אור רייכרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אור רייכרט
אור רייכרט - פרונט.jpg
אור רייכרט, 2 בפברואר 2012.
לידה 2 בספטמבר 1983 (בן 34)
ירושלים, ישראל
עיסוק מאייר וקריקטוריסט
לאום יהודי
שפות היצירה עברית
שנות פעילות 2007 - הווה
הוצאות ספרים דני ספרים
הושפע מ נורמן רוקוול, רנה גוסיני ואלבר אודרזו (אסטריקס)
www.create-or.com
אור רייכרט - יריב נאור.jpg
אור רייכרט - בורקה.jpg

אור רייכרט (נולד ב-2 בספטמבר 1983, כ"ד באלול ה'תשמ"ג) הוא פרסומאי, מעצב, מפיק, מאייר וקריקטוריסט ישראלי דתי-לאומי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייכרט למד בישיבה התיכונית "נר תמיד" שבחשמונאים, וסיים את לימודיו שם בשנת 2000. את הקריירה באיור החל בשנת 2007 כמאייר בעיתוני הילדים אותיות ו"סוכריות", וכקריקטוריסט ומאייר בעיתון מקור ראשון. בשנת 2008 עבד כגרפיקאי במקור ראשון וצייר קריקטורות בעיתונים הצופה וג'רוזלם פוסט. בפברואר 2009 זכה בתחרות בארצות הברית, וקריקטורה של הנשיא אובמה מפרי עטו הוצגה על בניין הטיימס סקוור בניו יורק[1]. במהלך אותה שנה הוציא רייכרט, יחד עם הגרפיקאי נתנאל שפיגל, חולצות הומוריסטיות בשם "טישערט". בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 החל לכתוב קומיקס העוסק בתנאים ב"מקור לילדים", עיתון הילדים של מקור ראשון. בשנת 2010, בעקבות הקומיקס, הוציא באמצעות דני ספרים את ספר הקומיקס הראשון בסדרה, "התנאים - מדור החורבן לרבי עקיבא". באותה שנה החל לעבוד בחברת הפרסום "גליקמן-נטלר-סמסונוב" כביצועיסט, ואייר בעיתון הילדים "ענקים".

בשנת 2011 התפטר מ"גליקמן-נטלר-סמסונוב" והצטרף למשרד הפרסום "אפיקים" כארט דירקטור. במהלך עבודתו זו עיצב מספר קמפיינים של חברות גדולות, כולל אסם, פלאפון ובזק. באותה שנה יצא לאור הספר "מזימה" של עמיעד טאוב[2], שאת עטיפתו אייר רייכרט[3].

בסוף 2012 עזב רייכרט את "אפיקים" והחל לעבוד כעצמאי במסגרת משרד פרסום שהקים. באותה שנה גם יצאו שלושה ספרי קומיקס שלו, כולם בהוצאת "דני ספרים": "הגדת הפפירוס של תחש וסלבה", "הספר הגדול לציור וקומיקס" ו"התנאים - מדור החורבן לרבי עקיבא"[4].

משנת 2013 משמש מבקר מסעדות וכותב טור קבוע בעלון לציבור הדתי "שביעי".

בשנת 2014 יצר רייכרט תערוכת קריקטורות שלו בשם "במידה סמול" שעסקה בשמאל האנטי ציוני[5]. באותה שנה גם הקים את "זובור", פאנל סטנדאפיסטים הכולל את רייכרט עצמו, יאיר אורבך, אורי מלמד, אמיר מויאל ויותם זמרי. בשנת 2015 יזם והשתתף בתערוכת קריקטורות בשם "נכבה עכשיו - חושפים את שקר הנכבה", יחד עם עוד שלושה קריקטוריסטים.

בשנת 2015 הוציא לאור את מגזין הגברים "קידוש", הראשון מסוגו שפנה לקהל הדתי לאומי. בין הכותבים: עמית סגל, אורי מלמד, אמיר מויאל ודינה אברמסון. המגזין הפסיק להתפרסם לאחר שלושת הגליונות הראשונים.[6]

בשנת 2017 אצר והפיק את תערוכת "אלחנן בשחור לבן" עבור האמן והקריקטוריסט אלחנן בן אורי. בשנה זו החל גם לכתוב טור ביקורת משקאות עבור אתר האינטרנט "סרוגים" והפיק מספר מופעי סאטירה ופסטיבלים. הבולטים שבהם: מופע הסאטירה "הכיבוש מצחיק" בהשתתפות הסטנדאפיסטים מוחמד נעמה ואמיר מויאל[7], ופסטיבל ההומור היהודי "הביצה" בפתח תקווה[8].

