אזינו לאריו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אֶזינוֹ לאריו (קומונה)
Esino Lario
Esino Lario 245.JPG
מדינה איטליהאיטליה  איטליה
מחוז לומברדיהלומברדיה  לומברדיה
נפה לקו
ראש העיר פייטרו פנסה
תאריך ייסוד 1927
שטח 18.7 קמ"ר
גובה 913 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בקומונה 747 (נכון ל־1 בינואר 2017)
 ‑ צפיפות 41 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות 45°59′38″N 9°19′59″E / 45.993888888889°N 9.3330555555556°E / 45.993888888889; 9.3330555555556 קואורדינטות: 45°59′38″N 9°19′59″E / 45.993888888889°N 9.3330555555556°E / 45.993888888889; 9.3330555555556 
אזור זמן UTC+1
http://www.comune.esinolario.lc.it/

אֶ֫֫זינו לאריו (Esino Lario) היא עיירה ומועצה מקומית (comune) בנפת לקו (lecco) בהרי האלפים האיטלקיים בצפון מחוז  לומברדיה, סמוך לגבול שווייץ, כ-60 ק"מ מצפון למילאנו, במרחק של 15 ק"מ צפונית מערבית ללקו (Lecco), וכ-4.3 ק"מ  מן החוף המזרחי של אגם קומו. בעיירה מתגוררים כ-760 תושבים, אך התיירות בה מגדילה את מספר השוהים בה באופן ניכר.

האזור סביב אזינו לאריו מוקף בנוף אלפיני קארסטי הנחשב מרהיב ביופיו, ובו מערות ונקבים בסלע, שנוצרו במשך שנים באופן טבעי על ידי משקעים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזינו לאריו במבט מהרי גרינייה (Grigna).

העיירה ממוקמת למרגלות האלפים האיטלקיים, כ- 4.3 ק"מ מן החוף המזרחי של אגם קומו. היא ממוקמת בראש העמק הקטן ואלסאסינה (Valsassina). העיר מורכבת משני חלקים היסטוריים: אזינו תחתית, שהייתה יישוב נפרד, ממוקמת בגובה של כ-900 מטרים מעל פני הים, ואזינו עלית, בגובה של  כמעט 1,300 מטרים מעל פני הים. במשך מאות שנים היו אלה שני יישובים קטנים נפרדים, והם אוחדו ליישוב מוניציפלי אחד בשנת 1927, בתקופת השלטון הפשיסטי.

מקור המילה לאריו במונח הלטיני לאגם: Larius. באזור האלפים האיטלקיים ובמורדותיו שוכנים אגמיה הגדולים והמרהיבים של איטליה, ביניהם אגם קומו (כ-4 ק"מ מהעיירה), אגם גארדהאגם מאג'ורה, ובמרחק לא רב, בגבול שווייץ, אגם לוגאנו

אזור אזינו לאריו הררי. הנקודה הנמוכה ביותר באזור, אליה ניתן להגיע, היא בגובה 554 מטרים מעל פני הים, ואילו הנקודה הגבוהה ביותר היא פסגת גריניה (Grigna) שגובהה 2,904 מטרים. ריבוי דולומיט (סלעים בעלי דרגת קושי גבוהה ביותר, המורכבים מסידן פחמתי וממגנזיום) באזור, גרם לנוף קארסטי מרשים, שבו מספר רב של בולענים ומערות טבעיות שנוצרו בסלע, בכל רחבי האזור. 

תופעת טבע בולטת באזור היא המונקודנו (Moncodeno), כעין אמפיתיאטרון טבעי הממוקם במורדות הרי גרינייה (Grigna) בגובה של בין 1,700 מטרים ל-2,300 מטרים, ובו מספר רב של בולענים (שקעים באדמה), וכמעט 500 מערות. התופעה נוצרה על ידי פעולה משולבת של הקארסט ושחיקה שהושפעו מקרח שכיסה את האזור במהלך עידן הקרח. בחלק מהמערות נמצא קרח תת-קרקעי. 

