אורי קצנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורי קצנשטיין
תמונה של אורי קצנשטיין (צלם: אבי לוין)
תמונה של אורי קצנשטיין
(צלם: אבי לוין)
תמונה של אורי קצנשטיין
(צלם: אבי לוין)
לידה 17 בפברואר 1951
תל אביב, ישראל
פטירה 24 באוגוסט 2018 (בגיל 67)
תל אביב
לאום ישראלי
מקום לימודים מכון האמנות של סן פרנסיסקו עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה פיסול, מוזיקה, אומנות חזותית, סרטים
זרם באמנות אוונגרד
יצירות ידועות "פתשגן" (1993)
"משפחת האחים" (2000)
(2015) "Backyard"
פרסים והוקרה פרס דן סנדל לפיסול (2014)
פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול (2017) עריכת הנתון בוויקינתונים
urikatzenstein.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אורי קצנשטיין (17 בפברואר 1951 - 24 באוגוסט 2018) היה פסל, אמן מופע, מוזיקאי, בונה כלי נגינה ומכונות סאונד ויוצר סרטים ישראלי. זוכה פרס דן סנדל לפיסול (2014).[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורי קצנשטיין נולד בתל אביב בשנת 1951 והיה בן יחיד להוריו שהיגרו לישראל מגרמניה לפני השואה.[2] בנעוריו עסק במוזיקה וניגן במספר להקות רוק. בשנת 1969 התגייס לצה"ל ולחם במלחמת יום הכיפורים.[3][4] בסוף שנות ה-70 של המאה העשרים, למד במכון לאומנות של סן פרנסיסקו, קליפורניה שבארצות הברית. לאחר שהשלים תואר שני באומנות עבר לניו יורק שם גר במשך שנות השמונים.[5] יצירתו המוקדמת, החל מסוף שנות השבעים של המאה העשרים, שילבה טכניקות אוונגרדיות שונות כגון מיצגים, מוזיקה ואמנות סאונד. במחצית שנות השמונים החל ליצור גם פסלים פיגורטיביים, אובייקטים ומכונות סאונד ששימשו כפריטים במיצגים לצד יצירות אמנות עצמאיות.[3]

לאחר שובו לישראל יצר, יחד עם נעם הלוי, את המופע "מידאס". בשנת 1993 השתתף באופרת הרוק "סמארה" של הלל מיטלפונקט ולהקת "נקמת הטרקטור". בשנת 1999 הוציא, יחד עם אוהד פישוף, את אלבום המוזיקה "Skin O Daayba", שהיווה גם בסיס למופע. בשנת 2001 יצר את המופע "Home", יחד עם רננה רז ואוהד פישוף. בתחילת המאה ה-21 החל ליצור וידאו ארט ובו התרחשויות סוריאליסטיות המדגישות נושאים כזהות עצמית. בין יצירותיו הידועות המיצב "פתשגן" (1993 ,"Patʹshegen"), והווידאו "משפחת האחים" (2000).[3] עבודות המיצג המוקדמות שלו הועלו דרך קבע באתרי מיצג אגדתיים כגון הקיטשן, BC8, No-Se-No ודנסֶטֶריה. עבודות הפיסול, הווידאו והמיצב שלו הוצגו במוזיאונים דוגמת המוזיאון הממלכתי הרוסי, סנט פטרסבורג; מוזיאון צ'לסי לאמנות, ניו יורק; קונסטהאלה בדיסלדורף; מוזיאון ישראל, ירושלים והמוזיאון לאמנות של אוניברסיטת דיוק, צפון קרוליינה. קצנשטיין השתתף בביאנלה של סאו פאולו (1991), הביתן הישראלי בביאנלה של ונציה (2001); הביאנלה של בואנוס איירס (פרס ראשון, 2002) והביאנלה ה-9 באיסטנבול (2005). מיצגיו הוצגו בתיאטראות וגלריות בלונדון, ברלין, סן פרנסיסקו, קארדיף (ויילס), סנטיאגו דה קומפוסטלה, ספרד, ניו יורק ותל אביב.[5] הציג בשנת 2015 את התערוכה "Backyard" במוזאון תל אביב לרגל זכייתו בפרס סנדל לפיסול (2014).

בשנותיו האחרונות היה מרצה בחוג לאמנות ויצירה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה.[6]

מוות והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורי קצנשטיין נפטר ב-24 באוגוסט 2018 בגיל 67 בעקבות אירוע מוחי.[7]

בחודש ספטמבר 2018, לאחר מותו, נפתחה תערוכה, עליה עבד, בשם "The Institute of Ongoing Things" (המכון לדברים מתמשכים) והיא מוצגת במוזיאון ההיסטוריה היהודית באמסטרדם. בחודש ינואר 2019, נפתחה תערוכה נוספת עליה עבד בשם "You Never Know" המוצגת ב-ZAZ10TS כמיזם אמנות בכיכר טיימס שבניו יורק.[8]

באוקטובר 2021, שלוש שנים לאחר מותו, התקיים אירוע, ברוח עבודתו הרב תחומית של קצנשטיין שנקרא "מי בא אחרינו?", במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. באירוע הוצגו כ-20 מופעים ומיצגים שונים וכן הושק אלבום הכולל הקלטות סאונד של קצנשטיין.[9][10][11]

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אורי קצנשטיין: בק יארד פרס דן סנדל וקרן משפחת סנדל לפיסול, 2014 - מוזיאון תל אביב לאומנות
  2. ^ אורי קצנשטיין - ZAZ
  3. ^ 1 2 3 4 אורי קצנשטיין - מרכז המידע לאמנות ישראלית
  4. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, האמן אורי קצנשטיין טיפל בפוסט טראומה שלו באמצעות כיסא בצורת צלב קרס, באתר הארץ, 22 במאי 2015
  5. ^ 1 2 אורי קצנשטיין - TheArtLab
  6. ^ דף מרצה של אורי קצנשטיין - באתר של אוניברסיטת חיפה
  7. ^ האמן אורי קצנשטיין נפטר בגיל 67, באתר מעריב אונליין, 25 באוגוסט 2018
  8. ^ אתר למנויים בלבד נעמה ריבה, גמר להכין את התערוכות ומת: האמן אורי קצנשטיין מוצג בניו יורק ובאמסטרדם, באתר הארץ, 3 בפברואר 2019
  9. ^ דר מוספיר, צלופחים ממוסמרים ושירה רוסית בגוספל: זוכרים את אורי קצנשטיין, באתר ynet, 7 באוקטובר 2021
  10. ^ ללכת בדרכו, יפעת מנוס, אג'נדה מגזין, 6 באוקטובר 2021
  11. ^ הקלטות סאונד מאת אורי קצנשטיין באתר בנדקמפ
  12. ^ מרב יודילוביץ', אורי קצנשטיין זכה בפרס ראשון בביאנלה בארגנטינה, באתר ynet, 14 בנובמבר 2002
  13. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, אנג'לה קליין, אורי קצנשטיין וטל מצליח בין זוכי פרס מוזיאון תל אביב, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2014