אורית אדר בכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורית אדר-בכר
אין תמונה חופשית
לידה 1960 (בן 59 בערך)
בת-ים, ישראל
שם לידה אורית אספיס
תחום יצירה פיסול, ציור
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אורית אדר בכר (נולדה בשנת 1960) היא ציירת, פסלת ומרצה ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורית אדר-בכר נולדה בבת-ים להוריה זרחה ואהרון אספיס. האב היה מורה למתמטיקה והאם עקרת בית שעסקה באמנות כתחביב. אורית אדר-בכר היא הבכורה מבין ארבע בנות המשפחה.
היא למדה עד כיתה י"א בבית ספר תיכון עיוני "חשמונאים " בעיר הולדתה. המשיכה שלה לאמנות הביאה אותה בכיתה י', ללמוד במקביל גם במכון לאמנות בבת ים. אולם הקושי של לימודים בשני בתי ספר גרם לכך שבכיתה י"א, היא נרשמה לבית הספר ע"ש תלמה ילין, שם סיימה את שתי שנות הלימוד האחרונות של בית הספר התיכון.

בשל עיסוקו של אביה, היה מקצוע המתמטיקה כעין תחביב בשבילה. בנוסף למדה נגינה בפסנתר במשך כשבע שנים[1].

את שירותה הצבאי העבירה בשארם א-שייח'; שם, במקום רחוק ומבודד זה, התגבשה בה ההכרה שברצונה ללמוד ולעסוק באומנות. עם שחרורה מהצבא, בשנת 1981, החלה אדר-בכר ללמוד במכללת קלישר לאמנות ע"ש ישראל פולק. בשנת 1982 היא עברה ללמוד בבצלאל, אולם לאחר שנה היא עזבה. היא מעידה על עצמה: "היה להם קשה לעכל אותי. מצד אחד הייתי תלמידה פורייה ומוכשרת והתעניינו בי, אך מצד שני עברתי את הקו האדום מבחינת חוקי בית הספר"[1].

אדר-בכר עברה למדרשה למורים לאמנות ברמת השרון ושם סיימה את התואר הראשון בלימודי אמנות. מתחילת שנות ה-2,000 היא מלמדת אמנות בפקולטה לאמנויות – המדרשה במכללה האקדמית בית ברל, גלגולה הנוכחי של "המדרשה למורים לאמנות" בה למדה. בין הנושאים המרכזיים בקורסים אותם היא מלמדת נמצאים חלל ותהליכי יצירה[2].

בשנת 1982, בגיל 24, נישאה, וכעבור שנה נפרדה מבעלה. בשנת 1987 החלה אדר-בכר ללמוד בבית הספר לאמנויות חזותיות בניו יורק (School of Visual Arts); את התואר השני קיבלה בשנת 1989 עם סיום הלימודים במוסד זה. בשלוש שנות הלימוד בניו יורק, החלו להתעצב ולהתגבש עולמה ותפישתה האומנותיים. "לראשונה התאפשר לי לבנות מיצבים גדולים", היא אומרת[1].

אדר-בכר, לימדה בתלמה ילין, בתיכון עירוני א' בתל אביב, במכללה למנהל בחוג לעיצוב פנים וכן שימשה כראש מגמת האמנות במכללת אמונה. במכללה זו הייתה מטרתה לתת לתלמידות לגיטימציה לבטא את עצמן בחופשיות ולכוון את דרכן לקריירה בתחום האמנות. במסגרת תפקידה זה, אצרה אדר-בכר בשנת 2009 כמה תערוכות במכללה, שבהן הוצבו זה ליד זה, עבודות של הסטודנטיות במגמה ועבודות של אמנים בשלים, שיצירתם אינה עוסקת כלל בשיח בעולם הדת[3].

בשנת 1993 נישאה בשנית לאיתי בכר, שהוא בעל חברה לבניית תפאורות וגם מנחה מטעם מכון אדלר לקבוצות של הורים-אסירים. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, החלו היא ובעלה בתהליך חזרה לדת, אולם אורית אדר-בכר, שמרה על עצמאות אומנותית. בראיון עיתונאי היא מספרת: "היו שנים שהייתי מחוברת יותר לקשר בין היהדות לאמנות, אבל בסופו של דבר הסכנה היא להיות מגויס אידאולוגית. זה מזיק לאמנות, היא מגדירה את מעמדה כעומדת בתווך בין שני העולמות".

