למיעוט בקרב האוריגינליסטים המדורניים, בעיקר בשל הקושי המעשי והתאורטי לזהות "כוונה קבוצתית" אחידה של גוף המורכב ממאות אנשים בעלי אינטרסים מנוגדים.[93]

המשמעות הציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו הזרם הדומיננטי והמשפיע ביותר כיום, המזוהה עם דמויות כמו השופט אנטונין סקאליה והמשפטנים רנדי בארנט וקית' ויטינגטון. זרם זה דוחה את החיפוש הפסיכולוגי אחר כוונות נסתרות, ומתמקד בטקסט עצמו כאובייקט הפרשנות. לפי גישה זו, החוקה היא מסמך ציבורי המיועד לעם, ולכן משמעותה המחייבת היא המשמעות שהייתה למילים בפי "הקורא הסביר" או הציבור המשכיל בזמן אימוץ החוקה. המעבר ל"משמעות ציבורית" הפך את האוריגינליזם למתודולוגיה אובייקטיבית יותר, הניתנת לאימות אמפירי באמצעות בדיקה של מילונים היסטוריים, עיתונות בת התקופה ושימוש לשוני רווח במאה ה-18.[94]

שיטות פרשנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון מקגיניס

זרם ייחודי זה, שפותח על ידי המשפטנים ג'ון מקגיניס ומייקל רפפורט, גורס כי החוקה אינה סתם טקסט בשפה מדוברת, אלא מסמך משפטי טכני. לכן כדי להבין את משמעותו האמיתית אין להסתפק רק במשמעות המילונית של המילים, אלא יש ליישם את החוקה תוך שימוש בכללי הפרשנות המשפטיים שהיו נהוגים ומקובלים על עורכי-דין ושופטים בזמן שנכתבה.[95] לשיטתם, "המשמעות המקורית" כוללת גם את "ההוראות למשתמש" – הכללים הטכניים של המשפט המקובל ששימשו לקריאת מסמכים משפטיים באותה עת.[96]

ג'ק בולקין

אוריגינליזם חי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישה זו, שפיתח פרופ' ג'ק בולקין מאוניברסיטת ייל, מנסה לגשר על התהום הפעורה בין האוריגינליזם ובין תומכי "החוקה החיה". בולקין, המזוהה פוליטית עם השמאל הליברלי,[97][98][99] טוען כי הוא אוריגינליסט משום שהוא מחויב לטקסט המקורי. אולם, לטענתו, הטקסט המקורי של החוקה נכתב במכוון באמצעות עקרונות רחבים ומופשטים (כגון "הגנה שווה" או "חופש הדיבור") ולא ככללים נוקשים. מטרתם של המנסחים הייתה להעניק לדורות הבאים את החופש לצקת תוכן קונקרטי ועדכני לתוך אותם עקרונות שלד (במסגרת תהליך ה"קונסטרורציה"). כך, לשיטתו, ניתן להיות נאמן למשמעות המקורית של הטקסט, ובו בזמן להגיע לתוצאות ליברליות ופרוגרסיביות, כמו הכרה חוקתית בנישואים חד-מיניים או בזכות להפלה.[100][101]

ביקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיית "היד המתה"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדבך נוסף בביקורת על האוריגינליזם מתמקד בהיבט המוסרי והדמוקרטי. המבקרים טוענים כי אין הצדקה לכך שחברה מודרנית תהיה כפופה לתפיסות העולם ולערכים של מחברי החוקה – קבוצת גברים לבנים בני המאה ה-18, שחלקם החזיקו בעבדים.[102] על פי השקפה זו, החוקה נועדה לשרת את החברה בהווה, ולכן עליה להתפתח ולהתאים את עצמה לצרכים ולערכים העכשוויים, במקום להישאר כבולה לתפיסות עבר.[103]

אחד המתנגדים הבולטים לגישה האוריגינליסטית, אשר ביטא בחדות את ההתנגדות לכבילת ההווה לעבר, הוא שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית ויליאם ברנן. בנאום שנשא בשנת 1985 באוניברסיטת ג'ורג'טאון, תקף ברנן את היומרה האוריגינליסטית להתחקות אחר כוונת המנסחים וכינה אותה "יהירות במסווה של ענווה". לשיטתו, הניסיון לגזור תשובות לבעיות מודרניות מתוך עולמם של המנסחים הוא בלתי אפשרי, והחוקה חייבת להתפרש בידי שופטים "כאמריקאים של המאה העשרים", תוך התאמה לשינויים החברתיים ולהבנה המתפתחת של כבוד האדם, ולא מתוך כפיפות עיוורת לעולם שחלף.[104]

ביקורת זו הועלתה גם בהקשר של פסקי דין מכוננים כגון פסק דין רו נגד וייד (1973), שהכיר בזכות חוקתית להפלה, ולורנס נגד טקסס (2003), שפסל חוקים האוסרים יחסי מין הומוסקסואליים. בשני המקרים לא ניתן היה לבסס את הפסיקה על "כוונה מקורית" או "משמעות ציבורית מקורית" מובהקת, שכן ערכים אלו לא היו מקובלים בעת אישור החוקה או התיקונים הרלוונטיים.[105] הוגים ליברליים, דוגמת רונלד דבורקין, טענו כי במקרים כאלה על השופט לפרש את העקרונות הרחבים של החוקה (כגון חירות או שוויון) באופן המיטבי מבחינה מוסרית, ולא להגביל את עצמו לכוונות היסטוריות צרות.[106]

