אורי וינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורי וינברג
אורי וינברג
מידע אישי
לידה 24 במרץ 1937
חדרה שבישראל
פטירה 6 במרץ 2012 (בגיל 74)
עמדה בלם
מועדוני נוער
1950–1955 הפועל חדרה
מועדונים מקצועיים כשחקן
1958–1959
1959
1959–1966
הפועל חדרה
הפועל ירושלים
הפועל חיפה
נבחרת לאומית כשחקן
1961–1962 נבחרת ישראל בכדורגל ישראל 2 (0)
קבוצות כמאמן
הפועל חיפה
מכבי חיפה
הפועל רמת גן
הכח רמת גן
הפועל עכו
הפועל קריית שמונה
הפועל נצרת עילית
הפועל לוד
הפועל טבריה
הפועל כרמיאל
בית"ר חיפה
הפועל ראשון לציון
הפועל בני טמרה
הפועל דלית אל-כרמל

אורי וינברג (24 במרץ 1937 - 6 במרץ 2012) היה כדורגלן ומאמן כדורגל ישראלי. נודע בעיקר כשחקן מועדון הפועל חיפה, ומאמנם של מועדונים רבים בארץ, בהם הפועל חיפה ומכבי חיפה.

ישראל-טורקיה 1962, אצטדיון ר"ג (וינברג רביעי מימין)

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינברג נולד ב-1937 בבית היולדות בחדרה, בן בכור ליצחק וברכה וינברג. בילדותו גדל בשכונת נווה חיים בחדרה ולמד בבית החינוך בחדרה ובקיבוץ מעברות. החל לשחק כדורגל בגיל 13 בקבוצת הנערים של הפועל חדרה. עם סיום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל בין השנים 1955-1958; שיחק במסגרת אליפות צה"ל בכדורגל בנבחרת הנח"ל, וזכה באליפות הרמטכ"ל.

לאחר שחרורו מצה"ל, ב-1958, חזר לחדרה ונישא לנילי. במקביל לקריירה שהחל לפתח ככדורגלן, עבד לצד אביו במפעל לבלוקים שהקים האב בחדרה. לאחר שנה נולד בנו הבכור ערן, וב-1965 נולד בנו השני, ניר, שלימים יהפוך לראש ישיבת אורות הזורעים.

ב-1959 נרכש כרטיס השחקן של וינברג על ידי קבוצת הפועל ירושלים, והמשפחה עברה לגור בירושלים. לאחר תקופה קצרה הציע לו המאמן-שחקן זלטקו צ'ייקובסקי מקבוצת הפועל חיפה לעבור לשחק בשורותיה. ב-1960 עברה המשפחה להתגורר בחיפה, ובמקביל לקריירת המשחק עבד וינברג בנמל חיפה, לאורך כ-20 שנה, עד תחילת שנות ה-80.

וינברג שיחק בקבוצת הפועל חיפה בשנים 1959–1965. בתקופה זו התקדם המועדון ממיקומו בתחתית דירוג הליגה הבכירה, והפך לקבוצה בעלת כשרונות צעירים שסיימה את מרבית עונות הכדורגל בחלקה העליון של טבלת הדירוג. וינברג שיחק בתקופה זו בעמדת הבלם, ובמהלך משחקו נפצע לעיתים קרובות; אחד מסימני ההיכר שלו הייתה תחבושת לבנה ספוגה בדם סביב לראשו. במשחק הדרבי החיפאי ב-1962 פונה וינברג לבית החולים לאחר שנפצע בראשו בתחילת המשחק, בתקופה בה עדיין לא התקיימו חילופי שחקנים במהלך המשחק; וינברג סירב לקבל טיפול רפואי בראשו, חזר מבית החולים לשחק במחצית השנייה של המשחק, ורק בסיומו חזר להמשך טיפול בבית החולים.

ב-1963 זכה עם קבוצתו לראשונה בגביע המדינה, לאחר ניצחון במשחק הגמר מול מכבי חיפה. בגמר הגביע בשנה שלאחר מכן, ענד וינברג את סרט הקפטן באחד ממשחקי הגמר בין קבוצתו לבין מכבי תל אביב.

ב-1961 זומן וינברג לראשונה למשחק של נבחרת ישראל, על ידי המאמן גיולה מנדי. הוא שיחק במסגרת זו פעמיים: ב-1961 באצטדיון רמת גן נגד נבחרת אתיופיה במהלך מוקדמות אליפות העולם, וב-1962 במשחק ידידות מול נבחרת טורקיה ברמת גן.

ב-1966, לאחר תקופה של קשיים ביחסיו עם מאמן הפועל חיפה, ניסה וינברג לעבור למכבי חיפה, והחל להצטרף לאימוניה. עם זאת, בתקופה זו לא התאפשר לרוב מעבר בין שתי קבוצות מקומיות, בשל התנגדות של מרכזי הספורט. בעקבות כך החל וינברג ללמוד בקורס מאמנים, מהראשונים בארץ, ופתח בקריירת אימון.

וינברג אימן קבוצות רבות, בהן מכבי חיפה, הפועל חיפה (שתי עונות), הפועל רמת גן, הכח רמת גן, הפועל עכו, הפועל קריית שמונה (שלוש עונות), הפועל נצרת עילית, הפועל לוד, הפועל טבריה, הפועל כרמיאל, בית"ר חיפה, הפועל ראשון לציון, הפועל בני טמרה והפועל דלית אל-כרמל.

כמאמן התאפיין וינברג בדאגה לשחקניו. לאחר עלייתה של מכבי חיפה לליגה הבכירה ב-1975 תחת אימונו, התפטר וינברג מחזור אחד בלבד לאחר פתיחת העונה שלאחר מכן, לאחר שלטענתו ההנהלה לא שילמה לשחקניו את משכורותיהם. בנוסף היה שנים רבות חבר בכיר בהנהלת ארגון המאמנים הישראלי.

לאורך שנות ה-90 החמיר מצבו הבריאותי, עקב פעילותיו הספורטיביות לאורך השנים. למרות נכותו, לא הפסיק לאמן ואף נעזר בקביים כדי לנהל את האימונים ואת המשחקים.

לאחר פרישתו מאימון, עסק בין השנים 1995-2005 בכתיבת טורים שבועיים במדורי הספורט של המקומונים "כל העמק והגליל" ו"ידיעות הגליל".

וינברג נפטר ב-6 במרץ 2012. השאיר אחריו אישה, שני ילדים ועשרה נכדים.

הישגים בקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגים כשחקן
  • אליפות צה"ל במדי נבחרת הנח"ל (1957)
  • שתי הופעות במדי נבחרת ישראל בכדורגל (1961-1962)
  • זכייה בגביע המדינה בכדורגל עם הפועל חיפה (1963)
  • השתתפות בגמר גביע המדינה עם הפועל חיפה כקפטן (1964)
  • דירוג בין 11 "השחקנים המובחרים" של מועדון הפועל חיפה בעמדת הבלם, בגיליון הספורט החגיגי של "ידיעות אחרונות" ב-1998, בו דורגו נבחרי כל המועדונים, לרגל שנת היובל למדינת ישראל.
הישגים כמאמן
  • זכייה באליפות צה"ל כמאמן נבחרת פיקוד צפון (יחד עם ג'וני הרדי)
  • שתי עליות לליגה הבכירה כמאמן הפועל חדרה (1970, 1973)
  • עלייה עם מכבי חיפה לליגה הבכירה (1975)
  • עליות ליגה עם הפועל כרמיאל (ליגה א') ובית"ר חיפה (ליגה ב')

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]