אור-נה רן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אור-נה רן
לידה 1957 (בת 67 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
or-nah.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פרט מתוך "מקלעת השמש" (1998), גבעון החדשה.

אור-נה רן (נולדה ב-1957) היא אמנית רב תחומית ופסלת ישראלית מהישוב כליל שבגליל. מתמחה בעיקר בפיסול כאמנות סביבתית במרחב הציבורי, ברחבי ישראל ובמיוחד באזור ירושלים. מפסלת במגוון גדול של חומרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אור-נה רן גדלה ברמת גן. בין השנים 19731977 למדה אדריכלות בבית הספר להנדסאים "אורט טכניקום" בגבעתיים. ב-19791981, במהלך שירותה הצבאי ולאחריו, היא למדה ציור ופיסול קרמי בסדנאות האומנים באילת. לאחר מכן למדה פיסול באקדמיה לאמנויות בצלאל עד ל-1985.[1]

בשנים שלאחר הלימודים עבדה במוזיאון ישראל בירושלים, ולמדה תולדות האמנות באוניברסיטה העברית. בשנת 2006 סיימה בהצטיינות לימודים לתואר "מוסמך בתרבות הודו", באוניברסיטה העברית בירושלים, בהתמחות בפיסול הודי.

עד שנת 2005 חיה אור-נה רן בירושלים ורוב עבודותיה ממוקמות בעיר ובסביבותיה. בשנת 2005 עברה לגור ביישוב כליל שבגליל, יחד עם נחמיה (חמי) גורלי בן זוגה. שני בני הזוג המשיכו לעבוד וליצור באזור ירושלים.

אור-נה רן על רקע פסל סביבתי תיהמת. ליפתא, ירושלים

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19861990 יצרה רן במוזיאון ישראל עבודות פיסול מוזמנות עבור תערוכות באגף הנוער של המוזיאון, ועיצבה תערוכות באגף.

החל משנות ה-90 של המאה הקודמת היא עברה ליצור עבודות סביבתיות גדולות המותאמות למקומות שונים בירושלים ובסביבותיה. היא חברה לאדריכל נחמיה (חמי) גורלי ויצרה עבודות קיר וסביבה בעיקר לאורך כביש בגין על מחלפיו ומנהרותיו.[1]

רן מרבה ליצור עבודות פיסול פיגורטיביות גדולות ממדים המוצגות במרחב הציבורי. עיקר עבודותיה נוצרו לעיר ירושלים, בתקופה בה הורחבה ושופצה העיר. גם בסביבות ירושלים המרוחקות יותר - כמו גבעת זאב, אפרת, גבעון, קו האפס בדרך לים המלח. לדברי האמנית פיסול החוץ נולד מתוך הרצון ליצור יחס הרמוני עם הטבע ולפתח קשר בלתי-אמצעי עם הקהל. ביצירות הנמצאות במרחב הציבורי קיימת התייחסות לנוף, לסביבה האורבנית או הטבעית, לצורת פני השטח, לאור ולתאורה. לרוב היא משתמשת בחומרים מקומיים הקשורים לסביבה מבחינת סוגי האבן והחומר, הצבעוניות והמרקם.[2][3] לכל עבודה מתאימה האמנית את החומר הנכון, המתאים, לדעתה, לסביבה הקרובה. במקרה של אזור עירוני ועסקי היא משתמשת בברזל ופרספקס צבעוני. באזורים פתוחים או מדבריים היא משתמשת באבנים טבעיות של המקום. אור-נה רן אף פעם לא מחליטה מראש מה יהיה אופי הפסל. היא מתכננת אותו בהקשר למקום שבו יוצב, ורק אז יוצרת דגם.[2]

העבודות של אור-נה רן במרחב הציבורי מתוכננות למקום ספציפי בהקשר לסיפור המקום, לרקע ההיסטורי, לארכאולוגיה או להקשר העכשווי. הן מתייחסות לאקלים המקומי, לחי ולצומח מבחינה צורנית וחומרית, מתוך הפנמת המאפיינים, הדברות והקשבה עמוקה. ניתן לומר שהיצירה נרקמת תוך דיאלוג בין החומרים והמקום לבין האמנית.[2][3]

אור-נה רן מתכננת את פסליה תוך כדי מחקר מעמיק של המקום, התקופה אליה היא מתייחסת, וגורמים נוספים הקשורים לחומר ולתכונותיו. כל יצירה היא תוצאה של מחקר בתחומים רבים.