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזינו לאריו מאופיינת במזג אוויר לח, אקלים ממוזג, קר יותר מאשר ברוב עמק הפו, בשל גובהה הניכר. הטמפרטורה השנתית היא סביב 10 מעלות צלזיוס בממוצע, עם ריבוי משקעים, יותר מ-1,700 מ"מ משקעים בשנה ממוצעת. הגשמים תכופים במשך כל השנה, בעיקר בקיץ. בתקופת החורף, בה יש פחות משקעים, יורד באזור שלג

הקיץ מתון, עם ממטרי גשם תכופים וסופות רעמים. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא 19°C, גבוהה יותר בחודשי יולי ואוגוסט, ונמוכה במקצת ביוני. גם במקרים הנדירים בקיץ בהם יש גלי חום, טמפרטורות המקסימום עולה לעתים רחוקות על 32 מעלות צלזיוס. 

החורף קר ומושלג, אך ממוזג. הטמפרטורה הממוצעת לחודשים דצמבר, ינואר ופברואר היא סביב 1-2°C, ולא בכל יום יורד שלג.  

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה אזינו לאריו נוסדה ב-1927 על ידי מיזוג של שני היישובים הקטנים אזינו העלית ואזינו התחתית. 

מאובנים המוצגים במוזיאון של גריניה (Grigna)

עד תקופת פליסטוקן של הרביעון, לפני כ-70 אלף שנה, כיסה אגם קומו הקפוא את האזור. נסיגתו הותירה אזור פורה, סחף, טרסות, גלי סלעים ועפר שהצטברו בצידי הערוץ שבו נע הקרחון. הנוף האלפיני של אזינו לאריו ייחודי בצירוף של המאובנים המשמשים לחקר ביולוגיה ימית, עם נוכחות של סלעים ומערות קארסטיות, ונחקר רבות במחצית השנייה של המאה התשע עשרה.

נוכחות אנושית בשטח מתועדת מאז התקופה הנאוליתית, בשלהי תקופת האבן. ממצאים ארכאולוגיים מהמאה החמישית לפני הספירה מראים כי המקום היווה נקודת מפגש בין שתי דרכים ראשיות, לאורך החוף המזרחי של האגם, ועד בלאנו. ממצאים ארכאולוגיים מעידים על קברים רבים. האזור היה נקודה אסטרטגית חשובה, ושהו בו פלוגות של לוחמים-כמרים בחסות האימפריה הרומית. כדי להגן על עצמם מפני פשיטות של ברברים, ולתאם את ההגנה על הקווים, הם תיקשרו אחד עם השני על ידי שריפות בלילה ועשן בשעות היום. מבצר אזינו, (Castle Esino), שנותר ממנו המגדל העתיק, היה אחד מנקודות ההגנה שנבנו על מנת להגן על האזור. 

בשלהי שלטון האימפריה הרומית המערבית, שלט בצפון איטליה אודואקר, שהיה השליט הברברי הראשון שכבש את איטליה. בהמשך נכבש האזור על ידי הביזנטים במלחמה ממושכת. לאחר מכן, בשנת 569 לספירה, כבשו הלומברדים את מילאנו. לוחמי האימפריה הביזנטית, הגנו על אזינו לאריו בתקופת לוחמה שארכה 20 שנה, עד מותו של המלך אלבוין. הלומברדים שכבשו את המקום התירו למקומיים תושבי המקום להמשיך לשהות במקום ולעבד את האדמה תמורת מסים גבוהים.

כתב ההרשאה לשלטון עצמי באזינו לאריו

לקראת סוף המאה השתים עשרה, עם חיזוק המעמדות השונים, נוצר שלטון עצמאי של היישובים באזור. כל כפר נוהל באופן עצמאי על ידי ראשי המשפחות, שיוצגו על ידי נציגים נבחרים שישבו בנפת לקו.

בתחילת המאה השש-עשרה, התקיים סכסוך על האגם (לאריו) המזרחי, אגם קומו, בין צבאות צרפת וספרד, בסופו עבר האזור לשליטה ספרדית, ובהמשך עבר המקום לשליטת בית האבסבורג. השפה והתרבות של צפון איטליה נותרו בעינן למרות חילופי השליטים באזור. 

