אז אמר השטן

„אז אמר השטן” הוא שיר מאת המשורר הישראלי נתן אלתרמן. השיר נכתב ככל הנראה בשנותיו האחרונות של אלתרמן ונמצא לאחר מותו בין ניירותיו. הוא נחשב לאחד משיריו המאוחרים והמצוטטים ביותר. השיר מציג מונולוג דרמטי של דמות השטן המתכננת כיצד להביס אויב חזק לא באמצעות פגיעה בכוחו, אלא באמצעות ערעור אמונתו בצדקת דרכו.

נוסח השיר

אָז אָמַר הַשָּׂטָן: הַנָּצוּר הַזֶּה
אֵיךְ אוּכַל לוֹ.
אִתּוֹ הָאֹמֶץ וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה
וּכְלֵי מִלְחָמָה וְתוּשִׁיָּה עֵצָה לוֹ.

וְאָמַר: לֹא אֶטֹּל כֹּחוֹ
וְלֹא רֶסֶן אָשִׂים וָמֶתֶג
וְלֹא מֹרֶךְ אָבִיא בְּתוֹכוֹ
וְלֹא יָדָיו אַרְפֶּה כְּמִקֶּדֶם,
רַק זֹאת אֶעֱשֶׂה: אַכְהֶה מֹחוֹ
וְשָׁכַח שֶׁאִתּוֹ הַצֶּדֶק.

כָּךְ דִּבֵּר הַשָּׂטָן, וּכְמוֹ
חָוְרוּ שָׁמַיִם מֵאֵימָה
בִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ בְּקוּמוֹ
לְבַצֵּעַ הַמְּזִמָּה.

תוכן ומשמעות

השיר בנוי כמונולוג של דמות השטן, המתבונן באויב חזק ונחוש המכונה „הנצור”. השטן מודה כי לא יוכל לגבור עליו באמצעים המקובלים של כוח: האויב מצויד באומץ, בכישרון וביכולת מעשית. במקום זאת הוא מציג אסטרטגיה אחרת: לא לפגוע בכוחו של היריב, אלא לפגוע בתודעתו. מטרתו היא לגרום לו לשכוח כי הצדק עמו. כך מציג השיר רעיון מרכזי: הנצור הוא מדינת ישראל, המוקפת במדינות עוינות. כוחו של עם ישראל, ושרידותה של מדינת ישראל, לא נובעים רק מיכולות צבאית ואחרות, אלא בעיקר מן האמונה בצדקת הדרך. כל עוד עם ישראל לא יאבד את האמונה בצדקת דרכו- אויביו לא יוכלו לו.

חוקרים מצביעים על כך ששירתו של אלתרמן מבטאת מחויבות עמוקה לציונות, גם בעניין "זכותנו על הארץ", גם בדרישה לשמירה על מצפן מוסרי. כך למשל, בשיר „על זאת” מבקר אלתרמן פגיעה בערכים מוסריים מתוך נאמנות למדינה. בהקשר זה ניתן לראות גם בשיר „אז אמר השטן” ביטוי לחשש מפני ערעור האמונה בצדקת הדרך, גם במשמעות הפיזית, ארץ ישראל לעם ישראל, גם בחובתנו לשמור על מוסר וצדק.

פרסום השיר

בעקבות נאום של מזכ"ל מפלגת העבודה ח"כ לובה אליאב, שבו הציג את ישראל ככובשת שטחים השייכים לעם הפלשתינאי, ועל כן עליה להחזיר לנגזלים את הגזלה, פרסם אלתרמן ב-27 בפברואר 1970 מאמר ב"מעריב", בו הגדיר את הופעתו של אליאב "שטחית ודוחה". ברשימתו „הובי חדש” (1970), שפורסמה סמוך למותו, התריע אלתרמן מפני מגמות של הכרה בעם הפלסטיני כערעור על צדקת הציונות, וראה בכך איום יסודי על קיומה של מדינת ישראל. אלתרמן חותם את המאמר במילים הבאות: "דבריו של מזכ"ל מפלגת-העבודה, שעליהם עמדתי בראשית הדברים, אינם אלא אחד הסימפטומים לתהליך זה אשר עיקרו לא בכך שהוא מערער את מצע "המערך" אלא בכך שהוא מערער את היסוד אשר בלעדיו אין לא מצעים ולא תורות שבעל-פה ולא תורות שבכתב ואף קיומנו כולו עשוי להישאר בלעדיו בבחינת אותיות פורחות באוויר." לדעת אורי הייטנר, ניתן לראות בשיר „אז אמר השטן” ביטוי לחשש של אלתרמן מפני פגיעה בתודעת "זכותנו על הארץ", לצד עיסוקו המתמשך בשאלות של מוסר ואחריות לאומית ביצירתו, כי דברים מן הסוג של דברי אליאב, מעמידים את הציונות כולה כעניין של גזלת מולדת מעם אחר. "במידה ואנו מסייעים כיום להשתרשותה של תודעה זו בעולם ובהכרתנו פנימה, אנו מערערים יסודה ההיסטורי, האנושי של הציונות ומיישבים אותה על כידוננו בלבד". "הובי חדש", הייתה כותרתו של המאמר, ובו לעג לתחביב החדש של אנשים בתוכנו, לערער על צדקת הציונות. בתחביב הזה ראה אלתרמן את האיום הגדול ביותר על קיומנו. היה זה מאמרו האחרון של אלתרמן. לאחר שכתב אותו, התיישב לכתוב את השיר, שהיה שירו האחרון, כשבועיים וחצי לפני מותו. לאחר מותו בשנת 1970 נמצא השיר בין ניירותיו האישיים. בתו של המשורר, הסופרת והמשוררת תרצה אתר, שעברה על עיזבונו הספרותי, מצאה את השיר בין כתביו והוא פורסם לאחר מכן במהדורות מאוחרות של שירי אלתרמן.

השיר הולחן ובוצע על ידי תמר אייזנמן באלבום "הרמטכ"לים".

מאפיינים ספרותיים

לשונו של השיר בעלת גוון מקראי מובהק. אוצר המילים – כגון „נצור”, „רסן ומתג”, „מורך” ו„תושיה” – יוצר אווירה דרמטית ומעניק לשיר אופי של נאום או חזון.

מבנה השיר מזכיר את סיפור המסגרת של ספר איוב. בדומה לדמות השטן במקרא, המופיעה כדמות מדברת ומתכננת, גם כאן מוצג השטן כמי שמנתח את מצבו של האדם ומציע דרך פעולה. כמו בספר איוב, שבו עיקר פעולתו של השטן נוגע לאמונתו של האדם ולא רק לגורלו החומרי, גם בשיר הפגיעה איננה בכוחו של העם אלא בתודעתו – „ושכח שאיתו הצדק”. לשונו המקראית של השיר והתגובה הרגשית של „השמים” מחזקות זיקה זו.

השפעת השיר

השיר „אז אמר השטן” נמנה עם השירים המצוטטים ביצירתו המאוחרת של אלתרמן. בשל המסר העוסק בשכחת הצדק ובערעור האמונה בצדקת הדרך, הוא מצוטט לעיתים בדיונים ציבוריים בישראל בנושאים של מוסר, מלחמה וזהות לאומית.