הקושי האפיסטמולוגי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ק רקוב (ימין) ופול ברסט (שמאל)

היסטוריונים טוענים כי שופטים חסרים את ההכשרה והכלים לבצע מחקר היסטורי מורכב. ההיסטוריה היא לעיתים קרובות עמומה, סותרת ורבת-פנים. הניסיון של שופטים "לשלוף" תשובה משפטית חד-משמעית ממקורות היסטוריים מוביל למה שמכונה בחירה סלקטיבית, קרי שימוש סלקטיבי ומגמתי במקורות התומכים בתוצאה שהשופט חפץ בה מלכתחילה.[107][108][109][110]

יתרה מכך, חוקרים כדוגמת ג'ק רקוב ופול ברסט מצביעים על הכשל הלוגי בניסיון לאתר "כוונה" או "משמעות" אחידה לגוף קולקטיבי המורכב ממאות משתתפים, אשר החזיקו בדעות מנוגדות בעת אישור החוקה.[109][111] גם המעבר לחיפוש אחר "משמעות ציבורית" ספג ביקורת מצד היסטוריונים כמו סול קורנל, הטוענים כי הוא מייצר "תיאור רזה" המסתמך על מילונים ומתעלם מההקשר התרבותי והלשוני המגוון של התקופה, שבה מונחים זהים שימשו במשמעויות שונות בקרב קהילות שונות.[108]

אי-התאמה לשינויים טכנולוגיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבות המייסדים לא יכלו לחזות טכנולוגיות כמו האינטרנט, האזנות סתר אלקטרוניות, מעקב לווייני או נשק אוטומטי מודרני. יישום דווקני של המשמעות המקורית על סוגיות אלו עלול להוביל לתוצאות אבסורדיות ולהותיר את האזרחים ללא הגנה מספקת על זכויותיהם.[112]

אוריגינליזם מחוץ לארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה האוריגינליסטית למשפט נחשבת על פי רוב לייחודית לארצות הברית, ובמרבית העולם היא לא קנתה אחיזה. עם זאת, קיימים מחקרים השוואתיים שלפיהם רעיונות ועקרונות משפטיים אוריגינליסטיים קיימים גם במערכות משפט אחרות.[113] במחקרים השוואתיים אחרים נטען שגישה אוריגינליסטית מחמירה נפוצה רק בארצות הברית, אך במערכות משפט אחרות שופטים ומשפטנים משתמשים בטיעונים היסטוריים, אוריגינליסטיים כחלק מהמתודולוגיה של הפרשנות התכליתית, במטרה להבהיר את התכלית שמאחורי הטקסט החוקתי.[114]

במדינות חבר העמים הבריטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפטן האוסטרלי ג'פרי גולדסוורת'י (אנ') והמשפטן הקנדי גראנט הסקרופט (אנ') טענו כי בתי המשפט הבריטיים במאה ה-19 "היו קשורים בעבותות לתזה היסודית של האוריגינליזם: שעד תיקונן, משמעות הוראות החוק ממשיכה להיות המשמעות שהייתה להן בזמן כתיבתן".[115] לטענתם, בתי המשפט בקנדה דגלו בגישה זו עד שנות ה-70, אך בשנות ה-80 אומצה "דוקטרינת העץ החי" (אנ'), שהתבססה על הטענה בפסק הדין בתיק "אדוארדס נגד קנדה" משנת 1929, ש"חוק אמריקה הצפונית הבריטית (אנ') נטע בקנדה עץ חי שביכולתו לצמוח ולהתרחב בתוך גבולותיו הטבעיים".[ו][117]

באוסטרליה, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היה דיון ער על השאלה באיזו גישה על בתי המשפט לנקוט, כאשר משפטנים העירו על כך שבתי המשפט באוסטרליה נוטים לנקוט במתודולוגיה תכליתית יותר מזו של המועצה המלכותית. אולם, לטענת גולדסוורת'י והסקרופט, מאז שנות ה-20 נקטו בתי המשפט בגישה הנוטה לאוריגינליזם במובנו הרחב.[118] מאז שנות ה-90 קיים דיון בשאלה האם על אוסטרליה לאמץ גישת "עץ חי" בדומה לקנדה.[119][120] לפי אנה קונלי, על אף שאוסטרליה נחשבת לעיתים לדוגמה הקרובה ביותר לאוריגינליזם אמריקאי, המתודולוגיה הנהוגה באוסטרליה היא פלורליסטית, במובן שהיא משלבת גישות שונות, ובכללן אוריגינליזם לצד דגש על המבנה החוקתי ופרשנות תכליתית.[121]

בדרום-מזרח אסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפטנית איבון טיו טענה כי הגישה האוריגינליסטית לפרשנות חוקתית רווחת במלזיה ובסינגפור ומשמשת מטרות פוליטיות ומשפטיות שונות בכל אחד מהמקרים. לטענתה, במלזיה, רטוריקה ופרשנות אוריגינליסטית רווחת הן אצל אקטיביסטים ומשפטנים אסלאמיסטיים והן בקרב פעילים ומשפטנים חילוניים, והן חלק מהשיח הציבורי. במלזיה האוריגינליזם אינו מזוהה עם ריסון שיפוטי, ולעיתים הוא משמש להצדקת פרשנות מרחיבה של החוקה ואף לסטייה מתקדימים. מנגד, בסינגפור התפתחה גישה אוריגינליסטית בעלת אופי פרגמטי, המדגישה את לשון החוקה, את כוונת מנסחיה ואת הצורך בריסון שיפוטי ובהימנעות מהתערבות בהחלטות המחוקק.[122]

בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל הגישה האוריגינליסטית מעולם לא התקבלה כשיטה המרכזית. תחת זאת, מאז שנות ה-80 נטו בתי המשפט בישראל לפרשנות תכליתית, שנציגה המובהק הוא נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק.[123][124][125][126] לשון החוק קובעת את גבולות הפרשנות האפשרית, ואין לייחס לטקסט משמעות שלשונו אינה יכולה לשאת. בתוך גבולות אלה נדרש הפרשן לעמוד על תכליתו הכללית של החוק באמצעות איזון בין התכלית הסובייקטיבית – כוונת יוצרו – לבין התכלית האובייקטיבית, המשקפת את ערכי היסוד של השיטה המשפטית.[127][128]

עם זאת, במאה ה-21, עם עליית השיח על שמרנות משפטית,[129] טענו פרשנים שונים כי ניכרת הישענות גוברת על שיקולים טקסטואליים והיסטוריים בפסיקה. טענה זו אינה בהכרח כי הגישה האוריגינליסטית האמריקאית מאומצת במלואה על ידי משפטנים ישראלים, וחלק מהפרשנים טענו כי המשפט הישראלי מאמץ שילוב של הגישות, או "אוריגינליזם תכליתי".[130] חלק מהמינויים לבית המשפט העליון במאה ה-21, כגון נעם סולברג, אלכס שטיין ודוד מינץ, מזוהים בשיח הציבורי כ"שמרנים",[131][132][133][134][135] אך שמרנות זו מתוארת לעיתים קרובות על ידי השופטים עצמם כ"גישה פורמליסטית", ולאו דווקא כאוריגינליסטית.[ז][137][138]

בשיח המשפטי בישראל האוריגינליזם נדחה לרוב,[139] בין השאר בטענה שלא ניתן להתחקות אחר "כוונת המחוקק" ההיסטורית או להחילה על מציאות טכנולוגית משתנה. מנגד, משפטנים בזירה השמרנית בישראל, דוגמת עורך הדין אוריאל חרל"פ, טוענים כי ביקורת זו (המושמעת בין היתר על ידי שופטים כגון סלים ג'ובראן ואליקים רובינשטיין[140]) מחמיצה את מהותו של האוריגינליזם העכשווי. לשיטתם, הגישה מתמקדת במשמעות הלשונית האובייקטיבית של הטקסט בעת חקיקתו ולא בכוונתו הפסיכולוגית של המחוקק, ואימוצה נדרש כדי לצמצם את שיקול הדעת השיפוטי הרחב שיצרה שיטת ברק ולהדגיש את הכפיפות ללשון החוק.[141][142]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בעברית:
    • אנטונין סקאליה, בשם החוק: על בית המשפט, החוקה ושלטון החוק, הוצאת סלע מאיר, 2022
    • אהרן ברק, פרשנות במשפט כרך ראשון: תורת הפרשנות הכללית, הוצאת נבו, 1994
  • באנגלית:
  • Jack M. Balkin, Living Originalism, Harvard University Press, 2011
  • Randy E. Barnett, Restoring the Lost Constitution: The Presumption of Liberty, Princeton University Press, 2004
  • Raoul Berger, Government by Judiciary, second edition, (Liberty Fund: 1997)
  • Jonathan O'Neill, Originalism in American Law and Politics: A Constitutional History (The Johns Hopkins University Press: 2005)
  • Antonin Scalia, A Matter of Interpretation: Federal Courts and the Law, Princeton University Press, 1997
  • Eric J. Segall, Originalism as Faith (Cambridge University Press: 2018)
  • Lawrence B. Solum, "What is Originalism? The Evolution of Contemporary Originalist Theory", Georgetown University Law Center (2011)
  • G. Edward White, The American Judicial Tradition, (Oxford University Press: 2007
  • Keith E. Whittington, Constitutional Interpretation: Textual Meaning, Original Intent, and Judicial Review, University Press of Kansas, 1999
  • Ilan Wurman, A Debt Against the Living: An Introduction to Originalism (Cambridge University Press: 2017)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוריגינליזם בוויקישיתוף

