או. ג'יי. סימפסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
או. ג'יי. סימפסון
O.J. Simpson 1990 · DN-ST-91-03444 crop.JPEG

סימפסון ב-1990

תאריך לידה 9 ביולי 1947 (בן 70)
מקום לידה סן פרנסיסקו שבקליפורניה, ארצות הברית
עמדה רץ אחורי
גובה 185 ס"מ
מספר 32
מכללה אוניברסיטת דרום קליפורניה
דראפט דראפט ה-NFL1969, באפלו בילס, סבב 1, מספר 1
קבוצות כשחקן

1969 - 1977
1978 - 1979

הישגים כשחקן
היכל התהילה היכל התהילה של הפוטבול המקצועני ב-1985

אורנת'ל ג'יימס סימפסוןאנגלית: Orenthal James Simpson; נולד ב-9 ביולי 1947 בסן פרנסיסקו), הידוע בראשי התיבות "או. ג'יי." (O. J.) ומכונה "המיץ" (The Juice), הוא שחקן פוטבול מפורסם, אחד הרצים האחוריים (running back) הטובים בתולדות המשחק, ששיחק גם בקולנוע (בין השאר בסדרת סרטי "האקדח מת מצחוק"). מעל כל אלה, ידוע סימפסון היום בעיקר כמי שהואשם בשנת 1994 ברצח אשתו לשעבר ניקול בראון וחברה רונלד גולדמן. סימפסון זוכה מאשמת הרצח הפלילית ב-1995, לאחר אחד המשפטים המתוקשרים ביותר בהיסטוריה האמריקאית, אולם נמצא אחראי למותם במשפט האזרחי ב-1997 וחויב בתשלום פיצויים למשפחות הקרבנות. סימפסון נשלח למאסר ממושך בדצמבר 2008 בעקבות פרשה פלילית מאוחרת יותר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימפסון נולד ב-1947 לג'ימי ויוניס סימפסון, שף ומנהלת בית חולים. דודתו נתנה לו את השם אורנת'ל על שם אהוב עליה. בילדותו, פיתח רככת ונאלץ לשים גשר בשיניו עד גיל 5, בשנת 1952. באותה שנה הוריו התגרשו והוא גדל אצל אימו. מצבו של אביו הדרדר, יותר מאוחר טען שהוא הומוסקסואל, וב-1985 הוא מת. לסימפסון אח ואחות והרביעית מתה. נולד וגדל בסן פרנסיסקו.

סימפסון התפרסם לראשונה כשחקנה של אוניברסיטת דרום קליפורניה ב-19671968. בשתי העונות נבחר לקבוצה הכל-אמריקאית (all-american) של המכללות והוביל את ליגת המכללות במספר יארדים שרץ עם הכדור (rushing). ב-1968 קבע שיא מכללות (1,709) בקטגוריה זו, הוסיף 22 טאצ'דאונים וזכה בגביע הייזמן היוקרתי, הפרס היוקרתי ביותר לשחקן בפוטבול מכללות.

ל-NFL נכנס כבחירה מספר אחת בדראפט של 1969, לקבוצת הבאפלו בילס. ב-1973 היה השחקן הראשון בתולדות הליגה שרץ למעלה מ-2,000 יארדים בעונה אחת ונבחר ל-MVP של ה-NFL. הוא שיחק בחמישה משחקי פרו בול (ה"אול סטאר" של ה-NFL) והוכנס ב-1985 להיכל התהילה של הפוטבול המקצועני.

לאחר פרישתו פנה לעסוק במשחק, בין השאר במיני-סדרה "שורשים" ובטרילוגיה הקומית "האקדח מת מצחוק". כמו כן היה פרשן בשידורי פוטבול בטלוויזיה ומנחה אורח של התוכנית סאטרדיי נייט לייב.

הרצח והמשפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו לשעבר של סימפסון, ניקול בראון וחברה רונלד (רון) גולדמן נמצאו מתים מחוץ לדירתה ב-12 ביוני 1994. סימפסון קושר במהרה לרצח וכתב אישום הוגש נגדו. סימפסון נעצר לחקירה שם הכחיש את הרצח ובאופן תמוה שוחרר לאחר החקירה. בהמשך לאחר איסוף די ראיות הוחלט לעצור אותו בשנית אולם הוא לא הסגיר את עצמו למשטרה, אלא הובא למעצר לאחר מרדף משטרתי, מרדף מוזר שנערך בנסיעה איטית כאשר נראה כי המשטרה למעשה מלווה אותו ולא מנסה לעצור אותו. המרדף, המעצר ודיוני המשפט לאחר מכן, הועברו כולם בשידור חי למיליוני צופים. סימפסון שכר להגנתו כמה מן הפרקליטים הידועים ביותר בארצות הברית, ובהם רוברט שפירו ,ג'וני קוקרן (שעמד בראש צוות ההגנה), אלן דרשוביץ, רוברט קרדשיאן ואף. לי ביילי. טענה מרכזית של ההגנה הייתה שהמשטרה שתלה ראיות כדי להפליל את סימפסון. קו ההגנה נסוב בעיקר סביב נושא האפליה של הקהילה האפרו אמריקאית על רקע מספר תקריות של אלימות משטרתית וכן אפליה של הקהילה במערכת המשפט.

