אז'ן יונסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל של יונסקו בסלטינה

אז'ן יונסקוצרפתית: Eugène Ionesco;‏ 26 בנובמבר 1909 - 29 במרץ 1994) מחזאי וסופר רומני-צרפתי, והיה אחד מהמחזאים העיקריים של תיאטרון האבסורד. מעבר להלעגה של מצבי החיים הבנאלים, מחזותיו עוסקים בתיאור בדידותו של האדם וחוסר התוחלת שבקיומו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונסקו נולד ב-1909 בסלטינה שברומניה, לאב רומני ולאם צרפתייה. את רוב ילדותו בילה בצרפת, אך חזר לרומניה ב-1925 לאחר גירושי הוריו, שם למד ספרות צרפתית באוניברסיטה של בוקרשט והתמחה בהוראת צרפתית. ב-1936 נישא לרודיקה בוריליאנו. לזוג נולדה בת, לה כתב יונסקו כמה סיפורי ילדים. ב-1938 חזר יונסקו עם משפחתו לצרפת כדי להשלים שם את עבודת הדוקטורט שלו. הוא נשאר בצרפת בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 וחי בעיר מרסיי עד לשחרור פריז ב-1944, אז עבר לגור בבירה.

ב-1967 ביקר בישראל. קשרו לישראל נתגלה מאוחר יותר עת פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, ובכרך השני שלה חשף את מוצאו היהודי (מצד אמו).

ב-1970 נתמנה יונסקו כחבר באקדמיה הצרפתית. כמו כן, זכה בפרסים ובתארים רבים על עבודתו הספרותית, בהם פרס ירושלים ב-1973 ותואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב.

יונסקו נפטר בגיל 84 ונקבר בבית הקברות מונפרנאס.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונסקו כתב שירה וביקורת ספרותית עוד בשנות העשרים לחייו ברומניה, אך לתחום המחזאות, שעליו תהילתו, נכנס בשלב מאוחר, כשכתב רק ב-1948 את מחזהו הראשון "הזמרת הקֵרחת" (גם: "הזמרת בעלת הקרחת", במקור: "La Cantatrice chauve"). הדבר החל כאשר בגיל 40 החליט יונסקו ללמוד אנגלית בשיטת "אסימיל" - העתקת משפטים שלמים ושינונם. תוך קריאה חוזרת ונשנית של המשפטים הבנאליים הוא גילה להפתעתו שהוא אינו לומד אנגלית כלל וכלל, אלא מגלה אמיתות מדהימות על החיים, כגון העובדה שישנם שבעה ימים בשבוע, או שהתקרה נמצאת למעלה בעוד הרצפה נמצאת למטה. דברים אלה הוא ידע כבר, אך הם היממו אותו בהיותם מטופשים לחלוטין, ועם זאת נכונים מעל לכל ספק.

תחושה זו התחזקה בו עם הפגישה בשיעורים מתקדמים יותר בדמויות מר ומרת סמית'. לתדהמתו, מרת סמית' הודיעה לבעלה כי יש להם שבעה ילדים, כי הם מתגוררים בסביבות לונדון, כי שמם הוא סמית', כי מר סמית' הוא זבן, וכי יש להם משרתת, מרי, שהיא אנגלייה כמותם. מה שמדהים במרת סמית', חשב יונסקו, היא השיטה המוקפדת שבה עורכת מרת סמית' את חיפושה אחר האמת. עבור יונסקו, הקלישאות והאמיתות הידועות של ספר הלימוד התפרקו לקריקטורה ופארודיה, ופירקו אתם גם את השפה עצמה לפירורי ביטויים ומילים.

יונסקו החל להעתיק משפטים מספר הלימוד ולהופכם למחזה, "הזמרת הקרחת". הוא ראה את המחזה כעגום וקודר, והופתע לגלות כי חבריו, כמו הקהל שיבוא בהמשך, מצאו את המחזה מצחיק עד דמעות. המחזה הוצג לראשונה ב-1950 בבימויו של ניקולא באטיי. ההצגה הייתה כישלון מוחלט, ולא זכתה לכל תשומת לב ציבורית, עד אשר קמו מספר מבקרים וכותבים מוכרים וציינו את גדולתו של המחזה.