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ במחקר שפורסם בשנת 2023 וסקר 667 פרופסורים למשפט בארצות הברית, רק 17.3% מהמשיבים הגדירו עצמם כתומכים באוריגינליזם,[7]
  2. ↑ החשיבות, הרלוונטיות או הפועל היוצא של דבר־מה (משפטי בדרך כלל).[18] תואם את הגדרת ה-construction של לורנס סולום[19]
  3. ↑ סטורי דחה באופן שאינו משתמע לשני פנים את רעיון הכוונה המקורית, ואף דחה את הגישה שלפיה יש להתייעץ עם הדיונים שנערכו ערב אשרור החוקה.[36] לפי ג'ונת'ן אוניל, סטורי החזיק "בעמדה האורתודוקסית" שלפיה יש להבין את הכוונה של המחברים בעיקר מקריאה של הטקסט עצמו.[37] לפי דייוויד דריזן, סטורי החזיק בעמדה הקרובה ל"אוריגינליזם חי": הוא ראה בטקסט החוקתי ובהבנתו המקורית את נקודת המוצא לפרשנות, אך גם קיבל את רעיון "החוקה החיה" במובן שהדוקטרינה החוקתית יכולה להתפתח לאור תכליות החוקה והנסיבות המשתנות.[38]
  4. ↑ הפילוסוף של המשפט ג'רום פרנק ייחס משקל כה רב להטיות האידיוסינקרטיות של השופטים, שהוא סבר כי השאיפה לחיזוי וודאות בעולם המשפט היא ילדותית ובלתי-אפשרית למימוש;[48] עם זאת, מרבית הריאליסטים לא קיבלו זאת ושאפו לצמצם את אי-הוודאות על ידי שילוב כלים מחקריים.[49]
  5. ↑ פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון בארצות הברית שקבע כי החוקה האמריקאית מגנה על זכותם לפרטיות של זוגות נשואים בבואם להשתמש באמצעי מניעה. פסיקה זו הניחה את התשתית החוקתית ל"זכות לפרטיות", ששימשה בהמשך כבסיס לפסיקות דרמטיות נוספות בנושאי אוטונומיה גופנית, הפלות וזכויות להט"ב.[77]
  6. ↑ פסק דין אדוארדס נגד קנדה (אנ'), שנקרא גם Persons Case, ניתן על ידי הוועדה המשפטית של המועצה המלכותית, שישבה בלונדון ושימשה כערכאה הסופית בתיקים קנדיים עד 1949. הוא קבע שנשים יכולות להיבחר לסנאט של קנדה.[116]
  7. ↑ בשיח המשפטי הישראלי נטען לעיתים קרובות כי בתי המשפט נטו לפורמליזם עד שנות השמונים ולגישה תכליתית יותר מאז.[136]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ אוריאל חרל"פ, אוריג'ינליזם אינו מה שחשבתם על ההבדלים בין טקסטואליזם ובין פרשנות תכליתית, עיוני משפט מ"ז, תשפ"ד
  2. ↑ מיכאל אברהם, על המקורנות, באתר הרב מיכאל אברהם שו"ת ומאמרים, ‏2019
  3. ↑ David A. Strauss, Originalism, Conservatism, and Judicial Restraint, Harvard Journal of Law & Public Policy 34, 2011, עמ' 137-146
  4. 1 2 Jonathan Gienapp, Against Constitutional Originalism, הוצאת אוניברסיטת ייל, 2024
  5. ↑ נועם קולט, תפקידו של המשפט הבין-לאומי בפרשנות חוקתית: מבט מ-Down Under ופנים חדשות לאוריגינליזם, באתר ICON-S-Blog, ‏23.1.2018
  6. 1 2 Lawrence B. Solum, Originalism Versus Living Constitutionalism: The Conceptual Structure of the Great Debate, Northwestern University Law Review 113, 2019, עמ' 1243–1296
  7. ↑ Eric Martínez and Kevin Tobia, "What Do Law Professors Believe about Law and the Legal Academy?, Georgetown Law Journal, Vol. 112, 111-189 (2023), Table 4, p. 157
  8. ↑ Anna Conley, "The Inevitability of Adaptability – Comparative Contributions to Understanding Originalism, Emory International Law Review 39(2), (2025)
  9. ↑ Keith E. Whittington, The New Originalism, Georgetown Journal of Law and Public Policy 2, 2004, עמ' 599-613
  10. ↑ Jack M. Balkin, The New Originalism and the Uses of History, Fordham Law Review 82, 2013, עמ' 641-718
  11. 1 2 Lawrence B. Solum†, Originalist Methodology, The University of Chicago Law Review 84, 2017, עמ' 269-295
  12. ↑ ד"ר אברהם טננבוים, לא עוד ספר, עורך הדין 53, עמ' 55–56
  13. ↑ אנטונין סקאליה, בשם החוק, סלע מאיר, 2022, עמ' 41-55
  14. 1 2 Keith E. Whittington, Constitutional Interpretation: Textual Meaning, Original Intent, and Judicial Review, University Press of Kansas, 1999, ISBN 978-0700611416
  15. 1 2 Randy E. Barnett, Interpretation and Construction, Harvard Journal of Law & Public Policy 34, 2011, עמ' 65–72
  16. ↑ Lawrence B. Solum, Originalism and Constitutional Construction, FORDHAM LAW REVIEW 82, 2013, עמ' 453-537
  17. 1 2 Lawrence B. Solum, [https://scholarship.law.georgetown.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=2362&context=facpub What is Originalism? The Evolution of Contemporary Originalist Theory], 2011, עמ' 16
  18. ↑ הערך המילוני "נפקות" באתר ויקימילון העברי.
  19. ↑ Lawrence B. Solum, The Interpretation-Construction Distinction, Constitutional Commentary 27, 2010, עמ' 96
  20. ↑ Lawrence B. Solum, The Interpretation-Construction Distinction, CONSTITUTIONAL COMMENTARY 27, 2010, עמ' 95-118
