אושבטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארבעה אושבטים של ח'בכנט (אנ') והתיבה שלהם. השושלת ה-19, 1279–1213 לִפנֵי הַסְפִירָה. אבן גיר צבועה. גובה האושבטים: 16.7 ס"מ, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות.

אושבטי הם פסלונים קטנים, בגודל של בין 10–50 ס"מ, שנמצאו בקברים שונים במצרים העתיקה. בתקופות שונות הפסלונים כונו גם שאבטי או שאוואבטי (לפי שיטות איות שונות), על פי המאפיינים שלהם. בתחילה, הנוהג היה לקבור יחד עם הנפטר פסלונים המיצגים את בני משפחתו ובעלי תפקידים בביתו כדי שבחיים שלאחר המוות הוא ימצא בסביבה המוכרת לו. בהמשך, חלה התפתחות במשמעות המנהג, והאושבטים שהונחו בין חפצי הקבר נועדו לשרת את הנפטר לשם ביצוע מטלותיו, אם יידרש על ידי האלים לעבוד עבודת כפיים בחיים שלאחר המוות.[1]

גדוד של דמויות אושבטים על שם נפריברהב, Neferibreheb. תפקידם לשרת בזמן ההלוויה. ממפיס, 500 לפני הספירה, לובר-לנס (אנ').

הפסלונים נשאו לעיתים קרובות מעדר על כתפם וסלסלה על גבם, רמז לכך שהם נועדו לעבוד בחקלאות. הם סומנו בדרך כלל על ידי הירוגליפים על רגליהם.[2][3] כמו כן, הם נשאו כתובות המעידות על נכונותם להיענות לזימון האלים לעבודה.[4]

גודלם של רוב האושבטי היה קטן, ורובם יוצרו בכפולות. לפעמים הם כיסו את הרצפה סביב הסרקופג, ולפעמים אוחסנו בתיבות מיוחדות. אושבטים בגודל גדול יותר, או המיוצרים כיצירת אמן יחידה במינה, הם יוצאי דופן.

שכיחות השימוש באושבטים בכל התקופות המצריות ורצונם של המוזיאונים העולמיים לייצג חפצי אמנות מצריים עתיקים, גרמו לכך שאושבטים וחרפושיות הם בין החפצים המיוצגים ביות ר בתצוגות האגיפטולוגיה בעולם.

אטימולוגיה ושימוש במונחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי ניתן להתייחס לפסלונים שנמצאו בקברים במצרים העתיקה כ"פסלוני קבורה", אולם כינויים משתנה לפי תקופות השימוש בהם, לפי מאפייניהם או לפי מקום הימצאם.[5]

המונח "שאבטי", (בכתב חרטומים: 𓆷𓍯𓃀𓏏𓏭𓀾) – חוקרים סבורים שהשם נובע מהמילה המצרית Swb שפרושה מקל, או Shab, המצביע על עץ האבוקדו ממנו ייצרו את הפסלונים הראשונים. יש גם סברה שהוא נובע מהפועל Sha, לצוות, או מהפועל, Shadj, לחפור. המונח מתייחס לצלמיות מוקדמות של נותני שירותים שנוצרו החל מסוף תקופת הביניים הראשונה, דרך הממלכה התיכונה והממלכה החדשה לפני שלטון השושלת ה-21 (2181-1055 לפנה"ס). על הצלמים היו רשומים שמות הבעלים יחד עם ביטוי ששולח אותם לפעולה, כתוב בכתב ההיראטי. הם היו בשימוש מחוץ לתבאי ובגדה המערבית של הנילוס.

ה"שוואבטי", (בכתב חרטומים: 𓈙𓍯𓃀𓆭) – קבוצה נפרדת של פסלוני קבורה שנמצאו באזור דיר אל-מדינה מתקופת השושלות ה-17 וה-18.

