אורציו ג'נטילסקי
 | |
| לידה |
19 ביולי 1563 פיזה, דוכסות פירנצה  |
|---|---|
| פטירה |
7 בפברואר 1639 (בגיל 75) לונדון, ממלכת אנגליה |
| יצירות ידועות |
Diana the Huntress, Annunciation, Public Felicity Triumphant over Dangers, Rest on the Flight into Egypt, David Contemplating the Head of Goliath |
| תחום יצירה |
ציור, נטורליזם |
| זרם באמנות |
מנייריזם |
| ילדים |
ארטמיזיה ג'נטילסקי, Francesco Gentileschi |
  | |
אורציו לומי ג'נטילסקי (באיטלקית: Orazio Lomi Gentileschi; הגייה: [oˈrattsjo ˈlɔːmi dʒentiˈleski]; 1563 – 7 בפברואר 1639) היה צייר איטלקי, ואביה של הציירת ארטמיסיה ג'נטילסקי.
הוא נולד בטוסקנה והחל את הקריירה האמנותית שלו ברומא, שם עבד בסגנון המנייריזם. רבות מיצירותיו בשלב זה כללו ציור דמויות כחלק מסכמות דקורטיביות של אמנים אחרים.
לאחר שנת 1600 הושפע מהסגנון הריאליסטי יותר של קראווג'ו. הוא קיבל הזמנות חשובות לערים פבריאנו וג'נובה, ולאחר מכן עבר לפריז, שם עבד בחצרה של מארי דה מדיצ'י.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'נטילסקי נולד בטוסקנה, בנו של צורף פלורנטיני בשם ג'ובאני בטיסטה לומי, והוטבל בפיזה ב־9 ביולי 1563. מאוחר יותר אימץ את שם המשפחה ג'נטילסקי מדודו, עמו התגורר לאחר שעבר לרומא,[1] ככל הנראה בשנת 1576 או 1578. שניים מאחיו הבוגרים, באצ'ו ואורליו לומי, היו גם הם ציירים.
שנים ראשונות ברומא
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק ניכר מעבודתו המוקדמת של ג'נטילסקי ברומא היה בעל אופי שיתופי. הוא צייר את הדמויות בנופיו של אגוסטינו טאסי בפלאצו רוספיליוזי, ואולי גם באולם הגדול של ארמון הקווירינאלה, אם כי יש חוקרים המייחסים את הדמויות שם לג'ובאני לנפרנקו. ג'נטילסקי עבד גם בכנסיות סנטה מריה מג'ורה, סן ניקולה אין קרצ'רה, סנטה מריה דלה פאצ'ה ויוחנן הקדוש בלטראנו.
השפעתו של קרוואג'ו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסביבות שנת 1600 חל שינוי משמעותי בסגנונו של ג'נטילסקי בעקבות מגעיו עם קאראווג'ו — שהיה צעיר ממנו במספר שנים ופעל אז ברומא. באוגוסט 1603 הגיש ג'ובאני באליונה תביעה על לשון הרע נגד קראווג'ו, ג'נטילסקי, אוטביו לאוני ופיליפו טריסני, בשל הפצת שירים עוקצניים בקרב קהילת האמנים ברומא במהלך הקיץ שחלף. עדותו של קראווג'ו במשפט, כפי שנרשמה במסמכי בית המשפט, מהווה אחד המקורות הבודדים לתפיסותיו האישיות בנוגע לאמנות ולבני דורו.
לאחר בריחתו של קראווג'ו מרומא, ג'נטילסקי החל לפתח סגנון אישי יותר בעל ליריות טוסקנית, שהתאפיין בצבעים בהירים יותר ובדיוק רב בפרטים, במעין חזרה אל שורשיו המנייריסטים.
בשנת 1611 שיתף ג'נטילסקי פעולה שוב עם אגוסטינו טאסי, בעבודות שכללו בין היתר את קישוטי קזינו דלה מוזה. עם זאת, שיתוף הפעולה ביניהם הסתיים בעקבות סכסוך כספי.
בשנת 1612 זומן ג'נטילסקי פעם נוספת לבית הדין של רומא, הפעם כדי להעיד נגד טאסי, שהואשם באונס בתו, הציירת ארטמיזיה ג'נטילסקי.
פרטים על אופן עבודתו הסטודיו של ג'נטילסקי בתקופה זו נשמרו במסמכי משפטו של טאסי. בהשפעת גישתו של קראווג'ו, נהג לעיתים קרובות לצייר ישירות מן המודל החי. אחד העדים במשפט, ג'ובאני מולי — צליין בן 73 מפלרמו — העיד כי שימש כמודל למספר ציורים בין השנים 1610–1611, ובכללם ציור בגודל טבעי של הקדוש הירונימוס.
ג'נטילסקי גם נהג לבצע רישומים מהתבוננות לשימוש עתידי: נראה כי דמותו של אברהם בציור עקדת יצחק, שצויר בראשית שנות ה־20 של המאה ה־17, התבססה על רישומים שיצר מראשו של מולי למעלה מעשור קודם לכן.