  21. ↑ פרק 2 לחוקת ארצות הברית, סעיף 5
  22. ↑ התיקון הרביעי לחוקת ארצות הברית
  23. ↑ Solum 2011, p.2
  24. ↑ Solum 2011, pp. 2–4
  25. ↑ Jamal Greene, On the Origins of Originalism, Texas Law Review 88, 2009, עמ' 1-89
  26. ↑ The framers of the Constitution didn’t worry about ‘originalism’, Stanford University Department of History, ‏October 16, 2020
  27. ↑ Lee J. Strang, Originalism's Promise: A Natural Law Account of the American Constitution (Cambridge University Press: 2019), p. 9
  28. ↑ O'Neill 2005, p. 5
  29. ↑ Jonathan Gianapp, Against Constitutional Originalism: A Historical Critique (Yale University Press: 2024), p. 4
  30. ↑ Jonathan Gianapp, Against Constitutional Originalism: A Historical Critique (Yale University Press: 2024), p. 63
  31. ↑ Jefferey H. Morrrison, "James Madison, Justice Scalia, and Constitutional Interpretation", Perspectives on Political Science 48(1) (2019)
  32. ↑ James Madison in the House of Representatives (April 6, 1796), ConSource.org
  33. ↑ Richard S. Arnold, "How James Madison Interpreted the Constitution", New York University Law Review 72(2) (1997), p. 292
  34. ↑ Jack N. Rakove, "The Original Intention of Original Understanding, 13 CONST. COMMENT. 159 (1996)
  35. ↑ James Madison, Federalist, no. 37, 235--37, January 11, 1788: "All new laws, though penned with the greatest technical skill, and passed on the fullest and most mature deliberation, are considered as more or less obscure and equivocal, until their meaning be liquidated and ascertained by a series of particular discussions and adjudications."
  36. ↑ Leonard W. Levy, Original Intent and the Framers' Constitution (Bloomsbury Publishing: 2000), p. 15–16
  37. ↑ O'Neill 2005, p. 22
  38. ↑ David M. Driesen, "Does a Removal Power Exist?: Joseph Story and Selective Living Originalism", Constitutional Commentary 39(1), pp. 1–49
  39. ↑ White 2007, pp. ix–xi, 11–12, 15, 26–28, 34–35
  40. ↑ White 2007, 37ff
  41. ↑ Morton J. Horwitz, The Transofrmation of American Law, 1780–1860 (Harvard University Press: 1977), 253ff
  42. ↑ White 2007, 65–83
  43. 1 2 Morton J. Horwitz, The Transofrmation of American Law, 1870–1960 (Oxford University Press: 1992), 9–32
  44. ↑ Eric J. Segall, Originalism as Faith, Cambridge University Press, 2018, עמ' 64-65
  45. ↑ Brian H. Bix, The American and Scandinavian Legal Realists on the Nature of Norms, עמ' 88
  46. 1 2 Luara Kalman, Legal Realism at Yale, 1927–1960, (North Carolina Press: 1986), pp. 3–42
  47. ↑ Oliver Wendell Holmes, The Common Law, United States, 1881, ISBN 978-0486267463
  48. ↑ Julius Paul, [https://scholarship.law.vanderbilt.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=4157&context=vlr Jerome Frank's Contributions to the Philosophy of American Legal Realism], Vanderbilt Law Review 11, 1958, עמ' 754
  49. ↑ Luara Kalman, Legal Realism at Yale, 1927–1960, (North Carolina Press: 1986), p. 8
  50. ↑ O'Neill 2005, pp. 28–31
  51. 1 2 Michal R. Belknap, The Supreme Court Under Earl Warren, 1953–1969 (University of Suth Carolina Press: 2005), pp. xv–xvii
  52. ↑ Lucas A. Powe Jr., The Warren Court and American Politics (The Belknap Press of Harvard University Press: 2000)
  53. ↑ James T. Patterson, Grand Expectations (Oxford University Press: 1996)
  54. ↑ BROWN v. BOARD OF EDUCATION 347 U.S. 483 (1954), FindLaw
  55. ↑ Ronald Turner, "The Problematics of the Brown-is-Originalist Project, Journal of Law and Policy 23(2) (2015), pp. 611–616
  56. ↑ MIRANDA v. ARIZONA 384 U.S. 436 (1966), FindLaw
  57. ↑ Gary L. Anderson & Kathryn G. Herr, Miranda v. Arizona, Sage
  58. ↑ Segall 2018, pp. 52-53, 56
  59. ↑ Keith E. Whittongton, "The New Originalism", The Georgetown Journal of Law and Public Order 2 (2004), p. 600
  60. ↑ Robert Bork, "Neutral Principles and Some First Amendment Problems", Indiana Law Review 47(1) (1971), p. 8
  61. 1 2 Raoul Berger, Government by Judiciary: The Transformation of the Fourteenth Amendment, Harvard University Press, 1977, ISBN 978-0674357952
  62. ↑ Johnathan O'Neill, Originalism in American Law and Politics: A Constitutional History (The Johns Hopkins Series in Constitutional Thought), Johns Hopkins University Press, 2007, עמ' 119, ISBN 978-0801887604
