אז בחטאינו חרב מקדש

אז בחטאינו חרב מקדש
עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם: אָז בַּחֲטָאֵינוּ חָרַב מִקְדָּשׁ. וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ נִשְׂרַף הֵיכָל. בָּאָרֶץ חֻבְּרָה לָהּ קָשְׁרָה מִסְפֵּד. וּצְבָא הַשָּׁמַיִם נָשְׂאוּ קִינָה. גַּם בָּכוּ בְּמֶרֶר שִׁבְטֵי יַעֲקֹב. וְאַף מַזָּלוֹת יִזְּלוּ דִּמְעָה. דִּגְלֵי יְשֻׁרוּן חָפוּ רֹאשָׁם. וְכִימָה וּכְסִיל קָדְרוּ פְּנֵיהֶם. הֶעְתִּירוּ אָבוֹת וְלֹא שָׁמַע אֵל. צָעֲקוּ בָנִים וְלֹא עָנָה אָב. וְקוֹל הַתֹּר נִשְׁמַע בַּמָּרוֹם. וְרוֹעֶה נֶאֱמָן לֹא הִטָּה אֹזֶן. זֶרַע קֹדֶשׁ לָבְשׁוּ שַׂקִּים. וּצְבָא הַשָּׁמַיִם גַּם הֵם שַׂק הוּשַׂם כְּסוּתָם. חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדַר. וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אָסְפוּ נָגְהָם. טָלֶה רִאשׁוֹן בָּכָה בְּמַר נֶפֶשׁ. עַל כִּי כְבָשָׂיו לָטֶבַח הוּבָלוּ. יְלָלָה הִשְׁמִיעַ שׁוֹר בַּמְּרוֹמִים. כִּי עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדַּפְנוּ כֻּלָּנוּ. כּוֹכַב תְּאוֹמִים נִרְאָה חָלוּק. כִּי דַּם אַחִים נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם. לָאָרֶץ בִּקֵּשׁ לִפֹּל סַרְטָן. כִּי נִתְעַלַּפְנוּ מִפְּנֵי צָמָא. מָרוֹם נִבְעַת מִפְּנֵי אַרְיֵה. כִּי שַׁאֲגָתֵנוּ לֹא עָלְתָה לַמָּרוֹם. נֶהֶרְגוּ בְתוּלוֹת וְגַם בַּחוּרִים. כִּי עַל כֵּן בְּתוּלָה קָדְרָה פָּנֶיהָ. סִבֵּב מֹאזְנַיִם וּבִקֵּשׁ תְּחִנָּה. כִּי נִבְחַר לָנוּ מָוֶת מֵחַיִּים. עַקְרָב לָבַשׁ פַּחַד וּרְעָדָה. כִּי בְּחֶרֶב וּבְרָעָב שְׁפָטָנוּ צוּרֵנוּ. פַּלְגֵי מַיִם הוֹרִידוּ דִּמְעָה כַּנַּחַל. כִּי אוֹת בַּקֶּשֶׁת לֹא נִתַּן לָנוּ. צָפוּ מַיִם עַל רֹאשֵׁנוּ. וּבִדְלִי מָלֵא חִכֵּנוּ יָבֵשׁ. קֵרַבְנוּ קָרְבָּן וְלֹא נִתְקַבֵּל. וּגְדִי פָּסַק שְׂעִיר חַטֹּאתֵינוּ. רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵּיהֶן. וּמַזַּל דָּגִים הֶעֱלִים עֵינָיו. שָׁכַחְנוּ שַׁבָּת בְּלִבּוֹת שׁוֹבָבִים. שַׁדַּי שִׁכַּח כָּל צִדְקוֹתֵינוּ. תְּקַנֵּא לְצִיּוֹן קִנְאָה גְּדוֹלָה. וְתָאִיר לְרַבָּתִי עָם מֵאוֹר נָגְהֶךָ:

אז בחטאינו חרב מקדש היא קינה קדומה לתשעה באב. תוכנה הוא הבכי על חורבן בית המקדש. הקינה מתארת את הצער אצל שלושת האבות, משה רבנו, שנים עשר השבטים ושנים עשר המזלות.

מחבר הקינה אינו ידוע, סגנונה ותפוצתה משייכות אותה לפיוט הארץ ישראלי הקדם-קלאסי (סביב המאה החמישית או השישית). המהרי"ל ייחסה לר' אלעזר הקליר. הקינה בנויה ללא חריזה, עם הרמזים רבים, ובאקרוסטיכון אלפביתי.

זמן אמירתה

הקינה נאמרת בסדר הקינות לתשעה באב במנהגי אשכנז (בליל תשעה באב), ספרד ואיטליה (בתשעה באב ביום). במנהגי אשכנז נוספה לפניה הפתיחה "עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם. תְּרַחֵם צִיּוֹן וְתִבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם", ויש נוהגים להשתמש בה גם כפזמון לאחר כל שני טורים. לחלופין, הקטע "עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים" משמש כפזמון, ובמחרוזת האחרונה הוא מתחלף בקטע "תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים".

