אוריה היפ

**אוריה היפ**
**Uriah Heep**
	חברי הלהקה, 2008
	חברי הלהקה, 2008
מקום הקמה	לונדון
מוקד פעילות	אנגליה
תקופת הפעילות	מ-1969
סוגה	רוק מתקדם, הארד רוק, הבי מטאל
שפה מועדפת	אנגלית
חברת תקליטים	(חלקי) Vertigo, Bronze, Island, Warner Bros., Mercury, Chrysalis, Sanctuary, Castle
	http://www.uriah-heep.com
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	מיק בוקס; דייוי רימר; ברני שאו; פיל לנזון; ראסל גילברוק
חברים לשעבר
	ראו היסטוריה של אוריה היפ (באנגלית)

אוריה היפ (באנגלית: Uriah Heep, נהגה "יוראיה היפ") היא להקת רוק אנגלית שנוסדה בדצמבר 1969 כאשר המפיק המוזיקלי גארי ביירון הזמין את נגן הקלידים קן הנזלי להצטרף ללהקתו "ספייס" (באנגלית: Spice) שהייתה חתומה בחברת התקליטים שלו, ברונז רקורדס. שם הלהקה הוא כשמו של הנבל בספר דייוויד קופרפילד של צ'ארלס דיקנס מ-1850.

הלהקה פרצה לתודעה ב-1970 והייתה באותה שנה מכרעת אחת מארבע הלהקות החשובות של ז'אנר המטאל הראשוני, לצד לד זפלין, דיפ פרפל ובלאק סאבאת. סגנונם המוזיקלי של אוריה היפ היה מגוון ושאב ממקורות מגוונים כמו פרוגרסיב רוק, הארד רוק, ג'אז ואפילו קאנטרי. הלהקה כונתה בהומור "הביץ' בויז של ההבי מטאל" ו"המטאל הרומנטי", בשל שיריהם המלודיים וקולות הרקע ההרמוניים.

אוריה היפ הוציאה 21 אלבומי אולפן, 12 אלבומים בהופעה חיה 13 אוספים ו- 27 סינגלים. שמונת אלבומי האולפן הראשונים שיצאו בין 1970 ל-1976 (כולל אלבום הופעה אחד) הוקלטו עם הסולן האדיר בעל הקול האופראי דייוויד ביירון וזכו להצלחה אמנותית ומסחרית כאחד במהלך שנות ה-70. הלהקה השפיעה מאוד, בין היתר, על להקת קווין ועל הסולן פרדי מרקורי בפרט, שאימץ את סגנון ההופעה הראוותני ואופן השירה העוצמתי של דייוויד ביירון, סולנה של אוריה היפ.

הלהיט של אוריה היפ, "July Morning" (מתוך האלבום השלישי "Look At Yourself" מ-1971), יצר תופעה בעלת סממנים היפיים ושל פולחן השמש, בה נאספים עשרות אלפי אנשים בכל שנה בליל ה-30 ביוני, על שפת הים השחור בבולגריה כדי לחזות בזריחת השמש של 1 ביולי.

אוריה היפ היא אחת הלהקות האנגליות המפורסמות ביותר בשנות ה-70. בהיסטוריה של הרוק היא נחשבת לאחת מארבע הלהקות הגדולות שהמציאו ופיתחו את ההארד רוק לצד לד זפלין, בלאק סבאת' ודיפ פרפל. הלהקה מכרה למעלה מ-40 מיליון עותקים ברחבי העולם (4 מיליון בארצות הברית). ארבעה אלבומים של הלהקה הגיעו למעמד אלבום זהב בארצות הברית.

בשנות ה-80, בעיקר^[^{דרוש מקור]} מתוך רצון לשרוד בכל מחיר, אימצה הלהקה את צליל ה-AOR ששלט בשוק האמריקאי, ובהדרגה נפרדה מהצליל שאפיין אותה בשנות ה-70. הלהקה קנתה לה קהל מעריצים משמעותי גם בהולנד, גרמניה, סקנדינביה, חבל הבלקן, יפן ורוסיה, שם הם עדיין ממלאים אצטדיונים. הלהקה הופיעה בישראל ארבע פעמים.^[1] במהלך שנות קיומה של הלהקה התחלפו בה כ-30 נגנים וזמרים. הגיטריסט מיק בוקס הוא החבר היחיד שהיה בכל ההרכבים.