אורי אריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורי אריאל (שר החקלאות)
Ariel uri-yehuda.jpg
תאריך לידה 22 בדצמבר 1952 (בן 62)
ג' בטבת ה'תשי"ג
חבר הכנסת
ממשלות 33 - 34
כנסות 1520
סיעה הבית היהודי, האיחוד הלאומי, האיחוד הלאומי-מפד"ל, האיחוד הלאומי
תפקידים בולטים
אורי אריאל בטכס האזכרה ה-38 לאסון הנ"ד, 11/5/15

אורי יהודה אריאל (נולד ב-22 בדצמבר 1952, ג' בטבת ה'תשי"ג) הוא שר החקלאות וחבר הכנסת מטעם סיעת הבית היהודי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל נולד בעפולה ליצחק אריאל, ממייסדי קיבוץ טירת צבי ולנעמי, ניצולת שואה. הוא גדל בטירת צבי ולמד בבית הספר האזורי בשדה אליהו. התגייס לצה"ל בשנת 1971 ושירת בפלס"ר 7. עבר קורס קצינים ולחם במלחמת יום כיפור בצפון סיני[1]. הוא השתחרר בשנת 1975 בדרגת רב סרן. בתפקידו האחרון היה מפקד פלוגת חרמ"ש.

לאחר השחרור הוא הצטרף לגרעין של מישור אדומים ובמשך שנה וחצי התגורר בגפו בהתנחלות החדשה עד להצטרפות חברים נוספים. ב-1977 התחתן עם חגית, בת קיבוץ מעגן מיכאל שחזרה בתשובה בעקבות הקשר עמו והם עברו להתגורר בכפר אדומים עם הקמתו. בתקופה זו החל לעבוד בתנועת אמנה, שבה החל כמדריך ורכז אזור, וסיים בתפקיד המנכ"ל. בין השנים 1989-1996 כיהן כמזכ”ל מועצת יש"ע ועסק, בין היתר, בהתמודדות עם הסכמי אוסלו ובהמשך פיתוח ההתנחלויות חרף התנאים החדשים. בשנת 1997 כיהן כראש המחלקה להתיישבות במשרד הביטחון ובנוסף היה חבר דירקטוריון קרן קיימת לישראל. לאחר ההכרזה על בית אל כמועצה מקומית נפרדת מונה לראש המועצה הראשון, תפקיד שבו כיהן כארבע שנים עד שבעקבות הירצחו של השר רחבעם זאבי בתשרי תשס"ב (2001) הוא נכנס לכנסת.

עבודתו בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסת ה-16 וה-17[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל צוין כאחד מחברי הכנסת החרוצים במושב הכנסת בחצי הראשון של שנת 2003, והיה אחד מבין שמונה חברי כנסת שהשתתפו בכל הישיבות וההצבעות‏‏‏[2].

בבחירות לכנסת השבע עשרה מוקם אריאל במקום השישי ברשימת האיחוד הלאומי אחרי שוויתר מיוזמתו לח"כ פרופ' אריה אלדד על המקום החמישי. במסגרת רשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל הוצב אריאל במקום התשיעי ונבחר במסגרתו לכנסת.

הכנסת ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת הבית היהודי, מפלגה חדשה שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה ונועדה לאחד את המפלגות שהשתתפו ברשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל, הוצב במקום השלישי ברשימתה לכנסת. זמן קצר לאחר מכן החלו חלק מאנשי המפלגה, ובראשם מפלגת מולדת לפרוש ממנה. תקומה החליטה להישאר בבית היהודי, אך לאחר שהתגלעו מחלוקות בין אריאל לבין שאר ראשי מפלגת הבית היהודי באשר לסמכויותיו של אריאל במפלגה ובאשר למעמדם של רבני תקומה, ועל רקע בחירתו של זבולון אורלב למקום השני במפלגת הבית היהודי, פרש אריאל עם מפלגת תקומה, בעידוד רבני המפלגה, ימים ספורים לפני הגשת הרשימות לכנסת והצטרף לרשימת האיחוד הלאומי-מולדת והוצב בה במקום השני.

ב-8 ביוני 2009 נבחר אריאל לנציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים על חודו של קול אחד‏‏‏[3].

במהלך כהונתו בכנסת ה-18, יזם אריאל את חקיקתם של מספר חוקים, ובהם:

ב-2012 מונה אריאל ליושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה.

הכנסת ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת התשע עשרה נבחר אריאל לעמוד בראש סיעת האיחוד הלאומי ובראש מפלגת האיחוד הלאומי - תקומה. ב-29 בנובמבר 2012 חתם אריאל עם נפתלי בנט על ריצה משותפת של מפלגתו עם מפלגת הבית היהודי, כאשר אריאל מוצב כמספר 2 ברשימה, אחרי נפתלי בנט. הרשימה זכתה ל-12 מנדטים.

אריאל מונה לראש צוות המשא ומתן הקואליציוני מטעם סיעת הבית היהודי בכנסת ה-19.

ב-19 במרץ 2013 מונה אריאל לשר הבינוי והשיכון בממשלת ישראל בראשותו של בנימין נתניהו, אשר הוקמה לאחר הבחירות לכנסת ה-19. חבר בוועדת השרים לענייני חקיקה. בנובמבר 2014 בעקבות איומים על חייו הוצמד לו מאבטח.‏[4] כשר הבינוי קידם אריאל בנייה בכל רחבי הארץ, כולל בשטחי יהודה ושומרון. ב-2014 שיווק משרד הבינוי כ-50,000 יחידות דיור חדשות, עלייה משמעותית משנים קודמות. כמו כן, יזם וקידם את תוכנית "מחיר מטרה" להקטנת יוקר הדיור ומחירי הדירות.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים הוצב במקום שני אחרי יו"ר המפלגה - נפתלי בנט.