  63. ↑ Eric J. Segall, Originalism as Faith, Cambridge University Press, 2018, עמ' 60, ISBN 9781108105316
  64. ↑ Raoul Berger, Government by Judiciary: The Transformation of the Fourteenth Amendment, Harvard University Press, 1977, עמ' 193-194, ISBN 978-0674357952
  65. ↑ Paul Baumgardner, "https://www.cambridge.org/core/journals/law-and-history-review/article/abs/originalism-and-the-academy-in-exile/7512B47DE31C5A9529E785E194B3A86E Originalism and the Academy in Exile]", Law and History Review (2019), pp. 787–807
  66. ↑ Harry F. Tepker, "The Defects of Better Motives": Reflflections on Mr. Meese's Jurisprudence of Original Intention, OKLAHOMA LAW REVIEW 39, 1986, עמ' 23-38
  67. ↑ Mary Ziegler, Grassroots Originalism: Rethinking the Politics of Judicial Philosophy, University of Louisville Law Review 51, 2012, עמ' 226-227
  68. ↑ Edwin Meese, The Great Debate: Attorney General Ed Meese III - July 9, 1985, ‏November 1, 1986 (באנגלית)
  69. ↑ Eric J. Segall, Originalism as Faith, Cambridge University Press, 2018, עמ' 91, ISBN 9781108105316
  70. ↑ [object Object], Movin' on Up with the Federalist Society, ‏September 14, 2001 (באנגלית)
  71. ↑ About Us, The Federalist Society
  72. ↑ Robert Post, Reva Siegel, Originalism as a Political Practice: The Right's Living Constitution, Fordham Law Review 75, 2006, עמ' 545-574
  73. ↑ Paul Brest, The Misconceived Quest for the Original Understanding, Boston University Law Review 60, 1980, עמ' 204–238
  74. ↑ Anthony E. Cook, The Temptation and Fall of Original Understanding, DUKE LAW JOURNAL 1990, 1990, עמ' 1163-1206
  75. ↑ Jonathan Van Patten, [https://red.library.usd.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1929&context=law-fp Judge Robert Bork and the Quest for Original Intent (reviewing Robert H. Bork, The Tempting of America: The Political Seduction of the Law (1990))], SOUTH DAKOTA LAW REVIEW 36, 1991, עמ' 783-792
  76. ↑ John P. Roche, [https://scholarship.law.umn.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1520&context=concomm Book Reviews of The Tempting of America: The Political Seduction of the Law, The People Rising: The Campaign Against the Bork Nomination, and Battle for Justice: How the Bork Nomination Shook America], CONSTITUTIONAL COMMENTARY 7, 1990, עמ' 385-396
  77. ↑ Griswold v. Connecticut, 381 U.S. 479 (1965), Justia U.S. Supreme Court Center (באנגלית)
  78. ↑ Eric J. Segall, Originalism as Faith, Cambridge University Press, 2018, עמ' 108, ISBN 9781108105316
  79. ↑ Randy E. Barnett, Josh Blackman, Restoring the Lost Confirmation, National Affairs, 2016
  80. ↑ Eric J. Segall, Originalism as Faith, Cambridge University Press, 2018, עמ' 18,, ISBN 9781108105316
  81. ↑ Eric J. Segall, Originalism as Faith, Cambridge University Press, 2018, עמ' 109-110, ISBN 9781108105316
  82. 1 2 Ian Bartrum, ORIGINALIST IDEOLOGY AND THE RULE OF LAW, JOURNAL OF CONSTITUTIONAL LAW HEIGHTENED SCRUTINY 15, 2012
  83. ↑ Mitchell N. Berman, Kevin Toh, [https://ir.lawnet.fordham.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=4932&context=flr On What Distinguishes New Originalism from Old: A Jurisprudential Take], FORDHAM LAW REVIEW 82, 2013, עמ' 545-576
  84. 1 2 Antonin Scalia, A Matter of Interpretation: Federal Courts and the Law, Princeton University Press, 1997, עמ' 7, ISBN 978-0691004006
  85. ↑ Johnathan O'Neill, Originalism in American Law and Politics: A Constitutional History (The Johns Hopkins Series in Constitutional Thought), ראשונה, Johns Hopkins University Press, 2005, עמ' 210, ISBN 978-0801881114
  86. ↑ Antonin Scalia, A Matter of Interpretation: Federal Courts and the Law, Princeton University Press, 1997, ISBN 978-0691004006
  87. ↑ אנטונין סקאליה, בשם החוק, סלע מאיר, 2022, עמ' 190-196
  88. ↑ Eric J. Segall, Originalism as Faith, Cambridge University Press, 2018, עמ' 29, ISBN 9781108105316
  89. ↑ James E. Fleming, Are We All Originalists Now? I Hope Not!, Texas Law Review 91, 2013, עמ' 1785-1813
  90. ↑ Robert W. Bennett, Lawrence B. Solum, Constitutional Originalism: A Debate, Cornell University Press, 2011, עמ' 35, ISBN 978-0801447938
  91. ↑ Eric J. Segall, Originalism as Faith, Cambridge University Press, 2018, עמ' 136, ISBN 9781108105316
