אות מערכה (ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בישראל, אות מערכה הוא אות צבאי הבא לציין השתתפות במלחמה, במערכה ובקרב מאז קום המדינה. ההחלטה על חלוקת האות מתבצעת על פי החלטת ממשלת ישראל בהתאם לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, ה'תש"ל - 1970‏[1] ולפי תקנה של שר הביטחון.

ככלל, האות ניתן לכל חייל צה"ל ששירת בזמן המערכה בשירות סדיר או במילואים במשך "התקופה הקובעת" תקופת זמן מינימלית (אם הוא נהרג, נשבה, נעלם או חלה - גם במשך תקופה קצרה יותר). בנוסף, ניתן האות בדרך כלל לחברים נוספים במערכת הביטחון בישראל (כגון שוטרים, סוהרים, אנשי הרשות הארצית לכבאות והצלה, אנשי שב"כ, מוסד ועובדי התעשיות הביטחוניות) וכן לאישים וקבוצות נוספים, בהתאם למאפייני המערכה.

סרט אותות ישראלי

עד היום ניתנו אותות לציון מלחמות בהן היה גיוס נרחב ולא על קרבות או מלחמות בהן השתתפות ישראל הייתה מוגבלת (כגון מלחמת המפרץ ושתי האינתיפאדות). האות הראשון והיחיד עד כה שהוענק על מערכה שלא הוגדרה כמלחמה הוא אות מבצע צוק איתן שהוענק לראשונה ב-2015.

שני חיילים זכאים לענוד את כל שבעת אותות המערכה הראשונים של צה"ל: סא"ל זאב (טיבי) רם ואל"מ דוד טפרסון[2].

עיצוב האות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האות מעוצב בצורת סרט בגודל 40×10 מ"מ המחובר באמצעות סיכות לבגד. בניגוד לאותות מערכה במדינות אחרות, לעיטורי הגבורה, העוז והמופת של צה"ל ולעיטורי משטרת ישראל והשב"ס, אין לאותות אלו גירסת "מדליה" (פארה התלויה על סרט). סרט הניתן ליחידה צבאית או אזרחית מוענק כסרט הנתלה על גבי דגל או נס היחידה. האות עשוי מבד או מתכת בציפוי אמייל. האותות הראשונים נעשו מבד ובמהלך השנים החלו להעניק אותות ממתכת מצופה אמייל. אות מלחמת לבנון השנייה הוענק רק ממתכת מצופה אמייל (למעט בגרסה המיועדת ליחידות) ובעלי אותות מבד שהיו זכאים לאות מלחמה זה קיבלו במקום האותות מבד אות מאמייל.

על גבי האות לא נענדים סמלים נוספים, למעט מי שעוטר בצל"ש במהלך המלחמה, אז נענד הצל"ש על גבי אות המערכה. חריג לכלל זה הוא אות מלחמת הקוממיות, עליו נענדו על ידי הזכאים לכך סמלים נוספים (ראו פירוט בהמשך).

אותות שהוענקו עד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות מלחמת הקוממיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Independence war ribbon.jpg
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אות מלחמת הקוממיות

האות ניתן למשתתפים במלחמת העצמאות בין 1 בפברואר 1948 ל-10 במרץ 1949 במשך 4 חודשים ברציפות.

האות ניתן גם למי שהשתתף בפועל בקרבות, גם אם לא עמד בתנאים שלעיל, למי שהיה מרותק 120 ימים ליישוב ספר ולשליחי רכש והעפלה. האות ניתן גם ליישובים שכותרו או הותקפו במהלך המלחמה.

על אות זה נענדו על ידי הזכאים לכך מספר סמלים: זכאי עיטור לוחמי המדינה (שחולק החל מ-1968) והיו עדיין במדים, ענדו גרסה מוקטנת של העיטור על גבי אות מלחמת הקוממיות. בנוסף, נהגו יוצאי פלמ"ח לענוד על האות גרסה מוקטנת של סמל הפלמ"ח (סמל זה היה אות עצמאי בטרם בוטל) וזכאי אות מגן ירושלים (אות שניתן, בטרם בוטל, למי ששירת באזור ירושלים, בין 1 באפריל ו-10 ביוני 1948) נהגו לענוד גרסה מוקטנת של אות זה. ניתן היה לענוד מספר סמלים במקביל ואחדים (כדוגמת הרמטכ"ל רא"ל דוד "דדו" אלעזר) ענדו את כל שלושת הסמלים.

