אורן יפתחאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורן יפתחאל
Oren yiftachel.jpg
אורן יפתחאל
לידה 3 בספטמבר 1956 (בן 64)
ענף מדעי גאוגרפיה
מקום מגורים ישראל
מקום לימודים אוניברסיטת אוסטרליה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בן-גוריון בנגב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות פרופסור מן המניין לגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
תרומות עיקריות
הגות חברתית ומרחבית ביקורתית. חקר הגאוגרפיה החברתית, העירונית והפוליטית של מדינת ישראל ושל הרשות הפלסטינית; השלכות המדיניות הישראלית לדורותיה על יחסים אתניים וחברתיים במבט משווה.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אורן יפתחאל (נולד ב-1956) הוא פרופסור מן המניין לגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופעיל חברתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורן יפתחאל נולד בחיפה וגדל בקיבוץ מצובה שבגליל. בוגר תיכון אזורי סולם צור. לאחר שירות בגולני סיים את לימודיו לתואר ראשון בשנת 1983 בלימודים עירוניים בטכניון של מערב אוסטרליה בפרת', קיבל בשנת 1986 את התואר השני בתכנון עיר ואזור באוניברסיטת קרטין באוסטרליה והשלים ב-1990 את הדוקטורט בפיתוח אזורי באוניברסיטת מערב אוסטרליה ובטכניון בחיפה. בשנים 19911992 עשה פוסט-דוקטורט בטכניון.

עבד כמתכנן עירוני באוסטרליה ובישראל. בשנות השמונים כיהן כמתכנן במספר חברות ייעוץ ובמחלקת התכנון של העיר פרת' ועסק בתכנון עירוני ואזורי. בשנים 1991 עד 1993 היה שותף בפרויקט התכנון הלאומי "ישראל 2020", ובאמצע שנות התשעים היה שותף להכנת תוכנית פיתוח לבאר שבע. בסוף שנות התשעים החל לעבוד עם קהילות בנגב, ובעיקר עם תושבי ערי הפיתוח ושכונות באר שבע, ולאחרונה כמתכנן ראשי במועצה האזורית לכפרים הבדווים הלא מוכרים. לאחרונה הוביל צוות משולב של המועצה הבדווית וארגון 'במקום' להכנת תוכנית הכרה ופיתוח ליישובים הבדווים כחלופה לתוכניות הממשלה.

משנת 1993 הוא מרצה ופרופסור במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כיהן כראש המחלקה בשנים 1999–2003, והקים עם אלי שטרן ונורית אלפסי את תוכנית המ.א. לתכנון עיר ואזור ולאחרונה את המעבדה העירונית. ייסד עם עמיתיו במכון האמפרי את כתב העת הבינלאומי 'הגר' וערך אותו בתקופה 1999 - 2004. נמנה עם עורכי כתב וחברי מערכת של כתבי עת בינלאומיים מובילים בתחומי גאוגרפיה, לימודים עירוניים ממשל ומזרח תיכון. בשנים 18–2014 כיהן כראש המחלקה ללימודים רב-תחומיים, ומונה כמחזיק הקתדרה ללימודים עירוניים.

הרצה וחקר לתקופות משמעותיות באוניברסיטאות רבות בעולם ובהן באוניברסיטאות קרטין ו-RMIT שבאוסטרליה, באיטליה. ולאחרונה באוניברסיטת UCL בבריטניה. כיהן כחבר בוועד הארצי של ארגון המתכננים הישראלי וכחבר הנהלת האגודה הגאוגרפית הישראלית.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפתחאל הוא מחוקרי הגאוגרפיה המדיניות והתכנון העירוני הבולטים בישראל, והוא בעל מוניטין בינלאומי וזכה בתריסר פרסים ומענקים אקדמיים, ובכללם מלגות מחקר מקרן פולברייט, מכון השלום בוושינגטון, המרכז ללימודי מזרח-תיכון בברקלי, המכון לחקר העיר האפריקאית בקייפטאון, והמרכז למחקר חברתי בכלכותה ולאחרונה משרת פרופסור לברהום בבית הספר בארטלט לתכנון באוניברסיטת קולג' לונדון[דרוש מקור] עבודותיו עוסקות בתאוריות ביקורתיות של תכנון ואורבניזם, ומחקר בינלאומי משווה של יחסי מיעוט-רוב, בעיקר בחברות אתנוקרטיות וקולוניאליות, במשטרי מקרקעין, וגאוגרפיה פוליטית של משטרים.

יפתחאל פרסם עם עמיתיו סדרה של מחקרים ראשוניים אשר בחנו את המניעים וההשלכות של המדיניות המרחבית הישראלית לדורותיה. הגישה המובילה בעבודותיו היא ביקורתית, השוואתית ומבנית, השואבת ממסורות גראמשיאניות, מרקסיאניות ופוסט-קולוניאליות, אם כי ייחודו הוא בגיבוש תאוריות ומושגים חדשניים והכנסתם לשיח המחקרי והציבורי, כגון 'אזורים שבורים', 'מיעוט לכוד' 'ספריפריה' ו'הפרמה'. יפתחאל טוען שיש להבין את ישראל כמדינה 'אתנוקרטית' המקדמת פרויקט אתני מרחבי, דמוגרפי ופוליטי, תוך התפשטות קולוניאלית (חיצונית ופנימית). עם זאת, הוא מזהה סוג מובחן בקשר לציונות - 'קולוניאליזם של פליטים', השואב חלק מכוחו וצדקתו מעברם הטראגי של היהודים ומזכות היהודים להגדרה עצמית שהוכרה במשפט העמים. יפתחאל משווה את ישראל למדינות כגון אוסטרליה וקנדה של המאה ה-19, סרביה, צפון אירלנד (עד הסכם השלום), מלזיה, סרי לנקה, קפריסין, אסטוניה ולטביה. על בסיס מחקרים אלה פיתח את המושג 'אתנוקרטיה' תוך גיבוש תאוריה חדשנית, כדי לתאר את אופיו של המשטר הישראלי ומשטרים דומים במדינות בעלות שליטה אתנו-לאומית חזקה. משטרים אלה, כך הוא טוען, משלבים פתיחות מסוימת ומסגרת מעין ליברלית עם דפוסים מבניים של שליטה ודיכוי אתניים, והם מהווים בסיס לריבוד אתנו-מעמדי ולאי-יציבות משטרית.

בסדרת מחקריו האחרונים התמקד בפיתוח תאוריות חדשות כגון "המרחב האפור", מצב 'העקירות העירונית' המאפיין את העידן האורבני הנוכחי, ותופעת 'ההפרמה', המציינת שילוב של הפרטה והלאמה, דרכו מתקיים הפרויקט הקפיטליסטי בעידן הנאו-לאומי הנוכחי ברחבי העולם.

יפתחאל היה מהראשונים שקשרו את הסכסוך הציוני-פלסטיני ואת מאפייניה של האתנוקרטיה הישראלית כמדינת מתיישבים, עם הריבוד החברתי-עדתי בישראל, ובמיוחד עם שוליותם ההיסטורית של המזרחיים ועם היחסים המורכבים בין אורתודוקסים, מסורתיים וחילונים. הוא ניתח גם במחקריו לעומק את התמורות בגיוס הפוליטי הפלסטיני, ואת הרדיקליזציה, ההדתה, הטרור והפיצול בתנועה הלאומית הפלסטינית. לאחרונה תיאר את המצב הישראלי-פלסטיני כנתון בתהליך של 'אפרטהייד זוחל', בו הסדרי השלטון הנפרדים ולא שווים הנהוגים ביהודה ושומרון, ממוסדים לאיטם, מתקבעים, ומקרינים את השפעתם על המרחב הישראלי/פלסטיני כולו. מול מגמה זו, יפתחאל הציע להקים קונפדרציה של ישראל ומדינה פלסטינית עם ירושלים כמחוז אוטונומי, כתשתית הטובה ביותר לדעתו למימוש ארוך טווח של זכות ההגדרה העצמית של היהודים והפלסטינים, וכמתווה לשלום מדיני. מסגרת זו תאפשר לדידו פיתוח נורמות של דו-לאומיות ורב-תרבותיות ברמות מדיניות, אזוריות ועירוניות, כמסגרת לפיוס ארוך טווח בין העמים והקהילות במרחב.

יפתחאל בביקור בכפר הבדואי הבלתי מוכר אל-עראקיב כמה ימים אחר הריסתו, ב-2010

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפתחאל הוא אף פעיל חברתי ופוליטי. הוא מכהן כחבר הנהלת מרכז אדווה לשוויון והוא חבר הנהלה מקים של ארגון השלום הישראלי-פלסטיני הבינלאומי FFIPP, ויועץ לארגונים חברתיים בהם הקשת הדמוקרטית המזרחית, פורום ערי הפיתוח, קואליציית הדיור, והמועצה האזורית לכפרים הבדווים הלא מוכרים; היה יו"ר הנהלת ארגון "בצלם" וחבר הנהלה במשך שבע שנים. בשנים האחרונות הקים עם עמיתים פלסטינים ויהודים את תנועת השלום 'ארץ לכולם – שתי מדינות, מולדת אחת', המבקשת לפתור את הסכסוך בארץ תוך אימוץ מודלים קונפדרטיביים.

מפרסם מאמרי דעות בעיתונות היומית, ונטל חלק במאבקים רבים בנושאי כלכלה ושלום. היה מעורב במספר ארגונים לקידום השוויון בין יהודים וערבים וסיום הכיבוש, כמו גם קידום "צדק חלוקתי" בחברה היהודית. יפתחאל היה עד מומחה בעתירות מרכזיות לבג"ץ של האגודה לזכויות האזרח וארגוני זכויות נוספים בין השאר בבג"ץ קעדאן, בבג"ץ הקשת הדמוקרטית המזרחית נגד הפרטת הקרקעות, עתירת הכפרים הבדווים הלא מוכרים (האגודה לזכויות האזרח ואח' נגד מינהל התכנון) ועתירות כנגד חוק הנכבה וחוק ועדות הקבלה. בקיץ 2011 לקח חלק פעיל בסיוע למחאת האוהלים, במיוחד במאהל באר שבע והדרום, ועמד בראש צוות הקרקעות והצדק המרחבי, בוועדת המומחים 'ספיבק-יונה' 2013. במשבר הקורונה פעל עם צוות המומחים לעיצוב מדיניות 'ליום שאחרי' בתחום המרחב והתכנון.

בשנת 2010 קיבל את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג, המוענק מדי שנה על ידי האגודה לזכויות האזרח על תרומה מיוחדת לקידום זכויות האדם בישראל.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיו המדעיות של יפתחאל פורסמו ב-11 ספרים, חמישה גיליונות מיוחדים ולמעלה מ-130 מאמרים בשש שפות. חלק גדול של פרסומיו עוסק ביחסי ישראל והפלסטינים, וחלקים אחרים בתאוריות חברתיות-מרחביות, ומחקר משווה בתכנון עירוני וגאוגרפיה פוליטית. ספרים ומונוגראפיות שפרסם כוללים:

  • קולוניאליות והעיר (עורך משותף עם ליבי פורטר), גיליון מיוחד של כתב העת 'מחקרי קולוניאליזם מיישב', 2019
  • אדמה מרוקנת – הגאוגרפיה המשפטית של הבדווים בנגב, עם ס. קדר וא. אמארה, הוצאת סטנפורד.
  • העיר דורשת צדק מרחבי, גיליון מיוחד של כתב העת 'תכנון' (עורך שותף עם רני מנדלבאום), 2015
  • (אי)צדק ילידי – זכויות אזרח ומשפט בקרב הבדווים בנגב, עורך שותף עם א. אמארה וא. אבו סעד, הוצאת הרווארד (אנגלית) 2013.
  • מסמכי החזון – סדר חדש לישראל? (עורך שותף עם א. ג'אנם) גיליון מיוחד של חברה ומדינה, אונ' חיפה, 2010.
  • אתנוקרטיה: קרקע ופוליטיקת זהות בישראל/פלסטין, פילדלפיה, אונ' פנסילבניה (אנגלית) 2006.
  • ישראלים בעימות: הגמוניה ואתגריה (עורך-שותף) אונ' סאסקס, אנגליה (אנגלית) 2004
  • כוחו של תכנון: מרחבי שליטה ותמורה (עורך-ראשי) קלוור (אנגלית) 2001.
  • אתנוקרטיה ועולמקומיות: גישות חדשות לחברה הישראלית (עם א. רם, מרכז הנגב לפיתוח אזורי, 1999.
  • ספר ופריפריה אתנית (עורך, עם א. מאיר), הוצאת ווסטויו. (אנגלית) 1997.
  • תכנון כשליטה: מדיניות והתנגדות בחברות מפוצלות, אוקספורד, פרגמון (אנגלית), 1996.
  • מדיניות וזהות בערי הפיתוח: תכנון, מזרחים ו'רוסים' (עם ארז צפדיה). באר שבע, מרכז הנגב לפיתוח אזורי, 1999.
  • שומרים על הכרם: מג'ד אל-כרום כמשל. המרכז לחקר החברה הערבית בישראל, ון-ליר, 1997.
  • תכנונו של אזור מעורב: גאוגרפיה פוליטית של הגליל. הוצאת אשגייט, 1992 (אנגלית)
  • תכנון עיר ואזור במערב אוסטרליה (עורך שותף עם ד. הדג'קוק), הוצאת פארדיים, 1992.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]