אורי סלע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורי סלע, רישום מעשה ידי דני קרמן

אוּרי סלע (19281993) היה סופר, עורך, מתרגם, חוקר ספרות ולשון, חבר הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה ללשון העברית בשנים תשנ"א-תשנ"ג, עיתונאי, סאטיריקן, פזמונאי, פרסומאי וגרפיקאי ישראלי. היה איש אשכולות, אוטודידקט. בכמה מהתחומים שבהם עסק היה חלוץ והטביע חותמו על התרבות הישראלית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקבוצת דגניה ב' בשנת 1928. בגיל שלוש חלה במחלת הפוליו ברגלו. הוריו פרשו מהקיבוץ באופן זמני כדי לעבוד ולממן את הטיפול בו בחוץ לארץ. הוא יצא עם אביו לטיפול רפואי בווינה ועם שובם ארצה חזרה המשפחה למשק. למרות הטיפול נשאר נכה קשה ברגלו. למד בבית הספר הריאלי בחיפה. השתתף בשידורי הרדיו המחתרתי של "ההגנה" בחיפה ובפעילות ההסברה של הפלמ"ח. עם פרוץ מלחמת העצמאות נטל חלק בהגנה על דגניה ב', למרות נכותו. בשנת 1950 שימש כעורך עיתון הנוער העובד "במעלה", ובשנת 1951 ערך את עיתון הנח"ל. ב-1952 אולץ לעזוב את המשק בגלל דעותיו השמאליות. בהיותו ברוך כישרונות בתחומי המדיה של אותם הימים, נקלט במהירות באמצעי התקשורת ובענף הפרסום.

בשנת 1953 שימש כעורך משנה של השבועון "העולם הזה" וכעורך חדשות של "יונייטד פרס" בישראל. בתקופה זו יזם עורך "העולם הזה", אורי אבנרי, תחרות בין גרפיקאים לעיצב הלוגו של השבועון. בתחרות זכה אורי סלע, שהמציא את האותיות המרובעות שאפיינו את שער "העולם הזה" מאז ועד לסגירתו. באותה תקופה תרם גם לעיצוב הגרפי של יתר חלקי השבועון ולסגנונו המיוחד. נמנה עם ממציאי החידושים הלשוניים ש"העולם הזה" הצטיין בהם, ובין היתר המציא את המילה "אמרגן", במקום המילה הלועזית "אִימְפְּרֶסַרְיוֹ" שהייתה מקובלת עד אז. באותה תקופה ערך עיתון למחלקת המבצעים של צה"ל, לפי הזמנתו של ראש מחלקת המבצעים, רחבעם זאבי. העיתון נערך בתבנית גרפית דומה לזו של "העולם הזה" ועורר עניין רב. הקשר בין סלע לבין זאבי נוצר באמצעות רעייתו של זאבי, יעל, שהיא בת דודתו של סלע.

אורי סלע היה אבי החמשיר העברי. ספר החמשירים הראשון שלו הופיע אמנם רק ב-1967, ודידי מנוסי הקדים אותו בהוצאת הספר "101 חמשירים" בשנת 1958, אך ההיסטוריה של החמשירים העבריים מתחילה בשנות החמישים ב"העולם הזה". אורי סלע המציא את המילה "חמשיר", והנהיג סוגה ספרותית זו בעברית. הוא החל בפרסום חמשירים באותן שנים ואף ערך מדור שבו כתב חמשיר ללא השורה האחרונה והקוראים התבקשו להשלים אותו. לאחר מכן פרסם בקביעות חמשיר יומי ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב", שבו הגיב על אירועים פוליטיים.

משנת 1954 ערך את המגזין השבועי "דגש קל" בגלי צה"ל. זמן קצר אחרי "מבצע קדש" ב-1956 היה מעורב בפרסום חוברת שחשפה בפני הציבור את טבח כפר קאסם. דבר הטבח הוסתר אז מעיני הציבור בפקודת הצנזורה הצבאית. ביוזמה היו מעורבים אורי אבנרי, שלום כהן ואלכס מסיס וכן גורמים ממפ"ם ומהשמאל הקיצוני. החוברת חולקה במוצאי שבת בידי חניכי "השומר הצעיר" בכיכר דיזנגוף בתל אביב.

משנת 1957 היה עורך עמודי הפנים של "ידיעות אחרונות" ואחר כך – עורך שבועון סוף השבוע של העיתון.