לגבי הכינוי "אושבטי", (בכתב חרטומים: 𓅱𓈙𓃀𓏏𓏭𓀾) – ישנה סברה שהשם נובע מהמילה wSb, שפירושה להיענות במובן של לרצות משום שהצלמית "מרצה" את האלים במקום הנפטר ומבצעת את כל המטלות השגרתיות של חיי היומיום שהטילו האלים על אדונו, בחיים שלאחר המוות. על רגליו היו כתובים פסוקים מפרק 6 מספר המתים. היה עליו לבצע את המשימות הנדרשות מהנפטר בעולם התחתון. המונח נכנס לשימוש בתקופת הממלכה התיכונה ולאחר השושלת ה-21 נשאר בשימוש באופן בלעדי עד לממלכת תלמי.

סקירה היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הקדם שושלתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות עדויות על הקרבת משרתים ובני בית שנקברו יחד עם בעליהם בתקופה הקדם שושלתית ובתקופת השושלת הראשונה (בערך עד 2686 לפנה"ס) במצרים העתיקה.[6] קרבנות אלה נקראים קרבנות תחזוקה (אנ'). בשלב הבא הסתפקו בציור המשרתים על דפנות הקבר.[5] יש חוקרים הסבורים שבמקור האושבטים החליפו באופן סמלי את קבורת הקורבנות האנושית.

תקופת הממלכה הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הממלכה הקדומה, הרבה לפני הופעת השאבטים, נקברו יחד עם המומיה ראשים בגודל טבעי העשויים מאבן גיר.

החל מהשושלת הרביעית, בשנים 2613–2494 לפנה"ס, הופקדו בקברים צלמיות אדם קטנות, בדמות משרתים, אופים וקצבים שהיו אמורים לדאוג למחסורם של הבעלים בחיים הנצחיים בעולם הבא.

טרום שאבטי ערום, עשוי משעווה, השושלת ה-11 סוף תקופת הביניים הראשונה

תקופת הביניים הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הביניים הראשונה, (2160–2055 לפנה"ס), מאז שלטונו של מנתוחותפ השני מהשושלת ה-11[7] (סוף תקופת הביניים הראשונה), היו בשימוש צלמיות ערומות של הנקבר ושל צוות עובדים, עשויות משעווה ודבק ועטופות בבד. הם סימלו את הנפטר ובצעו מטלות בשמו אולם ללא כיתוב מתאים. התפקיד המדויק שלהם לא פוענח[8] כי הם היו נטולי רישום. לכן לא מכנים אותם שאבטי.

תקופת הממלכה התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הממלכה התיכונה, (2000–1750 לפנה"ס), פסלונים קטנים של הנפטר עשויים מעץ, אבן שעווה או חמר נעטפו בבד והושמו בארונות קטנים בתוך הקבר. הם נכללו בתכולת הקברים והם היו בשימוש עד סוף הממלכה החדשה.[5] בתקופת אמצע השושלת השתים עשרה (בערך 1850 לפני הספירה) נכתב עליהם הלחש 472 של כתבי הסרקופגים ובו הוזכרו לראשונה צלמיות השאבטי, הלחש נכתב גם על ארונות הקבורה כפי שנמצא בדיר אל-ברשה.[9] התחילו להופיע כלי עבודה נישאים בידי שאבטים עם ידיים מעל צורת המומיה שלהם. מספר הפריטים בקברים היה קטן, לא יותר מחמישה, להוציא את קברי המלכים בהם היו יותר פריטים.[10]

רק לקראת סוף הממלכה התיכונה הופיעו אושבטים הנושאים לחש, "נאום הדמות האושבטית" מתוך פרק 6 של ספר המתים המתורגם כ:

"האר את אוסיריס [שם הנפטר] (דוגמה: הנפטר רעמסס היה רשום כ-"אוסיריס רעמסס") שמילתו אמת. ברוכה צלמית השאבטי! אם על אוסיריס [שם הנפטר] נגזר לבצע כל עבודה נחוצה בעולם המתים - כל דבר שיקרה בדרכו יוסר ממנו, בין אם מדובר בחרישת השדות או מילוי הערוצים במים או סחיבת חול מהמזרח למערב. צלמית השאבטי תענה: אעשה זאת, אני פה לקריאתך.