רייכרט משתתף מאז שנת 2017 בתוכנית הסאטירה "עד כאן!" בתאגיד השידור הישראלי "כאן 11" ביחד עם קומיקאים צעירים וכוכבי רשת.

רייכרט נשוי, אב לארבעה ומתגורר בדולב.

פעילות ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 ביולי 2011 פתח רייכרט דף בפייסבוק בשם "קריקטורה יומית ושאר ירקות של אור רייכרט" שבמסגרתו העלה, כמעט מדי יום, קריקטורה אקטואלית[9]. רבות מהקריקטורות מציגות עמדה ציונית פרו-ישראלית ואף ימנית, וחלקן אף לועג לשמאל הרדיקלי.

ב-15 במאי 2012 הקים רייכרט יחד עם מתן צור, חבר אנדרדוס, את "פרסומי חרטא" - "חברת פרסום פיקטיבית המתמקדת במגזר הדתי לאומי"[10]. ב-19 בפברואר 2013 הודיעו רייכרט וצור על סגירת "פרסומי חרטא"[11].

בשנת 2018 יזם את מחאת המילואימניקים "די להפקרות בצאלים" יחד עם איש התוכן והניו-מדיה אריק גרינשטיין.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2009 – זכה במקום ראשון במרתון קריקטורות הבינלאומי של האתר buzzinews שבעקבותיה קריקטורה פרי יצירתו הוצגה על בניין בכיכר טיימס בניו יורק[12]

ב-2 באפריל 2012, רייכרט זכה יחד עם המעצב עידו שוורצמן בתחרות קריאייטיב של המגזין פורבס, פסטיבל הפרסום הבינלאומי "White Square" וקבוצת ה-Mizbala. בעקבות הזכייה הוא גם הוזמן לייצג את ישראל בפסטיבל White Square שהתקיים במינסק, בלארוס באמצע חודש אפריל[13].

2012 – זכה במקום השלישי בתחרות "מעצבים זיכרון" של יד ושם ומשרד הפנים. [14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ mynet, קריקטורה ישראלית ב"טיימס סקוור", באתר mynet‏, 5 בפברואר 2009
  2. ^ עוזי ברוך, ספר ביכורים לעמיעד טאוב: מזימה, באתר ערוץ 7, 17 במאי 2011
  3. ^ ספרים שהוצאתי, באתר הרשמי של אור רייכרט
  4. ^ עפרה לקס, אור רייכרט - תרבות ופנאי, באתר בשבע, 24 במרץ 2011
  5. ^ יוני קמפינסקי, תערוכת האיורים שצוחקת על ה"סמול", באתר ערוץ 7, ‏4 בנובמבר 2014
  6. ^ "ה"בלייזר" של חובשי הכיפות: מגזין ראשון לגברים במגזר הדתי-לאומי יופץ מהשבוע". Ice (בעברית). בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2018. 
  7. ^ טסלר, יצחק (11 במרץ 2016). "הקידוש מצחיק: מוחמד ואמיר לא דופקים חשבון". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2018. 
  8. ^ "לראשונה בפתח תקוה פסטיבל "הביצה" להומור יהודי | פתח תקוואי". פתח תקוואי (בעברית). 29 בנובמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2018. 
  9. ^ קריקטורה יומית ושאר ירקות של אור רייכרט, באתר פייסבוק
  10. ^ פרסומי חרטא - אודות, באתר פייסבוק
  11. ^ סגירה, בדף של "פרסומי חרטא" בפייסבוק, 19 בפברואר 2013
  12. ^ כתבה על קריקטורה ישראלית ב"טיימס סקוור", Mynet, ‏2009
  13. ^ ארטדיירקטורים מ'אפיקים' זכו בתחרות פרסום של המזבלה, באתר "פאשקעוויל", 2 באפריל 2012
  14. ^ כתבה על תחרות מעצבים את הזכרון, יד ושם