לאדר בכר ובעלה שני בנים. הם מתגוררים ברמת השרון.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיה של אדר-בכר, עוסקות בחלל. משנות ה-90 היא מציגה עבודות מיצב המתארות עולם בדיוני ואלגורי, העשוי ממרכיבים שהם דוקומנטריים כביכול, משולבים ביסודות פיקטיביים שהיא מביימת לתוך יצירתה. התוצאה היא יצירות דו-משמעותיות, פיצול בין אמיתי ודמיוני ומצב של מתח מתמיד.

יצירותיה של אדר-בכר מתרכזות בחוויית ההתמצאות בזמן ומרחב, ומעוררות את הצופים להשתמש במאגר הדימויים שבידם כדי לפרש לעצמם את היצירות. עבודותיה יוצרות יש, דווקא ממצבים של ריק ואין. יש בהן מגוון המצאות תעתועים ואשליות שנגרמים על ידי משחקי אור או על יד צורות מוכרות בחיי יום יום כגון עקבות אדם[4], המופיעות אצלה בפירושים שונים.
כך למשל, תערוכתה "ילדות למופת" שהתקיימה בביתן הלנה רובינשטיין, מציגה מיצב שנחשב בשעתו (1993) ליוצא דופן בגודלו. אדר-בכר הציפה את המפלס התחתון של הבניין במים, וכיסתה את הקרקעית בלינוליאום שחור. אפקט זה גרם לכך שאת עומק המים לא היה ניתן לאמוד, אך אצל הצופה נוצרה אשליה של מעמקים והרגשת סיכון בהסתכלות לתהום[1].

תערוכת היחיד שלה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בשנת 2003, "עיוורים אסורים כפופים עירומים", גרפה ביקורות נלהבות[5]. שם התערוכה לקוח מברכות השחר; אדר-בכר השמיטה את התפקיד האלוהי והשאירה את האדם לבדו, עיוור, עירום, אסור, ושחוח, בהשפעת הדמויות הפסימיות במחזותיו של סמואל בקט. בעבודה זו היא יצרה נוף של מבנים ארכיטקטוניים בעיר נטושה. הנוף מתגלה לצופה דרך חרירי הצצה קטנים. המבנים נפרשים בחלל המוזיאון בגובה העיניים, לאורך של כ-11 מטרים, ולעומק של כדי ארבעה מטרים. הצופה המבולבל רואה לנגד עיניו מרחבים, של חניונים תת-קרקעיים, מסדרונות ארוכים, שלטי חוצות ומערכות של תנועה ואור. אף על פי שאין שום סימן לאירועים ולחיים באותם מרחבים, מתקבל הרושם שזהו מקום שמתקיימים בו חיים אך הם מאיימים ומזרי אימה. העבודה נעה בין הרצון לספק סצנה אפוקליפטית לבין הרצון לשבש שוב ושוב את האמונה בקיומו של הממד האשלייתי, בעזרת תחבולות של הבהוב וסינוור, המפריעות לפעולת הראייה ולמימוש האשליה[6].
כאשר נשאלה האמנית כיצד תכננה תערוכה זו, הייתה תשובתה: "אני חייבת לומר שאי אפשר לתכנן דבר כזה. זה בנוי על ניסוי וטעייה... אני בונה בסטודיו משטח עם אור מסתובב או אור מהבהב, ואז יש לי סדרה של אלמנטים ארכיטקטוניים מיניאטוריים, קירות עם פתחים וחתיכות פרספקס. ואז אני מתחילה להעמיד ולהזיז אותם כבמשחק. אם משהו נראה לי, אני רושמת את הזוויות"[1].

בתערוכתה "רמיד"[7], תיארה אדר-בכר יקום הבנוי על רמזים ודימויים מופשטים, בדומה לשאר עבודותיה. בעולם זה יש מרכיבים שמבוססים על מסמכים ועובדות והם מתערבבים ביחד עם יסודות מבוימים ודמיוניים באופן הרמוני ביותר. הצופה מתוודע לעולם שלכאורה הוא מסודר ובעל חוקים משלו, אולם תכליתו ומהותו אינם ברורים. נראות בו דמויות שונות שאין ביניהן קשר וההרגשה הכללית היא של בדידות ואבדן דרך. גם תערוכה זו מושפעת לדברי האמנית מיצירותיו של סמואל בקט, במקרה זה הקשר הוא למחזה "האבודים"[8].

אדר-בכר יצרה גם תפאורה למחזה "רוחות" של הנריק איבסן, שהוצג בתיאטרון תמונע[9].