לחש זה היה אמור להחיות את האושבטי ולגרום להם להתחיל לשרת את אדונם כאשר הוא מסיים את מסעו ומגיע לעולם המתים. האמונה הייתה שהאושבטים מונפשים באופן קסום לאחר שהמתים נשפטו, ועובדים במקום המת כפועלים בשדות אוסיריס. בקברים מתקופה זו וגם מעט מתקופות קדומות יותר, נמצאו דגמים מעץ המדמים תרחישים מחיי היומיום. ניתן לחלק את הדגמים לסירות, ייצור ועיבוד מזון, בצוע אמנויות וסדנאות.[11] דגמים אלו מתארים בתלת מימד את מה שצויר על הקירות של מקדשי המוות וחדרי הקבורה (דגם קבר מעץ (אנ'), Wooden tomb model). מפורסמים ביותר הם הדגמים שנמצאו בקברו של מק-טר (אנ') (Meketre-TT280), המוצגים כיום במוזיאון המצרי בקהיר ובמוזיאון המטרופוליטן בניו יורק.

"צלמיות מקל" בארונות קבורה קטנים, המוזיאון הבריטי

תקופת ביניים שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הביניים השנייה, נמצאו שאבטים "בעלי מום", נחש ללא ראש, צפור נטולת רגליים ועוד. הסברה היא שהמומים הללו נוצרו על כדי להגן על הנפטר מפני צלמיות השאבטי.[10] מהשושלת ה-17 (בערך 1550 לפנה"ס) ישנה ירידה נכרת באיכות העבודה בייצור השאבטים. רוב הצלמיות מתקופה זו הם "צלמיות מקל". הכינוי "צלמיות מקל" ניתן להם מכיוון שהם עוצבו בגסות מעץ ודמו למקלות. לעיתים היו רשומות עליהם כתובות בכתב ההיראטי ולא בהירוגליפים. הכיתוב היה בצורה שלשורה אחת מלפנים. נראה שצלמיות המקל הללו ייצגו בני משפחה וחברים של הנפטר, על מנת להיות קרובים ליקירם.[12]

תקופת הממלכה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הממלכה החדשה כתוצאה מגירוש ההיסקוס ומהחזרת הבירה של הממלכה לתבאי הושג שיפור בכלכלה וביציבות המדינית. בעקבות כך גם השאבטי של הממלכה החדשה היו באיכות טובה יותר באופן משמעותי. חלק מהשאבטים היו מקושטים מאוד בצורה ובצבע ועשויים מפיאנס מצרי.[13] מספר הצלמיות שנכללו בקברים היה הרבה יותר גדול. בקברי האצילים מצאו גם 40 שאבטים ובקברי המלכים הרבה יותר. לעיתים קרובות הדמויות היו ארוזות בקופסאות מיוחדות ומקושטות גם כן.

שאבטי של יעחמס ה-1, המוזיאון הבריטי

השאבטי המלכותי הראשון היה של פרעה יעחמס הראשון (1580–1546 לפנה"ס), מייסד השושלת ה-18.

השאבטים יותר לא ייצגו רק את הנפטר, כי אם גם משרתים ועובדים שזכו בחיי אלמוות של עבודה נצחית, על ידי הכללתם בקבר של אדונם.

בתקופה זו הצלמיות נבנו ממבחר גדול של חומרים: חימר, עץ, אבן, טרקוטה, מתכת, זכוכית, בהט, וכלי חרס מזוגגים (פיאנס מצרי). שאבטים מהשושלת ה-18 הופיעו בצורת מומיה עם ידיים משולבות עם פאות ונשאו כלים חקלאיים או סמלי קבורה לפעמים הופיעו עם ארונות קבורה בדומה לנקבר.

בזמן מלכותו של תחותמס הרביעי, חל שינוי בעיצוב הצלמיות והן יוצרו כמשרתים עם סלים, שקים וכלים חקלאיים אחרים המבצעים משימות שונות. הם לבשו בגדי יומיום ונשאו כלים הנחוצים לעבודתם. ההבחנה בין הפסלונים של קברים שונים, הייתה לפי שם הנפטר ותאריו שנרשמו עליהם. כמו כן נהגו לעיתים קרובות לרשום גם את לחש 472 של כתבי הסרקופגים או את נאומה של דמות האושבטי הכלול בפרק השישי של ספר של המתים.