עבודות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיו המקדמות ביותר של יונסקו, שהיו גם החדשניות ביותר, היו מחזות מערכה אחת: הזמרת הקרחת (1950), השיעור (1951), הכיסאות (1952), וז'אק (1955). מחזות אבסורדים אלה, אותם כינה "אנטי-מחזות", מבטאים את תחושות הניכור וחוסר האפשרות והעקרות שבתקשורת, ויחד עם זאת לועגים לקונפורמיזם הבורגני וסוגי התיאטרון הרגילים. במחזות אלה דחה יונסקו את קו העלילה הרגיל כבסיס המחזה, ובמקום זאת השתית את המבנה הדרמטי על מקצבים מאיצים ועל חזרה מעגלית. הוא התעלם מפסיכולוגיה ומדיאלוגים נהירים, וכך צייר עולם בלתי-אנושי, המכיל רק דמויות מכניות, בובתיות, המשוחחות ביניהן במשפטים סתומים או בלתי סבירים. בשלב זה הלשון שבפי הדמויות מתדלדלת, ומילים וחפצים מקבלים חיים משל עצמם, המכריעים בהדרגה את הדמויות ויוצרים תחושת אימה.

מחזות באורך מלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"רצח ללא שכר" התחיל יונסקו לחקור מצבים דרמטים מתמשכים יותר, שבתוכן דמויות אנושיות רבות יותר. אלה כוללות את הדמות בֵּרנְזֶ'ה, דמות מרכזית ברבים ממחזותיו של יונסקו, שהאחרון בהם הוא "טיול באוויר". ברנז'ה הנו דמות אוטוביוגרפית למחצה המבטאת את תמיהתו וחרדתו של יונסקו לנוכח מוזרותה של המציאות. הוא תמים באופן משעשע וזוכה לאהדת הצופים. ב"רצח ללא שכר" הוא נתקל במוות בדמותו של רוצח סדרתי. ב"קרנפים" הוא רואה את ידידיו הופכים לקרנפים בזה אחר זה, עד שהוא ניצב לבדו ללא-שינוי מול מגפת הקונפורמיזם. במחזה זה מבטא יונסקו יותר מכל את אימתו מקונפורמיזם אידאולוגי, בהשראת עליית התנועה הפשיסטית משמר הברזל ברומניה בשנות השלושים של המאה ה-20. ב"המלך הנוטה למות" ברנז'ה הוא "המלך ברגנר הראשון", דמוי כלאדם המנסה {...}

עבודות מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודותיו המאוחרות של יונסקו זכו לפרסום פחות. אלה כוללות את "הצמא והרעב" 1966, "משחקי טבח" 1971, "מקבת" 1972 (גרסה שלו למקבת' של ויליאם שייקספיר), ו"Ce formidable bordel". ב 1973 כתב רומן בשם "הבודד" (Le Solitaire)

להוציא ליברית לאופרה שמעולם לא הועלתה, יונסקו לא כתב לתיאטרון אחרי המחזה "מסע בין המתים" ב-1981. המחזה "הזמרת הקרחת" מוצג בפריז בתיאטר דה לה הושט (Théâtre de la Huchette) באופן קבוע וללא הפסקות, משנות החמישים ועד היום.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוסף מאמרים שנקרא Na
  • תזה על "נושאי החטא והמוות בשירה הצרפתית מאז בודלר"
  • "הזמרת הקרחת"
  • "ז'אק"
  • "הכיסאות"
  • "קורבנות החובה"
  • "השיעור"
  • "הדייר החדש"
  • "אמנדה"
  • "אימפרוביזציות"
  • הסיפור, "תמונתו של קולונל"
  • מחזה, "הרצח ללא שכר",המבוסס על הסיפור "תמונתו של קולונל"
  • "קרנפים"
  • "המלך נוטה למות"
  • "דו סיוט"
  • "טיול באוויר"
  • "הצמא והרעב"
  • "חור בהשכלה"
  • אלתורי קרב"
  • "שהגיע לפורקה"
  • אוטוביוגרפיה בשם "הווה, עבר הווה"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיון עם יונסקו, 'דחק' כתב עת לספרות טובה, כרך א'. 2011 עברית: יהודה ויזן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]