האות חולק לראשונה ב-1951 לחיילים וב-1955 ליישובים.

אות מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sinai war ribbon.jpg
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אות מלחמת סיני

האות ניתן למשתתפים במבצע קדש (מלחמת סיני) בין 29 באוקטובר 1956 ל-6 בנובמבר 1956 במשך 72 שעות ברציפות.

האות ניתן גם לאנשי הסגל הפיקודי של הג"א, אזרח עובד צה"ל ונהג מתנדב של רכב אזרחי מגויס. ב-1958 הוחלט להעניק את האות גם לשוטרים, עובדי שב"כ ועובדי התעשייה הצבאית.

האות חולק לראשונה ב-1957.

אות מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Six day war ribbon.jpg
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אות מלחמת ששת הימים

האות ניתן למשתתפים במלחמת ששת הימים (בסדיר ובמילואים) בין ה-5 ביוני 1967 וה-11 ביוני 1967 במשך 24 שעות לפחות.

בנוסף, חולק האות לחייל שנפצע או נהרג בין ה-18 במאי 1967 וה-5 ביוני (תקופת ההמתנה החלה ב-15 במאי לערך); לאזרח עובד צה"ל (למעט נוער עובד) שהיה במעמד זה מ-1 באפריל עד 11 ביוני; לנהג מתנדב ברכב אזרחי מגויס; לחייל מילואים שהיה פטור משירות מילואים והתנדב ליחידה צבאית; לאזרחים עובדים מערכת הביטחון (התעשיות הביטחוניות, משק לשעת חירום וקבוצות נוספות) שעבדו ברציפות מה-15 במאי עד ה-12 ביוני; האות הוענק גם ל-10 ממפעלי קונצרן כור[3]

האות חולק לראשונה ב-1967.

אות מלחמת ההתשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Hatasharibon.jpg
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אות מלחמת ההתשה

האות ניתן למשתתפים במלחמת ההתשה בין ה-11 ביוני 1967 (יום סיום מלחמת ששת הימים) ל-8 באוגוסט 1970 במשך 30 יום (ברציפות לחייל סדיר ובמצטבר לחייל מילואים).

בנוסף, ניתן האות לאנשים שסייעו ישירות לדרגי השדה (בין אם בחזית או בעורף) במשך 30 יום ברציפות. בקבוצה זו כלולים אזרחים עובדי צה"ל (לא כולל נוער עובד), עובדי משרד הביטחון, עובדי התעשיות הביטחוניות (התעשייה הצבאית, התעשייה האווירית, רפא"ל), אנשי שב"כ ומוסד, עובדי שק"ם, עובדי ומתנדבי האגודה למען החייל, פעילי משק לשעת חירום, נהגים עובדי חברות הובלה ותובלה, נהגים שסופחו עם רכבם ונהגים שהתנדבו לנהוג ברכב מגויס ומתנדבים לשירות פעיל. כמו כן האות הוענק ליישובים שנפגעו במהלך הלחימה.[4]

האות חולק לראשונה ב-7 במאי 2003, יותר משלושים שנה לאחר סיום המלחמה.

אות מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Yomkippurribon.jpg
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אות מלחמת יום הכיפורים

האות ניתן לחיילים שהשתתפו במלחמת יום הכיפורים בין ה-6 באוקטובר 1973 ל-24 באוקטובר 1973 במשך לפחות 3 ימים רצופים.

בנוסף, ניתן האות גם לחייל שנפגע או נהרג עקב ובמהלך שירותו בתקופה שבין תום המלחמה לחתימה על הסכמי הפרדת הכוחות (בחזית הדרום: הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים נחתם ב-18 בינואר 1974; בחזית הצפון: הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה נחתם ב-31 במאי 1974).

