אורי לוי (שדרן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורי לוי
לוי משדר את גמר גביע המדינה בכדורסל בכיסאות גלגלים, 2017
לוי משדר את גמר גביע המדינה בכדורסל בכיסאות גלגלים, 2017
לידה 25 בינואר 1952 (בן 70)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1977–הווה (כ־45 שנים)
קישורים חיצוניים
פייסבוק uri.levy3
טוויטר urildorl
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אורי לוי מראיין את אלופת ישראל בטניס אילנה ברגר (אמצע שנות ה-80)

אוּרי לוי (נולד ב-25 בינואר 1952) הוא עיתונאי, קריין ומנחה טלוויזיה ישראלי, מבכירי שדרני הספורט בישראל, ולשעבר מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, שבו הוא עבד משנת 1977 עד 2017, עת עבר לתאגיד השידור הישראלי. לוי נחשב לאחד משדרני הספורט המובילים בישראל. הוא שידר רבים מהמשחקים של קבוצות הכדורסל של מכבי תל אביב והפועל ירושלים בגביעי אירופה, וכן אירועי ספורט במשחקים אולימפיים ובמסגרות אחרות. אחד השידורים הזכורים שלו היה הקרב של יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה (1992), שהקנה לה מדליית כסף, ומדליה אולימפית ראשונה לישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורי לוי נולד בישראל להורים יוצאי בולגריה. לוי בעל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך לימודיו הוא נרשם לקורס כתבי ספורט, בעקבות מודעה שפורסמה בעיתון.[1]

את הקריירה העיתונאית שלו החל בשנת 1977 בערוץ הראשון. לצד שידורי הספורט שימש לוי ככתב חדשות, עורך, מגיש ושדר שטח, וכן כשדר של משחקי מכבי תל אביב בימי חמישי במסגרת אליפות אירופה מאמצע שנות השמונים ועד שנת 1996 לצדו של הפרשן אריה מליניאק, כמו כן שידר תוכניות ספורט בין היתר את "מבט ספורט" ו"משחק השבת" תוכנית סיכום משחקי השבת ששודר בערוץ הראשון עד שנת 1994, לצידו של מאיר איינשטיין. בתקופת מלחמת המפרץ שידר לוי מאולפן החירום הלילי.[2] במהלך האינתיפאדה הוא עשה סדרת כתבות בשטחים, ולדבריו "זה היה מסוכן וחווייתי". מאוחר יותר ערך לוי את תוכנית החדשות מבט במשך 5 שנים.[3]

לוי שימש בתפקידים ניהוליים בערוץ הראשון. הוא התמנה למנהל חטיבת החדשות בערוץ הראשון בשנת 2004 וכיהן בתפקיד עד 2009. לוי הוביל את החטיבה בסדרה של מבצעי שידור הכוללים את ההתנתקות, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה ושתי מערכות בחירות. בתקופתו נעשו השינויים וריענון הפורמט במהדורת "מבט", בהם גם מינויים של ינון מגל ומירב מילר לתפקיד מגישי המהדורה.[4] ביום של הרצח בברנוער בתל אביב באוגוסט 2009 בחר הערוץ הראשון לא לשדר מבזק חדשות בנושא, בעקבות הביקורת על כך, הודה לוי בטעות ולקח אחריות עליה.[5][6] לאחר שהתפטר מתפקידו כמנהל חטיבת החדשות הנחה לוי תוכניות שונות בערוץ הראשון. הוא החל להגיש בימי שישי את תוכנית האקטואליה "שישי בחמש". בהמשך הוא הגיש את התוכנית הזו לצד כנרת בראשי, ומאז שהתוכנית עברה לשידור בכאן 11 במאי 2017, הוא מגיש את התוכנית לצד שרון וכסלר.

