אותידמוס מכיוס

אותידמוס מכיוס

לידה	העשור הראשון של המאה ה־4 לפנה״ס כיוס, יוון

אותידמוס מכיוס (ביוונית: Εὐθύδημος) היה סופיסט יווני בן המאה ה-5 לפנה״ס, בן זמנו המבוגר של סוקרטס. הוא נולד באי כיוס, היגר עם אחיו דיוניסודורוס אל תוריאי שבדרום איטליה, ולאחר שגלה משם הגיע לאתונה, שבה חי ופעל שנים רבות. הוא נודע בעיקר כדמות המרכזית בדיאלוג אותידמוס מאת אפלטון, שבו הוא ואחיו מוצגים כסופיסטים המשתמשים בוויכוח אריסטי — כלומר ויכוח שמטרתו ניצחון מילולי ולא בירור האמת.

אותידמוס אינו מוכר לנו כחיבוריו של פילוסוף עצמאי, אלא כמעט כולו דרך אזכורים אצל אפלטון ואריסטו. דמותו חשובה מפני שהיא מייצגת בעיני אפלטון סוג מסוים של סופיסטיקה: לא הוראה פילוסופית אמיתית, אלא טכניקת התנצחות, משחקי לשון ופרדוקסים שנועדו להביך את בן השיח. עם זאת, יש לזכור כי אפלטון היה מבקר חריף של הסופיסטים, ולכן דמותו של אותידמוס בדיאלוג היא גם דמות ספרותית־סאטירית ולא בהכרח ביוגרפיה נייטרלית.

שמו

בעברית אפשר לתעתק אותו כ־אותידמוס, אֶוּתידמוס או אֶוּתידֵמוס. הצורה אותידמוס מכיוס מובנת ומבדילה אותו מדמויות אחרות בשם אותידמוס, כגון אותידמוס הראשון, מלך הממלכה היוונית־בקטרית.

הכינוי מכיוס מציין את מוצאו מן האי כיוס שבים האגאי. בדיאלוג האפלטוני הוא ואחיו דיוניסודורוס מוצגים כדמויות שעברו בין מרכזים יווניים שונים, מה שמתאים לדפוס החיים של מורים סופיסטים נודדים במאה ה־5 לפנה״ס.

חייו

הידיעות הביוגרפיות על אותידמוס מועטות מאוד. לפי הערך האנגלי, הוא נולד בכיוס, עבר עם אחיו דיוניסודורוס לתוריאי שבמגנה גרקיה, ולאחר שגלה משם הגיע לאתונה, שבה חי זמן רב. הוא היה בן זמנו המבוגר של סוקרטס, ולכן פעילותו שייכת בעיקר לעולם האינטלקטואלי של סוף המאה ה־5 לפנה״ס וראשית המאה ה־4 לפנה״ס.

המעבר מכיוס לתוריאי ולאתונה חשוב להבנת דמותו. כיוס הייתה אי יווני חשוב; תוריאי הייתה מושבה פאן־הלנית בדרום איטליה שנוסדה במאה ה־5 לפנה״ס; ואתונה הייתה מרכז מרכזי של דמוקרטיה, רטוריקה, משפט וחינוך. סופיסט שפעל במקומות אלה יכול היה לפנות לקהל של צעירים עשירים ושאפתנים שחיפשו הכשרה לנאום, משפט, פוליטיקה והצלחה ציבורית.

הקשר לאחיו דיוניסודורוס

אותידמוס כמעט אינו מופיע במקורות לבדו. שמו נקשר לאחיו דיוניסודורוס, והם מוצגים אצל אפלטון כצמד. בדיאלוג אותידמוס מתאר סוקרטס כיצד פגש את שני האחים, שהציגו עצמם כבעלי יכולת ללמד מעלה, חוכמה, נאום, משפט ואף מיומנויות לחימה. הערך על דיוניסודורוס מציין כי שני האחים נולדו בכיוס, עברו כתושבים־מתיישבים לתוריאי, גלו משם, ולבסוף הגיעו לאתונה.

הצמדיות שלהם חשובה מבחינה ספרותית. אצל אפלטון הם פועלים כמעט כזוג מתווכחים קומי: אחד מציב מלכודת מילולית, השני ממשיך אותה, והשניים יחד יוצרים מופע של התנצחות. הדבר מאפשר לאפלטון להציג את האריסטיקה כמין משחק קבוצתי של תרגילים לשוניים, ולא כחיפוש רציני אחר ידיעה.