  92. ↑ MEGAN CAIRNS, [https://www.law.georgetown.edu/public-policy-journal/wp-content/uploads/sites/23/2021/09/Cairns.pdf#page=265 Originalism: Can Theory and Supreme Court Practice be Reconciled?], THE GEORGETOWN JOURNAL OF LAW & PUBLIC POLICY 19, 2021, עמ' 265-279
  93. ↑ H. Jefferson Powell, The Original Understanding of Original Intent, Harvard Law Review 98, 1985, עמ' 885
  94. ↑ Lawrence B. Solum, The Fixation Thesis: The Role of the Historical Fact of Original Meaning, Notre Dame Law Review 91, 2015, עמ' 1-78
  95. ↑ John O. McGinnis, Michael B. Rappaport, Original Methods Originalism: A New Theory of Interpretation and the Case Against Construction, NORTH WESTERN UNIVERSITY LAW REVIEW 103, 2009, עמ' 751-802
  96. ↑ John O. McGinnis & Michael B. Rappaport, Originalism and the Good Constitution, Harvard University Press, 2013, ISBN 978-0674046764
  97. ↑ The ‘Recklessness Itself Sends a Message’: 35 Legal Experts Assess Trump’s Return, הניו יורק טיימס, ‏28 באפריל 2025
  98. ↑ ג'ק בולקין, America Is Playing with Fire, ניו יורק טיימס, ‏23 באוקטובר 2024
  99. ↑ ג'ק בולקין, The Reagan era never really ended. A Trump loss could change that. — A Commentary by Jack Balkin, וושינגטון פוסט, ‏3 בנובמבר 2020
  100. ↑ Jack M. Balkin, Living Originalism, Harvard University Press, 2011, ISBN 978-0674061781
  101. ↑ THOMAS B. COLBY, PETER J. SMITH, LIVING ORIGINALISM, DUKE LAW JOURNAL 59, 2009, עמ' 239-307
  102. ↑ Burying the Dead Hand: Taking the Original out of Originalism | ACS, ACS, ‏24 באוקטובר 2019
  103. ↑ David A. Strauss, The Living Constitution, Oxford University Press, 2010, ISBN 978-0195377279
  104. ↑ מתוך נאום שנשא השופט ברנן באוניברסיטת ג'ורג'טאון ב-12 באוקטובר 1985
  105. ↑ Jeffrey Rosen, The Most Dangerous Branch: Inside the Supreme Court's Assault on Our Constitution, Little, Brown and Company, 2018, ISBN 978-1524759902
  106. ↑ Ronald Dworkin, Freedom's Law: The Moral Reading of the American Constitution, Harvard University Press, 1996, ISBN 978-0674319271
  107. ↑ Alfred H. Kelly, Clio and the Court: An Illicit Love Affair, The Supreme Court Review 1965, (קלי טבע את המונח "Law-Office History" לתיאור השימוש הסלקטיבי והמגמתי שעושים שופטים במקורות היסטוריים.), 1965, עמ' 119–158
  108. 1 2 Saul Cornell, Originalism as Thin Description: An Interdisciplinary Critique, Fordham Law Review 84, 2015, עמ' 1-10
  109. 1 2 Jack N. Rakove, Original Meanings: Politics and Ideas in the Making of the Constitution, הספר זכה בפרס פוליצר להיסטוריה וטוען כי המציאות ההיסטורית של אישור החוקה הייתה מרובת דעות ופרשנויות, ולא מונוליתית כפי שטוענים האוריגינליסטים.: Alfred A. Knopf, 1996, ISBN 978-0394578583
  110. ↑ Paul Brest, The Misconceived Quest for the Original Understanding, Boston University Law Review 60, (ברסט טוען כי "כוונה קבוצתית" היא פיקציה, שכן לא ניתן לסכום את כוונותיהם השונות של מאות משתתפים לכדי כוונה אחידה אחת.), 1980, עמ' 204
  111. ↑ Paul Brest, The Misconceived Quest for the Original Understanding, Boston University Law Review, ברסט טוען כי "כוונה קבוצתית" היא פיקציה, שכן לא ניתן לסכום את כוונותיהם השונות של מאות משתתפים לכדי כוונה אחידה אחת. 60, 1980, עמ' 204
  112. ↑ William J. Brennan, Jr., The Constitution of the United States: Contemporary Ratification, South Texas Law Review 27, 1986
  113. ↑ Yvonne Tew, "Originalism at Home and Abroad", Columbia Journal of Transnational Law 52 (2013–2014), pp. 780–895
  114. ↑ Anna Conley, "The Inevitability of Adaptability – Comparative Contributions to Understanding Originalism", Emory International Law Review 39(2) (2025), pp. 467–524
  115. ↑ Jeffrey Goldsworthy and Hon. Grant Huscroft, "Originalism in Australia and Canada: Why the Divergence?" in Canada in the World: Comparative Perspectives on the Canadian Constitution, edited by Richard Albert and David R. Cameron (Cambridge University Press: 2018), p. 184
  116. ↑ Rosalie Silberman Abella, "Constitutional interpretation in Canada: watering living trees and Canadian values", in Consittutional Interpretation (2025)
  117. ↑ Jeffrey Goldsworthy and Hon. Grant Huscroft, "Originalism in Australia and Canada: Why the Divergence?" in Canada in the World: Comparative Perspectives on the Canadian Constitution, edited by Richard Albert and David R. Cameron (Cambridge University Press: 2018), pp. 184–190
