אורפלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכתובת בכניסה לבית הכנסת האורפלים בירושלים
בית הכנסת האורפלים בירושלים
בית הכנסת הג'רמוקלים בירושלים
שלט בגן האורפלים. ראשון לציון

אוּרְפָלִים הם היהודים יוצאי העיר אורפה (Urfa) שבדרום-מזרח אנטוליה (טורקית Güneydoğu Anadolu Bölgesi). בתקופות מסוימות נקראה העיר בשם היווני אֶדֶסָה (Edessa). על פי כמה מסורות, אורפה היא אור כשדים (Ur Kasdim) שבמקרא, למרות שיש ארכאולוגים הקובעים את מיקום אור כשדים בעיראק של ימינו. היהודים יוצאי העיירות הקרובות סוארק (Suruc) - סוארקלים, וג'רמיק (או צ'רמיק) (Cermik) - ג'רמוקלים (גם: צ'רמוקלים), מכונים גם הם אוּרְפָלִים. זאת בגלל הקרבה הגאוגרפית הרבה בין הקהילות, וכן בגלל קשרי החיתון הרבים בין שלוש הקהילות.

נוסח תפילות הקהילה חסר תפילות שנוספו בתקופת בית שני או לאחריו. מכאן, מניחים שקהילה זו התגוררה באורפה קרוב ל-2500 שנים, כלומר יהודי אורפה הם צאצאי גולים של בית המקדש הראשון. עם עלייתם ארצה, נהגו דור זה לציין בחגים את נוסח תפילתם הייחודי לאורפה. יחד עם זאת, מאז שעלו לארץ ישראל חברו בני הקהילה לעולים מפרס וכורדיסטן ועל כן צאצאי האורפלים כיום עושים שימוש בנוסח התפילה הספרדי.

רבים מיהודי אורפה נקראו לוי (צאצאי שבט לוי). על מנת להבחין בין משפחות לוי השונות בקהילה, נוסף לעיתים לשם לוי כינוי כמו: לוי עבוד, לוי אסלן, לוי חממי ועוד. שמות משפחה אורפלים נוספים הם סולימאן באשר, מזרחי, גילה (גיל), יגן, גזולי, וכמובן לוי אורפלי או סתם אורפלי.

עלייה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב יהודי אורפה עלו לארץ ישראל בשנת 1896, זאת בעקבות פרעות הסולטאן עבדול חמיד השני כנגד הארמנים שהתרחשו באורפה ב-28 בדצמבר 1895. פרעות אלו סימנו את קץ עידן הרב-תרבותיות שאפיין את אורפה ואת אנטוליה במשך אלפי שנים. בדרך לארץ ישראל עברו היהודים האורפלים בחלב (Aleppo) אשר בסוריה. חלקם נשארו שם ועלו לישראל מאוחר יותר. מקצת העולים התיישבו בטבריה, בראשון לציון, ורובם עברו לירושלים.

התיישבות האורפלים בראשון–לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לראשון לציון הגיעו האורפלים מירושלים כפועלים בבציר הענבים מתוך צורך ביהודים חסונים שומרי מצוות שלא בוחלים בעבודה קשה כדי ליצר יין כשר. האורפלים הוזמנו הן על ידי הנהלת היקב  והן על ידי איכרי המושבה, לעבודות הבציר והקטיף. בתחילה היו משתכנים בחצרות, ברפתות ובמחסני האיכרים ובסיום הבציר היו חוזרים לירושלים, אך ב-1902 עם התרחבות המשפחות והגעת משפחות נוספות דוגמת משפחות באשר, מזרחי, מימון, בן אהרון אורפלי וניסים, החלו אט אט עוברים למגורי קבע קיבלו משפחת בני סולימאן אדמות במזרח המושבה וייסדו את "שכונת האורפלים". [1] ראשון העולים מאורפה שהגיע לראשון לציון היה יצחק סולימאן אשר הגיע למושבה בשנת 1902, בהיותו בן 15.

כך כתב עליהם אהרו מרדכי פריימן, ממייסדי המושבה את בואם של יהודי אורפה לראשון לציון בקיץ תרס"ט 1909:

כמו בכל שנה באו גם היום אל המושבה מירושלים פועלים יהודים מערביים אשר מסביבות ארפה בארם–צובה, לעבוד ביקב במשך הבצירה, המה באים עם נשיהם ובניהם ומתיישבים בסכות במגרש אשר שם בית העם ובמשך עבודתם גם נשיהם ובנותיהם מוצאים להם עבודה ביתית אצל התושבים, ואחרי הבציר נוסעים שוב ירושלימה. בשנה זו עבדו פה כ–40 משפחות .

א"מ פרימן, ספר היובל לקורות המושבה ראשון לציון, ב, ירושלים תרעג, עמ' 119-120

היום ניתן למצוא שם את גן האורפלים ואת בית הכנסת "מקור חיים" של העדה שפעיל מאז שנת 1910 ושימש גם כביתו של הרב חיים דוד הלוי יליד ירושלים שמשפחתו עלתה מבורסה שבטורקיה .[1]

בית הכנסת של עדת האורפלים בירושלים ברחוב בצלאל, נבנה בשנת תרצ"ו באדיבות תרומתו של איש העסקים משה יוסף מזרחי, מ. י. מזרחי ובניו. בית הכנסת הוא המוסד הרשמי היחיד של העדה האורפלית בירושלים. סמוך אליו באותו רחוב, שוכן בית הכנסת של עדת הג'רמוקלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ירון אביטוב, כשג'ימי ביקש שיקברו אותו בעמידה, כרמל, 1995
  • יגאל משה ישראל, יגאל בלדגרין וציון סולימאן, מעבר לנהר באו אבותינו: היהודים באורפה ובדרום-מזרח טורקיה, עלייתם לארץ ישראל והתערותם בה, הוצאת מוזיאון ראשון לציון, תשע"ג 2013, ISBN 978-965-555-685-8

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]