אורלי לובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורלי לובין
לידה תל אביב-יפו
ענף מדעי ספרות השוואתית
מגדר
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אורלי לוּבּין היא חוקרת מגדר, ספרות וקולנוע ישראלית. ממייסדות תחום לימודי המגדר בישראל וממקימות החוג למגדר באוניברסיטת תל אביב. כיהנה כיושבת ראש מכון פורטר לפואטיקה וסמיוטיקה באוניברסיטת תל אביב, וכראש החוג לספרות כללית בין השנים 2009–2011. מחקרה של לובין עוסק במגדר, פמיניזם, ספרות ותיאוריה ביקורתית, לצד חקר התרבות הוויזואלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה וגדלה בתל אביב, בתם של הכלכלן ד"ר חיים לובין, ממייסדי בית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב והמורה המחנכת ואשת הטלוויזיה החינוכית אילה לובין (בתו של הפילולוג, חוקר היהדות והמחנך אברהם צפרוני).

התחנכה בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון ולאחר מכן בתיכון חדש. הייתה פעילה בתנועת הנוער של השומר הצעיר, ולאחר תום לימודיה התיכוניים הצטרפה לגרעין התנדבותי בעיר שדרות.

שירתה בגלי צה"ל. לאחר סיום שירותה הצבאי נסעה לשהות של כשנה וחצי בלונדון ופריז.

למדה לתואר ראשון בתורת הספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב והשלימה את לימודי הדוקטורט בספרות השוואתית באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1990.

בריאיון לעיתון הארץ סיפרה לובין כי תודעתה הפמיניסטית התפתחה כבר בגיל צעיר, במהלך שיחה עם סבתה אסתר צפרוני, שהייתה פעילה פמיניסטית וחברת הסתדרות הנשים ויצו וההתאחדות לשוויון זכויות בישראל[1].

בן-זוגה הוא חוקר הספרות פרופ' חנן חבר.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלנצח נהייה מטאפורה? היסטוריה ומרחב מנקודת תצפית של נקודת התצפית: איך תיאוריות פמיניסטיות פתרו את הסכסוך במזרח התיכון.
  • אשה קוראת אשה. חיפה: הוצאת זמורה-ביתן ואוניברסיטת חיפה, 2003.

מאמרים בכתבי עת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "פואטיקה של התחמקויות", סימן קריאה 18 (1986): 162-156.
  • "מן השוליים אל המרכז – חתרנותם של סרטי המעברות", זמנים 40-39 (1992): 149-141.
  • "אישה קוראת אישה", תיאוריה וביקורת 3 (1993): 78-65.
  • "זוטות ממטבחה של נחמה: לאומיות אלטרנטיבית ב"הגולים" של דבורה בארון", תיאוריה וביקורת 7 (1995): 176-159.
  • "שחור", תיאוריה וביקורת 12-13 (1998): 423-431; הופיע גם ב-50 ל-48, גיליון מיוחד של תיאוריה וביקורת (1999): 431-423.
  • "מטריטוריה לאתר: נשיות מזרחית בסרט 'ג'קי'", ביקורת ופרשנות 34, קיץ תש"ס 2000 (עמ' 177–193)
  • "גבולות האלימות: גבולות הגוף", תיאוריה וביקורת 18 (2005): 138-10
  • "בין מטבח הפועלים לקפה ההונגרי: אוטוביוגרפיה של אישה עירונית", תרבות דמוקרטית, מגדר וחברה בישראל 10 (2006): 394-357.
  • "Body and Territory: Women in Israeli Cinema." Israeli Studies 4.1 (1999): 175-187.
  • לובין, אורלי. "לכן, אל תלכי למלחמה: על הסרט כיפור של עמוס גיתאי." אות 4, קיץ 2014, עמ' 95–126.