בזמן השושלת ה-18, בתקופת שלטונו של אחנתון, הכתובות על הפסלונים כללו את שם הנפטר ותפילה המופנית לאל קרני השמש אתון.[5] בתקופה זו החלו לעצב עבור הצלמיות גם פאות נשיות וקישוטי אוזניים. במקום כלי עבודה בשדה, הם נשאו מקל רועים או מורג.[10]

בקברו של תות ענח' אמון היה מספר רב של אושבטים בגדלים שונים, ורובם היו מקושטים, עם כתוביות בכתב חרטומים. בסך הכול היו בקבר 413 אושבטים בקופסאות שחורות, בחדרים השונים. ניתוח של אושבטים אלו מעלה ש-365 מהם היו בעלי תפקידים חד יומיים, 36 בעלי תפקידים בקבוצות של 10 ימים, והיתר בעלי תפקידים שנתיים. החומרים והלבוש של השאבטים היו מגוונים, החל מעץ פשוט, עץ מצופה עלי זהב וכלה בחרס עדין. כמו כן היו שם פסלוני שאבטי של שר הצבא ושל שר האוצר מאיה, כסימן לנאמנות שאחרי המוות. נמצאו גם סלים וכלי אצירה לשימוש השאבטי.

במקרים נדירים נכתבו על השאבטי פרקים אחרים מספר המתים.

בתקופת השושלת ה-19 יצרו גם דמויות של משגיחים הנושאים שוט שידיהם פשוטות מלפנים על החצאיות שלהם או שלובות מלפנים, ושאבטים בעלי צורת אוסיריס.

לקראת סוף הממלכה החדשה, איכות העבודה שוב הייתה בירידה, שכן התחיל ייצור המוני באצוות כי יותר מצרים רצו לקחת משרתים לעולם הבא. שאבטים שיוצרו עבור העשירים היו בדרך כלל יצירות אמנות מיניאטוריות, אבל המסה הגדולה של שאבטים שיוצרו בזול מתבניות בודדות עם מעט פרטים, הפכה לסטנדרטית. רמת הסטנדרטיזציה הייתה שונה. מחקר קומפוזיציוני ומורפולוגי של שאבטים העשויים פיאנס מצרי סבר שתיאור הייצור כהמוני הוא פישוט יתר של התהליך. על פי מחקר זה, ניתן לתאר באופן מדויק יותר את התהליך כעיבוד אצוות.[14]

תקופת הביניים השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הביניים השלישית, החל מהשושלת ה-21 ואילך התבסס המונח "אושבטי" והשימוש בפרק 6 של ספר המתים הפך לסטנדרטי. השימוש באושבטים הפך לנפוץ ומספרם בקבר עלה. הייצור הפך לייצור המוני, על חשבון העיצוב והאיכות, הצלמיות לא היו מיוצרות יותר מעץ כי אם מחרס ומפיאנס מצרי. החרסינה המצרית הכחולה עם שיבוץ פריטים שחורים יצרו מראה יפה. צורת המומיה הייתה שוב אפנתית, להוציא את עיצוב המשגיחים.

קבלה עבור 401 שאבטים שהופקה על ידי Padikhonsu

האושבטים נחלקו לשתי קבוצות, משגיחים ועובדים. המשגיחים נשאו שוט באופן מובהק. העובדים היו בצורת מומיה ולבשו סרטי ראש שחורים, לרוב יוצרו עם מינימום פרטים ועם רמזים לכלים שנשאו, מתקופה זו הם נקראו עבדים ולא עובדים.[10] חלק מהקברים הכילו 36 משגיחים אושבטים האוחזים בשוט, שהיו אחראים לקבוצות של עשרה אושבטים כל אחד (עשרה הם חטיבה מנהלית נפוצה, למשל בצבאות) ו-365 עובדים, אחד עבור כל יום מימות השנה המצרית, ובסך הכל 401 צלמיות.

היה הבדל בין הצלמיות שנוצרו במצרים התיכונה לבין אלו שנוצרו במצרים העילית, בעיקר בצבע.

