אורלי זילברשץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורלי זילברשץ
Orly Silbersatz.jpg
לידה 11 בדצמבר 1957 (בת 64)
ישראלישראל ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה אורלי זילברשץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1978–הווה (כ־44 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, בדרנית, פזמונאית וזמרת
צאצאים אלישע בנאי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אורלי זילברשץ (מימין) וריימונד אמסלם (משמאל) בסרט "בין השמשות"

אורלי זילברשץ (לשעבר: אורלי זילברשץ-בנאי; נולדה ב-11 בדצמבר 1957) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה, בדרנית, פזמונאית וזמרת ישראלית. זוכת שני פרסי אופיר ופרס האקדמיה לטלוויזיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה וגדלה בתל אביב, לזוג הורים ניצולי השואה. השלימה לימודי משחק בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב[1]. עם מוריה במסגרת הלימודים נמנים נולה צ'לטון, יוסי יזרעאלי, תום לוי ונורית יערי.

שנות השבעים והשמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעתה הקולנועית הראשונה הייתה בסרטו של אבי נשר, "דיזנגוף 99" ב-1979, לצד גידי גוב וגלי עטרי. הסרט זכה להצלחה רבה והביא לפרסומה. ב-1981 השתתפה בסרטו של אסי דיין "עם ישראל חי" לצד חנה לסלאו.

עם סיום לימודיה, החלה לשחק בתיאטראות. ב-1982 שיחקה בתפקיד הראשי במחזה "לצאת מכאן" מאת מרשה נורמן בתיאטרון באר שבע[2]. ב-1983 שיחקה במחזה אגדת חורף מאת ויליאם שייקספיר בתיאטרון החאן[3], ובסוף אותה שנה במחזה "טנזי" בתיאטרון בית ליסין[4], מחזה אוונגרד בריטי, המתרחש בזירת היאבקות ועיקרו "מלחמה בין המינים"[5].

ב-1984 השתתפה בסרט הדרמה "לחץ", שכתבה, הפיקה וביימה מישל אוחיון (אנ')[6]. במחזה שביים שמואל הספרי, "אבא אובו", בתיאטרון החאן (עיבוד למחזה "המלך אובו")[7] ובמחזה "נשים בצמרת" בתיאטרון הקאמרי[8].

ב-1985 הצטרפה לצוות תוכנית הטלוויזיה "זהו זה!" ששודרה בערוץ הראשון, כשהיא מגלמת את חוחית במסגרת פינה קבועה של מערכונים שעסקו בספרות. דמותה נהפכה עד מהרה לקאלט וזכתה להצלחה רבה. באותה שנה השתתפה במחזה "דבש פרא" בקאמרי[9].

בשנה זו יצא אלבום הבכורה של להקת "משינה", אשר על חבריה נמנה יובל בנאי, שהפך לבעלה. באלבום זה נכלל השיר "אנה" שאותו כתבה זילברשץ. השיר הפך לפופולרי וזכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו ולהיכלל במצעד הפזמונים של גלי צה"ל. רבים התחבטו בשאלה לגבי זהותה של אנה המוזכרת בשיר. השערות שונות נוגעות לכך שהשיר עוסק בענת עצמון, חברתה הטובה של זילברשץ באותה התקופה.

ב-1986 השתתפה במחזמר "חוות החיות", המבוסס על ספרו של ג'ורג' אורוול[10]. בשנת 1987 השתתפה לצד יוסי בנאי, מוסקו אלקלעי ויונה אליאן בהצגה "מעגל הגיר הקווקזי" מאת ברטולט ברכט, שתרגם נתן זך וביים עמרי ניצן בתיאטרון הבימה.

ב-1988 כיכבה בסדרת הטלוויזיה הקומית שכתבה ענת גוב, "כן מה?!", יחד עם גידי גוב ודב נבון[11]. באותה שנה יצא אלבומה השלישי של להקת משינה, "משינה 3" בו נכללו השירים "סוזי בלי היד" ו"אהובתי" שנכתבו גם הם על ידי זילברשץ.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991 החלה בקריירה מוזיקלית עצמאית. היא הוציאה את האלבום "הקברט של מירנדה", ובו עשרה שירים מקוריים שכתבה והלחין יובל בנאי וכן גרסאות כיסוי לשירים נוספים שתרגמה לעברית[12]. לשני שירים שיצאו במסגרת האלבום הופקו שני קליפים: "הקברט של מירנדה" ו"השקר". מרבית שירי האלבום זכו לתקליט משלהם וביניהם: "רוזי בת לוויה", "שוב נהיה בוקר" ו"פאם פאטאל".