בפסק הדין, שניתן ב-3 באוקטובר 1995, ובו צפתה למעלה ממחצית אוכלוסיית ארצות הברית, מצא חבר המושבעים את סימפסון לא אשם בשתי הרציחות.

המתח בין שחורים ולבנים בארצות הברית היה גורם משמעותי במשפט עצמו (שבו עלתה לדיון שאלת גזענותו של הבלש שעמד בראש צוות החקירה המשטרתי) וביחס הציבור אליו. בסקרי דעת קהל נמצא שרוב השחורים סברו כי סימפסון אינו אשם, או שלא היו בטוחים באשמתו, ואילו רוב הלבנים סברו כי ביצע את מעשי הרצח. יש התולים את זיכויו של סימפסון בעובדה שתשעה משנים עשר המושבעים היו שחורים.

הזיכוי הפלילי לא חתם את הדיון המשפטי בפרשה. אביו של גולדמן תבע את סימפסון בבית דין אזרחי בקליפורניה, על גרימת מות השניים, וזכה בדין. אולם סימפסון לא שילם את הפיצויים שנפסקו (33.5 מיליון דולר), והמשיך להתקיים מהפנסיה שלו כשחקן NFL, שלפי חוקי מדינת קליפורניה אין להחרימה כדי לשלמם. לאחר מכן עבר להתגורר במיאמי שבפלורידה, מדינה שבה החוק מקשה על החרמת ביתו של אדם כדי לשלם חוב.

מאבק משפטי נוסף ניהל סימפסון עם הוריה של בראון, שתבעו משמורת על שני ילדיהם. לבסוף נפסק בשנת 2000 כי הילדים ישארו בחזקת אביהם.

בנובמבר 2006 נודע כי סימפסון עמד לפרסם ספר בשם "אילו הייתי עושה זאת" (אנגלית: If I did it), ובו ספק תיאור בדיוני, ספק הודאה ברצח. לאחר מחאה ציבורית רבה, ביטלה ההוצאה לאור את הופעת הספר.[1] חובותיו של סימפסון למשפחות הקרבנות גרמו להעברת הזכויות על הספר למשפחות הקרבנות, לאחר שהוכיחו כי מדובר בהכנסה כספית בפוטנציה. הספר יצא לאור בחודש ספטמבר 2007 תחת הכותרת "אילו הייתי עושה זאת: וידויו של רוצח" (אנגלית: "If I Did It: Confessions of the Killer"), ונחשב בארצות הברית כרב-מכר[2][3][4]

השוד בלאס וגאס וההרשעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2007 נעצר סימפסון בחשד שהוא וקבוצת אנשים נוספת נכנסו לחדר במלון בלאס וגאס ושדדו באיומי נשק חם מזכרות ספורט, סימפסון הועמד למשפט ובאוקטובר 2008 נמצא אשם בשורת אישומים חמורים שהוגשו נגדו. ב-5 בדצמבר 2008 נידון סימפסון ל-33 שנות מאסר בפועל בגין שוד וניסיון חטיפה. השופטת אמרה שסימפסון נהג ביהירות ובטיפשות. סימפסון יוכל להגיש בקשה לשחרור מוקדם לאחר תשע שנות מאסר.[5] שופט ב-נבדה הסכים ב-19 באוקטובר 2012, לפתוח לדיון מחודש את התיק בגין החטיפה והשוד המזוין כנגד סימפסון, כדי לקבוע אם כוכב הפוטבול לשעבר יוצג בצורה כה גרועה על ידי פרקליטיו, עד כי יש להורות על שחרורו מהכלא ועריכת משפט חוזר. ב-13 במאי 2013, התקיים דיון ראשוני כדי לקבוע אם סימפסון יהיה זכאי למשפט חוזר, אך רק ב-27 בנובמבר 2013, השופטת לינדה בל החליטה לדחות את בקשתו של סימפסון למשפט חוזר בגין הרשעתו בשוד. בפסק דינה, כתבה השופטת שכל טענותיו של סימפסון משוללות יסוד. ב-31 ביולי 2013, ועדת שחרורים של מדינת נבדה, החליטה על מתן חנינה חלקית לסימפסון בנוגע לסעיפי הרשעתו בשוד המזוין, אך הוא יישאר בכלא לפחות עד 2017, עקב הרשעותיו בסעיפי אישום נוספים. ב-20 ביולי 2017 החליטה ועדת החנינות של מדינת נבדה לשחררו לאחר ריצוי 9 שנות מאסר. מול הועדה התייצבו בתו הבכורה ואחד הנאשמים הנוספים בשוד.[6]

סדרת טלוויזיה תיעודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סיפור פשע אמריקאי

ב-2 בפברואר 2016, החל שידורה בארצות הברית של סדרת טלוויזיה אנתולוגית בשם "סיפור פשע אמריקאי" (אנגלית: "American Crime Story"), אשר עונתה הראשונה, הקרויה "אמריקה נגד או. ג'יי. סימפסון" (אנגלית: "The People v. O. J. Simpson"), חוקרת את סיפור משפט הרצח המתוקשר והשנוי במחלוקת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]