הסופיסטים והרקע ההיסטורי

אותידמוס השתייך לעולם הרחב של הסופיסטים. הסופיסטים היו מורים ומלומדים יוונים שפעלו בעיקר במאה ה־5 לפנה״ס, לימדו תמורת שכר, ועסקו בנושאים כמו רטוריקה, טיעון, פוליטיקה, חוק, חינוך, לשון ומוסר. האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד מציינת, כי המילה היוונית sophistēs מקורה ב־sophia, “חוכמה” או “לימוד”, ומשמעותה המקורית הייתה “חכם”, “מומחה” או “בעל ידע”.

באתונה הדמוקרטית היה ביקוש רב למורים כאלה. אזרח צעיר שהיה צריך לדבר באספת העם או להגן על עצמו בבית דין היה זקוק ליכולת טיעון. לכן סופיסטים הציעו חינוך מעשי מאוד. אך מבקריהם, במיוחד אפלטון, טענו שחלקם לימדו כיצד לנצח בוויכוח בלי לדעת באמת מהו צדק, מהי מעלה ומהי חוכמה.

אותידמוס בדיאלוג של אפלטון

המקור החשוב ביותר על אותידמוס הוא הדיאלוג אותידמוס של אפלטון. בדיאלוג זה סוקרטס מספר לקריטון על מפגש שערך עם אותידמוס, דיוניסודורוס, הנער קליניאס וצעיר נוסף בשם קטסיפוס. הדיאלוג מציג סדרת עימותים בין סוקרטס לבין האחים הסופיסטים. לפי הערך על הדיאלוג, אפלטון משתמש בו כדי ללעוג למה שהוא מציג ככשלים הלוגיים של הסופיסטים.

הדיאלוג בנוי כניגוד בין שני סוגי חינוך. מצד אחד, סוקרטס מנסה לעודד את קליניאס לאהוב חוכמה ולשאול מהו הטוב האמיתי. מצד שני, אותידמוס ודיוניסודורוס משתמשים בשאלות מטעות כדי להפיל את בני שיחם בסתירות מדומות. מחקר על מבנה הדיאלוג מתאר אותו כשיחה שבה סוקרטס מדגים נאום או טיעון פרוטרפטי — כלומר טיעון המעודד את הצעיר לרדוף אחר חוכמה — בעוד הסופיסטים מציגים טכניקות אריסטיות.

אריסטיקה

המושג המרכזי להבנת אותידמוס הוא אריסטיקה. אריסטיקה היא שיטת ויכוח שמטרתה לנצח את היריב, לא לברר את האמת. האחים אותידמוס ודיוניסודורוס מוצגים כדוגמה מובהקת לוויכוח כזה: הם משתמשים בכפל משמעות, שאלות טעונות, משחקי מילים ופרדוקסים כדי לגרום לבן השיח להיראות מבולבל.

במחקר מודרני על הדיאלוג נאמר כי אותידמוס מציג ניגוד קומי מבריק בין טיעון סוקרטי לבין טיעון סופיסטי, וכי המפגש של סוקרטס עם שני האחים חושף את ריקנות יומרתם ללמד מעלה, כשהיא מתגלה למעשה כחיבה ל“אגרוף מילולי” ולפרדוקסים.

דוגמאות לטכניקת הטיעון שלו

אחד מסוגי הטיעון המיוחסים לאותידמוס ולאחיו הוא הצבת שאלה שבה כל תשובה נראית כמובילה למבוכה. לדוגמה, הם שואלים אם הלומדים הם החכמים או הבורים. אם אדם אומר שהחכמים לומדים, ניתן לטעון שאין להם צורך ללמוד, שהרי הם כבר חכמים; ואם אומר שהבורים לומדים, ניתן לטעון שאינם יודעים מה עליהם ללמוד. כך נוצרה סתירה מדומה.

טיעונים מסוג זה אינם בהכרח חסרי עניין מבחינה פילוסופית. הם מצביעים על בעיות אמיתיות של שפה, ידיעה, למידה ומשמעות. אך אצל אפלטון, הבעיה היא שהאחים אינם משתמשים בבעיות הללו כדי להבין טוב יותר את המושגים, אלא כדי ליצור רושם של עליונות מילולית.

