אזהרות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אזהרות הם פיוטים העוסקים במניין תרי"ג (613) המצוות. הדוגמה הראשונה הידועה היא בסידור רס"ג בן המאה העשירית לספירה. האזהרות הנפוצות ביותר הן של רבי יצחק בן ראובן אלברגלוני ושל רבי שלמה אבן גבירול.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגבי מקור הכינוי קיימות שתי גישות:

  • המונח אזהרה משמש בלשון חז"ל לציון מצוות לא תעשה, היינו איסור מהתורה ומכאן פיוט העוסק במניין המצוות, הכוללות גם 365 איסורים לעומת 248 מצוות עשה, מכונה על שם הרוב.
  • ערכה המספרי בגימטריה של המילה אזהרת = 613, כמניין המצוות, ולכן נהגו לפתוח בה את הפיוט.

במנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני עדות המזרח נהגו לומר בבית הכנסת את האזהרות בחג השבועות, ואף ישנה מנגינה מיוחדת לאמירת האזהרות.[1]

בארצות צפון אפריקה נהגו לקרוא את האזהרות של רבי יצחק בן ראובן אלברגלוני ואילו בארצות המזרח נהגו לקרוא את האזהרות של רבי שלמה אבן גבירול.[2]

בחוץ לארץ שמתקיים יום טוב שני של גלויות יש שנהגו לקרוא את מצוות העשה ביום הראשון של חג השבועות ואת מצוות הלא תעשה ביום השני של שבועות .[3][4]

לגבי זמן אמירתו, יש מקומות שנהגו לקרוא את האזהרות במהלך חזרת הש"ץ של תפילת מוסף, במקומות אחרים נהגו לאומרו לאחר חזרת הש"ץ, לפני תפילת מנחה או כחלק מתיקון ליל שבועות.[5]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם אבן עזרא, בספרו "יסוד מורא וסוד תורה", מותח ביקורת על מחברי האזהרות: "והנה בעלי האזהרות דומים לאדם שסופר כמה הוא מספר העשבים הכתובים בספר רפואות והוא לא יכיר מה תועלת בכל אחד מהם ומה יועילו לו שמותם".[6] לפי פרופ' מאיר בר-אילן, בעלי האזהרות, שאותם מבקר אבן עזרא, הם בראש ובראשונה רבי סעדיה גאון ורבי שלמה אבן גבירול.[7]

הרמב"ם בהקדמתו לספר המצוות מותח ביקורת מסיבה אחרת, והיא אופן מניין המצוות שבאזהרות:

וכן כל פעם ששמעתי את ה"אזהרות" רבות המספר שנתחברו אצלנו בארץ ספרד, נהפכו צירי עלי מחמת מה שראיתי מפרסום הדבר והתפשטותו. ואף על פי שאין להאשימם, כי מחבריהם פייטנים, לא רבנים, ואת הראוי להם מצד אומנותם, היינו: מתק הדיבור ויפי החריזה, כבר עשו בשלמות - אבל בתוכן השיר נמשכו אחר בעל הלכות גדולות וזולתו מן הרבנים האחרונים.[8]

בעקבות דבריו אלה של הרמב"ם חיבר הרב יוסף קאפח אזהרות המבוססות על מניין המצוות של הרמב"ם.[9]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפורו האוטוביוגרפי "הסימן", שמתרחש בחג השבועות, מספר ש"י עגנון: "איני זוכר מאימתי נוהג אני לומר בלילי שבועות אזהרות לרבינו שלמה בן גבירול, אבל מיום שנהגתי כן לא בטלתי ממנהגי זה אפילו שנה אחת". שיאו של הסיפור הוא חיזיון המיסטי שחווה המספר, ובו מפגש עם רבי שלמה אבן גבירול.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם טוב גגין, ‏כתר שם טוב, באתר HebrewBooks
  2. ^ http://www.pizmonim.org/section.php?maqam=Azharot
  3. ^ שם טוב גגין, ‏כתר שם טוב, באתר HebrewBooks
  4. ^ http://www.pizmonim.org/section.php?maqam=Azharot
  5. ^ שם טוב גגין, ‏כתר שם טוב, באתר HebrewBooks
  6. ^ אברהם אבן עזרא, יסוד מורא וסוד תורה, סוף השער השני, באתר "דעת"
  7. ^ מאיר בר-אילן, (ביקורת על) ר' אברהם אבן עזרא, יסוד מורא, מהדורת י' כהן וא' סימון, קבלה, י (תשס"ד), עמ' 351-335
  8. ^ ספר המצוות - הקדמה
  9. ^ הרב יוסף קאפח, אזהרות לפי מניין הרמב"ם
  10. ^ מנהג זה שלו אינו לפי מנהג המקום, "מילידי בוטשאש אני, מגידולי בית המדרש הישן שהיו ממשכנין נפשם על מנהגי ישראל. אודה ולא אכחד, לא בכל דבר נוהג אני כמותם, שהם קוראים תיקון ליל שבועות, ואני קורא בספר האזהרות שיסד רבינו שלמה אבן גבירול נוחו נפש על תרי"ג מצוות"