בנוסף, ניתן האות לאנשי כוחות הביטחון (לרבות תעשיות ביטחוניות, משק לשעת חירום ועוד) שעבדו או התנדבו במשך 18 יום לפחות בתקופה הקובעת, או שנפגע או נהרג בשל פעילותו בתקופה זו או עד לחתימת הסכמי הפרדת הכוחות (לפי החזית) גם אם לא עבד 18 ימים.

האות חולק לראשונה ב-1974.

אות מערכת שלום הגליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Lebanon war ribbon.jpg
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אות מערכת שלום הגליל

האות ניתן למי שהשתתף במלחמת לבנון (בשמו הרשמי: "מבצע שלום הגליל") בין ה-5 ביוני 1982 ל-29 בספטמבר 1982 במשך 3 ימים רצופים. או ששירת פחות מכך אך נהרג, נשבה או נפצע בתקופת שירותו.

בנוסף, ניתן האות לחייל שנהרג, נעלם או נשבה בגזרת לבנון לאחר התקופה הקובעת כל עוד ערוכים כוחות צה"ל בגזרה זו. בנסיבות מיוחדות ניתן האות לחיילים ששירתו בגזרה זו לאחר התאריך הקובע. בנוסף, ניתן האות לעובדי מערכת הביטחון שפעלו בתקופה זו ולאזרחים שסייעו ישירות למערך השדה באותה תקופה במשך 21 ימים רצופים.

האות חולק לראשונה ב-1983.

אות מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Lebanon2ribon.jpg
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אות מלחמת לבנון השנייה

האות ניתן למי שהשתתף במלחמת לבנון השנייה בין ה-12 ביולי 2006 ל-14 באוגוסט 2006 במשך 3 ימים רצופים. האות ניתן גם לשוטרים, סוהרים, אנשי שב"כ ומוסד ששירתו 3 ימים רצופים.

האות ניתן גם לאנשים שעזרו למערך השדה או לאוכלוסייה האזרחית במחוז הצפון או מחוז חיפה, במסגרת עבודתם או בהתנדבות, במשך 8 ימים. האות ניתן לאזרחים שעבדו במחוזות אלו במשרדי ממשלה (עובדי משרד הביטחון - ללא הגבלה למחוז), חברות ממשלתיות, שירותי כבאות והצלה, מגן דוד אדום (ההגבלה בנוגע לכבאים ומד"א בוטלה בהמשך[5]), הרשויות המקומיות, אנשי זק"א, בתי חולים ועוד. לאחרונה הוכרז שהאות יוענק גם ליישובים שנפגעו במהלך המלחמה.[4]

האות חולק לראשונה ב-2 בספטמבר 2007.

אות מערכת צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Protective Edge Opertion ribon.svg
תעודה הנלווית לאות המערכה של מבצע צוק איתן מטעם צה"ל (פרטים אישיים הוסתרו)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אות מערכת צוק איתן

האות ניתן למי ששירת במהלך מבצע צוק איתן[6]. האות ניתן, בדומה לאות מלחמת לבנון השנייה, גם לשוטרים, סוהרים, אנשי שב"כ ומוסד. בנוסף גם לקציני ביטחון ורבש"צים ביישובים בדרום, לאנשי מערך כיבוי האש, מגן דוד אדום, אזרחים עובדי צה"ל ועובדים אזרחיים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים ביהודה ושומרון ועזה - כל זאת על פי החלטת שר הביטחון, ובכפוף לאישור ועדת החוץ והביטחון.

האות חולק לראשונה ב-7 ביולי 2015.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אות שניתן לפני מתן החוק, ייראה כאילו ניתן לפי חוק זה (סעיף 20ב' לחוק העיטורים)
  2. ^ רועי שרון, "אשרת במילואים עד שאפסיק ללכת", 18 בדצמבר 2007, nrg חדשות.
  3. ^ אות ששת הימים הוענק ל-10 מפעלים של "כור", דבר, 13 בנובמבר 1969
  4. ^ 4.0 4.1 אמיר בוחבוט, הפרחים לעורף: אות מיוחד יוענק ליישובי הצפון, nrg, 18/12/07
  5. ^ טליה רוט, הכבאים יקבלו את אות מלחמת לבנון השנייה, 14 בינואר 2009.
  6. ^ יוחאי עופר, כך ייראה אות המערכה של מבצע "צוק איתן", 1 בינואר 2015.