אף על פי שאזינו לאריו הייתה עיירה קטנה וענייה, היא השתתפה בתהליך הפוליטי והחברתי של איחוד איטליה, שהתרחש במהלך המאה ה-19. בינואר 1848 החלה תסיסה במרבית המדינות האיטלקיות. ב-5 בינואר החלה שביתה בלומברדיה במהלכה נמנעו האזרחים מעישון וממשחק בלוטו, שני העיסוקים שהוטל עליהם מס כבד, שהיה מקור הכנסה לשליטים האוסטרים. מתנדבים מאזינו לאריו הצטרפו ללוחמים מלקו וממילאנו במרד, שהוביל למלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה (1849-1848) ולהקמתה של ממלכת איטליה

125 חיילים מאזינו לאריו נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה, מספר גדול ביותר ביחס לאוכלוסיית העיירה. חלק מאותם חיילים היו מעוטרי מדליות. לאחר המלחמה החליט השלטון הפשיסטי על איחוד שתי העיירות הנפרדות "אזינו העלית" ו"אזינו התחתית" ולמיזוגן לרשות מוניציפלית אחת. המיזוג הושלם בשנת 1927, והעיירה החדשה נקראה Esino Lario, "אגם אזינו". 

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים הצפוני הממוזג וריבוי המשקעים, הביאו לכך שבעבר היה האזור כולו מיוער ביערות אשור ושדר. אזינו לאריו הייתה חלק מקבוצת יישובים במורדות האלפים המיוערים, שסיפקו פחם עץ ועצי הסקה לסביבתם. עם ההתקדמות הטכנולוגית, צמצום הצורך בהסקה על ידי פחם, והתכלות היערות, הצטמצמה הפעילות הכלכלית בתחום זה, אף כי היערנות עדיין נחשבת כחלק ממורשת המקום. את השימוש בטבע להסקה החליף כיום גידול צמחי ועצי נוי במקום.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוגו Wikimania 2016 על הרי האלפים
צילום קבוצתי של מעל אלף ממשתתפי ויקימניה 2016 במרכז העיירה אזינו לאריו, חודש יוני, 2016

התיירות באזינו לאריו החלה בסוף המאה ה-19, עם גילויי המאובנים וייחוד המקום, שהיה בעבר שקוע מתחת לקרחון. משלחות מחקר רבות של גאולוגים ומדענים אחרים, הגיעו למקום, במיוחד בתקופות הקיץ הנוחות יותר.

במאה העשרים החלו להגיע גם תיירות נופש. נופי מורדות הרי האלפים המיוערים מצד אחד, ומוקפים בסלעים קארסטיים מצד שני, הפך לאבן שואבת לתיירים. בשנות ה-70 של המאה העשרים כבר הייתה העיירה באופן מעשי עיירת תיירות, כאשר בחודשים יולי ואוגוסט הגיעו למקום 12,000 מבקרים, בעוד אוכלוסיית העיירה עצמה היא כ- 700 נפש בלבד. במקביל החלה להיבנות תשתית לתיירות בהתאם. 

בחורף, הנוף במקום מושלג כולו, וקיימת תיירות חורף גם למטרות סקי בסביבה.

אזינו לאריו אירחה את כנס "ויקימניה 2016" של קרן ויקימדיה. הייתה זאת הפעם הראשונה שכנס זה התקיים בעיירת נופש ולא בעיר גדולה.   

תרבות וקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום נמצא מוזיאון שהוקם בשנת 1930. המוזיאון משמר ומדגים את האבולוציה של האדם והסביבה. הוא מוקדש לגאולוגיה, חקר החי והצומח, ולהיסטוריה המקומית. המקום מתהדר גם בתערוכות של צילומי נופים אמנותיים המוצגות בו.  

בנוסף, היישוב באזינו, על שני חלקי העיירה, הוא בן מאות שנים. עתיקותו של היישוב ניכרת למשל במבני הכנסיות המרשימות העומדות עדיין על תילן, חלקן מהמאה ה-15 וה-16. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אזינו לאריו בוויקישיתוף