במרוצת השנים התמתנו דעותיו הפוליטיות והוא הצטרף לתנועת "המשטר החדש", שהקים שמואל תמיר יחד עם ישעיהו ליבוביץ' ואליעזר לבנה. סלע ערך את עיתון התנועה ששמו היה כשם התנועה, יחד עם העיתונאי דן מרגלית.

באמצע שנות השישים הקים וערך את העיתון הכלכלי "שער", שהיה חלוץ העיתונים הכלכליים בדפוס (קודם לכן היו כמה עיתוני סטנסיל שהכילו תמצית של הידיעות שהופיעו בעיתונים הכלליים). מזכיר המערכת היה מנחם ובר (כיום בנקאי) המשכתב הראשי היה זאב גלילי (לימים מרכז מערכת ידיעות אחרונות) והכתבים היו יגאל לביב ואלעזר לוין (לימים כתבים כלכליים באמצעי תקשורת שונים). העיתון הצליח מאוד מבחינה עיתונאית אך נכשל מבחינה ניהולית. משך תקופה מסוימת ניהל את העתון נתן ילין מור, לשעבר אחד מראשי לח"י.

בשנות השישים הקים עם אלכס מסיס משרד ליחסי ציבור בשם "ניצוץ", שבין לקוחותיו הגדולים היו האמרגן גיורא גודיק וכן חברת המחשבים י. א. מיטווך ובניו. ב-1962 מכרו סלע, מסיס ווילי גפני מחצית המניות ל"דחף" ושותפות זו הוציאה לאור את היומון "שער".

בשנות השבעים הצטרף למשרד יחסי הצבור והפרסום של אריה גלבלום, משרד פרסום שהלקוח המרכזי שלו היה חברת החשמל. עם לקוחותיו נמנה גוש אמונים. בשנות ה-80 שימש כיועץ תדמית וככותב נאומים עבור שלמה להט, ראש עיריית תל אביב, ומפלגת הליכוד במשך שלוש מערכות בחירות. הוא אף חיבר את סיסמת המפלגה "רק הליכוד יכול" למערכת הבחירות לכנסת השתים עשרה.

בין היתר פרסם בעיתונים תרגומי מופת ליצירות חשובות, בהן "העורב" לאדגר אלן פו.

אהב ללקט אנקדוטות והיה בעל טור קבוע ב"העולם הזה" בשם "סיפורים קטנים על אנשים גדולים". הותיר אחריו אוסף עצום של אנקדוטות שליקט ולא זכו עדיין לפרסום.

אף שלא הייתה לו השכלה פורמלית ואף לא תעודת בגרות, הוזמן להרצות באוניברסיטאות בנושאי עיתונות, שיווק ופרסום, ונתמנה חבר הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה ללשון העברית בשנים תשנ"א-תשנ"ג. שם שיתף פעולה עם ארי אבנר, אותו הכיר בילדותו על סיפון האניה שהביאם ארצה.

ערך והשתתף בתוכניות רבות ברדיו ובטלוויזיה. בהן תוכנית יומית בשם "שעתיים משתיים" בגלי צה"ל, שעסקה באירועי היום; הנחה את "חיים שכאלה" עם יגאל אלון שצולם בכפר תבור ועוד.

בין העיסוקים שעסק בהם לפרנסתו הרבה אורי סלע לפרסם ספרים, במגוון רחב של נושאים. כתיבתו נעשתה בעיקר כתחביב, אך זכתה להצלחה גדולה ולתפוצה ניכרת, והיא משקפת את רוחב היריעה של ידיעותיו וכישרונותיו. בצד ספרים רציניים כמו מחקרי ספרות, לשון וחסידות פרסם שורה ארוכה של ספרי הומור. אחד מהם, "כל בדיחות אשכול", זכה לפרסום מיוחד כמסמך המשקף את האווירה של התקופה שקדמה למלחמת ששת הימים.

פרסם במשך שנים שני עמודים במדור הספרות של "ידיעות אחרונות" ובהם דיווח תמציתי על כל ספר שהופיע באותו שבוע. במבוא לספר "מכתם לעגנון" כתב הסופר עמוס עוז על מדור זה:

"על פי המדור ראיתי בו אדם אוהב ספר בעל אוזן שומעת, המשתמש במדורו שבעיתון לא כמפעיל מטעני צד אלא כמתווך קשוב ואחראי בין הקורא לבין הספרים החדשים ואולי אפשר לומר כטועם יינות זהיר".