על אף הפרסום לו זכתה זילברשץ באותה תקופה, האלבום לא נחל הצלחה רבה. עם זאת, הוא הפך לאלבום פולחן בקרב חובבי מוזיקה עצמאית בישראל והפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עמה. בשנת 2020, במהלך משבר הקורונה, הזמר והמלחין שלומי שבן ביצע גרסת כיסוי לשיר "השקר" מתוך אלבומה של זילברשץ במסגרת מיזם "צו השעה".

ב-1992 שיחקה בתפקיד הראשי במחזה הראשון שכתבה ענת גוב, "אהבת מוות", בתיאטרון החאן[13].

ב-1994 השתתפה בסרטו של איתן פוקס "שירת הסירנה" לצד יאיר לפיד ודלית קהן. משחקה בסרט זיכה אותה בפרס אופיר לאותה שנה לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה.

ב-1996 שחקה לצד אביטל דיקר ושולי רנד בסרט זוכה פרס אופיר "מרקו פולו: הפרק האחרון", וכן בסרט "קלרה הקדושה" לצד מנשה נוי.

בשנת 1998 שחקה בסרט הטלוויזיה של עירית לינור, "חתולות הרעם", לצד רותם אבוהב ודפנה ארמוני.

העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 השתתפה בסדרת הטלוויזיה "לתפוס את השמיים" לצד יורם חטב. עונה שנייה של הסדרה שודרה בשנת 2005[14].

ב-2002 שחקה לצד מאיה מרון בסרטו של ניר ברגמן "כנפיים שבורות"[15]. הסרט השתתף במספר פסטיבלים ברחבי העולם, וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים ובפסטיבל בטוקיו[16]. משחקה של אורלי זיכה אותה בפרס אופיר שני בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי[17]. באותה שנה השתתפה בסרט הטלוויזיה בשם "לבנה יקירתי"[18], שזיכה אותה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים[19].

ב-2003 שחקה בהצגת התיאטרון "משפחה" שכתבה וביימה רביד דברה בתיאטרון הבימה[20].

ב-2005 השתתפה בסדרה תיעודית על זכויות בעלי חיים בשם "ישראלים וחיות אחרות".

בשנת 2007 שיחקה בסדרות הטלוויזיה "משמורת" שכתבה עירית לינור לצד נתן דטנר והילה פלדמן[21], ובסדרת הטלוויזיה "להוציא את הכלב" לצד מוני מושונוב[22].

ב-2008 שיחקה בסרט הדרמה-הקומי של רשף לוי, "איים אבודים"[23].

העשור השני של המאה ה-21 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2010 שיחקה בסרטו של ניר ברגמן, "הדקדוק הפנימי", על פי ספרו של דויד גרוסמן[17].

ב-2012 שיחקה בסדרה הקומית "יום האם", שכתבה התסריטאית והקומיקסאית דניאלה לונדון דקל, ושודרה בערוץ 2, במשך מספר עונות.

ב-2013 שיחקה לצד תיקי דיין וגדי יגיל במחזה מאת ברטולט ברכט "אמא קוראז וילדיה'" בתיאטרון הקאמרי בתפקיד איווט הזונה. באותה שנה שיחקה גם בתפקיד עליזה גווילי בסדרת הדרמה "שטיסל" ששודרה ביס.

ב-2014 שיחקה במחזה "דג מוסר" בתיאטרון הקאמרי.

ב-2018 שיחקה בסדרה "מלכות" ב-HOT, אשר צילומיה החלו בינואר 2018, בה היא גילמה את ציפי מלכה[24]. ב-2019 שיחקה בסדרה "גיבור אמיתי" בתפקיד רותי גרין[25]. ב-2020 שיחקה בסדרה "למה מי מת"[26].

ב-2021 הוצא לאקרנים הסרט "אחד בלב", בו שיחקה בתפקיד רותי. על תפקידה בסרט זה זכתה במועמדות לפרס שחקנית המשנה בטקס פרס אופיר 2021. באותה השנה השתתפה וזכתה בעונת ה-VIP של תוכנית המציאות MKR המטבח המנצח יחד עם בנה, אלישע[27].