הכנסת ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת ה-20 מונה אריאל לשר החקלאות.

עמדותיו ופעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כ אורי אריאל מבקר במוזיאון הנצחת גוש קטיף

כמו יתר חברי סיעתו ורוב הציונות הדתית, אריאל היה בין המתנגדים הבולטים לתוכנית ההתנתקות ועבר להתגורר בכפר דרום לאות מחאה. בהפגנה בכפר מימון הוא תמך בפריצה מכפר מימון, עמדה שלא התקבלה בסופו של דבר.

אריאל גם ייסד את החזית הכתומה - פורום של חברי כנסת ואנשי ציבור - שעוסק במתן סיוע ומענה למצוקות של מפוני גוש קטיף וצפון השומרון והוא מכהן כראש השדולה למענם בכנסת. אריאל הגיש מספר הצעות חוק והחלטות כנסת שמטרתן לשפר את הטיפול במפונים, ומתווך בין המפונים לוועדות השונות של הכנסת ומשרדי הממשלה.

אריאל מזכיר רבות את יונתן פולארד במאמריו והוא משמש בכנסת כיושב ראש השדולה למען פולארד. בחודש דצמבר 2010, בעקבות כינוס מיוחד של השדולה, החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו להגיש לממשל בארצות הברית בקשה רשמית לשחרור פולארד, לראשונה מאז כליאתו.

אריאל תומך בהמשך ואף הגברת קצב העלאת קהילת פלאשמורה לישראל‏‏‏[5] ופעיל בסיוע ליהודי אתיופיה. הוא היה היוזם של חוק חג הסיגד שעבר בכנסת בשנת תשס"ח‏[6].

מלבד פעילות במישור המדיני, פעל אריאל וחוקק חוקים בתחום החינוך, צרכנות, חברה ואיכות הסביבה. בין השאר העביר חוק האוסר על פיטורי אישה שחזרה ממקלט לנשים מוכות.

אריאל תומך בהחמרת הענישה לשם הרתעה. בין השאר, הציע להחמיר את הענישה על עבירות של עיסוק לא בטיחותי בחומרים מסוכנים ‏‏‏[7], תמך בהחמרת הענישה על גניבת תשתיות ‏‏‏[8], הגיש הצעת חוק להחמרת הענישה כלפי שוטרים אלימים ‏‏‏[9] וביקש לאפשר למנהלי בתי ספר לבצע חיפוש בתיקי התלמידים ‏‏‏[10]. מנגד, אריאל תמך במתן חנינה נרחבת לכבוד חגיגות 60 שנה למדינת ישראל, לעבריינים שמעדו באופן חד פעמי ‏‏‏[11].

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריאל נשוי, אב לשישה וסב לנכדים, מתגורר בכפר אדומים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


חברי ממשלת ישראל המכהנים

ראש הממשלה, שר החוץ, שר הבריאות, שר התקשורת, והשר לשיתוף פעולה אזורי בנימין נתניהו

שר הביטחון משה יעלוןשר האוצר משה כחלוןהשר לנושאים אסטרטגיים והשר לביטחון פנים גלעד ארדןשרת המשפטים איילת שקדשר הפנים סילבן שלוםהשר לתשתיות לאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץשר הכלכלה, והשר לפיתוח הנגב והגליל אריה דרעישר החינוך, והשר לירושלים והתפוצות נפתלי בנטהשר להגנת הסביבה אבי גבאישר המדע, הטכנולוגיה והחלל דני דנוןשר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץשר העלייה והקליטה זאב אלקיןהשרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאלשר התיירות יריב לויןשר הבינוי יואב גלנטשר התחבורה והבטיחות בדרכים, והשר לענייני מודיעין ישראל כ"ץשרת התרבות והספורט מירי רגבשר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאלהשר לשירותי דת דוד אזולאישר בלי תיק אופיר אקוניסשר בלי תיק בני בגין
Emblem of Israel.svg
שרי החקלאות בממשלות ישראל

אהרן ציזלינגדב יוסףפנחס לבוןלוי אשכולפרץ נפתליקדיש לוזמשה דייןחיים גבתיאהרן אוזןאריאל שרוןשמחה ארליךמנחם בגיןפסח גרופראריה נחמקיןאברהם כ"ץ-עוזיצחק שמיררפאל איתןיצחק שמיריעקב צוררפאל איתןאהוד ברקחיים אורוןאהוד ברקשלום שמחוןציפי לבניישראל כ"ץזאב בויםשלום שמחוןאורית נוקדיאיר שמיראורי אריאל

שרי הבינוי בממשלות ישראל

גיורא יוספטליוסף אלמוגילוי אשכולמרדכי בנטובזאב שרףיהושע רבינוביץאברהם עופרשלמה רוזןגדעון פתדוד לויאריאל שרוןבנימין בן אליעזרבנימין נתניהויצחק לויבנימין בן אליעזרנתן שרנסקיאפי איתםציפי לבנייצחק הרצוגזאב בויםמאיר שטריתזאב בויםאריאל אטיאסאורי אריאליואב גלנט

יושבי ראש הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת

יוחנן בדריוסף תמירשמואל טולידאנואברהם כ"ץ-עוזדוד ליבאידוד מגןדן תיכוןרן כהןיוסי כץרן כהןעוזי לנדאואמנון רובינשטייןאמנון כהןמלי פולישוק-בלוךיורי שטרןזבולון אורלבמיכאל איתןיורי שטרןאסתרינה טרטמןיואל חסוןרוני בר-אוןאורי אריאלאמנון כהן