על מחקרו של אורי סלע אודות הכלב "בלק" כתב עמוס עוז:

"ניכר במאמר חותמו של חוקר עצמאי ודקדקן שהראה לנו את כוחו גם במחקר והנה הכלים שבידו חדים ומשוכללים".

רחלי אידלמן, מנהלת הוצאת הספרים שוקן, כתבה:

"מאז המדור הנהדר שלו על ספרים לא קם מדור כזה, שבו הכותב אינו רק מעתיק מן הטקסטים שעל עטיפות הספרים, אלא יודע להעריך את חשיבותו של ספר המונח לפניו... מדורו המצוין חסר לי עד היום".

בשנותיו האחרונות חי עם הפסלת שלומית הירשפלד בקיבוץ דגניה.

ספריו וחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשון, ספרות, יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מכתם לעגנון (הוצאת ידיעות אחרונות, 1994): אסופת אמרות מתוך כתביו של ש"י עגנון, וכן מחקר על הכלב "בלק" המופיע ברומן "תמול שלשום".
  • הגדה של פסח - פירוש חדש לבני זמננו: עם הקדמה של הרב שלמה גורן והרב שמואל אבידור הכהן. עם עובד 1974. ידיעות אחרונות 1977.
  • יראה ואהבה: סיפורים ומימרות חסידיים. כתב את הטיוטה הראשונה שהושלמה על ידי יואל רפל שערך. הספר יצא לאור אחרי מותו בהוצאת מודן. 1996.
  • מלה בסלע: גלגוליהן המוזרים של מלים, ניבים, פתגמים, ממרות, סמלים ומנהגים מראשיתם עד כאן, ירושלים: הוצאת כתר, 1990.
  • ילדות קלה: שירי ילדים, שירי עם ושירי רחוב. הוצאת מסדה, 1974.
  • לקסיקון הסלנג העברי והצבאי. 1993 פרולוג.
  • הבריטניקה החדשה לנוער (17 כרכים). נמנה עם העורכים והכותבים של האנציקלופדיה. ידיעות אחרונות 1988.
  • פתגמים, מימרות ומשלים. עקד. 1969.
  • הגל הקל של השירה העברית: פזמונות פרסום של אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן ולאה גולדברג. כינס והקדים מבוא – תשמ"ה.
  • ספרים סופרים וסיפורים: מאה שנות רובינזון. 1989.

ספרי ילדים (תרגום ועיבוד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר התעלולים של מקס ומוריץ מאת וילהלם בוש. הוצאת א. לוין אפשטיין 1965.
  • יפתח המלוכלך, תרגום עברי חדש לספר יהושע הפרוע מאת ד"ר הינריך הופמן. מודן 1975.
  • סיפורים מוזרים על חתולים ועכברים ורקיקים מסוכרים וכל מיני דברים. מאת: וילהלם בוש. הוצאת אלפא.
  • ספרי ברבאבא, מאת אנט טיסון וטלוס טילור זמורה ביתן מודן. 1976 : בית הספר של ברבאבא; המסע של ברבאבא; ביתו החדש של ברבאבא; תיבת ברבאבא; ברבאבא צמח בגן.
  • אמא אווזה מאת שרל פרו. מודן 1986.
  • כשאגדל. הוצאת אספקלר. 1978.
  • ספרי רוג'ר הרגריבס. סדרה של 6 ספרים: ירון עכברון במבט לחדשות, ירון עכברון והתפוחים הנופלים, ירון עכברון הולך למשרד, ירון עכברון תופס גנב, ירון עכברון בארץ התולעים, ירון עכברון מתארח בכפר, הוצאת זמורה ביתן מודן.
  • ספרי אלתיאה. הנה באה הרכבת, אצל רופא השיניים, ברבר בעכברבר, תזמורת העוגיות, איך עושים מכונית,
  • ספרי דניס ריגלי. דודתי יצאה העירה, גד הענק הגמד,
  • ספר המטה, פלט סילביה, עם עובד 1983.
  • החפיפים. ג'ולי הולדר. שוקן לילדים 1980.

הומור וסאטירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסם שורה ארוכה של ספרים הומוריסטיים בתקופות שונות.

  • ספרוני בדיחות פוליטיות: אוצר הבדיחה הפוליטית (עם שרגא הרגיל) הוצאת אותפז, 1969; כל בדיחות אשכול; כל בדיחות דוד לוי; ליקוי ראש; כל בדיחות ביבי; הבדיחות הקטנות של הניצחון הגדול; כל בדיחות נאצר; כל בדיחות השבוע; בדיחות ערביות.

פזמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו: