אורנה ששון-לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורנה ששון-לוי
Orna sasson-levy.jpg
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך לידה 13 במרץ 1957 (בת 60)
מקצוע אנתרופולוגית עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד סוציולוגית, פרופסור באוניברסיטת בר-אילן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אורנה ששון-לוי (נולדה ב-13 במרץ 1957) היא פרופסור במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן. תחומי התמחותה עוסקים ביחסי צבא – חברה, תאוריה פמיניסטית, זהויות מגדריות ואתניות בחברה הישראלית. היא פרסמה ספרים ומאמרים בכתבי עת מובילים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורנה ששון-לוי נולדה ב-1957 בקיבוץ כפר בלום, היא בוגרת תואר ראשון, שני ושלישי מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטורט בנושא "כינון זהויות מגדריות בצבא הישראלי" סיימה בשנת 2001. משמשת כמרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתוכנית ללימודי באוניברסיטת בר-אילן משנת 2003. בין השנים 2009-2011 שימשה ששון-לוי כראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריה של ששון-לוי עוסקים בשאלה התאורטית הרחבה היא כיצד אי שוויון מעצב את הפרט, או, איך העקרונות המארגנים של המערכת הריבודית מעצבים ומעוצבים על ידי פרקטיקות של כינון זהות. כלומר, מהו הקשר ההדדי בין מבנים רחבים של אי שוויון לבין כינון הסובייקטיביות. מחקריה מתמקדים בשלוש זירות הקושרות את היחיד למבנים חברתיים של אי שוויון: צבא ומגדר, אתניות בחברה הישראלית עם דגש על אשכנזיות, ומגדר ותנועות חברתיות.

מגדר וצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

זירה זו הייתה נושא הדוקטורט שלה, שלימים פורסם כספר שנקרא "זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי" (הוצאת מאגנס).[1] הספר בוחן את הקשר בין תפקיד צבאי, זהות מגדרית וזהות אזרחית בקרב ארבע קבוצות של חיילים: לוחמים, חיילים בתפקידי "צווארון לבן", חיילים בתפקידי "צווארון כחול", וחיילות בתפקידים לא מסורתיים. הטענה המרכזית היא שחיילים וחיילות בתפקידים צבאיים מגוונים מפתחים תפיסות שונות של גבריות ואזרחות, מתוך דיאלוג עם התפיסה של הגבריות ההגמונית של החייל הקרבי, המזוהה עם "אזרחות טובה".

מחקרה של ששון-לוי חדשני מכמה בחינות: ראשית, באמצעות הניתוח של נשים שמבצעות תפקידים "גבריים" בצבא, נשמטת הקרקע מתחת להנחה המטרימה של קשר אינהרנטי בין מין ומגדר. שנית, הספר מציע ניתוח מהפכני של בניית זהות בקרב חיילים לא-לוחמים, והוא מדגיש את האינטראקציה בין הרקע האתני והתפקיד הצבאי בעיצוב תפיסות החיילים לגבי מגדר ואזרחות. בנוסף, מוצעת זווית ראיה חדשנית לפיה הקבוצה הדומיננטית וקבוצת השוליים מעצבות זו את זו ביחסי גומלין מתמשכים. בזכות התמחותה בתחום המגדר והצבא, הוזמנה ד"ר ששון-לוי על ידי צה"ל לערוך שני מחקרים נוספים בתחום. המחקר הראשון נערך בקיץ 2003 ועסק בשילוב מגדרי בקורס קצינים. המחקר (שמומן באמצעות האקדמיה הלאומית למדעים), מצא כי למרות שמטרת קורס הקצינים הייתה לשלב בין גברים ונשים, בפועל נוצר תהליך כפול של דה-מגדור ורה-מגדור. תהליכי הדה-מגדור היו תוצאה של שינויים מבניים מכוונים בקורס ושל מדיניות הצבא (למשל, קבוצות של גברים ונשים הפועלים יחד), בעוד תהליכי הרה-מגדור, או ההפרדה המגדרית מחדש, היו תהליכים תרבותיים לא מכוונים, שנוצרו כתוצאה מהדומיננטיות של דמות החייל הקרבי בקורס. המחקר השני בחן את אופיו של השירות הצבאי בקרב נשים ששירתו בצבא כפקידות. המחקר טען כי השרות הצבאי של פקידות, נשים ששירתו בתפקיד שנחשב "נשי" באופן מובהק בתוך ארגון שנחשב "גברי", מעוצב באמצעות שלושה עקרונות: עקרון העסקה של "עבודה זולה", עקרון "זוגי" של הפקידה כ"אשת המשרד", ועקרון היררכי לפיו הפקידה מהווה סמל סטטוס עבור המפקד. בשל שלושה עקרונות אלה הפקידות נדרשות "לעשות נשיות מסורתית" בתקופת השירות הצבאי. עבורן, השירות הצבאי היה מקור לניכור ותסכול, ולא בסיס לתפישה של אזרחות וקשר לקולקטיב הלאומי.

פרופסור ששון-לוי פרסמה מאמרים רבים בנושא צבא ומגדר לאורך השנים. במאמריה היא מראה יחסי צבא-מגדר בצה"ל משתנים באופן קבוע, כאשר השינוי האחרון שחקרה הוא הניסיון לשלב חרדים ביחידות צבאיות ייעודיות הכוללות גברים בלבד. במאמר תאורטי מ-2013 היא שואלת האם ההפרדה המגדרית מובילה בהכרח להדרת נשים, מציעה קריטריונים לאבחנה בין הפרדה מגדרית להדרת נשים, ובוחנת אותם על השירות הצבאי.[2]

עבודתה בנושא צבא ומגדר פורסמה בכתבי עת וספרים אקדמיים בכל העולם. מחקריה נלמדים במחלקות אקדמיות שונות כמו סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, מדעי המדינה, לימודי מגדר, קרימינולוגיה, לימודי התרבות הישראלית, ומשפטים, ומאמריה צוטטו בעשרות מחקרים. בשנת 2012 הוזמנה פרופסור ששון-לוי לאוסטריה על ידי קרן המדען הראשי האוסטרי לשם השתתפות בוועדה בינלאומית אשר בחנה תוכנית חדשה לדוקטורט בנושא "Violence and Agency in Global Context: The Politics of Gender".

אתניות ואשכנזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא נוסף למחקר היה בחינת הקבוצה האתנית הדומיננטית בישראל – אשכנזים (יהודים יוצאי אירופה), וזאת בתקופה בה עיקר המחקרים על אתניות בישראל התמקדו במזרחים (יהודים יוצאי אסיה, המזרח התיכון וצפון אפריקה). בתחום זה, ששון-לוי טוענת שכדי לשמר את מעמדם המועדף בישראל, אשכנזים רבים משתמשים בשיח אתני כפול: השיח האחד מסמן גבולות אתניים, והאחר מוחק או מטשטש אותם. הפרקטיקה הדיסקורסיבית של היבדלות ממזרחים על ידי סימון גבולות היררכיים משמרת את ההיררכיה התרבותית בין מי שנתפס כמערבי ובין כל מי שנתפס כלא מערבי. פרקטיקת מחיקת הגבולות, לעומת זאת, מאפשרת לאשכנזים להישאר קבוצה חברתית שקופה, לא מסומנת, ובכך לשמור על מעמדה בתור הנורמה האוניברסלית, המסמן שאינו מסומן. השילוב של שתי הפרקטיקות הוא שמשמר את המעמד הפריבילגי של אשכנזים.[3] במאמר אחר היא בוחנת הבדלים בתפישות של אשכנזיות בין מבוגרים (שבעיניהם האשכנזיות שקופה ונתפשת כמייצגת את הישראליות הכללית), לבין צעירים, תיכוניסטים, שבעיניהם האשכנזיות גלויה, אך היא מסמלת בעיקר מעמד ולא זהות אתנית. מאמר שלישי, בשיתוף עם ד"ר אבי שושנה, מסתכל איך נתפשת בישראל תופעת ההשתכנזות. פרופסור ששון-לוי השתתפה בקבוצת מחקר מטעם מכון ון-ליר בהנחיית פרופ' אייזנשטט. העבודה המשותפת בקבוצת המחקר יצרה קובץ מאמרים בעריכתה בשיתוף עם זאב שביט וגיא בן פורת שכותרתו: "מראי מקום: זהויות משתנות ומיקומים חברתיים בישראל"[4] (הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2014).

מגדר ותנועה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועות חברתיות מבטאות חיבור אחר בין הפרט למדינה. כאן, ה"עצמי" מעוצב באקט של מחאה והתנגדות למוסדות המדינה ומדיניותה. בעבודה משותפת עם פרופ' תמר רפופורט מהאוניברסיטה העברית, נבחנו שתי תנועות חברתיות: האחת, תנועה שכל חבריה הם נשים והאחרת, תנועה מעורבת מבחינה מגדרית. נמצא כי להרכב המגדרי של התנועה יש השפעה מכרעת לא רק על מטרות התנועה אלא גם על המקום שאותו התנועה תופסת בשיח הציבורי.[5] לאחרונה, פרופסור ששון-לוי מתמקדת בעבודתה על ספר חדש, בשיתוף עם פרופ' עדנה לומסקי-פדר, שיבחן את המקום שהשירות הצבאי תופס בסיפור חייהן של נשים בישראל מתוך גישת Intersectionality .

מפרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורנה ששון-לוי, 2006. זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי, ירושלים: ספריית אשכולות, הוצאת י.ל. מאגנס, האוניברסיטה העברית, ותל אביב: ספריית מגדרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • שביט, זאב, ששון-לוי אורנה וגיא בן-פורת, 2014. מראי מקום: זהויות משתנות ומיקומים חברתיים בישראל. ירושלים: מכון ון-ליר ותל אביב: הקיבוץ המאוחד.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ששון-לוי, אורנה (2008) אבל אני לא רוצה לעצמי זהות אתנית: סימון גבולות ומחיקתם בשיחים עכשוויים של אשכנזיות, תיאוריה וביקורת, 33: 101-129.
  • ששון-לוי אורנה ותמר רפופורט (2002) גוף ודעת בתנועות חברתיות, מגמות, מא (4), עמ' 513-489.
  • ששון-לוי, אורנה (2003) גבריות מתוך מחאה: על כינון הזהויות של חיילים בתפקידי צווארון כחול, סוציולוגיה ישראלית, גיליון ה (1), עמ' 15-47.
  • ששון-לוי אורנה ואבי שושנה (2014) השתכנזות: על פרפורמנס אתני וכשלונו. תיאוריה וביקורת. גיליון 42.
  • ששון-לוי אורנה, 2001. חתרנות בתוך דיכוי: כינון זהויות ג'נדר של חיילות בתפקידים 'גבריים', בתוך: התשמע קולי: ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית, (עורכת: יעל עצמון), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמ' 303-277.
  • ששון-לוי אורנה וגל לוי, 2005. "קרבי זה הכי" – תלוי עבור מי: סוציאליזציה רפובליקנית, מעמד ומגדר בישראל" בתוך מיליטריזם בחינוך, עורכת: חגית גור, תל אביב: הוצאת בבל. עמודים 245 - 220.
  • ששון-לוי אורנה ואורלי בנימין. 2012. אחריות ציבורית לשוויון מגדרי. בתוך: רפאל כהן-אלמגור, אורי ארבל-גנץ ואסא כשר (עורכים): אחריות ציבורית בישראל. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמודים 526-499.
  • ששון-לוי, אורנה. 2013. "אני אשכנזי, ההורים שלי לא רואים את עצמם ככאלה": הבדלים בין-דוריים בתפיסות של אשכנזיות". בתוך: שביט, זאב, ששון-לוי אורנה וגיא בן-פורת (עורכים). מראי מקום: זהויות משתנות ומיקומים חברתיים בישראל. ירושלים: מכון ון-ליר ותל אביב: הקיבוץ המאוחד. עמודים 179 – 149.
  • ששון-לוי, אורנה. 2013. "בין הדרה להפרדה: נשים במרחב הצבאי". בתוך רוני הלפרין (עורכת): היכן אני נמצאת: פרספקטיבות מגדריות על מרחב, הוצאת המכללה האקדמית בית ברל. עמודים 141 – 111.
  • Sasson-Levy, Orna. 2010. Where Will the Women be? Gendered Implications of the Decline of the Israeli citizen’s Army. In S. Cohen (Ed.): The New Citizen Armies: Israel’s Armed Forces in Comparative Perspective. London: Routledge. Pp. 173-195.
  • Sasson-Levy, Orna. 2011. The Military in a Globalized Environment: Perpetuating an "Extremely Gendered" Organization. In E. Jeanes, D. Knights and P.Yancey Martin (Eds.): Handbook of Gender, Work and Organization. Blackwell/Wiley. Pp. 391- 411.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורנה ששון-לוי, 2006. זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי, ירושלים: ספריית אשכולות, הוצאת י.ל. מאגנס, האוניברסיטה העברית, ותל אביב: ספריית מגדרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
  2. ^ ששון-לוי, אורנה. 2013. "בין הדרה להפרדה: נשים במרחב הצבאי". בתוך רוני הלפרין (עורכת): היכן אני נמצאת: פרספקטיבות מגדריות על מרחב, הוצאת המכללה האקדמית בית ברל. עמודים 141 – 111.
  3. ^ ששון-לוי, אורנה (2008) אבל אני לא רוצה לעצמי זהות אתנית: סימון גבולות ומחיקתם בשיחים עכשוויים של אשכנזיות, תיאוריה וביקורת, 33: 101-129.
  4. ^ שביט, זאב, ששון-לוי אורנה וגיא בן-פורת, 2014. מראי מקום: זהויות משתנות ומיקומים חברתיים בישראל. ירושלים: מכון ון-ליר ותל אביב: הקיבוץ המאוחד.
  5. ^ ששון-לוי אורנה ותמר רפופורט (2002) גוף ודעת בתנועות חברתיות, מגמות, מא (4), עמ' 513-489.