תוכן הקינה

הקינה פותחת בבכי האבות והשבטים, השמים והארץ, האבלים על חורבן בית המקדש, ומקבילה בין שנים עשר השבטים לשנים עשר המזלות, ועוברת לתאר את קינת המזלות.

יש ששיערו שהקינה התחברה בעקבות דברי המדרש באיכה רבה המתאר את הבכי אצל האבות ומשה רבנו בשעת חורבן בית המקדש, אמנם המדרש אינו מתאר את קינתם של המזלות, שבה עוסקת הקינה בחלקה העיקרי, כמו כן במדרש מתנהל דו-שיח בין ה' לאבות, אך בקינה מתואר בכי השבטים והמזלות, ללא תגובה מאת ה'.

אמר הקדוש ברוך הוא לירמיה: אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו, ואין לך כאב לא עלי ולא על בני? לך וקרא לאברהם יצחק ויעקב ומשה מקבריהם, שהם יודעים לבכות... והיה (משה) צועק ובוכה עד שהגיע לאבות העולם, מיד אף הם קרעו בגדיהם והניחו ידיהם על ראשיהם והיו צועקים ובוכין עד שערי בית המקדש.

יצוין שמזל דלי קודם בקינה זו למזל גדי, בניגוד לסדר המקובל.

הצער של כל אחד מהמזלות מתואר תוך שימוש בתיאורים ציוריים ומטפורות המתאימות לשמו ולדמותו, למשל:

• מזל טלה בוכה על כבשיו, עם ישראל שנמשלו לכבש ונמסרו לטבח.
• מזל שור, שמסמל את הבהמה הנושאת בעול על צוארה, בוכה על כך ש"עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדַּפְנוּ כֻּלָּנוּ".
• מזל תאומים "נראה חלוק", מסמל פירוד בין התאומים הדבקים זה בזה, כי "דַּם אַחִים נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם", והייתה פגיעה באחווה.

בקינה מתבטא הרעיון שהחורבן היה לא רק מאורע היסטורי לאומי נקודתי, אלא אסון קוסמי, שהשפיע באופן מטאפיזי על היקום כולו, ועל כן מתאבלים עליו גם גרמי השמים. אזכור ביטול השבתות והמועדים בסוף הקינה ממשיך את אותו העיקרון, ומראה שגם סדרי הזמן נחרבו..

ייתכן שהבחירה לפרט את גלגל המזלות בקינה קשורה בתיאוריו של יוסף בן מתתיהו על אותות שמימיים שהקדימו את חורבן המקדש, כגון כוכב בצורת חרב שנצפה מעל ירושלים. אולם, לגלגל המזלות נודע מקום רב בבתי הכנסת בתקופה זו באופן כללי: הם נזכרים גם בפיוטים מסוגים נוספים, ובמספר בתי כנסת עתיקים נמצאו עיטורי פסיפס הכוללים את גלגל המזלות (כגון בבית הכנסת בבית אלפא).

מבנה הקינה ותארוכה

הקינה כתובה ללא חריזה, אך היא כן שקולה. משקל הקינה הוא "המשקל המרובע": כל טור מתחלק לשני חצאים המתחלקים לארבעה רבעים, ובכל רבע שתי הטעמות. משקל זה קיים גם בפיוטים אל אדון ואשר הניא, ואת תחילת תפילת עלינו לשבח.

מבנה זה, טורים שקולים במשקל המרובע וללא חריזה, מאפיין את התקופה הקדומה בתולדות הפיוט, המכונה במחקר "התקופה הקדם-קלאסית" ומתוארכת בקירוב למאה החמישית (סוף תקופת האמוראים ותחילת תקופת הגאונים). לכן, סביר שהפיוט נכתב בתקופה זו. אם הדבר נכון, מדובר באחת הקינות הקדומות ביותר לתשעה באב המצויות בידינו. בתקופה הקדם-קלאסית לא נהגו הפייטנים לחתום את שמם בפיוטיהם, ואכן גם בקינה זו אין כל חתימה.

לקריאה נוספת

• מאיר בר-אילן, אסטרולוגיה ומדעים אחרים בין יהודי ארץ-ישראל, מוסד ביאליק, ירושלים תשע"א, נספח ב': הקינה הקדומה 'אז בחטאינו חרב מקדש', עמ' 325–336.
• הרב אליעזר משה פישר, אור תורה, תש"נ, עמ' תשפ

קישורים חיצוניים

• אז בחטאינו חרב מקדש, באתר הפיוט והתפילה
• ד"ר דניאל גולדשמידט, סדר הקינות לתשעה באב, מוסד הרב קוק תשכ"ח, עמ' כט–לא, באתר אוצר החכמה (הקינה במהדורה מדעית מבוארת)
• אופיר מינץ-מנור, גלגל המזלות בקינה אז בחטאינו חרב מקדש, באתר האוניברסיטה הפתוחה
• הרב דוד יצחקי, ליקוטי הערות בנוסח התפילה, בית אהרן וישראל - מב (שנה ז ו), באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)