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1993 - פרס ביצוע השלמת עבודה ופרס אמן צעיר לשנת 1993 בית האמנים תל אביב ע"ש יוסף זריצקי. אברמסון לארי, אדר בכר, אורית נסים, דפנה קופרמינץ, יורם שחר, גיל סימן טוב, נעמי מישורי, יעקב רייזנר, דן ניניו, משה כהן, ראובן
  • 1994 - עבודות בית - אמנים שואלים מה עושה את הבית היום לכל. אוניברסיטת חיפה, הגלריה לאמנות. אנגל, שרה גולומבק, יצחק גור, רונית מצליח, טל סספורטס, יהודית פיינרו, בלו סימיון קמין, כלנית לביא, גלעד דומיני, דרורה נחשון, שולי ברזילי, טירנית אדר בכר, אורית ברדה, מיקי המליינן, טוירה ריי שפיר, מיכאל קנטור, צביקה אלנקוה, דניאל בוברוב, ולרי בר אל, עדו שמיע עופר, נטי חסון ולדר, אורית יהב, גליה
  • 2002 - עיר עבוט פופולוס - דיזנגוף סנטר, תל אביב. אדר בכר, אורית ברקוביץ, אריה טרן, לאה פורמן, דורון שמשי, ציונה חבר, איריס לוי, ורד שינברג, חן לייסט, יפעת
  • 2004 - ארט פוקוס 4 מוזיאון אסירי המחתרות - ירושלים. אולמן, מיכה גורן, הגר גרתי, עירית מרקוס, שחר וייס, אפי (אפי & אמיר) מלץ, פיטר נמט, רותי סגל, מירי כנעני, עפרי לייש, איציק אבשלום, ישראלי גולדשטיין, צבי גרינמן, ארקדי מנדלבליט, הלית סעאדה, ראידה לנדאו, סיגלית אלחסיד, נגה ארד, בועז בורנשטיין, אמיר בן נר, גיא נאמן, מיכל ניניו, משה קצנשטיין, אורי קרצמן, מיקי שני, גיל מרקו אדר בכר, אורית יוזפפולסקי, מאשה
  • 2005 - תיקון המידות וציורים גלריה גורדון, תל אביב. אדר בכר, אורית שיזף, מיכל
  • 2005 - שינועים במרחב מוזיאון פתח תקווה לאמנות. אדר בכר, אורית חן, ליהי גכטמן, גדעון פניכל, חיימי פרסטר, רעות שוץ, גבריאלה אחיטוב, רומי קינן, גל
  • 2005 להתבוננות בעין אחת, מקרוב... מוזיאון אשדוד לאמנות. אדר בכר, אורית קונסון, סימה חמו, אירית אגסי, רונית דנציגר, יצחק דרוקס, מיכאל הדני, ישראל הילל, איתן גדליוביץ, מיכאל גולדשטיין, גרי דורצ'ין, יעקב שלזניאק, הנרי לופו, לירון ארוך, אריה בן רון, איה גרבוז, יאיר
  • 2004 - הזוכים פרסי משרד החינוך, התרבות והספורט לאמנות ולעיצוב מוזיאון תל אביב לאמנות. אבו חוסיין, חנאן אדר בכר, אורית אייל, אבישי סהר, חנה קוטלר, רינת יעקבי, דורית קנטור, צביקה סולומונס, דורון צדקה, נועה רובין, ידיד יניב ריכטר, דניאלה אמיתי טביב, טלי בורנשטיין, אמיר גור אריה, אלי עדיקא, דוד פינקוס, ירמי קמינסקי, ורד שיש, חן ליבוביץ, פיני אלחסיד, נגה בוקובזה, אליהו אריק בלבן, שרון מנדלבליט, הלית קאשי, מוש קופר, רועי שמיר, מיכל ליבנה, יצחק בזובוב, פיודור זובטוב, אנטון סהר, מיכל אביטל, לאה
  • 2006 - מיני ישראל - 70 דגמים, 45 אמנים, מרחב אחד. מוזיאון ישראל. אברג'ל, אתי בורקובסקי, יהושע גפשטיין מושקוביץ, שירה דומיני, דרורה סימון, יהושע משלי, רוית סלע, רותי פרח, חנא ז'אנו, ז'אק זלוור, שירה אדון, ראידה אדר בכר, אורית וינשטיין, גל ויס, יואב ויסמן, נדב מירון, אוריאל פניכל, חיימי צמח, שאול שטראוס, מעין כהן גת, רוית לוי, ורד גכטמן, גדעון מלץ, פיטר נמט, רותי יוזפוביץ, דימיטרי אברהמי, יוחאי בן נר, גיא סספורטס, יהודית קידר, הדס רבינוביץ, אדם רובין, יעל רנצר, פיליפ יסעור הס, פני ישראלי, ארז בסט, עינת