ב-2022 שיחקה במחזה "את שאהבה נפשי" בתיאטרון הבימה, המבוסס על אירועי הרצח בברנוער[28].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זילברשץ מתגוררת בתל אביב. ב-1987 נישאה לזמר יובל בנאי, ולהם שלושה ילדים וביניהם המוזיקאי אלישע בנאי[29][30]. באפריל 2007 התגרשו זילברשץ ובנאי[31].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תראו את בנאי הקטן, חדשות, 29 בדצמבר 1985
  2. ^ אמיר רוזנבליט, "לצאת מכאן" יוצא לדרך, דבר, 12 בדצמבר 1982
    אליקים ירון, תיאטרון - יומרה גדולה מדי - "לצאת מכאן", מעריב, 23 בדצמבר 1982
  3. ^ שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - "אגדת חורף" של שייקספיר בתיאטרון החאן, כותרת ראשית, 11 במאי 1983
  4. ^ איציק יושע, "טנזי" חגגה מאה הצגות, חדשות, 20 באפריל 1984
  5. ^ שוש אביגל, החיים כמכות יבשות, כותרת ראשית, 26 באוקטובר 1983
    יעקב בר-און, טנזי הולמת - וטורפת, דבר, 15 בספטמבר 1983
  6. ^ שוש אביגל, סיפור פצצה, כותרת ראשית, 11 באפריל 1984
  7. ^ אליקים ירון, הצגה בלי אבא, מעריב, 26 בינואר 1984
    שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - אבא של אף אחד, כותרת ראשית, 8 בפברואר 1984
  8. ^ שוש אביגל, ביקורת תיאטרון - גימיק נשים - 'נשים בצמרת' ב'קאמרי 2', כותרת ראשית, 13 ביוני 1984
  9. ^ מנחם פרי, דון ז׳ואן מעורב, חדשות, 1 בדצמבר 1985
    אליקים ירון, אמש בתיאטרון -הדבש והעוקץ, מעריב, 29 בנובמבר 1985
  10. ^ אורלי זילברשץ׳ נישאת על כפיים, בקטע אקרובטי מתוך חזרות למחזמר "חוות החיות" על פי אורוול, חדשות, 4 באפריל 1986
  11. ^ החיים אחרי מאש"ה, כותרת ראשית, 7 בדצמבר 1988
  12. ^ חגי לוי, שמעתי קול בלילה: אורלי תהיה זמרת, חדשות, 27 בדצמבר 1991
  13. ^ אהבת מוות - הצגה, חדשות, 10 ביוני 1993
  14. ^ אהוד אשרי, כוח זילברשץ, באתר הארץ, 8 במרץ 2005
  15. ^ נילי ברקן, ‏ברגמן החדש, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2002
  16. ^ גואל פינטו, כנפיים שבורות: הסרט הטוב ביותר בפסטיבל י-ם, באתר הארץ, 27 ביולי 2002
    אביבה קרול, ‏"כנפיים שבורות" זכה בפרס הראשון בפסטיבל טוקיו, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2002
  17. ^ 1 2 נירית אנדרמן, אחרי "כנפיים שבורות": ניר ברגמן סיים את צילומי סרטו השני, באתר הארץ, 11 בינואר 2010
  18. ^ רוגל אלפר, שמאלץ בשם הפמיניזם, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2002
    ניר קיפניס, ‏הדואר בא היום, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2002
  19. ^ אביבה קרול, ‏פרסים לפרויקט "מראות אישה" של טלעד, באתר גלובס, 31 ביולי 2002
  20. ^ נילי ברקן, ‏קלישאות ורגעים מהחיים, באתר גלובס, 20 במאי 2003
  21. ^ צביקה גוטליב, עכבר העיר, בעלך חולה? אז מה עם הסקס?, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2007
  22. ^ ניר קיפניס, ‏לו הכלבים יכלו לדבר, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2007
  23. ^ נירית אנדרמן, עכבר העיר, אחותכם וולגרית, באתר הארץ, 1 ביולי 2008
  24. ^ איתי שטרן, "מלכות": עם תסריט כזה, גם שחקנית טובה מריטה היתה כושלת, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2018
  25. ^ ענת ביין-לובוביץ', ‏נפתר המשבר בהפקת "גיבור אמיתי" של טמירה ירדני, באתר גלובס, 6 בפברואר 2019
  26. ^ אריאנה מלמד, "למה מי מת": הרגעים הקומיים נמסכים בבשורות איוב, באתר הארץ, 22 בפברואר 2021
  27. ^ יש לנו מנצחים: אורלי ואלישע הם הזוכים הגדולים ב"המטבח המנצח VIP", באתר ‏מאקו‏‏, ‏21 באוקטובר 2021‏
  28. ^ ננו שבתאי, למרבה הצער, ההצגה "את שאהבה נפשי" עדיין מאוד רלוונטית, באתר הארץ, 14 בפברואר 2022
  29. ^ אלישע בידיים טובות, מעריב, 12 בדצמבר 1988
  30. ^ כולם היו בנאי, מעריב, 5 בדצמבר 1988
  31. ^ קרן נתנזון, זה לא נגמר, זה רק הסוף, באתר ynet, 16 באפריל 2007
קודמת:
2004 - שרה פון שוורצה ("מעורב ירושלמי")
פרס האקדמיה לטלוויזיה - שחקנית בסדרה דרמטית
2005 - אורלי זילברשץ-בנאי ("לתפוס את השמיים")
הבאה:
2006 - איילת זורר ("בטיפול")