מאמרים בספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "ראש לשועלים או זנב לאריות", ליריקה ולהיט, עורכת: זיוה בן-פורת, הקיבוץ המאוחד, 1989 (עמ' 24–37)
  • "האישה בקולנוע הישראלי", אשנב לחייהן של נשים בחברה היהודית, עורכת: יעל עצמון, מרכז זלמן שזר, 1995 (עמ' 349–373)
  • "דמות האישה בקולנוע הישראלי", מבטים פיקטיביים על קולנוע ישראלי, עורכים: נורית גרץ, אורלי לובין, ג'אד נאמן, בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 1998 (עמ' 223–246)
  • "נשים, לאומיות ואתניות", מבטים פיקטיביים על קולנוע ישראלי, עורכים: נורית גרץ, אורלי לובין, ג'אד נאמן, בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 1998 (עמ' 120–127)
  • "האמת שבין מסגרות האמת: אוטוביוגרפיה, עדות, גוף ואתר", אדרת לבנימין: ספר היובל לבנימין הרשב, כרך א', עורכת: זיוה בן-פורת, הקיבוץ המאוחד, 1999 (עמ' 133–149)
  • "גוף המבט ומבט הגוף: האשה הקוראת בסיפור 'דרך קוצים' של דבורה בארון", התשמע קולי: ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית, עורכת: יעל עצמון, הוצאת הקיבוץ המאוחד (בשיתוף מכון ון-ליר, ירושלים), 2001 (עמ' 199–212)
  • "נחמה פוחצ'בסקי: האליבי של המקרי", העבריות החדשות: נשים ביישוב ובציונות בראי המגדר, עורכות: מרגלית שילה, גלית חזן-רוקם, רות קרק, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2001 (עמ' 333–346)
  • "חזרה המשתוקקת לתיקון: קריאות בהנסיכה האמריקאית", על מלכים, צוענים ושחקנים: מחקרים ביצירתו התיאטרונית של נסים אלוני, עורכת: נורית יערי, הוצאת המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005 (עמ' 182–210)
  • [נקודת התצפית] בתוך אישה קוראת אישה. אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן, 2006, עמ' 226–240.
  • "איך בכל זאת נשים מצליחות לכתוב: על כתיבת נשים וגם על קריאה", דרכים לחשיבה פמיניסטית: מבוא ללימודי מגדר, בעריכת ניצה ינאי, תמר אלאור, אורלי לובין וחנה נווה, האוניברסיטה הפתוחה: 2006, 324-273)
  • "המרחב והמבט." בתוך היכן אני נמצאת? פרספקטיבות מגדריות על הפוליטיקה של המרחב. עריכה: רוני הלפרן. אבן יהודה: קרן פרידריך אברט והמכללה האקדמית בית ברל, 2013, עמ' 17–75.
  • "סרט לבן: שאלה של אחריות". בתוך תודעה בין משבר להתעצמות. עריכה: עידית אלפנדרי. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2017, עמ' 322–344.
  • "'Gone to Soldiers': Feminism and the Military in Israel." Israeli Family and Community: Women's Time. Ed. Hannah Naveh. London and Portland, OR: Vallentinw Mitchel, 2002. 164-192.
  • "Holocaust Testimony, National Memory." Extremities: Trauma, Testimony, and Community. Eds. Nancy K. Miller and Jason Tougaw. U of Illinois P, 2002. 131-142.
  • "Masked Power: An Encounter with the Social Body in the Flesh." Trauma at Home: after 9/11. Ed. Judith Greenberg. Lincoln: U of Nebraska P, 2003. 124-131.
  • "The Narrating Camera: Zofia Nalkowska's By the Railway Track." The Call of Memory: Learning about the Holocaust through Narrative. Eds. K. Shawn, and K. Goldfrad. Teaneck: Ben Yehuda Press, 2008.
  • "Nehama Puhachevski: The Alibi of the Arbitrary." Engendering Zionism: Jewish Women in Pre-State Israel: Life History, Politics and Culture. Eds. Ruth Kark, Margalit Shilo and Galit Hasan-Rokem. Waltham: Brandeis UP, 2005. 231-243.
  • "Teaching Cinema, Teaching Holocaust." Teaching the Representation of the Holocaust. Eds: Marianne Hirsch and Irene Kacandes. New York: MLA, 2004. 220-233.
  • "Tidbits from Nechama's Kitchen: Alternative Nationality in Dvora Baron's The Exiles." Hebrew, Gender and Modernity: Critical Responses to Dvora Baron's Fiction. Eds. Sheila Jelen and Shachar Pinsker. College Park: U of Maryland P, 2007.
  • "Woman as Other in Israeli Cinema." Israeli Women's Studies: A Reader. Ed. Esther Fuchs. New Brunswick: Rutgers UP, 2005. 301-316.

פרקים בספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחרית דבר: "נפוליון – חי או מת?" נפוליון – חי או מת! מאת נסים אלוני, כתר, 1994 (עמ' 161–182)
  • אחרית דבר: "סקס, שקרים וידאו-טייפ ועציצים", תסריטים 4: סקס, שקרים ווידאו-טייפ – סטיבן סודרברג, עורך: רנן שור, כנרת, 1996 (עמ' 117–143)
  • אחרית דבר, פריז צרפת, גרטרוד שטיין, רסלינג, 2004 (עמ' 111–134)
  • "בדרך אל אמא – מסע אל הנשיות", שחור: התסריט ושבע קריאות על הסרט, עורכת: חנה אזולאי הספרי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009 (עמ' 200–219)

פרסומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "ההד הנשגב והקול הארצי אלילות מקומיות" – ספר התערוכה, אוצרת ועורכת: דבי הירשמן, מוזיאון מגדל דוד, 1994 (עמ' 68–74)
  • "ארבע תמונות עם אשה אחת, שתי נשים, שלוש נשים, ארבע נשים וגבר אחד", פמלה לוי – קטלוג התערוכה, אוצרת ועורכת: אלן גינתון, מוזיאון תל אביב, 1994 (עמ' 15–22)
  • "בין המסגרות – על עבודותיה של סאניה איבקוביץ'", פלסטיקה 2, קיץ 1998 (עמ' 42–49)
  • "מבט גבוה, מבט נמוך", קטלוג: יגאל שמטוב, לושי-הפקות, 2004
  • "הפוליטיקה של כתיבה נשית", מי מפחד מוירג'יניות? נשים כותבות נשיות, גיליון מיוחד של עיתון 77 בעריכת תמר משמר, גיליון 341–342, ספטמבר-אוקטובר 2009, 14-19.

סקירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דפנה יזרעאלי, אריאלה פרידמן, הנרייט דהאן-כלב, חנה הרצוג, מנאר חסן, חנה נוה וסילביה פוגל-ביזאוי: מין מגדר פוליטיקה, סוציולוגיה ישראלית: כתב-עת לחקר החברה הישראלית ג2, 2001 (עמ' 447–449)
  • מכתבים מן השוליים, ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל חוברת 3, 2003 (עמ' 191–200)

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבטים פיקטיביים על קולנוע ישראלי, עורכים: נורית גרץ, אורלי לובין, ג'אד נאמן, בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 1998
  • סדרת "מגדרים" הוצאת הקיבוץ המאוחד (2001–2006), עורכות: חנה נוה – עורכת ראשית, חנה הרצוג, אורלי לובין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דליה קרפל. הצילומים: רלי אברהמי, וידויים קטנים של פמיניסטית גדולה, באתר הארץ, 10 במרץ 2003