במהלך התקופה המאוחרת המשגיחים הפכו לנדירים, הצלמיות קטנו והפרטים שלהם טושטשו. לאחר השושלת ה-21, חלה ירידה באיכות האושבטים אולם בתקופת השושלת ה-25 וה-26 נוצרו שוב פריטים אלגנטיים,[5] בחלקם בצבע שחור ובחלקם בצבע ירוק. ישנה סברה שהצבע הכחול עבר שינויים כתוצאה מחשיפה לתנאים חיצוניים ולכן ההבדל בצבע.[10]

בחלק מהקברים כוסתה הרצפה במספר גדול של פסלוני אושבטי. באחרים היו האושבטים ארוזים בקפידה בתיבות אושבטי. לפעמים, מספרם הגיע לכמה מאות בקבר אחד. לפרעונים היו הרבה יותר משרתים כאלו מאשר לפשוטי העם, למשל למלך תהרקה היו יותר מאלף אושבטים.[15]

התקופה המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה המאוחרת האושבטים עוצבו בקפידה והכילו פרטים רבים. חומר הייצור היה בעיקר חרס עדין כחול וירוק.[5] בתקופה זו הקבורה הכילה כמויות רבות של אושבטים בייצור המוני. סבורים שהכתוביות עליהם נוצרו מתבניות יציקה.[10]

צלמיות ולחשים בתרבויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבויות עתיקות שונות עשו שימוש בצלמיות ובקמעות, חלקם למטרות רוחניות ללווי האנשים בעודם בחיים וחלקם למטרות רוחניות ללווי והגנה של נפטרים בחיים שאחרי המוות.

צלמית דוגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלמית דוגו (אנ'), Dogū, היא צלמית חמר בגובה 10–30 ס"מ בדמויות אדם-חיה, מהתקופה הפרהיסטורית ששימשו לגירוש מחלות.[16] רוב הצלמיות הן דמויות נקביות, יש להם עיניים גדולות מתניים צרים ויריכיים רחבות. רבים מחשיבים אותן כאלות. נמצאו מספר לא גדול מהן ביפן, 15000-18000 פריטים.

צלמית הניווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלמיות ההניווה (אנ'), Haniwa, העשויות מחימר, מתוארכות למאה השלישית עד המאה השישית לספירה ביפן.

הצלמיות הללו יוצרו למטרות טקסיות ונקברו עם המתים כצלמיות קבורה. נהגו לסדר אותם במעגל בסביבת הקבר. צורתם הייתה מגוונת: דמויות אנושיות, בעלי חיים ביתיים, כלי עבודה, כלי נשק ומוצרים שונים. הם היו אמורים להגן על הנפטרים בחיים שלאחר המוות.

צבא הטרקוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צְבָא הַטֶרָקוֹטָה הוא שמם של כ-7000 פסלי חרס שנתגלו בסין. הפסלים מציגים צבא כולל של יותר מ-7,000 דמויות עשויות מטרקוטה של חיילים בגודל טבעי ערוכים לקרב עם שריוניהם, סוסיהם וכלי נשקם, שנקברו יחד עם הקיסר הראשון בשושלת צ'ין בשנת 210 לפנה"ס. קבורת הצבא יחד עם המצביא הייתה למעשה הבטחה שהוא יוכל להשתמש בחייליו גם בעולם הבא. הגובה הממוצע של החיילים הוא 1.80 מטר אך יש גם חיילים המתנשאים לגובה 2.10 מטר. החיילים מוצגים בתנוחת נכונות לקרב ופונים לכיוון מזרח, אל עבר שש המדינות שהיו האויבות של שושלת צ'ין באותה תקופה. רבים מהפסלים נשאו כלי נשק אמיתיים ורובם נמשחו בארס רעיל.

צלמית ונוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלמית ונוס הוא כינוי קבוצתי למספר חפצים פרהיסטוריים, רובם בצורת פסלון של אישה שמנה או בהריון מתקדם מהתקופה הפלאוליתית העליונה (ברובם מתוארכים לתקופה שלפני 26,000–21,000 שנים) שנמצאו באירופה ובצפון אסיה. צלמיות אלו נמנות עם החרסים העתיקים ביותר הידועים כיום.