הוראת לחימה ונאום

לפי סוקרטס בדיאלוג האפלטוני, אותידמוס ודיוניסודורוס לא עסקו תמיד בסופיסטיקה בלבד. לפני שפנו לאמנות הוויכוח, הם לימדו, לכאורה, לחימה בכלי נשק ונאום משפטי. הערך על דיוניסודורוס מסכם כי לפי אפלטון, השניים לימדו תחילה לחימה בשריון ונאום משפטי, ורק אחר כך פנו לסופיסטיקה.

הדבר מתאים לעולם החינוך היווני של התקופה. מורה מקצועי יכול היה להציע הכשרה רחבה לצעירים בני המעמד הגבוה: לחימה, הופעה ציבורית, נאום, טיעון משפטי ויכולת לנצח בדיון. אפלטון משתמש ברב־תחומיות זו כדי להדגיש את יומרתם המוגזמת של האחים.

האזכור אצל אריסטו

מלבד אפלטון, אותידמוס נזכר גם אצל אריסטו. הערך האנגלי מציין כי הוא “נזכר עוד אצל אריסטו”, אך המידע אינו מפורט. האזכור האריסטוטלי חשוב מפני שהוא מצביע על כך שאותידמוס לא היה רק המצאה ספרותית של אפלטון, אלא דמות שהייתה מוכרת במסורת הפילוסופית של המאה ה־4 לפנה״ס.

עם זאת, אין בידינו די חומר כדי לשחזר תורה עצמאית של אותידמוס מתוך אריסטו. חשיבותו ההיסטורית נותרת קשורה בעיקר לדיאלוג של אפלטון ולתולדות הביקורת על האריסטיקה.

דמות היסטורית או דמות ספרותית?

ככל הנראה אותידמוס היה דמות היסטורית אמיתית, אך הדמות המוכרת לנו היא דמות שעברה עיצוב אפלטוני. אפלטון היה סופר ופילוסוף, לא ביוגרף מודרני. כאשר הוא מציג את אותידמוס ואת אחיו, הוא עושה זאת כדי לברר שאלה פילוסופית וחינוכית: מה ההבדל בין חוכמה אמיתית לבין התחכמות מילולית?

לכן יש להיזהר מלראות בכל משפט של אותידמוס בדיאלוג ציטוט היסטורי מדויק. סביר שאפלטון השתמש בדמות מוכרת של סופיסט או מתווכח כדי לבנות סאטירה על סגנון טיעון מסוים. הדיאלוג מלמד הרבה על ביקורת אפלטון על הסופיסטיקה, אך פחות על חייו הפרטיים של אותידמוס.

חשיבותו בתולדות הפילוסופיה

אותידמוס חשוב בעיקר כייצוג של גבול בעייתי בין פילוסופיה לבין סופיסטיקה. הוא מראה כיצד טיעון יכול להיראות חכם אך להיות ריק מבחינת תוכן. דרך דמותו, אפלטון שואל האם מי שיודע להפריך כל משפט הוא באמת חכם, או רק מיומן בשימוש מטעה בשפה.

הדיאלוג הקרוי על שמו נעשה מקור חשוב לתולדות הלוגיקה, הרטוריקה והחינוך היווני. הוא מציג דוגמאות מוקדמות לכשלים לוגיים ולבעיות של שפה, ובו בזמן משמש סאטירה על מורים המבטיחים ללמד מעלה אך בפועל מלמדים התנצחות.

הערכת המחקר

המחקר המודרני אינו נוטה לראות את כל הסופיסטים באותו אור שלילי שבו אפלטון הציג אותם לעיתים. האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד מדגישה כי הסופיסטים תרמו לתחומים רבים של המחשבה היוונית, ובהם אתיקה, פוליטיקה, לוגיקה, דיאלקטיקה, מתמטיקה, לשון, רטוריקה וביקורת ספרותית.

לכן, בהערכת אותידמוס יש להבחין בין הסופיסטים כתנועה רחבה לבין דמותו הסאטירית אצל אפלטון. אותידמוס של אפלטון מייצג את הקצה האריסטי והמתעתע של הסופיסטיקה. אין בידינו מספיק מקורות כדי לדעת אם האיש ההיסטורי היה בדיוק כפי שאפלטון מציגו.