  118. ↑ Jeffrey Goldsworthy and Hon. Grant Huscroft, "Originalism in Australia and Canada: Why the Divergence?" in Canada in the World: Comparative Perspectives on the Canadian Constitution, edited by Richard Albert and David R. Cameron (Cambridge University Press: 2018), pp. 190–191
  119. ↑ Jeffrey Goldsworthy and Hon. Grant Huscroft, "Originalism in Australia and Canada: Why the Divergence?" in Canada in the World: Comparative Perspectives on the Canadian Constitution, edited by Richard Albert and David R. Cameron (Cambridge University Press: 2018), pp. 200–204
  120. ↑ See also Jeffrey Goldsworthy, "Originalism in Australia", Comparative Perspectives on Originalism, DPCE Online, 31(3), 607-615
  121. ↑ Anna Conley, "The Inevitability of Adaptability – Comparative Contributions to Understanding Originalism", Emory International Law Review 39(2) (2025), pp. 482–483
  122. ↑ Yvonne Tew, "Originalism at Home and Abroad", Columbia Journal of Transnational Law 52 (2013–2014), pp. 801–830
  123. ↑ בן-דרור ימיני, הרפורמה של לוין היא סגירת חשבון בן 30 שנה, באתר ynet, 8 בינואר 2023
  124. ↑ טובה צימוקי, מהפכה או הפיכה: המתח שבין בית המשפט העליון לכנסת, באתר ynet, 22 באוגוסט 2020
  125. ↑ ד"ר רן ברץ, ‏בשם קדושת מערכת המשפט, מוכן אהרן ברק להפוך את הממלכה שבנה לפוליטית לגמרי, בעיתון מקור ראשון, 20 בינואר 2022
  126. ↑ יהודה יפרח, ‏"הספר של אהרן ברק היה בשבילי כמו התנ"ך": העיוורון של המשפטנים, בעיתון מקור ראשון, 18 בנובמבר 2025
  127. ↑ אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך ראשון, ירושלים: נבו, תשנ"ד 1994-תשס"א 2001
  128. ↑ אהרן ברק, "עקרונות כלליים של המשפט בפרשנות המשפט", בתוך ספר ויסמן: מחקרי משפט לכבודו של יהושע ויסמן(2002)
  129. ↑ מתנאל בראלי, ‏לקראת תורת משפט שמרנית, השילוח, 16 בפברואר 2022
  130. ↑ Rafi Reznik, "The Rise of American Conservatism in Israel", Penn State Journal of Law & International Affairs 8(2) (2020)
  131. ↑ משה גורלי, הפרד ומשול: כך שינתה איילת שקד את הדנ"א של השופטים, באתר כלכליסט, 26 בפברואר 2017
  132. ↑ ניצחון לאילת שקד: אלה 4 שופטי העליון, באתר חדשות 13, 22 בפברואר 2017
  133. ↑ משה גורלי, עמית נגד כולם: סולברג, מינץ, גרוניס והיועמ"שית, באתר כלכליסט, 29 בדצמבר 2025
  134. ↑ דבר, ‏ברוב של 8 שופטים: בג"ץ פסל את צמצום עילת הסבירות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 1 בינואר 2024
  135. ↑ ברוך קרא‏, גם רוטמן מקולקל צודק פעם בקדנציה: צריך שמחשב יבחר את הרכבי השופטים, באתר וואלה, 3 ביולי 2025
  136. ↑ לדוגמה, מנחם מאוטנר, ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי (מעגלי דעת: 1993)
  137. ↑ השופט נעם סולברג, ערכים, אידיאלים ופורמליזם במשפט הישראלי - כתב העת רשות הרבים, רשות הרבים, 13 בנובמבר 2022
  138. ↑ נעם סולברג, ‏על ערכים סובייקטיביים ושופטים אובייקטיביים, השילוח, 2 בפברואר 2020
  139. ↑ רפי רזניק, האם הפרשנות התכליתית היא הדין, משפטים
  140. ↑ בג"ץ גיני נ' הרבנות הראשית לישראל, פסקה 4 לפסק הדין של השופט ג'ובראן ו-פסקה ז לפסק הדין של השופט רובינשטיין
  141. ↑ אוריאל חרל"פ, אוריג'ינליזם אינו מה שחשבתם, פורום עיוני משפט מ"ז, עמ' 18–24
  142. ↑ אוריאל חרל"פ, אוריג'ינליזם אינו מה שחשבתם על ההבדלים בין טקסטואליזם ובין פרשנות תכליתית, עיוני משפט מ"ז, תשפ"ד
חוק ומשפט
ענפים עיקריים משפט ציבורי • משפט חוקתי • משפט מנהלי • משפט פלילי • דיני חיובים • דיני חוזים • דיני נזיקין • דיני עשיית עושר ולא במשפט • דיני קניין • דיון אזרחי • דיון פלילי בישראל • משפט בין-לאומי פומבי • דיני היושר
תחומים נוספים משפט ימי • דיני חדלות פירעון • דיני תאגידים • דיני הגבלים עסקיים • משפט בין-לאומי פרטי • דיני הגנת הצרכן • דיני משפחה • דיני ירושה • קניין רוחני • דיני עבודה • משפט צבאי • דיני מיסים • דיני נאמנות
מקורות המשפט חוקה • חוק • תקנות • צו • תקדים • קודקס • מנהג • פקודה • אסדרה • הצעת חוק
שיטות משפט משפט קאנוני • המשפט המקובל • המשפט הקונטיננטלי • המשפט הרומי • משפט עברי • שריעה • יאסה • השיטה האינקוויזיטורית • השיטה האדברסרית
תורת המשפט פוזיטיביזם משפטי • פורמליזם משפטי • ריאליזם משפטי • הגישה הביקורתית למשפט • משפט הטבע • משפט השוואתי • הגישה הפמיניסטית למשפט • ניתוח כלכלי של המשפט • פילוסופיה פוליטית
מוסדות ובעלי תפקידים רשות מחוקקת • רשות שופטת • רשות מבצעת • שופט • עורך דין • בוררות
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אוריגינליזם&oldid=43669562"