  • דוגו בעל רגל אחת
    דוגו בעל רגל אחת
  • דמות האניווה מחרס
    דמות האניווה מחרס
  • צבא הטרקוטה הסיני
    צבא הטרקוטה הסיני
  • ונוס מווינדורף, גיל השכבה הארכאולוגית שבה נמצאה הצלמית הוא כ-30,000 שנים לפני זמננ מוזיאון הטבע וינה
    ונוס מווינדורף, גיל השכבה הארכאולוגית שבה נמצאה הצלמית הוא כ-30,000 שנים לפני זמננ מוזיאון הטבע וינה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Brier, Bob (1998). The Encyclopedia of Mummies. Checkmark Books. ISBN 9780816039067.
  • Stewart, Harry M. (1995). Egyptian Shabtis. Princes Risborough. ISBN 9780747803010.
  • James, T.G.H. (2000). "List of Objects". Tutankhamun. Photographs by Araldo de Luca. Friedman/Fairfax Publishers. pp. 316–319. ISBN 1-58663-032-6.
  • Whelan, Paul (2007). Mere Scraps of Rough Wood?: 17th - 18th Dynasty Stick Shabtis in the Petrie Museum and Other Collections. London: Golden House. ISBN 978-1-906137-00-7.
  • Taylor, Richard (2000). "SHABTI (USHABTI, SHAWABTI)". Death and the Afterlife: a cultural encyclopedia. California: ABC-CLIO. pp. 320–321. ISBN 978-0-87436-939-7.
  • Whitford, Michelle F.; Wyatt-Spratt, Simon; Gore, Damian B.; Johnsson, Mattias T.; Power, Ronika K.; Rampe, Michael; Richards, Candace; Withford, Michael J. (באוקטובר 2020). "Assessing the standardisation of Egyptian shabti manufacture via morphology and elemental analyses". Journal of Archaeological Science: Reports. 33 (102541). doi:10.1016/j.jasrep.2020.102541. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Ancient Egyptian Book of the Dead, E. A. Wallis Budge Epiphanius Wilson, Wellfleet Press 2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אושבטי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ushabti figure | statuette, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
  2. ^ Richard P. Taylor, Death and the afterlife : a cultural encyclopedia, 2000, עמ' 114, ISBN 978-0-87436-939-7
  3. ^ Emily Teeter, Egyptian Warfare and Weapons. Ian ShawEgyptian Shabtis. Harry M. Stewart, Journal of Near Eastern Studies 57, 1998-10, עמ' 299–300 doi: 10.1086/468658
  4. ^ Richard P. Taylor, Death and the afterlife : a cultural encyclopedia, 2000, עמ' 320-321, ISBN 978-0-87436-939-7
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 Shabti, Shawabti and Ushabti | Ancient Egypt Online (באנגלית)
  6. ^ Human Sacrifice | The Ancient Egypt Site, www.ancient-egypt.org, ‏08/10/2014
  7. ^ Ian Shaw, The Oxford History of Ancient Egypt, Oxford University Press 2003, p.170
  8. ^ Manon Schutz, What is a shabti?, National Trust (באנגלית)
  9. ^ Coffin Text 472 in A. Gardiner, Egypt of the Pharaohs: An Introduction, p.32
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 Chronology | Ushabtis (באנגלית בריטית)
  11. ^ Angela M. J. Tooley, Egyptian models and scenes, Princes Risborough: Shire, 1995, ISBN 0-7478-0285-8
  12. ^ Paul Whelan, Mere scraps of rough wood? : 17th-18th dynasty stick shabtis in the Petrie Museum and other collections, London: Golden House Publications, 2007, ISBN 978-1-906137-00-7
  13. ^ "Relics of Ancient Egypt". 1916. The Lotus Magazine. 7 (5): 213-214.
  14. ^ "Assessing the standardisation of Egyptian shabti manufacture via morphology and elemental analyses". Journal of Archaeological Science: Reports (באנגלית). 33: 102541. 2020-10-01. doi:10.1016/j.jasrep.2020.102541. ISSN 2352-409X.
  15. ^ R. N. Longenecker, Life in the Face of Death: The Resurrection Message of the New Testament, Wm. B. Eerdmans Publishing 1998, p.28
  16. ^ Timothy Insoll, The new hakodate jomon culture center, minamikayabe, japan, Material Religion 8, 2012-06, עמ' 262–264 doi: 10.2752/175183412X13346797480439
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אושבטי&oldid=36291005"