  • 2006 - פאטאמורגנה, אשליה ותעתוע באמנות העכשוית. מוזיאוני חיפה. אדר בכר, אורית בירגר, אירינה בן דוד, צדוק גרשט, אורי פניכל, חיימי סגל, מירי קריגר, מיכל זגורסקי, גיא שחר, גיל חן, ליהי כהן, שיבץ אגם, יעקב שנהב, דינה אפרתי, יעל קינן, טליה שור, שירלי וינשטיין, גל אמיתי-לביא, טל אמנים שונים
  • 2007 - יחיד ויחד: בעקבות תחרות פרס עדי להבעה יהודית באמנות ובעיצוב. מוזיאון ישראל. מירון, אוריאל סגל, זליג קסטנבאום בן דב, רות ז'אנו, ז'אק שטיינבוק, נעמה ליבק, אלכס אגסי, רונית אדר בכר, אורית גלנטי, יוסי פיינרו, בלו סימיון רבינוביץ, ישראל ליזוריק, ענבל סגל, קנת מולי בן ששון, דוד אברמסון, דוב גולדשטיין, גרי ארקדיר, מור גינות, שי פרידמן, עידן
  • 2008 - מרחב מוגן. הגלריה בקיבוץ נחשון. אילוז, אמנון גרשוני, משה רובין קונדה, לסלי ישראלי, ארז קיני, רחל אדני, אהרון בן עמי, אמנון רבינוביץ, אסנת אבידר, אווה אדר בכר, אורית פיגוביץ גודארד, דורית לרנר, פראנס שוחט, טל שין בן אלון, מירב טוקטלי, טליה גריידי, ליאור ביגמן, נועה מיוס, ציפורה
  • 2010 - היה, אבל במקום אחר. הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית. ברסט, דגנית קינן, טליה מיכאליס לוי, ענת רנצר, פיליפ שוקן, דגנית כהן, שיבץ עפרת, עדן דה קאלו, מלי אברג'יל, ענבל אבידר, אווה אדר בכר, אורית בהר פרחיה, דוד
  • 2010 מטריקה. גלריה, קיבוץ לוחמי הגטאות. סודאי, מרב סספורטס, יהודית אליאסף, סמדר חופשי, אורית כהן לוי, מאיה שקין, תמר אדר בכר, אורית
  • 2012 - סוטים. המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית. אדר בכר, אורית גז, דור לוי, אלישבע מרקוביץ', רועי מנחם עברון, ניר רודה, אלונה שגיא, גיא יציב, אמיר אמנים שונים
  • 2012 - שברים טקטונים. מוזיאון פתח תקווה לאמנות. אדר בכר, אורית גת, יפעת נתון, אברהם טברסקי, חנה כהן גת, רוית אלדובי, צבי דדון, יוסף-ז'וזף פוליאקין, שרון קריזה, יחיאל חופשי, אורית קינן, גל אברמוביץ', פנחס אלחנני, יעקב מרק, יוסי שמיע עופר, נטי
  • 2013 - חזרה בהיכל. היכל התרבות ע"ש צ'ארלס ברונפמן. לנדאו, דניאל עברון, ניר אדר בכר, אורית גלזברג, שרון יצחק, נבט חזן, ציון אברהם פיק, ענת גרובר, אסף רשף, יאיר
  • 2015 - לעיניך בלבד. בית האמנים תל אביב, תל אביב. אדר בכר, אורית צרוינסקי, מירית רביב, עמי שניידר, אסתר
  • 2015 - 2048 Voice Over. פארק המסילה, ירושלים. אדר בכר, אורית דגני, צפיה הופמן, טליה עשור, נדב קיצ'לס, דניאל קן, אריאל אמנים שונים

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיוורים אסורים כפופים עירומים, עורכת ראשית: אדר בכר, אורית, עורכים נוספים: לוין, דליה; גורדון, מיכאל; הוצאת מוזיאון הרצליה לאמנות עכשוית 2003

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1993 - פרס להשלמת עבודה, משרד החינוך והתרבות
  • 2001 - פרס של משרד המדע, תרבות וספורט
  • 2000 - פרס עידוד היצירה, משרד התרבות והספורט
  • 2004 - פרס לאמנות פלסטית, משרד החינוך והתרבות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 דליה קרפלאם כל האסונות, באתר הארץ, 23 באפריל 2003
  2. ^ דרגו
  3. ^ הרהורים בעקבות תערוכות בוגרות המוסדות לאמנות של הציבור הדתי. דוד שפרבר
  4. ^ היכן אנו עכשיו?
  5. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם רמח
  6. ^ עיוורים, אסורים, כפופים, עירומים, פסל, 2003
  7. ^ רמיד הוא שמו של מחסן תבואה ענק המצוי ברמת גן
  8. ^ רמיד - אורית אדר בכר / הקיבוץ
  9. ^ רוחות רפאים