אז-זערורה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תעמולה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תעמולה. | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר בלתי מוכר | 2,600 |
| קואורדינטות | 31°13′12″N 35°09′40″E / 31.220111111111°N 35.161166666667°E |
  | |
אַז-זַעַרוּרָה הוא כפר בדואי בלתי מוכר[1], שנמצא מזרחית לעיירה כְּסִייפִה, לצד כביש 80, ואוכלוסייתו מונה כ-2,600 נפש. הכפר נקרא על שם השיח אַז-זַעַרוּרָה, המשמש להכנת תרופות. בכפר בארות מים וסכרים עתיקים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתיישבות הבדואית באזור תועדה עוד בשלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל[2]. בתקופת המנדט הבריטי הוקמה במקום תחנת משטרה בשם Ras ez-Zuweira או Ez-Zweira, כדי לשמור על הדרך המובילה מבאר שבע לעין חוצוב. במפקד האוכלוסין של 1931 נמנו באזור תחנת המשטרה 11 בתים מיושבים ב־46 נפשות[3].
בכפר אין שירותי בריאות, ועל כן נאלצים תושבים לנסוע לעיירה כְּסִיפִה על מנת לקבל שירותים בסיסיים. בכפר אין מוסדות חינוך וילדי הכפר מתחנכים בעיירה כְּסִיפִה או בכפר הסמוך אַל-פֻרְעָה[4]. בשנת 2005 הגיש ארגון עדאלה עתירה לבג"ץ נגד משרד החינוך שיספק הסעות לילדים המתגוררים בכפר אל הגנים ביישובים הסמוכים או לחלופין להקים בכפר מבנים שישמשו כגנים לילדים[5].
בכפר אין כלל כבישים סלולים. מעל הוואדי הסמוך לכפר אין גשר, כך שבימים גשומים כשהנחל עולה על גדותיו, נחסמת כליל הכניסה והיציאה מן הכפר. מים וחשמל אינם מסופקים לתושבי הכפר על ידי הרשויות. את המים מקבלים התושבים דרך כ־10 נקודות חיבור של חברת 'מקורות' על הכביש הראשי, מהן מושכים התושבים צינורות לכפר. גם אספקת החשמל תלויה בתושבי הכפר, כאשר חלקם משתמשים בפאנלים סולריים; ישנם תושבים שמשתמשים בחשמל מהעיירה הסמוכה כְּסִיפִה ויש גם מי שמחזיקים בגנרטורים.
הכפר אַ-זַעַרוּרָה הוא כפר בלתי-מוכר ועל כן נתון בסכנת הריסה ופינוי. לחלק מבתי הכפר יש צווי הריסה ומדי מספר חודשים מתבצעות הריסות בתים בכפר. על פי תוכנית מטרופולין באר-שבע, שטח הכפר נמצא באזור נוף כפרי חקלאי משולב, ועל כן, החוקרת שמונתה לבחון את ההתנגדויות לתוכנית מטרופולין באר-שבע המליצה לאפשר הכרה בכפר[6].
החל משנת 2004 מבקשת חברת רותם אמפרט (חברת בת של כימיקלים לישראל) להקים במקום מכרה פוספטים פתוח. עתירה שהוגשה על ידי עיריית ערד, ארגון עדאלה, תושבי הכפר אַל-פֻרְעָה וארגונים אחרים דרשה מהמועצה הארצית לתכנון ולבנייה להורות על ביטול החלטות המועצה הארצית לפיה תותר במקום כריית פוספטים בטענה שפעילות זו תסכן את בריאותם של תושבי האזור, יהודים ובדואים יחד. בדיון שנערך בבג"ץ ב-27 בפברואר 2019, הוציא ביהמ"ש צו על תנאי למדינה שמטיל עליה את האחריות לשכנע את ביהמ"ש מדוע אל לא להתערב באישור תמ"א 14/ב (הכוללת גם את מכרה הפוספטים בשדה בריר) והורה על החזרת התוכנית אל המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. ביהמ"ש נימק את החלטתו בכך שהתוכנית לא בחנה מהן ההשפעות הבריאותיות הפוטנציאליות על תושבי האזור[7][8].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ורד לי, תמונות במדבר: כך נראים חייהן של הנשים הבדואיות בנגב, באתר הארץ, 6 בפברואר 2017
- ^ Kark, Ruth; Frantzman, Seth J. "The Negev: Land, Settlement, the Bedouin and Ottoman and British Policy 1871–1948". British Journal of Middle Eastern Studie. 39, No. 1 (APRIL 2012): 53–77.
- ^ Census of Palestine 1931. Population of villages, towns and administrative areasCensus of Palestine 1931. Population of villages, towns and administrative areas - P7
- ^ רותי סיני, ביישובים הבדוויים הלא מוכרים דורשים חינוך כמו לכולם, באתר הארץ, 2 ביוני 2004
- ^ עדאלה בעתירה המוגשת לבג"ץ בפעם השלישית: משרד החינוך לא מקיים את הבטחותיו לספק חינוך לילדי הכפר הלא מוכר א-זערורה בנגב, באתר עדאלה, 2 בנובמבר 2005
- ^
שירלי סיידלרו יניב קובוביץ, עלייה חדה בקצב הריסות מבנים בכפרים בדואיים בנגב, באתר הארץ, 9 ביולי 2015
- ^ בתיה רודד, נדחתה כריית הפוספטים בשדה בריר, באתר "העוקץ", 6 במרץ 2019
- ^ החלטה בעתירות לבג"ץ, 11 ביוני 2020