תפקידו הניהולי הבא של לוי היה מנהל מחלקת הספורט ברשות השידור, שאליו נכנס בספטמבר 2010. בתפקידו זה יזם לוי את החזרת השדרן יורם ארבל לשדר בערוץ אחרי 22 שנות נתק.[7] לוי יצא להגנתו של הפרשן דני נוימן, שזכה לביקורת נוקבות בתקשורת.[8] בתום כשנתיים וחצי בתפקיד פרש לוי מהתפקיד באפריל 2012, וחזר למלא תפקידים עיתונאיים שוטפים בחטיבת החדשות של ערוץ 1.[9] במקביל המשיך לוי לשדר אירועי ספורט. הוא הגיש את תוכנית סיכום המחזור בכדורגל, וכשהתוכנית הפסיקה להיות משודרת בערוץ פתוח, הוא טען שזה אחת הסיבות העיקריות לאובדן העניין בכדורגל הישראלי.[10] באולימפיאדת לונדון 2012 הוא שידר עם יעל ארד את תחרויות הג'ודו. לאחר מכן שידר את התוכנית "יומן אולימפי" לסיכום אירועי היום באולימפיאדת הנכים לונדון (2012).

לוי ניגש למכרז לתפקיד מנהל הערוץ הראשון, אך לא זכה בו לבסוף.[3] הוא היה אחד מ-40 בכירים ברשות השידור, שקיבלו במרץ 2012 זימון לשימוע שלפני פיטורים, אך ההליך הופסק בעקבות עתירת אגודת העיתונאים ירושלים.[11]

בנובמבר 2013 שידר בערוץ הראשון משחקים מליגת העל בכדורסל במקומו של יורם ארבל. ולאחר מכן החל לשדר משחקים ברצועת השידור, "ערב הספורט של ישראל", ששודרה מדי שבוע ביום ראשון או שני.[12]

במרץ 2017 פורסם כי לוי מצטרף לדסק לשוויון חברתי בכאן 11.[13]

החל מדצמבר 2017 לוי הגיש תוכנית היסטוריה בכאן 11 ששמה מבט לאחור התוכנית הציגה כתבות ששודרו באותו היום בעבר במהדורת מבט, היא שודרה עד 2019, החל משנת 2020 מגיש את סדרת כתבות השטח "אורי לוי בדרכים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורי לוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי לוי בראיון באינטרנט
  2. ^ עופר מתן, רשות הבידור: אורי לוי חי וקיים, באתר nrg‏, 4 באוגוסט 2012
  3. ^ 1 2 מערכת גלובספורט, ‏רשות השידור: אורי לוי פורש מתפקיד מנהל מחלקת הספורט, באתר גלובס, 16 באפריל 2012
  4. ^ ערן סויסה, אורי לוי מסיים את תפקידו בערוץ הראשון, באתר nrg‏, 25 בנובמבר 2009
  5. ^ מרב יודילוביץ', "טעיתי בשיקול הדעת כשלא פרצנו לשידור", באתר ynet, 2 באוגוסט 2009
  6. ^ הדס ריבק וענת קם‏, מ-ל' לוי, אורי ועד ע' ערוץ 33, באתר וואלה!‏, 28 במרץ 2010
  7. ^ ארבל חוזר לערוץ 1: יש תמורה לאגרה?, באתר nrg
  8. ^ אורי לוי, טור אורח‏, "תנשמו עמוק": אורי לוי יוצא להגנתו של דני נוימן, באתר וואלה!‏, 27 בינואר 2011
  9. ^ דוד אברהם‏, ערוץ 1: מנהל מחלקת הספורט, אורי לוי, התפטר, באתר וואלה!‏, 16 באפריל 2012
  10. ^ ארץ קטנה בלי שפם, באתר nrg
  11. ^ אמילי גרינצווייג, מנהל מחלקת הספורט בערוץ 1 עוזב את תפקידו, באתר הארץ, 17 באפריל 2012
  12. ^ רון עמיקם, ‏ערב ספורט עם אנשי ערוץ 1: השידור חי, האנשים נפלאים, המוניטין מת, באתר גלובס, 13 באפריל 2014
  13. ^ מעריב אונליין, ‏אורי לוי מצטרף לתאגיד השידור, באתר מעריב אונליין, 27 במרץ 2017