ברבות מהעבודות של אור-נה רן ישנה התייחסות לדמויות, לאירועים, למקומות או לחפצים מהתנ"ך. רן מייחסת חשיבות רבה גם לקשרים המקומיים שנלקחו מההיסטוריה של האזור בתקופות קדומות– כנענית, מצרית, שומרית ובבלית. עבודות נוספות ומאוחרות יותר מכילות הקשרים אל הפיסול והתרבות ההודים. ריבוי של מקורות השראה, מיתוסים שונים והשפעות רב-תרבותיות מאפיינות את מכלול יצירתה.

יש לציין כי עבודותיה הגדולות של אור-נה, המעוצבות ונוצרות בסביבה עירונית כמו גם בטבע, דורשות אישורים והיתרים מהגופים המוסמכים - עיריות ומועצות, דבר שמעכב מאד את מימושו של הפסל בשטח, ודורש הרבה מאד תהליכי בירוקרטיה ויכולת שכנוע. כמו כן אור-נה נעזרת בעבודותיה הגדולות בקבלנים ובקבוצות של פועלים, שהם לרוב פועלי בנין וסתתים, כשהיא לא רק מנהלת ומפיקה את הפרויקט, אלא גם עובדת פיזית בעצמה באתר.

במקביל לעבודות הפיסוליות הגדולות יוצרת רן עבודות רישום, ציורים ופסלים בממדים קטנים שאינם מוצבים בחוצות. מדובר בעבודות אישיות שאינן נעשות בהזמנה כלשהי או למקום מסוים. בעבודות אלו מבטאת האמנית חשיבה אחרת, והבחירות שהיא עושה שונות.

מאז שסיימה אור-נה את לימודי התואר השני בנושא התרבות ההודית ניכרת עליה השפעה רבה של הדמויות והסיפורים אותם חקרה בלימודיה.

ב-2019 נשלחה אור-נה מטעם "שותפות ביחד" של הגליל המערבי לתוכנית של אומן אורח בקהילות היהודיות בארצות הברית. שם, בעיר אינדיאנופוליס היא יצרה את הציפורים עם הקהילה המקומית. היצירה מורכבת מאריחים והיא מיועדת להתלות על קיר.

עבודותיה המאוחרות, החל מסוף שנות העשרה של המאה ה-21 ועד להיום, הן וריאציות על פסיפס. עבודות תבליט שנועדו להתלות על קירות וגם הן מכילות אבנים מסוגים שונים, אריחים, ומגוון של חומרים המשוקעים ברבדים.

עבודות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיסול סביבתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלים בחוצות ותערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]


גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארד, שרון. באדריכלות כמו באומנות ה'דרייב' האינטואיטיבי עדיף. אדריכלות ישראלית, מס' 35 ,1998.
  • אוריין, אומנות סביבתית: התחברות. פתרונות אדריכלים מבית האנציקלופדיה לעיצוב ואדריכלות. אוריין.1999: 92-98.
  • בלוך, מיכה. מיתולוגיה מודרנית: תיהמת פסל סביבתי בליפתא. בנין ואדריכלות, גיליון 61. 1999.
  • בלוך, מיכה. נקודות חמות. בנין ואדריכלות 76. 2001.
  • גורלי, חמי. אשה משתרעת. עיצוב 26, אוקטובר 95.
  • גורלי, חמי. עוצמה רגשית בקיר מגן. עיצוב 20. מרץ 1994.
  • מרגלית, גילה ובן יהודה, רינה. שמש בגבעון דום: גבעון החדשה מקלעת השמש. עיצוב 39. אוגוסט 1999.
  • סויסה, אלברט. האבנים המתגלגלות. ירושלים, כל העיר, 8.5.98.
  • קאסוטו, נלה. זמן אשה: בית האמנים ע"ש שאגאל. דצמבר של נשים, חיפה, דצמבר 1996
  • קרויאנקר, דוד. ירושלים סיפורו של כביש סיפורה של עיר מתפתחת: תהליך התכנון והביצוע של שדרות מנחם בגין 1998-1930. יוני 1998: 153,166-167,183

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אור-נה רן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 סמדר ברק, על שפת הכביש – אבני החן בשדרות בגין: יצירותיה של הפסלת אור־נה רן, באתר יד יצחק בן צבי
  2. ^ 1 2 3 אור-נה רן, אודות, באתר האתר של אור-נה רן, ‏2010
  3. ^ 1 2 נחמיה גורלי, שמש בגבעון דום, עיצוב ואדריכלות, אוגוסט 1999, עמ' 39