.jpg)
בין השנים 1613 לערך ועד 1619 פעל ג'נטילסקי בעיקר עבור פטרונים באזור מארקה שברומא, בערים אנקונה ופבריאנו.
גנואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1621 עבר ג'נטילסקי לג'נובה, בעקבות הזמנתו של ג'ובאני אנטוניו סאולי, אשר הזמין בעבר יצירות מאחיו, אורליו לומי. עבודותיו של ג'נטילסקי עבור סאולי כללו ציורים של מרים המגדלית, דנאה ולוט ובנותיו.
במהלך שהותו בעיר מצא ג'נטילסקי פטרונים נוספים, ובהם מרקנטוניו דוריה, בעבורו יצר מערך מורכב של פרסקאות בנושאים מהתנ"ך ב"קזינו" - מבנה נפרד בתחומי ארמונו שבסמפיירדרנה, שנהרס מאז.
צרפת ואנגליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ או בסתיו של שנת 1624 עזב ג'נטילסקי את ג'נובה ונסע לפריז, שם פעל בחצרה של אם המלך, מארי דה מדיצ'י. הוא שהה בפריז במשך כשנתיים, אך רק יצירה אחת מתקופה זו זוהתה בוודאות — דמות אלגורית של "האושר הציבורי" (Public Felicity), שנוצרה עבור ארמון לוקסמבורג וכיום נמצאת באוסף מוזיאון הלובר.
בשנת 1626 עזב ג'נטילסקי את צרפת בדרכו לאנגליה, בליווי שלושת בניו. באנגליה הפך לחלק ממשק ביתו של ראש השרים של המלך, ג'ורג' וילרס, הדוכס הראשון מבקינגהם. ג'נטילסקי נותר באנגליה עד סוף חייו.
אחת מיצירותיו המרכזיות הראשונות שם הייתה ציור תקרה גדול (שנהרס מאז) של אפולו והמוזות, אשר הוזמן עבור ביתו החדש של בקינגהאם בלונדון — יורק האוס, ברחוב סטרנד. עוד לפני הירצחו של בקינגהאם באפריל 1628, כבר זכה ג'נטילסקי במידה מסוימת של חסות מלכותית, ומרגע זה ואילך כל הזמנותיו הגיעו מבני משפחת המלוכה.
ג'נטילסקי היה צייר אהוד על המלכה הנרייט מארי, ובעבורה יצר את ציורי התקרה בבית המלכה בגריניץ' (שבהמשך הועברו לבית מרלבורו בלונדון).
יצירותיו מהתקופה האנגלית מתאפיינות באלגנטיות, באיפוק ובתחכום רב יותר לעומת עבודותיו הקודמות. בין אלה נכללות שתי גרסאות לציור מציאת משה (1633), שאחת מהן נשלחה לפליפה הרביעי, מלך ספרד. בניגוד להשערה המקובלת בעבר שלפיה היה זה מתנתו של המלך צ'ארלס הראשון, כיום ידוע כי ג'נטילסקי שלח את היצירה מיוזמתו האישית.
באנגליה צייר אנתוני ואן דייק רישום של ג'נטילסקי לצורך הכללתו ב-Iconographia — סדרת דיוקנאות של אמנים, מדינאים, אספנים וחוקרים מובילים בני התקופה, שאותה תכנן ואן דייק לפרסם כסדרה של תחריטים.
ג'נטילסקי נפטר בלונדון ב-7 בפברואר 1639, ונקבר בקפלת המלכה בבית סאמרסט.[2]
יצירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורציו ג'נטלסקי
הקדושה מרים המגדלית בתשובה
קופידון ופסיכה
נגן הלאוטה (אנ')
אישה צעירה מנגנת בכינור
יהודית ושפחתה עם ראשו של הולופרנס
דיוקן של אישה צעירה כסיבילה
הבשורה
שושנה והזקנים
.jpg)
.jpg)
_-_Orazio_Gentileschi.jpg)
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Mann, Keith Christiansen ; Judith W. (2001). Orazio and Artemisia Gentileschi : [published in conjunction with the exhibition "Orazio and Artemisia Gentileschi: Father and Daughter Painters in Baroque Italy" held at the Museo del Palazzo di Venezia, Rome, October 15, 2001 - January 6, 2002 : The Metropolitan Museum of Art, New York, February 14 - May 12, 2002 ; The Saint Louis Art Museum, June 15 - September 15, 2002]. New Haven [u.a.]: Yale Univ. Press [u.a.] ISBN 9780300090772.
- ↑ Mann, Keith Christiansen ; Judith W. (2001). Orazio and Artemisia Gentileschi : [published in conjunction with the exhibition "Orazio and Artemisia Gentileschi: Father and Daughter Painters in Baroque Italy" held at the Museo del Palazzo di Venezia, Rome, October 15, 2001 - January 6, 2002 : The Metropolitan Museum of Art, New York, February 14 - May 12, 2002 ; The Saint Louis Art Museum, June 15 - September 15, 2002]. New Haven [u.a.]: Yale Univ. Press [u.a.] ISBN 9780300090772.
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| אנציקלופדיות | |
| בקרת זהויות |
|